כדי לנסות ולהבין כיצד נהפך המנגל לסממן הכל־ישראלי של יום העצמאות, צריך לחזור אחורה, לימי קום המדינה. אז נהגו לחגוג את יום העצמאות בריקודי מעגלים והורה שיובאו ממזרח אירופה. אבל מנגל? האם מישהו שמע על זה אז? ממש לא. רק עשור מאוחר יותר גילו הישראלים את תרבות הפיקניקים, וגם אז, חגיגת הפיקניק לאו דווקא נקשרה לחגיגות העצמאות. בהמשך החל עם ישראל לאמץ לו מסורת חדשה של שבת וחג במדינה הצעירה.
העסק השתדרג כשבאמצע שנות ה־60 החלו לקום על אדמות קרן קיימת לישראל והחברה להגנת הטבע שמורות טבע רבות. הראשונה, שהוכרזה בשנת 1964, הייתה שמורת החולה. אליה הצטרפו יער בן שמן ושמורות טבע נוספות, והן אפשרו לישראלים לצאת ליערות ולציין את החג בפיקניקים. עם השנים הפך הפיקניק למנגל, שהחל להתקבע בתרבות הישראלית כמקושר לימי העצמאות בשלהי שנות ה־70 והפך לפופולרי בשנות ה־80. הישראלים מצאו שלל פיסות טבע רעננות להבעיר בהן את אש החגיגות - בגן סאקר בירושלים או בפארק הירקון בתל אביב וגם במגוון צמתים ברחבי המדינה.
פרופ' ניר אביאלי מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון ערך מחקר בשנים 2002־2009 ובחן את ימי העצמאות בגן סאקר בירושלים. הוא בדק את הסיבות להפיכתו של המנגל לסמל מכונן של יום העצמאות בחברה הישראלית, שאפילו הצליח לדחוק הצידה סמלים ותיקים יותר כמו המטס של חיל האוויר, חידון התנ"ך ואפילו טקס המשואות. מהמחקר הזה נולד המאמר "על האש: בשר, כוח, מרחב ולאומיות ביום העצמאות הישראלי", שפורסם בשנת 2012.
"במאמר אני מציע שלוש רמות של תשובות כדי להבין את הנושא לעומק", אומר פרופ' אביאלי. "ברמה אחת אני תוהה אם יש קשר בין בשר צלוי, מרחב וגבריות, כוח והשתלטות על שטח. אני מכנה את זה נרטיב הפלמ"ח. לצדו ישנו נרטיב 'ככה זה אצלנו במסורת' ונרטיב נוסף - 'כי ככה זה באמריקה'. אולם אחד הדברים המעניינים שגיליתי הוא שגם אם אנשים עושים דברים דומים מאוד, זה לא אומר שמשמעות הפעולה שלהם דומה".
כמו ברביקיו אמריקאי?
"גם. וגם בגן סאקר עצמו היו אנשים שעשו את אותו הדבר אחד ליד השני, אבל המשמעות שהם העניקו לפעולה שלהם הייתה שונה. היו שאמרו לי שזה דומה בעיניהם להעלאת קורבנות בבית המקדש. היו שלא ייחסו לכך משמעות כלל. ההתחלה של כל הסיפור הזה נעוצה בכלל בשורשים ההיסטוריים של התרבות הישראלית. המנגל הישראלי אינו חיקוי מקומי של הברביקיו האמריקאי, אלא ביטוי של כמה נרטיבים תרבותיים המעצבים את הזהות הישראלית־יהודית־ציונית העכשווית; בראש ובראשונה, הדילמה שבין כוח לחולשה ובין הרצון לשלוט במרחב לבין מציאות הספר הצפוף והמאבק המתמיד על השטח".
לדברי אביאלי, חלק מהמרואיינים במחקרו התרפקו על ימי הקומזיץ, החברותא ותפוחי האדמה על האש, כסממן תרבותי למסורות שנוצרו עוד לפני קום המדינה. "היו חוגים שציינו כי מדובר בחיקוי של חגיגת יום העצמאות האמריקאי", הוא אומר. "מרואיינים, בעיקר ממעמד כלכלי וחברתי גבוה, הדגישו את ההבדל בין ברביקיו למנגל, והצביעו על המודל התרבותי שאיתו הם מזדהים - הברביקיו האמריקאי ולא המנגל שנחשב המוני ופשוט".
כמו כן, לדברי אביאלי, מרואיינים מדרום אפריקה, מארגנטינה ויוצאי מרוקו וצפון אפריקה שהשתתפו במחקר הצביעו על נרטיב דומה: חגיגה תוך כדי אכילת בשר. כמו כן, לפי אביאלי, עד שנות ה־80, "על האש" היה משהו שמשפחות בנות עדות המזרח עשו כמסורת קולינרית של אכילת בשר צלוי, ואילו אחרי המהפך של 77' ועלייתו של מנחם בגין לשלטון, היא הפכה למסורת של עם שלם, בני כל העדות.
טקסיות דתית
ומי מאחורי המנגל? הגברים כמובן. "הגברים מקבלים על עצמם את התפקיד הקלאסי של המספקים המזינים את משפחותיהם", כותב אביאלי במחקרו. "סדר האכילה - 'קודם לילדים כי הם לא יכולים לחכות', ומיד אחר כך הנשים אוכלות את הכנפיים והפרגיות - מאשרר את הנרטיב הישראלי המקובל על מרכזיותם של ילדים ועל נכונותם של גברים להקריב עצמם למען. נרטיב שזוכה לתשומת לב ולאישוש גם ביום הזיכרון ויום העצמאות".
גם בצליית הבשר עצמה גילה אביאלי שיש סדר קבוע, כמו בטקסיות דתית כמעט: ראשונות עולות הנקניקיות, אחריהן הכנפיים, המבורגר, פרגיות, ואז אולי מגיעים גם סטייקים וצלעות כבש. מצד אחד מדובר בסדר מהזול ליקר, ומנגד, כשנשאלו מה פשר הסידור, היו שטענו שהבשר הרך יותר מיועד לנשים ולילדים, "וחייב לצאת מהר", והיתר - סטייק וצלעות - הם מאכל "גברי".
מאיפה צצה הפרגית? היא הגיעה אל המנגלים הישראליים בשלב מאוחר יותר, ורק בשנות ה־80 הפכה התרנגולת הצעירה לפופולרית.
במחקר שערכה ענקית בשר אמריקאית בשנת 2019 התגלה שנשים טובות יותר מגברים בעמידה מאחורי המנגל. על פי המחקר, 73% מהנשים משקיעות יותר בבשר, מתבלות ומשרות אותו, לעומת 59% מהגברים. אומנם גם אני מצאתי את עצמי מנפנפת פעם אחת, אבל אין ספק שזו פעולה שרבות עדיין מעדיפות להשאיר לגברים.
הזווית הטבעונית
שנות ה־80 היו פריצת דרך חשובה בתחומים רבים במדינה הצעירה. מצד אחד, היה גל עצום של ישראלים שירדו מהארץ, ומנגד העולם נפתח לתרבות פופ ורוק מהמערב. רמת החיים בישראל עלתה למרות האינפלציה, וישראלים רבים יכלו לפתע לרכוש סוגים שונים של בשר. בעשור הזה הפך המנגל לדרך המקובלת לחגוג חג, ודאי חג לאומי.
אבל עוד משהו קרה בשנות ה־80: המנגל נכנס למוזיקה הישראלית. אחד הרגעים האיקוניים בהקשר הזה היה בתוכנית חגיגית של "זהו זה" ליום העצמאות, שבה שלמה גרוניך, גידי גוב, דובל'ה גליקמן וסנדרה שדה עמדו על אי תנועה ושרו את השיר הקליט: "סיחים, סיחים על האש". כבר אז זה היה מצחיק והצביע בהומור על תופעה שממדיה רק הלכו וגברו. בשנת 1986 הצטרף לחגיגה "שיר המנגל" - הלחן נלקח משיר של להקת "דיבור חדיש" ואת המילים כתב יאיר ניצני - בביצועו של ניצני עצמו, לצידה של גני תמיר.
ניצני שר: "כן, יצאנו אל המרחבים, והעמסנו ת'רכבים/ ויצאנו אל הפיקניק, פיקניק/ כן, אני הכנתי שיפודים וגם קשרתי ת'ילדים/ פיקניק בצומת מסובים". השיר הסאטירי, שנהפך ללהיט הכי גדול באותה השנה, נעשה לסמל ה"על האש" הכל־ישראלי: הגבר הטיפוסי עם הגופייה, השפם והכפכפים וכמובן - פעולת "הנפנוף" הידועה.
כמעט 40 שנה אחרי, בשנת 2022, הוקלט השיר "המנגלים", סינגל שיצר הצמד המוזיקלי דולי ופן והוקלט בידי סטטיק ובן אל תבורי, הצל ואגם בוחבוט.
בשנות ה־90, שלקחו כל דבר כמעט לקיצון, גם המנגל הפך ממשהו שעושים עם החבר'ה בטבע להתכנסות במרפסות או בחצרות הבתים, עם נתחי בשר מושקעים, קבב שמכינים לבד בבית ושיפודים מעוטרים בבצל ובעגבניות. בשנים הללו המנגל כבר יצא מגבולות הפריפריה והגיע לתל אביב, עד כדי כך שעיריית תל אביב בירכה את תושביה בשלט חוצות ענקי עם צילום של שיפוד על מנגל ועליו ירקות.
צריך לזכור כי בשר - ודאי בתקופת הצנע, אבל גם אחריה - נחשב בישראל למותרות. בשנות ה־70 וה־80 היה רבע העוף מנת דגל באולמות חתונות. עם הזמן, הבשר הפך ממותרות למוצר צריכה בסיסי. מנגד, שיפודים של בשר משובח, שנעשו בעבודת יד או הובאו ממעדניות, ומנגל הגז שבמרפסת הפכו לסמל סטטוס ישראלי בורגני.
"אנשים לא חושבים על המשמעות של מה שהם עושים מבחינה חברתית ותרבותית ברגע נתון, אבל את השינויים אפשר לנתח במבט לאחור", אומר פרופ' אביאלי. "כשסיימתי את המחקר בגן סאקר, הבנתי שהפופולריות של גן סאקר ביום העצמאות יורדת. אבל בשטח לא רואים את זה, כי אף שהאירוע פופולרי פחות ואנשים מתחילים למצוא חלופות, עדיין יש שם המון אנשים. כבר שם היה אפשר לראות את הדברים שהנשיא לשעבר רובי ריבלין כינה בהמשך 'התפרקות לשבטים'".
התהליכים הקולינריים שהתרחשו בעשורים האחרונים, בהם הגידול בהיקף הצמחונות והטבעונות, הולידו את המנגל הטבעוני, שבעשור האחרון תופס תאוצה בכל יום עצמאות. "במובנים מסוימים, המשמעויות הסמליות נשמרו, אף שלא מעורב כאן הרג חיה", אומר פרופ' אביאלי. "זה קודם כל כוח, ועדיין יש את אקט הצלייה והנפנוף, רק של תחליפים אחרים. במובן מסוים זה בדיוק אותו המנגל, עם אותה משמעות שעומדת מאחוריו, גם אם זה נעשה עם תחליף בשר או עם ירקות".
