זר לא יבין זאת, ובעצם גם אנשים שרגילים לחיות על וולט, כמו כל תל אביבי ממוצע למשל. בלי לעשות פה פרסומת מיותרת, וולט, תן ביס, משלוחה, יאנגו דלי ואפליקציות דומות הן הגשמת החלום של כל עצלן ממוצע. הן לא רק מביאות לנו את הקרייב הקולינרי עד לפתח הדלת, אלא גם את הקניות בסופר, את נייר הטואלט והחיתולים ששכחנו לקנות ואפילו בקבוק יין אם איזה אורח קופץ לבקר. אבל מה עושה בן אדם שמתגורר הרחק מעיר גדולה? אפילו ביישובים לא מבודדים בעליל, עמק חפר למשל או כפר הס, וסתם מתחשק לו פסטה או גלידה באמצע הלילה?
ליאת ודרור מרגלית, שני יזמים שהצליחו לשנות לפני עשור וקצת את סצנת הקולינריה הנודדת בישראל, כשהקימו את "הצרכנייה" (ומיד נגיע לזה) מצאו פתרון למי שמשלוח נגיש לא מגיע אליו. קוראים לזה TAVI, החברה החדשה של תושבי הפריפריה והמושבים בחנות האפליקציות, המחוברת לצי מעדניות קפואות על גלגלים שהולך ונפרס בימים אלה מאזור השפלה ועד הגליל, במטרה אחת - לחבר יצרני בוטיק ארטיזנליים (מאפייה, מעדניות, גלידות וכיוצ"ב) עם תושבים רעבים ביעדים מרוחקים, עד פתח הבית.
הייטק למכולת
כמעט ואין מי שלא מכיר את "הצרכנייה" שקמה בשנת 2011, אחרי שאחיו של דרור, המתגורר בארה"ב, הגיע יום אחד אל הזוג עם מדף מתכת שיודע לשקול. "במשך כמה חודשים היה לנו בבית מקרר ששוקל מוצרים", מספרת ליאת, שאז בכלל עבדה כקואצ'רית לעסקים, ודרור בכלל עסק במכירות של חברת תקשורת כשכיר. "הבנו שיש לנו טכנולוגיה מאוד ייחודית בידיים, וכשחשבנו מה לעשות איתה ראינו שיש צורך בחברות שונות, בעיקר בחברות הייטק למוצרי מכולת".
ואז עשיתם אקזיט עם תנובה.
דרור: "מישהו חיבר אותנו לתנובה, שאמרו לנו שהחלום שלהם הוא למכור קוטג' בצורה אוטומטית. אל תשכחי שפעם לא היה גם נהוג לקנות רק באשראי, או רק בסיבוס, היה משהו מאוד חדשני בקונספט וכל החברות הגדולות התעניינו ורצו להיכנס לשותפות. בסוף תנובה נכנסו איתנו כשותפים ב־2015, ובדיוק לפני שלוש שנים מכרנו את החלק שלנו ויצאנו לדרך חדשה".
על TAVI הם עובדים שנתיים שלמות, וכמו שהמיזם הקודם הגיע אליהם בהפתעה, גם כאן נסיעה קצרה בכביש החוף בדרך לביתם, ומפגש אקראי עם אוטו גלידה ישן, הציתו את הרעיון במוחם.
ליאת: "העבודה מול תנובה הייתה עבורנו אוניברסיטה מעולה לאופרציה ולוגיסטיקה לשוק המזון המקורר והקפוא. ההתמחות שיצאה לנו מהעשור הזה, הייתה להביא דברים מיוחדים לצרכן, במקומות שהם לא רגילים לצרוך אותם - בדיוק כמו הסיפור של הקוטג' והיוגורטים בצרכנייה בחברות ההייטק. יצאנו לחשיבה חדשה עם היזמות הזאת של רשת מעדניות קפואות בפריסה ארצית, עם דגש על מקומות מחוץ לערים הגדולות, פריפריה ויישובי לוויין של המרכז".
דרור: "אנשים הרבה פעמים מבלים בערים הגדולות, אבל מקום המגורים שלהם לא מאפשר להם את היכולת לצרוך את זה בצורה נוחה. העניין הוא להשביח את הגיאוגרפיה גם מצד יצרני הבוטיק, מוצרים שהם קונדיטוריה, מעדנייה או פרימיום - אנחנו מייצרים להם פריסה ארצית, וגם מבחינת הצרכן שיכול למצוא את הדברים הללו באזור המגורים שלו".
הפיל הקפוא
איך זה עובד בפועל? קודם כל עם רכבים גדולים, עם מערכת הקפאה משוכללת וטכנולוגיה מפותחת שמאפשרת הנעה ושינוע במיוחד בימים קשים כמו הקיץ הישראלי. "הבאנו מערכת חדשנית מאיטליה ועטפנו את תא המטען של הרכבים בהם", אומרת ליאת, "כמו כן, הרכבים מסודרים באופן זהה ולכל דבר יש את המקום המתאים לו. בשורה התחתונה, כל רכב מתנהל כמו סניף ויש לו את האזור הקבוע שלו, למשל עמק חפר, מושבי נווה שרון. מאחורי הקלעים של הרכב פיתחנו אפליקציה ומערכות בק אופיס חכמות לעבודה פעילה. הצרכן מזמין את המוצרים מאיתנו דרך אפליקציה, ויכול להזמין מעכשיו לעכשיו אם זה בשעות הפעילות, ואפילו גם לשבוע מראש".
דרור: "לתל אביבים זו אולי לא בשורה, אבל לבן אדם שגר בבארותיים או בבית ינאי או בכפר הס, זו לחלוטין בשורה. זה מגיע עד הבית".
ליאת: "מבחינתנו כל רכב זה סניף עם נהג קבוע שמתנהל כמו חנות, מה שאומר שאין פה מדידה על פי כמות משלוחים, הם לא ממהרים ומתחילים את המשמרת אחר הצהריים עם הזמנות קבועות והזמנות ספונטניות על הדרך. והרכב בדיוק כמו סניף או חנות נמצא שם כל יום, לכן אין צורך לאגור או להזמין כמות גדולה מראש, זה שם וזה נגיש".
בשבועיים האחרונים צי הרכבים כבר התפרש לו ברחבי הארץ. "אומרים שפילים נולדים גדולים אחרי הריון ארוך", אומרת ליאת, "אז אנחנו גם החלטנו להיוולד גדולים ומשיקים בבת אחת עשרה סניפים, שזה המון במונחים של ישראל הקטנה".
כשהמטרה היא לגדול עוד?
"המטרה היא להיות בשנה הבאה לפחות עם 40 סניפים. אנחנו רגילים לעבוד מול רשת גדולה, וזה החזון כאן".
איך זיהיתם את הצורך?
ליאת: "כשסיימנו עם תנובה, זו הייתה תקופת הקורונה, ויצא לנו לבחון מהצד את הסיפור של המשלוחים שאז תפס תאוצה. ראינו את ענייני המרחק, ראינו שמאוד מתקשים עם דברים מקוררים ומצוננים. אנחנו יודעים כבר מהעסק הקודם שלא הרבה רוצים לגעת בקפוא כי מאוד קשה לשמור על שרשרת אספקה קבועה. אבל אנחנו אוהבים לפצח אתגרים, ועם הזמן הבנו שקפוא הוא טרנד וזה משהו שנכנס מאוד חזק למודעות, כולם מדברים על זה שקפוא זה הטרי החדש. הוא שומר על כל הערכים התזונתיים שלו כשאת מפשירה את זה ויש פה ערך מוסף".
בלי טיפים
השירות, כאמור, יאפשר למי שלא נמצא במרכז ליהנות מגלידת בוטיק חיפאית, מקצבייה מפורסמת משוק הכרמל, מטעמים ייחודיים של מעדניות מפורסמות במרכז ומוצרים נוספים שלא היו זמינים, אלא רק מקנייה אחרי ביקור בעיר. הספקים מספקים את הסחורה באופן ארצי, ובכל רכב בכל נקודה שהיא תוכלו למצוא את אותם המוצרים בדיוק ובמחירים הרגילים שאותם מוצרים נמכרים בסניפים עצמם. "חשוב לציין שאנחנו שומרים על אותו המחיר בתמחור הספק כפי שהוא מוכר אותו אצלו".
כשאני תוהה לגבי גובה ההשקעה השניים מסבירים שכרגע אין חברה ברקע, וזה רק שניהם עם ספקים קבועים שעובדים מולם וצי של נהגים המתפקדים כעובדים קבועים. "היו לנו שתי השקעות פרטיות של כמה מיליונים בודדים ממכרים שעבדו איתנו בסבב הקודם" אומרת ליאת, "וחלק ניכר מההשקעה שלנו היא מהון עצמי".
הייתה ביקורת לא מזמן על וולט שגובה דמי תפעול, איך תתמודדו עם הסיפור הלא זול של השינוע אם אתם שומרים על המחירים הרגילים של המוצרים הללו?
"קודם כל אנחנו לוקחים על כל משלוח 20 שקלים, ולא משנה באיזה סכום מדובר. אנחנו גם מציינים באפליקציה שאין צורך להשאיר טיפ. אנחנו חושבים שעבר גבול הסיפור הזה, וכאן אנחנו מקפידים לציין שהנהגים הם קבועים, מתוגמלים היטב ואין צורך להשאיר טיפ, וגם אין אופציה כזאת באפליקציה".
ובכל זאת, היכן האתגרים?
דרור: "בהגעה ללקוח הפרטי. היו לנו יועצים טובים בתחום הזה וגם בפיתוח הטכנולוגי. היה מאוד חשוב לנו שזה יהיה נוח ונגיש. כמו כן, אם אנחנו רוצים להגיע לכפר הס למשל, אנחנו צריכים להגיע לקבוצת הוואטסאפ ולהרגיל את האנשים לפונקציה החדשה".
ליאת: "זה חינוך שוק, להרגיל את האישה מהמושב המרוחק שפתאום יש לה רכב שממלא לה את הפריזר בגלידות".
דרור: "אנחנו רואים את הצורך בשטח. יש בכוכב יאיר כמה אנשים שאמרו לנו, תקשיבו זו שממה קולינרית. או כאלה שמספרים לנו שהמשלוחים אפילו לא מגיעים עד אליהם ולצורך כך הם צריכים לנסוע לחירות או לכפר סבא רק כדי לאסוף משלוח. יש אנשים שרגילים לעשות משלוחים עצומים כי הם מבינים שלא יהיה, אבל כמו שליאת אמרה מקודם, אנחנו מסבירים להם שאנחנו תמיד שם. הרכב יהיה תמיד שם".
אתם מודאגים מיוקר המחיה, מהמיתון? אני מניחה שמוצרי מעדנייה הם בעיקר לאוכלוסיות יותר מבוססות, שגם מצטמצמות היום.
דרור: "לא רק. את האזור אנחנו מייצרים בלי לבחור יישוב יישוב. הטווח הוא גדול ויש גם מוצרים במחירים מאוד נגישים. המטרה היא לספק נגישות לכולם, בטווח מחירים רחב. יכול להיות שהמודעות לספקים ומוצרים מסוימים גבוהה יותר בקרב פלח אוכלוסייה מסוים, אבל אנחנו מכוונים לכולם".
ליאת: "דווקא בתקופות של יוקר מחיה ומיתון אנשים יותר מתכנסים בבתים, ומעדיפים להזמין אירוח אליהם. זה יוצא יותר זול ממסעדה, וזה נהיה אפילו טרנד במיוחד בימים אלה. אבל אנחנו מספיק מנוסים לדעת שיש עליות ויש ירידות וזה יעבור".