אתם בטח מכירים את הסיטואציה הזו, שפעם השאלתם את המכונית היקרה (רגשית) לחבר, וכשהוא שם גז, צעקתם כשאתם חיוורים ומזיעים: “וואו, בן אדם, תיזהר על הצבע". ככה לפחות נראה לי המפגש הראשון בין ה־DS 7 קרוסבק E-TENSE והשטח. לא הרגשתי נוח במפגש בין הטווס מצרפת לבין הבוץ, ידידו הטוב של האיכר.
אני הרי מכיר את הנהגים הישראלים. רק ג'יפאים מדופלמים בוחרים לאתגר את רכבם עם שלוליות, אש ותמרות עשן של מסלול מיובל ומחוספס. ה־DS 7 הוא למעשה רכב פנאי־שטח, בינוני, PHEV, כזה שמסתייע במנוע בנזין מסורתי ומוסיף לחוויה הנעה חשמלית. הוא אומנם מסוגל להתמודד ב"הישרדות", אבל למה? זה רכב כל כך אלגנטי, עד שבא לכם לפרוש שטיח אדום על נתיב הנסיעה שלו. הוא כל כך שיקי־אופנתי־פריזאי, אז סתם תיתנו לו לרדת למרעה? בחיים לא.
כשנפגשנו באותו שדה בגאליסה, כ־80 קילומטרים מערבית לפריז, שאלתי: ואיפה החניה המחוממת, היכן נכסה את הנסיך שלא יתקרר? אבל נציגי היצרנית התעקשו שהרכב בנוי לנסיעה בשטח, כמו הלנד קרוזר או הדיפנדר החדש. מה שהם יכולים לעשות, גם הצרפתי שיצא הרגע מהספא מסוגל לעשות.
נסענו בשיירה לתוך יער עבות. באותו יום ירד גשם שיצר משטח עיסתי של בוץ סמיך ועשב אומלל. בדרך היו שלל עליות תלולות ומורדות, ובסוף הסיבוב הופיעה שלולית עמוקה של מים עכורים, חלומו הרטוב של כל טנק.
רציתי להגיד שעם הרכב המפונפן אני לא נכנס. מקסימום נחכה למתנדבים בקו הסיום עם סיידר חם. אבל ה־DS 7 בלע את כבודו העצמי, הפשיל שרוולים ונתן עבודה. מצב 4X4, גלגלים נאבקים, מתחפרים, מתגברים. זה לא היה השטח הכי קשה, אבל הוא היה די מאתגר בגלל התנאים הסביבתיים ובגלל צמיגי הכביש שלא בנויים לעבודת פרך. אפילו מדריכי הנהיגה שהובילו את השיירה הזיעו קלות.
חשבתי שאנשי DS ייחנקו אחרי סיבוב אחד של אדמה בוצית ויגידו “הבנתם את הרעיון, בואו נחזור לעיר הגדולה ולבתי הקפה", אבל לא. עברנו את המסלול פעם נוספת, ובאמצע העלייה עצרנו. ראינו שהרכב ממושמע, לא זז. לחצנו על הדוושה והוא התגבר על העיסה שניסתה בכוח להקשות והמשיך לטפס עד הפסגה.
זה היה בערך כמו הילדים העשירים מארצות הברית ששולחים אותם לטירונות במארינס. עכשיו לכו תסבירו ליצרנים בצרפת שהרכב הזה לא יראה בישראל שטח, אלא אם כן הוא יצטרך לרמוס כמה קולגות בפתיחת חנות חדשה בקניון רמת אביב.
DS הוא מותג נישתי שמכוון גבוה הרבה יותר משלוליות בוץ מחוץ לפריז. הוא נודד לו הרחק לעולמות הפרימיום, שם הוא צריך להסתכל בלבן של העיניים עם אאודי, מרצדס וב.מ.וו, היכן שהקהל לעתים שבוי במותגים בעלי מסורת, ופה לא רק שמדובר בחבר יחסית אלמוני אלא גם במותג צרפתי שצריך לנער כמה סטיגמות בדרך.
מספר רכבי ה־DS שנמכרים בארץ אומנם עדיין קטן, אבל מדובר בקהל יעד של מנכ"לים, אנשי עסקים בכירים. כאלה שמבינים שבמחיר שהם מקבלים כאן הם לא יקבלו דבר דומה אצל הענקים הגרמניים, ואני מתכוון לערימת הפינוקים הנלווית.
חובבי המינימליזם, הסגפנים, הנזירים, לא ימצאו את עצמם ברכבי DS. הרכב הזה הוא וידוי פומבי בלי להוציא מילה. כן גבירותיי ורבותיי, אני אוהב את החיים, מנצל אותם עד הטיפה האחרונה ומקווה שעל הדרך תקנאו בי כי אני כזה.
לאירוע ההשקה אנשי היצרנית הביאו את הבורסקאי שמטפל בריפוד העור של הרכבים. על הקטע הבא מומלץ לטבעונים לדלג ולחכות בעמוד התשחצים. מדובר בעשרות מטרים של עור שמקורו בפרות שרועות במרעה חופשי, נטול חיידקים וכולירות, כדי שחס וחלילה לא יפגעו באיכות.
את הכנת ההגה מסיימים במפעל אחרי 45 דקות של עבודת יד, שמטרתה לקשור את העור היטב כדי ששום קשר לא יבלוט. המסכים, הידיות, הגלגלות, בכל השקיעו מחשבה.
אז בעוד שאצל הגרמנים, הבכירים, בדרך כלל כשכתוב "המחיר הוא החל מ..." וכל תוספת מקפיצה את המחיר, אצל DS זה כמעט הסטנדרט, העיקר שיוכלו לתת פייט. עדיין לא דיברנו על הצד הטכני, כי באמת רק על הרכיבים בפנים ובחוץ אפשר לכתוב כאן ספר.
אז כמו שסיפרנו, ה־SUV מונע על ידי מנוע בנזין בנפח 1,600 סמ"ק בעל הספק של 200 כ"ס. הוא זוכה לסיוע של שני מנועים חשמליים - אחד מהם מופקד על הגלגלים האחוריים והשני על הקדמיים, מה שבעצם יוצר הנעה כפולה, וההספק המשולב הוא 300 כ"ס.
פתיח הנסיעה של הרכב הוא חשמלי נטו. 58 קילומטרים אפשר לעבור ללא סיוע של מנוע הבנזין כשכוח לא חסר ובטח לא מהירות. את הדרך מ־0 ל־100 קמ"ש הרכב אמור לעבור תוך 5.9 שניות.
המערכת החשמלית של הרכב אומנם תופסת מקום (הסוללות), אבל המרחב הפנימי נעים, ותא המטען בהחלט גדול - 555 ליטר. איכות הנסיעה מרשימה, בטח הודות לבולמי זעזועים אדפטיביים.
אצל היצרן הצרפתי מדברים בפה מלא על המהפכה החשמלית. עד 2025, הם מודיעים, כל הרכבים שייצרו יהיו מקושרים לחשמל, או בגרסאות כלאיים או שיפעלו רק על סוללות.
לא יהיה רכב שלא יוכל לעשות לפחות את 50 הקילומטרים הראשונים רק על חשמל, כך שרוב אלה שנוסעים מדי יום מהבית למקום העבודה הקרוב יוכלו למעשה כמעט להיפרד מריח הבנזין.
אז כיאה למהפכה שבפתח, למחרת לקחתי את ה־DS 3 החשמלית קומפלט לסיבוב. זה כבר לא אותו גודל, אלה גם לא אותן יכולות, בטח לא הקריצה לשטח שפגשתי יום קודם לכן. לקחתי את רכב הפנאי הקטן לקאנטרי סייד הצרפתי. 320 ק"מ טווח נסיעה אחרי שהוא מגיע מטעינה, מתאים בול למידותיי. לא צריך יותר.
נסיעת חשמל יכולה בשמיעה ראשונה להבהיל את מי שחדש בתחום. איך נעבור מהבנזין הישן והמזהם לקדמה הנקייה, שבטח מגיעה עם שלל כפתורים ושרטוטים? לא תאמינו כמה שזה קל.
כל כך קל שזה מביך. לחיצה על הדוושה וזהו. לא קיים הרעש שמייצרים המנועים המסורתיים, הבידוד כאן מצוין, וזמינות הכוח היא כאמור מיידית. אז נכון שהמארגנים הכינו מסלול שהמכונית הייתה אמורה לעבור בו, אבל חזיז ורעם, הכביש היה חסום לרגל עבודות, והנווט המובנה ברכב התעקש שנסמן וי על אחת הנקודות החסומות.
בהתחלה קצת נלחצתי. עלה בדמיוני שתוך שעה הרכב המפנק ייחנק כשיסיים את כוחו החשמלי, ואני והוא נהיה תקועים בכניסה לעמק הלואר עם חוט מאריך. אבל גם אחרי העיכוב בנסיעה יכולנו לנסוע עוד יותר ממאה קילומטר עד להתרוקנות הסוללה. מסקנה? אם נרצה ואם לא, בחשמל נמצא העתיד, ואין יצרנית רכבים שלא מתעמקת בכך.
ה־DS 3 החשמלית יכולה לעבור על פי נתוני ה־WLTP 320 ק"מ בין טעינה לטעינה, ובנקודת טעינה ציבורית, מהירה, תוך 30 דקות אפשר למלא 80% מהסוללה. מבחינת ביצועים יש לרכב הספק של 136 כ"ס, וכמו שאמרנו, זמינות הכוח מיידית - מ־0 ל־100 קמ"ש תוך 9 שניות.
הרכב בנוי לעיר, והסגנון הצרפתי מדיף ריח של יוקרה. כל פרט מעוצב בטוב טעם ומלוטש. אני מכיר לא מעט אנשים שיאהבו את זה, ורבים אחרים שיטענו שזה הרבה יותר מדי.
גם ב־DS יודעים שהם לא יסכנו את המותגים הגדולים בזמן הקרוב, אבל הם מבקשים לפחות דריסת רגל והכרה ברחוב המוטורי, המקומי. ההצלחה תלויה בלא מעט מרכיבים. קודם כל ההבנה של הנהג הישראלי שהעולם נע לכיוון הירוק יותר. אם לא רכב חשמלי אז היברידי, אבל זהו, תם עידן. דבר שני, המחיר. שני הרכבים אמורים להגיע ארצה רק במחצית השנייה של 2020. הם בטח ייתנו פייט ברמת האבזור, אבל הם אמורים לתת גם בתג. ה־DS 3 יעלה בסביבות 200 אלף, ואילו ה־DS 7 בסביבות 300 מאות אלף וצפונה.
הדבר האחרון שיקבע הוא קליטת המותג. DS היה בעבר הגב הזקוף של סיטרואן, ואפילו כאן הוא עשה לעצמו שם עם עיצוב הסירה המוכר, זה ששימש בהשבעת הנשיא השלישי זלמן שז"ר.
רק שאנחנו נכנסים ל־2020. DS הוא כבר גוף עצמאי, חי ובועט, שבהחלט יש לו מה להציע, השאלה היא אם העניין שייצור יצליח לעקוף את השמרנות המקומית.
הכותב היה אורח חברת DS
גלגלים רזרביים
יוניון מוטורס השיקה את הדור החדש של הטויוטה פריוס פלאג־אין הייבריד (בתמונה למטה), המשלבת בין חשמל ובנזין. הפריוס מספרת שהיא יכולה לעבור 45 ק"מ על חשמל בלבד וניתן לטעון אותה גם משקע ביתי, חד־פאזי, תוך שלוש שעות. מחירה החל מ־165 אלף שקל. מדובר כנראה ברכב הכי מחונך שתמצאו. ציון האבזור הבטיחותי הוא 8, מקסימלי, והציון הירוק - 1. מחונך ומחונן.
זה רציני. הדגם הראשון של מותג קופרה, לבית סיאט, נוחת בישראל - קופרה אטקה. SUV ספורטיבי, מכוון ביצועים, שמחירו 250 אלף שקל. קצת נתונים: מנוע בנזין בנפח 2,000 סמ"ק, הנעה כפולה, הספק של 300 כ"ס, מומנט של 40.7 קג"מ. הרכב מאיץ תוך 4.9 ש' מ־0 ל־100 קמ"ש.
ד.ל.ב מוטוספורט מחדשת את יבוא ושיווק הכלים הדו־גלגליים של פיג'ו, ובהשקה הציגה שלושה דגמים שייתנו את הספתח. הפיג'ו טוויט שמצויד במנוע סינגל בנפח 125 סמ"ק ובגלגלים גדולים בקוטר 16 אינץ' - 15 אלף שקל. פיג'ו ספידפייט, בעל מנוע 125 סמ"ק חדש ממנועי הסמארט־מושן - 15 אלף שקל, וספינת הדגל פיג'ו מטרופוליס 400, קטנוע תלת־גלגלי, שמספק מנוע בנפח 400 סמ"ק ומחירו 49 אלף שקל.