בית הדין לעבודה בחיפה קבע לאחרונה שעובדת טלמרקטינג לשעבר בתחום הביטוח אינה זכאית לפיצויי פיטורים, על אף שקיבלה ממעסיקה מכתב פיטורים. השופט נוהאד חסן הסביר, כי קבלת מכתב הפיטורים כאמור, יוצרת חזקה בלבד לפיה העובד לכאורה פוטר, אלא שבמקרה זה, מכתב הפיטורים ניתן לבקשתה של העובדת, על מנת שתוכל לחתום אבטלה, כך שלמעשה מדובר בהתפטרות לכל דבר ועניין.
פסק דין תקדימי: גברים להט"בים יכולים להיחשב כ"עקרת בית"
בתביעה, שהגישה התובעת במרץ 2019, טענה כי פוטרה, לכאורה, בזמן ששהתה בחופשת מחלה, מבלי שנערך לה שימוע כדין ומשכך זכאית לפיצויי פיטורים בסך כ-330 אלף שקל ולזכויות נוספות שנובעות מסיום העסקתה, כגון פדיון חופשה, דמי הבראה וכיוצא בזה.
מנגד, טען המעסיק, כי העובדת התפטרה מיוזמתה בשל בעיות אישיות מהן סבלה וכי התחננה בפניו שיסכים לתת לה מכתב פיטורים לצורך מיצוי זכויותיה בביטוח הלאומי. הוא נעתר לבקשתה לפנים משורת הדין ומשכך טען (ובצדק) שאין לראות בסיום העסקתה כפיטורים המחייבים תשלום פיצויי פיטורים.
השופט חסן הסביר, שלפי הפסיקה, קיומו של מכתב פיטורים יוצר חזקה עובדתית שהעובד פוטר ועל המעסיק להוכיח ההיפך. חרף העובדה שהפסיקה מטילה על המעסיק נטל מוגבר ביותר, שכן למעשה בטענתו הוא מבקש לייחס לעובד לשעבר שלו התנהגות פלילית (מרמה) לכאורה, במקרה דנן צלח המעסיק את הרמת הנטל.
לבית הדין הוצגו תכתובות וואטסאפ בין הצדדים מזמן אמת. כך לדוגמא, הודעות מתחילת חודש אוקטובר 2018, חודש סיום עבודתה של התובעת, שמראות כי התובעת שלחה למעסיק הודעה המאמתת את קשייה "אני הלכתי להתאבד, תעזור רק החודש"; בהמשך כתבה: "תודה על כל השנים שתמכת ונתת – אני עוזבת".
כוונת ההתפטרות הפכה למפורשת יותר בהודעה ששלחה למעסיק ארבעה ימים לאחר מכן, שבה כתבה "אני מאוד אוהבת אותך, אבל כרגע המצב הבריאותי שלי לא במצב טוב. אם תוכל לתת לי מכתב פיטורים בבקשה, לפחות שאחתום אבטלה". בחלוף עשרה ימים, שלחה הודעה נוספת: "מתחננת שתבין את המצב שלי ותיתן לי מכתב כדי שאני אחתום אבטלה".
השופט קבע שהתכתובות השונות שהוצגו בבית הדין מוכיחות, כי העובדת הלכה, למעשה, התפטרה ולא פוטרה. הוא דחה את ניסיונה להתנער מההודעות שכתבה בטענה שהמעסיק זייף אותן וכתב: ״נוכח המפורט לעיל, אין במכתב המעסיק שבו צוין כי התובעת פוטרה כדי להוות ראיה לכך שהיא אכן פוטרה".
עוד הוסיף וקבע, כי המעסיק עמד בנטל לסתור את עניין הפיטורים ומשכך קבע כי העובדת היא שיזמה את סיום העסקתה וכפועל יוצא אינה זכאית לפיצויי פיטורים, כמו גם לפיצויים בגין העדר שימוע ואי מתן הודעה מוקדמת. פסק הדין נחתם בחובת התובעת להשיב למעסיק 78,355 שקל בגין החזר הלוואות שקיבלה ממנו במהלך שנות עבודתה.
עו"ד שירן הורוביץ, מנהלת מחלקת דיני עבודה משרד עו"ד ויינברגר ברטנטל ושות', מסרה: "יש לתעד הכל ובכל מקרה לבצע פיטורים לפי הנהלים כולל שימוע. אומנם במקרה הזה, המעסיק צלח את נטל ההוכחה, אך יש לזכור כי מתן מכתב פיטורים מעבירה את נטל ההוכחה על המעסיק - שעליו להוכיח אחרת".
