90 ימים הוקצו לשיחות הסחר בין ארה"ב לסין, ועיני המשקיעים נשואות אל הזירה הגועשת. בשווקים משוועים לפתרון, אך מתכוננים לכישלון. תרחישי האימים של הסלמה ביחסים נשקלים בכובד ראש. יותר מכל דבר אחר, בשווקים מוטרדים מסוגיית ה־Treasuries (אג"ח ממשלתי ארה"ב) הנמצאות בידיים הסיניות, שכן במרוצת הזמן הפכה סין למלווה הזרה הגדולה ביותר של ארה"ב.



החשש הגדול הוא שבייג'ינג תשתמש בתיק האג"ח הממשלתי העצום שלה (1.14 טריליון דולר) כנשק יום הדין להכרעה במלחמת הסחר מול האמריקאים. איך זה אמור לעבוד? נדמיין שארה"ב מגבירה את לחצה; סין, במהלך נואש, מחליטה להעניש את האמריקאים ומוכרת את כל אחזקותיה ב־Treasuries, ומשקולת של טריליון דולר נוחתת על שוק האג"ח וגורמת להצפתו בהיצע. התשואות נוסקות לשמיים, ארה"ב נקלעת לקשיים ומרימה דגל לבן.



יש לציין שסין כבר מכרה כ־46 מיליארד דולר ב־2018 בלי לעורר מהומות, אולם מבחינת שוק ה־Treasuries העצום, מדובר בפירורים, ואין להסיק מכך מה תהיינה ההשלכות של מהלך סיני רציני.



תיאורטית, תרחיש כזה אפשרי; מעשית, הרבה פחות. הכלכלנים סבורים שסין תתקשה להיפטר מתיק האג"ח שלה במהירות הנדרשת, וכי מכירה חלקית תוריד את ערך התיק שנותר בידיה ותפגע בסופו של דבר לא רק באמריקאים אלא גם בסינים. נוסף על כך, חשוב להדגיש כי מחירי האג"ח רחוקים מלהיות השתקפות טהורה של כוחות הביקוש וההיצע בטווח הקצר. בראש ובראשונה הם מושפעים ממדיניות הבנק הפדרלי האמריקאי (הפאד) ומציפיות האינפלציה, גורמים שקשה לנבא אותם ואת השפעתם הכוללת.



מובן שמלחמת הסחר משפיעה, אבל מדובר בתמריצים כלכליים ולא בכיפוף ידיים. הסיבה העיקרית לכך שסין רוכשת Treasuries היא העודף המסחרי שלה ביחס לארה"ב, כלומר העובדה שהיא מקבלת יותר דולרים מהיצוא לאמריקה, ביחס לסכומים שהיא משלמת על היבוא ממנה, ואת העודפים היא "מחנה" ב־Treasuries. מלחמת הסחר החלישה את היואן (ואת יתר המטבעות בשווקים המתעוררים), והממשל הסיני מעדיף למכור את הדולרים כדי לייצב את ערך המטבע, במקום להשקיע ב־Treasuries. רוב הביקוש הזר ל־Treasuries מגיע מהבנקים המרכזיים ומקרנות העושר. הוא לא מונע משיקולי תשואה, אלא משיקולים מקומיים של יציבות המט"ח ומאזן סחר החוץ. מאז 2014, אחזקות המשקיעים הזרים התייצבו על כ־6.2 טריליון דולר. משקלם של המקומיים, מנגד, עלה.



השינוי המבני הזה מגיע בתזמון בעייתי: על רקע הגידול הצפוי בהוצאות הממשלתיות, הפחתת שיעורי המס במסגרת הרפורמה וצמצום מאזן הפאד, תצטרך ארה"ב להגדיל את גיוסיה בשנים הקרובות. לפיכך, הביקוש הזר הולך ונחלש, ובו בזמן ההיצע גדל. המשקיעים הזרים מהווים היום כ־40% משוק ה־Treasuries, השיעור הנמוך ביותר מאז 2003, וסביר להניח שהמגמה, אם תימשך, תשפיע בסופו של דבר על התשואות.



הצפת השווקים ב־Treasuries עלולה לדחוק את המשקיעים משאר האפיקים. מתוך כך, האג"ח הקונצרני יהיו הראשונות לסבול ממיעוט הקונים. לחברות יהיה קשה יותר לגייס הון ופעילותן העסקית תיפגע.



לא מדובר בסיכון מיידי. לוקח זמן לתהליכים האלו להבשיל ולסיכונים להתממש, אולם המגמות חשובות. הסכמי סחר עשויים להציב את ארה"ב בפני דילמה מפתיעה: מצד אחד, ביכולצה לזכות בניצחון ולצמצם את הגירעונות ביחס לעולם, ומנגד, מהלך כזה יסבך אותה בזירת האג"ח. עם הקטנת הגירעון, צפויים הביקושים הזרים ל־Treasuries להצטמק בהתאם. ציבור המשקיעים המקומיים יצטרך לשאת לבדו את מלוא נטל החוב הממשלתי. אליה וקוץ בה.


הכותבת היא מנהלת מחלקת מחקר מדדים בקבוצת קסם, מבית אקסלנס. האמור לעיל נכתב למטרות מידע בלבד, ואין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה או מכירה של ניירות ערך המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק.