בונים עליהם: אנשים ותשתיות בישראל

ההתחלה

משה שיימן: "נולדתי ב־1950 בברה"מ. כשהייתי בן 7 עלינו ארצה, ומאז המשפחה מתגוררת באשדוד. למדתי בבי"ס מקצועי ואחרי הצבא התחלתי לעבוד בריתוך ובעבודות מתכת, בחברה שבנתה חלק מפרויקט קצא"א. באמצע שנות ה־70 התמחיתי בעבודות ריתוך תת־ימי בנמלים ברחבי הארץ, וב־1982 התחלתי לעבוד כעצמאי במסגרות צנרת ותיקונים. כעבור 5 שנים פתחתי את החברה, וזו מתנהלת עד היום כעסק משפחתי".

קפיצת מדרגה עסקית

תומר שיימן: "בשנות ה־90 הייתה נהירה של חברות זרות לישראל ופיתוח מואץ בגלל גלי העלייה, פרויקט נתב"ג 2000, שדרוג הנמלים, תחילת הפיתוח הנרחב של הרכבת ושל עוד חברות גדולות. זה יצר עבורנו הזדמנויות רבות בתחומי ההתמחות שלנו".
משה: "לפני כ־25 שנה קיבלנו פרויקט לבניית סכר במשקל 90 טונות למפעלי ים המלח. הלקוח התעקש להגיע ולראות את המפעל, ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי - העסק היה אז בביתן קטן של 70 מ"ר, ואת כל העבודות עשינו על החולות שלידו. ראיתי אותם מסתודדים ביניהם שלא נצליח לגמור את העבודה. נוסף לכך היה לנו בפרויקט אתגר גדול מול איתני הטבע - המליחות הגבוהה באזור וכמויות של מי תהום שהיינו צריכים להטות. בסופו של דבר הכול הסתיים כמו שצריך, וקיבלנו שבחים על עמידה בלוחות הזמנים ועל איכות העבודה".

עסק משפחתי

משה: "שני בניי תומר ובן, וגם אור, אחת מבנותיי, עובדים איתי כאן. בת נוספת בשירות החוץ של המדינה ועוד בת עוסקת בהוראה כאן באשדוד. אני שמח שגם הילדים אוהבים את התחום, זה נותן לי רוח להמשיך להילחם בתחום העסקי - וזה כיף. בקרוב נעביר את החברה לבניין חדש וגדול - שיהיה נוח יותר לכולם".

תומר: "לפני כמה שנים הגיעו אלינו נציגים של חברה סינית והתעניינו בקניית העסק. הם בדקו אותנו לעומק ונתנו הצעה בסדר גודל של עשרות מיליונים. הם לא הבינו שהמשפחה עובדת כאן וזה לא למכירה. אמרתי להם שכל עוד אבא בחיים - לעסק הזה אין מחיר".


מוטו בעסקים

משה: "אבא שלי היה נפח ומסגר, הוא תמיד אמר לי - 'כשתהיה בעל מקצוע תזכור תמיד ש־50% זה סדר וניקיון'. הוא היה פדנט, מקפיד מאוד, כשהוא עבד בחברת החשמל הוא ציחצח את נעלי העבודה שלו בכל בוקר".

אתגרים בתעשייה

משה: "אין הכשרה מספקת בארץ של עובדים בתחום, ולא יהיה מנוס מפתיחה של בתי־ספר מקצועיים או מתן רישיונות ליבוא עובדים מקצוענים בתחום המתכת. בגרמניה ובמזרח אירופה יש הכשרות מקצועיות כאלה, וצריך שיהיו גם כאן. למזלנו הרב, העלייה של שנות ה־90 שמרה על רמה גבוהה של העובדים בתחום - בגלל שהגיעו הרבה מומחים. כל הגרעין המקצועי אצלנו מורכב מאנשים שעלו מברה"מ לשעבר. עובד כאן חרט־מומחה בן 70 שעלה מרוסיה, והוא איתנו כאן כבר 22 שנה".

רגע אחד להיסטוריה

משה: "בערב ראש השנה האחרון קיבלתי הודעה בהולה מ'נובל אנרג'י' על תקלה חמורה שגילו באסדת הקידוח 'תמר'. הם ביקשו שנבנה חלק מיוחד לעצור דליפה שהעמידה בסכנה את כל האסדה. שולחן החג כבר היה ערוך והמשפחה מוכנה, אבל קמנו ורצנו לכאן עם התוכניות ששלחו לנו מהחברה. כל הרחוב התמלא בבכירים של 'נובל' ואמרתי להם 'תישארו בחוץ ותנו לי לעבוד בשקט'. עבדתי כאן עם בן עד 2:00 בלילה, הם לקחו את החלק שיצרנו לנמל והטיסו אותו במסוק לאסדה. הרגשנו כמו בצו 8, והיה ברור לכולם שבלי הכלים והידע שלנו - גם מפעל גדול יותר לא היה מסוגל לתת מענה כל כך מהיר".

מילה על העתיד 

משה: "התחום עובר לציוד ממוחשב כדי לחסוך בידיים עובדות. אני מאמין שבעוד 10־15 שנים יעבדו פה בחורים צעירים, ושהשכר יעלה כי יהיה ביקוש רב לעובדים מקצועיים ובשוק יהיה מחסור בהם.
אפילו עם כל האוטומציה והתחכום - בסוף צריכים את המקצוען שיודע איך להחזיק פטיש או מפתח ביד ולסגור בורג כמו שצריך".