סוף היקום שמאלה: סיפורה של סוכנות החלל הישראלית

דרמה ענקית שהתרחשה בחלל לפני 10 שנים הייתה זאת שהזניקה את אורי אורון לתפקיד מנהל סוכנות החלל הישראלית. "לא תכננתי להגיע למקום הזה", מספר אורון בראיון מיוחד, "אבל אנחנו נמצאים במציאות שבה החלל הופך להיות הרבה יותר נגיש, מתחילה להתפתח בו תחרות בין גופים פרטיים, לא רק מדינות, ובאנלוגיה, אפשר להשוות את האצת הנגישות שלו לשימוש של מדינות העולם באינטרנט באמצע שנות ה־90".

באותן שנים רק 30% מתושבי כדור הארץ השתמשו באינטרנט. לנותרים לקח קצת פחות מעשור להדביק את הפער והיום אנחנו לא יכולים לחשוב על חיים ללא חיבור למרשתת. "כיום, בחלל, אנחנו בערך באמצע שנות ה־90 של השימוש באינטרנט", מסביר אורון את המקבילה הגלקטית. "אני לא יודע מי יהיה הוואטסאפ של החלל עוד עשור, אבל בטוח שיהיה".

אורון, בן 56, שירת בחיל האוויר כראש להק המודיעין וכמפקד בסיס חצור והוא קצין במילואים בדרגת תת־אלוף. הוא נולד וגדל בקיבוץ להב, בנם של נילי וחיים אורון. מאז שחרורו בנה וניהל את התחום האופרטיבי בחברת הסטארט־אפ SparkBeyond המפתחת טכנולוגיה לפתרון בעיות בכלים של בינה מלאכותית, ובשנת 2021 מינה אותו משרד המדע לתפקיד מנהל סוכנות החלל הישראלית. אורון הוא בוגר המכללה לפיקוד ומטה של חיל האוויר של ארה"ב, בעל תואר ראשון מאוניברסיטת אובורן מאלבמה ותואר שני במדיניות ביטחון לאומי מאוניברסיטת חיפה.

הפרטת החלל

סוכנות החלל הישראלית הוקמה לפני 40 שנה והיא תוצר של הסכמי השלום עם מצרים, כחלק מהמאמץ שאותו השקיעה בזמנו המדינה לכניסה לתחום החלל. ייעודה של הסוכנות הוא לקדם את מטרותיה האזרחיות של ישראל בחלל. מסתבר שאחת ממטרותיה האזרחיות של ישראל בחלל היא ביסוס תעשיית חלל מתקדמת וחדשנית. אחרי הכל, גם נאס"א נעזרת כיום באילון מאסק וב־SPACEX.

בהתאם לקידמה ול"הפרטת" החלל, מסביר אורון, העלויות השתנו. "באמצע שנות ה־80 עלות שיגור קילוגרם אחד לחלל עמדה על 90 אלף דולרים. כיום, בעיקר הודות לאילון מאסק, אותו קילוגרם עולה פחות מ־2,000 דולר והעולם שואף להגיע לאזור ה־100 עד 200 דולר לשיגור של קילוגרם אחד לחלל. יהיה הרבה יותר קל והרבה יותר זול להגיע לחלל וזו הדרמה. נפתחת תחרות של שוק חלל שעומד כיום על 400 מיליארד דולר בשנה. אנחנו מדברים על שוק חלל שתוך עשור ינשק את אזור הטריליון דולר. הדרמה הזאת עומדת לקרות".

בוא נדבר על ישראל.
"ישראל היא המדינה השמינית מתוך מועדון מצומצם של 12 מדינות שיודעות לעשות את הדברים לבד. כלומר לתכנן ולבנות לוויינים, לשגר אותם ולהפעיל אותם. מעט מדינות יודעות לעשות את זה מקצה לקצה. לנו יש את הידע הזה הודות לסיבות ביטחוניות, אבל הידע והטכנולוגיה קיימים. הגענו לירח עם 'בראשית 1' ואני מאוד מקווה שתהיה 'בראשית 2'".

מה בנוגע למספרים?
"יש מעל 50 לוויינים ישראליים בחלל. אם כך, בואו ניקח חלק יותר משמעותי באירוע הזה ונהפוך את זה למנוע של צמיחה וקטר שמוביל מדע וחינוך טכנולוגי, ניקח את הדבר הזה ונביא אנשים להתעסק בטכנולוגיה עמוקה".

מה אתה עושה עם זה ביומיום שלך?
"המאמץ הראשון הוא לא פשוט והוא לקדם ולטפח תעשיית חלל ישראלית שתגדל ותצמח ותהיה בת־קיימא. לכן חלק גדול מהיום שלי הוא לטפל ולעזור לתעשיות האלה לצמוח ולהתקדם. יש בישראל מעל 60 חברות חלל, חלקן גדולות כמו התעשייה האווירית וחלקן סטארט־אפים של שניים־שלושה חבר'ה. אנחנו מעודדים יזמים ויזמויות ועוזרים להם בצווארי הבקבוק ונקודות הכשל. אנחנו יוזמים פרויקטים שמקדמים שיתופי פעולה".

יש האומרים שיש קדימויות לחלל.
"תפקידי להבהיר שמדינת ישראל צריכה לשנות את הדרך שבה היא תופסת חלל. זה לא רק לגיקים ולמערכת הביטחון, אלא צריך לשנות את נקודת העבודה, את האופן שבו אנחנו תופסים חלל כסוג של נישה.

"בואו נסתכל על זה בצורה לאומית ונשקיע בצורה מושכלת כך שנקדם ונטפח את מדינת ישראל בהרבה מובנים. חלק גדול מהזמן שלי מוקדש לשינוי נקודת העבודה, תוך צעידה במסדרונות וניסיון לשכנע, להביא משאבים ופרויקטים. נושא שני הוא קידום המדע והמחקר, שמעורבים בהם אוניברסיטאות בישראל, שבהן יש תמיד משהו שקשור בחלל. בואו נטפח את ההון האנושי ונהיה עסוקים גם בחינוך באזורים מאוד ממוקדים. בואו נתפוס ילדים, נערים ונערות בגיל התיכון ונגרום להם להבין שיש משהו מרתק בחלל. זה מושך אותם לטכנולוגיה בכלל ולתחום החלל בפרט".

יש לסוכנות פרויקטים לגיל תיכון?
"יש לנו פרויקטים שממוקדים לדבר הזה, אולימפיאדת חלל, 400 כיתות מכיתה ה' עד ח' עם אלפי תלמידים. כל שנה יש תחרויות כשהשנה הנושא היה חלל ואנרגיה. יש את, פרויקט תבל - תלמידים בונים לוויינים. שיגרנו בינואר 2022 שמונה לוויינים קטנים לחלל, כאשר כל אחד מהם נבנה על ידי בית ספר תיכון אחר ברחבי הארץ, פריפריה ומרכז, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים.

"כיתה של 25 תלמידים בונה לוויין שמשוגר מקייפ קנדי על טיל של SPACEX, החברה של מאסק. אנחנו יודעים לעשות את זה. הנענו את 'תבל 2' עם שבעה בתי ספר ואני מקווה שיהיה לנו תקציב להוסיף עוד שני בתי ספר. הרעיון הוא שאנחנו לא מכשירים תלמידים ותלמידות להיות מהנדסי חלל, אבל נותנים להם ידע מוחשי ומוטיבציה כי יודעים שזה הגיל לתפוס אותם.

"הם בונים לוויין קטן, משגרים אותו וכשמסיימים את האירוע הזה נפתח לפניהם עולם חדש. אנחנו משערים שחצי מהם יתעסקו אחרי זה בטכנולוגיה ואולי כמה מהם יגיעו לעולמות התוכן של חלל. הצלחנו להגדיר יחידה אחת בבגרות לחלל למי שבוחר לעשות חמש יחידות פיזיקה".

איזה יתרון יש לישראל על פני מדינות אחרות במרוץ לחלל?
"טכנולוגית אין לנו משהו שיש רק לנו. אנחנו חזקים בלוויינים קטנים. ישראל שיגרה הכי הרבה לווייני תלמידים וסטודנטים מכל מדינה אחרת בעולם. אנחנו מייצרים אותם בבתי ספר ובאוניברסיטאות. היתרון היחסי שלנו הוא שיש לנו ידע בכל השרשרת ואנחנו יודעים לעשות דברים קטנים, אינטגרציה טובה, יודעים ליצור אפליקציות ושימושים מהמידע שיורד מהחלל ולכן יש אזורים שבהם אני חושב שאנחנו יכולים להיות שחקנים רלוונטיים ומשמעותיים.

"כשמסתכלים על המפה העולמית יש מעט מדינות שיודעות לעשות את זה. אנחנו צריכים למנף את זה לחדשנות, ליוזמות ולמדע. המטרה שלי היא שהבן שלך לא יחשוב רק על סייבר ו־AI, אלא יגיד מעניין אותי חלל. נפתחות עכשיו המון אפשרויות ואני רוצה את החבר'ה האלה מתעניינים בפוטנציאל שיש בחלל ויש שם פוטנציאל גדול".

בעיות חניה

שוק החלל בישראל כולל מכירות של מידע שיורד מהחלל (טלוויזיה בלוויין) ומוערך במכירות של 800 מיליון עד מיליארד דולר בשנה. "זה לא נחשב הרבה", מבהיר אורון. "יש כ־60 חברות עם היקף מכירות שנתי של קצת פחות ממיליארד דולר, כולל צבאי ואזרחי. שוק החלל העולמי עומד על 470 מיליארד דולר בשנה.

"רוב הכסף שעושים היום בעולם מגיע משני אזורים, תקשורת וניווט ומה שאנחנו קוראים לו חישה מרחוק, כלומר צילומים. זה עומד להשתנות כי נפתח לנו שוק חדש, על איך מנצלים את חוסר הכבידה. הכוונה היא מוצרים שיעזרו לנו בכדור הארץ, אבל הייצור שלהם ייעשה בחלל במיקרו או בחוסר כבידה כי זה יותר פשוט ויותר זול".

איך זה יכול להיות?
"כשמדפיסים בתלת־ממד בחוסר כבידה יותר קל לייצר. קחי דוגמה אחרת, פולימרים של תרופות. האופן שבו מולקולות מתרכבות בחוסר כבידה שונה מכדור הארץ, כך ניתן לייצר אותן בחלל, להביא אותן לכדור הארץ והן הופכות להיות יותר אפקטיביות, שלא לדבר על הצורך שלנו למשל למידע מהחלל. היית רוצה שכל הזמן יהיה לך מידע חזותי על כל מקום, כדי שיוכלו לומר לך בכל זמן נתון איפה יש לך חניה ליד הבית. אפשר לרשת במצלמות עיר שלמה. אפשר לדעת מה גדל באיזה שדה. היכולת לתצפת על העולם, לעשות חקלאות, לזהות אסונות, הכל מגיע מהחלל. האינטרס שלנו כשוק חלל ישראלי הוא לנצל את הממד ולהביא ערך לצורכי המדינה ולתעשייה. אנחנו מפתחים מדע, אנשים ויכולות".

הירח נותר עדיין עבור תעשיית החלל כחלום שלא התגשם. ניל אמסטרונג ובאז אולדרין היו על הירח יום אחד, אחריו שהו אסטרונאוטים על הירח במשך יומיים־שלושה לפני שחזרו ועתה עושים בנאס"א חזרות גנרליות מדורגות להנחית אסטרונאוטים על הירח לתקופה ארוכה.
"האמריקאים חוזרים להנחית אנשים על הירח. ארטמיס 1 לא מאוישת שוגרה וחזרה וזאת נחשבת הצלחה גדולה. ארטמיס 2 צפויה להיות מאוישת, להגיע לירח, לא לנחות עליו ולחזור חזרה. זאת חזרה גנרלית. יש הרבה בעיות גדולות, אבל מה שרצו להוכיח זה, שמסוגלים להיכנס חזרה לאטמוספרה עם חללית שיכולה לקחת חזרה אנשים ולעשות את זה כמו שצריך. ארטמיס 3 מתוכננת לנחות מאוישת על הירח בסוף 2025 תחילת 2026".

יהיו שם רק אסטרונאוטים אמריקאים?
"הרעיון של האמריקאים לעשות את זה בינלאומי כי זאת כבר לא תחרות, בארטמיס 2 יש אסטרונאוט קנדי. בארטמיס 3 עומדים להנחית על הירח את האישה הראשונה ואת האדם הראשון שהוא לא לבן. מדברים על שהיות ארוכות על הירח שישה שבועות, חודשיים, כדי ללמוד איך חיים שם.

"איך אוכלים? איך שומרים על אנשים בריאים? איך יודעים אם אדם חולה או לא חולה? זה 400 אלף ק"מ מכדור הארץ. אם אסטרונאוט חוטף התקף לב? מתי נותנים טיפול? אילו תרופות נותנים על הירח? יש שם קרינה כל כך חזקה כי אין אטמוספרה בירח שתגן, איך מתמודדים עם זה?

"מה עושים בסופת שמש, התפרצויות על השמש שגורמות לשינויים בסביבה האלקטרומגנטית של העולם. סופת שמש יכולה להימשך שבועיים על הירח ולאסטרונאוטים אין הגנה מפני זה. זה אירוע שמחייב להבין איך מגינים על האנשים. נפתחת שורה של אתגרים שארטמיס הולכים לפתור חלק מהם, כדי שנוכל להתקדם קדימה".

קדימה לאן?
"למאדים. זה נשמע מדע בדיוני, אבל זה עומד לקרות. זה פותח לפנינו כר ענק של פתרונות כי מאדים דומה במידה מסוימת לכדור הארץ. לא הייתי חותם על זה, אבל נאס"א מדברת על סביבות 2040, אז צפויים בני האדם הראשונים להגיע לכוכב האדום. לדעתי זה דורש התגברות על כמה אתגרים רציניים. נאס"א מתכננת תוכניות רציניות למאדים. למשל, יגיעו למאדים מהירח כי יש עליו שישית כוח כבידה ולא צריך הרבה אנרגיה כדי לברוח מהירח. האתגרים הללו מושכים גם גופים וחברות ישראליות למצוא פתרונות רלוונטיים".

כבר הרבה מאוד שנים מדברים על תיירות חלל.
"נכון וזה דבר שנראה אותו לדעתי בעשור הנוכחי וודאי בעשור הבא. עומדות להיות מוקמות תחנות חלל פרטיות, לא של מדינות, שיאפשרו תיירות חלל. את לוקחת סוף שבוע במקום כזה, נהנית שלושה ימים מחוסר הכבידה וחוזרת לכדור הארץ. כמה זה יעלה? מן הסתם בהתחלה זה יהיה מאוד יקר ולאט המחירים יירדו".

שלושה אנשי עסקים בונים את ביתם ועושים לו בחלל. הראשון היה ריצ'רד ברנסון, בעלי וירג'ין, שני, ג'ף בזוס והשלישי אילון מאסק, שהגדיל ושלח טסלה אדומה שמסתובבת שם עדיין כמפגן כוח של האיש המסקרן בעולם. "אמזון עמוק בתוך האירוע. הם רוצים לייצר ענן מידע בחלל, משקיעים מאות מיליונים להביא את הענן לחלל מסיבות עסקיות".

זה קטע כזה של גברים חזקים ועשירים, שמעוניינים להגיע הכי רחוק שאפשר?
"אני חושב שהסנטימנט הרבה יותר גדול מזה. זה אותו רכיב שגרם למרקו פולו, לקולומבוס לגלות ארצות ולמגלן להקיף את העולם. היית יכולה לומר שאלה מסעות של אנשים חזקים שרוצים להקיף את העולם, אבל האנושות נדחפת על ידי סקרנות והרצון להגיע לחלל, הגבול האחרון. אני לא חושב שזה עניין של אגו, אלא הרבה יותר בסיסי ועמוק מזה".