הצבי ישראל: סיפורן של שלוש חבילות שמעולם לא הגיעו הביתה

בעודו מתאזר בסבלנות רכש יצחק באותה שיטה ארנק קטן ומכשיר זעיר להקלטה. הארנק התמהמה וטרם הגיע ליעדו, אך מכשיר ההקלטה הגיע, אמנם באיחור, והשמחה בבית הייתה גדולה.  
 

לאחר שיצחק אימץ לחיקו את החבילה, קיבל הודעה שנייה מהדואר ובעליצות רבה מיהר לסניף הקרוב על מנת לקבלה. הוא המתין בתור וגילה כי מדובר באותה חבילה עצמה, שכבר נמצאת בביתו והוא נהנה מתכולתה.
 

הארנק נעלם כלא היה וגם רכישה רביעית – חגורה נוספת במקום זו שאבדה -  לא הגיעה ליעדה. זה היה הרגע שבו עלה רוגזו של יצחק למידת רתיחה גדולה.

"אנחנו מבררים", הבטיחו לו שלטונות הדואר בשפה רכה, אבל קיבלו על עצמם אחריות מלאה לאבדה. וכך נמשכה המסכת המוזרה שבה דברי דואר המשוגרים מאמריקה הרחוקה אובדים בדרך לא דרך ואין מושיע ואין תרופה.

עצה לדואר

יצחק פנה אלינו בתלונה חריפה, וגילה במרי ליבו כי שיגר פקסים לדואר חיפה ולא זכה לתגובה. גם ניסיונותיו לדבר בטלפון עם האחראים לא צלחו. ועוד טענה הייתה בפיו: כתובת מייל לשיגור תלונות לדואר איננה בנמצא.
 

שלפנו את חרבנו מנדנה ופנינו להנהלת דואר ישראל בשאלה: מדוע בזה אחר זה, ללא כל מבוכה, אתם מאבדים דברי דואר כאילו איבדתם לכאורה שליטה על ממלכת שיגור המכתבים והחבילות, הקיימת מזה שנות דור בתבל כולה.
 

תגובת דואר ישראל הייתה הפעם מהירה. עידו מצוות הדוברות גילה כי חבילה אחת אכן נמסרה ליעדה ולגבי התלונות האחרות אמר הדובר בעצבות גדולה: "הדוור המחלק בדואר הונחה בנושא ואנו עורכים בקרה".
 

זמן קצר לאחר שיגור התלונה טלפנה עלמת חמד מהדואר וביקשה מיצחק פרטים נוספים אודות החבילות שנעלמו, ובפיה הייתה גם עצה: מכאן ולהבא ראוי שתדאג לכך שהפריטים שאתה רוכש ישלחו אליך בדואר רשום, וכך נוכל לעקוב אחר החבילה לבל תאבד חלילה. השיב יצחק בשאלה: אם אני רוכש מוצר בעשרה שקלים מדוע עלי לשגר אותו בחבילה שתעלה לי כפול ממחירו? מדוע דואר רגיל לא מגיע ליעדו ומאבד את דרכו?
 

הפרשה נחתמה בינתיים בהבטחה: ידיים רוטטות בדואר עוסקות ברגעים אלה בחיפוש קדחתני אחר החבילות שנמוגו באפלה. יש בפינו עצה לראשי הדואר, שסופגים בעת האחרונה גלי תלונות בשפה קשה, אנא, שנסו את מותנכם וגייסו לשורותיכם כוחות רעננים על מנת שצבי ישראל ימשיך לדלג על הגבעות במקום לנוע בשיירה עם צבים המתקשים בהליכה.