נורמליזציה כמו בהסכמי אברהם עדיין אין עם סעודיה, אבל בתקופה האחרונה אנחנו רואים פה ושם דיווחים וביקורים לא רשמיים של ישראלים שמזכירים לנו את התקופה שקדמה לשיתוף הפעולה עם האמירויות. הדור הבא של השליטים באזור המפרץ החליט כנראה להתקרב אל המערב בצעדי ענק, להניח את המחלוקות בצד ולשתף פעולה.
מנהלות בשמיים: כך כובשות הסעודיות את עולם התעופה
וישראלים, כמו שרק ישראלים יודעים, כבר מתחילים לגשש את דרכם לא רק באמירויות אלא גם באחת המדינות העשירות במפרץ, סעודיה. איש העסקים יריב פישר, יו"ר ובעלים של חברת התיירות פלייאיסט ושל חברת הפינטק גלובל רמיט, החליט לא להמתין לנורמליזציה שמתמהמהת להגיע, ובימים אלה הוא מקדם מיזמי תיירות ייחודיים בסעודיה העוסקים בצליינות נוצרית.
פישר, עובד כבר למעלה משני עשורים עם האמירויות, קטאר, עומאן, ירדן, ג'יבוטי והפיליפינים, וכעת גם עם הסעודים. בימים אלה הוא מקיים ביחד עם שותף מצרי המייצג משפחת עסקים סעודית גדולה ועשירה, מיזמי תיירות ייחודיים עבור תיירים נוצרים בסעודיה, וזאת כחלק מהחזון פורץ הדרך של יורש העצר המקומי מוחמד בן סלמאן לפתוח את סעודיה כלפי העולם באמצעות השקעות עתק בקידום התיירות במדינה.
התמונה הגדולה
"העולם הנוצרי קשור לסעודיה דרך טאבוק למשל", מסביר פישר, "הם עובדים מאוד קשה כדי לפנות אל העולם הנוצרי, מתוך כוונה שטיולי ההולילנד יהיו לא רק בישראל או במצרים. חברות התיירות מבינות את זה, ובונים עכשיו בתי מלון ומרכזים מאמץ הסברה לאומי כדי שהעולם יבין שהוא חייב להגיע גם לשם".
איך אתם עושים עסקים עם הסעודים, הם מדברים איתכם ישירות?
"בדרך כלל יש להם נציג לא סעודי, ובמקרה שלנו בחור מצרי בשם מוחמד שעובד בחברה הסעודית ודרכו יש לנו קשר עם השותפים שלנו. אני עושה הרבה עסקים באמירויות, ואחרי העבודה כשיושבים בסלון של השייח'ים, תמיד יש סעודים והם מדברים איתנו או רוצים לדבר איתנו. אני מרגיש שבמשך השנים משהו שם נרגע. אפשר לדבר חופשי והם יודעים שאפשר לסמוך עלינו, על האנשים שיושבים איתם באותו פורום. הקליפה לאט־לאט נסדקת. יש את ההוא שמסתכל מהצד ואז הופך בסוף להיות חבר שלך. עם האמירתים זה לא היה כל כך מורכב. ברגע שהיה הסכם תוך שנייה היו חיבוקים והכל השתנה".
ועדיין לא מזמינים אותנו רשמית.
"אני יודע שיש הרבה חבר'ה ישראלים שהיו שם לאחרונה גם עם דרכונים ישראליים, זה עדיין לא מגיע לשלב שתהיה המשלחת הרשמית הזאת שאני מחכה לה. והנה אפרופו התקרית בלוב, גם שם "מאשימים" אותנו שזה לא קורה כי אנחנו פשוט לא מפסיקים לדבר, וכל מפגש סודי יוצא החוצה. וזה בניגוד לכל כלל נימוס בתרבות שלהם".
יש נכונות לשיתופי פעולה עסקיים?
"המלך סלמאן לא מוכן שתהיה הידברות, אבל דוחף עסקים. הם לא מבינים למה אנחנו כל הזמן מדברים על זה כאמור, אבל אנחנו עדיין עושים דברים. מה שקורה שם זה הסיפור של התיירות, הם מבחינתם מבינים שעסקים יביאו את ההסכם אחר כך. וצריך גם לומר שהם מבינים את האזור שלנו של המזרח התיכון הרבה יותר ממה שאנחנו מבינים אותו. אגב, אם את מכירה את הסכם השלום עם ירדן, אמורה להיות רכבת שתגיע עד נמל חיפה. אני לא חושב שישראלים מבינים את המשמעויות של העומק האסטרטגי של הסכם השלום עם ירדן ובכלל את התמונה המאוד גדולה".
החיבור של פישר לעולם הזה הגיע אחרי שירות במשרד הביטחון ובמנהל האזרחי, ופיקוד על גשר אלנבי במהלך שירותו הצבאי. הוא דובר ערבית שוטפת ואף שניסה להתרחק מהתחום הביטחוני, הוא עבד בשיתוף עם אנשי מוסד ושב"כ מיד אחרי הטיול הגדול שעשה באוסטרליה. "שלחו אותי לעקוב אחרי איזו פיליפינית שהייתה חייבת כסף לאחד מאנשי הביטחון, וגיליתי עולם שלם בתחנה המרכזית. זה מה שהוביל אותי לפתוח בעצם את עסק הפינטק הראשון מול בנק פיליפיני שעבדתי מולו לפני בדיוק 20 שנה". לעסק הזה קוראים היום גלובל רמיט, ויש לו מחזור של מיליארד וחצי שקל בשנה, ולמעלה מ־ 350 עובדים.
אבל זה לא נגמר בכך, אלא המשיך לעסקי התיירות, אז הוא התקשר לחברת גולף אייר שהייתה אחת החברות הגדולות במפרץ והסביר להם שיש בישראל הרבה עובדים זרים שרוצים לטוס הביתה. "תפרנו אוטובוס לירדן, וככה זה התחיל. אלפי עובדים זרים טסו איתנו ללא הפסקה. ומכרטיס שעלה בזמנו 1,600 דולר, הצלחנו להוזיל את הכרטיס ל־600 דולר בלבד להודו ולפיליפינים". אחד מהקולגות שלו, תת־אלוף ששמו שמור במערכת, אמר לו משפט ששינה את חייו. "הוא אמר לי, תן לי רגע לבדוק, אם הם נותנים לישראלים לבוא דרכם אני לא רואה סיבה שאנחנו לא נוכל. אחרי שעתיים הוא התקשר ואמר: אוקיי, בואו נעשה פיילוט".
"פתחנו הסעה לישראלים לירדן והתחלנו למכור כרטיסי טיסה באונליין. אני זוכר שנרשמה לטיסה הראשונה בחורה אחת והחלטנו שאנחנו לא מבטלים. התקשרתי אליה בלילה אמרתי לה, תשמעי זו רק את לבד ושמעתי את הפחד בקול שלה, אבל אמרתי לה אל דאגה אני אלווה אותך. ליווינו אותה מרכבת ארלוזורוב עד שדה התעופה בעמאן, העלינו אותה על המטוס, נשארנו לאכול חומוס ופלאפל וחזרנו לארץ, ומכאן התחיל המבול".
הבן מבין
מאז זרמו הרבה מים בנהר ופישר (שאגב רץ כיום לראשות עיריית הרצליה) נכנס גם לעולם התיירות והתעופה וכבר למעלה מ־10 שנים שהוא משמש כנציג הבלעדי בישראל של חברת התעופה הקטארית ונמצא הרבה על הקו שבין ישראל למדינות המפרץ, שם הוא נפגש עם אנשי עסקים בכירים מתחום התיירות והתעופה, ובהם כאמור גם אנשי עסקים סעודים אשר מקושרים לבכירים ביותר בשלטון בריאד.
איך המצב הפוליטי פה בישראל משפיע על התחממות היחסים?
"זה מאוד משפיע. לי יש ביקורת מאוד גדולה על מדינת ישראל וגם אם יש ממשלת ימין יש דברים שלא עושים. הסיפור שסמוטריץ' נאם עם דגל ישראל על הפרת והחידקל עבר בכל מקום בעולם הערבי. אבל עסקים תמיד קורים, ובסוף את עושה עסקים מול אנשים. לפעמים את כן מבחינה בעיכובים מסוימים, אנחנו מגישים בקשות ומקבלים תשובה שלילית כי המצב לא מזהיר. הממשלה שלנו עושה מול העולם הערבי את כל הטעויות האפשריות ואפילו לא מול האויבים שלנו".
פישר מספר שכשהוא מגיע לפגישות במעברי הגבול באלנבי, או בקטאר או באמירויות, אל־ג'זירה או אל־ערבייה תמיד פתוחים. "אני זוכר שכשיצאתי לסיבוב עסקים ביום של הנאום של סמוטריץ' זה היה בלשון המעטה יום לא טוב לצאת לשם. זה היה יותר גרוע מיום שיש בו פיגועים או אלימות. הם בגדול שואלים מה עובר עלינו. הם העריכו פעם את ביבי כי מבחינתם הוא היה איש מאוד חזק, אבל היום הם מבינים שהסיפור שונה. ואין ספק שכמדינה שמאוד חזקה באסטרטגיה, אנחנו מגיעים בזמן הזה עם חולשה מאוד גדולה להסכם עם הסעודים וזה חבל. לכלכלה שלנו זה יהיה חלום אם זה יקרה".
מה הם באמת מחפשים אצלנו? נקודה קטנה במזרח התיכון, ועוד מדינה יהודית.
"בסוף גם אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו ולראות מי אנחנו באמת. אנחנו מדינה מדהימה עם אנשים יוצאי דופן עם שורת עסקים פורצת דרך. והם רואים את ישראל כשער שלהם לאירופה בכל הקשור ליצוא סחורות ומטענים למשל. את מסתכלת על הטכנולוגיות שלנו אל מול מה שקורה אצלם ונדהמת, יש להם 18 פטנטים בשנה לעומת 20 אלף שלנו. יש משהו בישראל שמדליק אותם, בעיקר הווייב במדינה עם כל הבלגן, כשהם באים לביקורים סודיים הם עפים".
איך הבדלי התרבויות באים לידי ביטוי בעולם הערבי אל מול ה"סמוך" הישראלי?
"זה קשה מאוד. זה ברמת ה'אני מגיע בשבוע הבא לדובאי נסגור פגישה' והוא לא מבין על מה אתה מדבר. או 'אנחנו נעבור על אסטרטגיה קדימה ונקבע פגישה עם הבורד' - זה לא עובד. הם נבהלו בהתחלה מהישראלים, אבל ידעו שיהיה שיתוף פעולה מוצלח. בהתחלה הייתה הוראה באמירויות של מוחמד בן ראשד לשמוע אותנו ולא לעשות כלום, ולנו לקח זמן להבין שרק בודקים אותנו כרגע שיש הסכם והם רוצים להבין. ואני חושב שרק מי שהיה סבלן ויודע מה קורה שם ואיך עובדים קוצר את הפירות".
זה לא קיצר את הטווחים לסעודיה?
"לא. אמרו לנו שלהם יש אסטרטגיה אחרת שלא ישברו אותה כי חתמנו עכשיו עם השכנים. מצד שני זה כן שינה תפיסה, הם כן ראו המון ישראלים, זה שבר את המחסום, הם מבינים שאנחנו בני אדם. יהיה קשה לחזור אחורה מההסכם הזה למרות כל הטעויות שאנחנו עושים עכשיו במדינה".
אז אתה מנגב חומוס בריאד?
"אני מנגב חומוס באמירויות ובקטאר ובירדן. אני מדבר ערבית ומסתכלים עליי לפעמים ולא חושבים שאני מבין את כל הריכולים מאחורי הגב. ותראי, אני חושב שלא כל כך מודעים לחשיבות של ההסכם עם האמירויות לכל מה שיתפתח משם והלאה. אנשי עסקים בישראל עשו וי ונקסט, ואני אומר - אל תיעלמו ברמה האסטרטגית וגם לא ברמה החברית, אסור שההסכם הזה ייפול וזה חשוב לא רק ברמה של חברות גז גדולות וחברות ענק, אלא גם בקהילה העסקית במעמד הביניים.
"הם עשו צעד מאוד אמיץ והם מצפים לקבל את ההכרה מסביב. עצם המעבר בין המדינות לא ירד למעמד הביניים שלנו, לא לאנשי עסקים מהמעמד הבינוני, חברות הייטק, וחבל מאוד. זה לא קורה רק בגלל הממשלה, אלא בגלל שגם אנחנו בתור אנשי עסקים לא מסתכלים בעיניים כמו שצריך. באנו, ביקרנו, היה מגניב, שמנו חליפה ויאללה המדינה הבאה. עסקים עם העולם הערבי זה לטווח ארוך. צריך להיות מאוד סבלנים, שיסמכו עליך וזה עניין של שנים וזה פחות מתאים למנטליות הישראלית. הייתי בטוח שבגלל אל־אקצא יהיה פה הרבה יותר פוש, אבל זה עוד לא קרה".
אתה גם עובד מול המצרים והירדנים, מדינות שיש לנו איתן הסכמי שלום, איך הם בתור שותפים עסקיים?
"אני עובד מול המצרים רק בשנתיים האחרונות על מיזמים חדשים ועם הירדנים כבר 20 שנה. א־סיסי דחף לעשות עבודה עם ישראלים, הוא דחף את הכלכלה. זה לא קל לעבוד איתם, עם הירדנים הרבה יותר קל. עם הירדנים יש תמיד עבודה, מילה זו מילה, אנשי עסקים מאוד טובים. יש לנו שותפויות המון שנים בתיירות ובקרגו ואנחנו עובדים איתם מאוד יפה".
עד כמה הסעודים פתוחים למערב כמו באמירויות?
"עדיין הם שמרנים יותר. מעמד האישה מרים טיפה את הראש, אבל יש עוד הרבה דרך לשוויון. באיחוד האמירויות עשו מהלך בעשור האחרון לדחיפת נשים, מנהלות של חברות פינטק הן בעיקר נשים וגם בקטאר - ובסוף לא תהיה ברירה, זה חלק מחילופי השלטון. המלך סלמן האבא עוד לא שם. הבן כבר מבין שהעולם השתנה וצריך לעשות את זה".