לפעמים קשה לדעת מהם סדרי העדיפויות של הממשלה: ראש הממשלה אומר שהוא נגד התיישבות בעזה, אבל תומכיו הקרובים ביותר פוצחים במחולות למען חידושה. בקבינט המלחמה ישראל מאשרת מתווה לשחרור החטופים תמורת השעיה של הלחימה, אבל בלשכת ראש הממשלה מכחישים.
בעלי העסקים בצפון קורסים: "בעלי נותן הכול למדינה במילואים - ומה אנחנו מקבלים?"
פרסום ראשון: מנכ"ל משרד נגב גליל יפרוש אחרי העברת התקציב בכנסת
תומכי ממשלת הימין על־מלא מפגינים ביחד עם משפחות החטופים במעבר כרם שלום כדי למנוע כניסת משאיות עם סחורות, כשהממשלה שבה חברים נבחרי הציבור שלהם, אישרה והתחייבה להכניס - וזו רק רשימה חלקית של הניגודים, כי יש לפעמים שהסתירות מתקיימות בדבריו של אותו גורם ממש.
ראש הממשלה למשל, הסביר לתקשורת כי הפגנות משפחות החטופים מקשיחות את עמדות חמאס. בואו ונניח לרגע שכל מילה אמת: חמאס רואה את החשיבות שמייחסת בחברה בישראל לחטופים - ומוסיף עוד תנאי לרשימה. הבעיה היא שאם עוקבים אחר חוט המחשבה הזה, מדוע מכריז ראש הממשלה (ובכירים נוספים בממשלתו) מעל כל במה, שאחת משתי מטרות העל של המלחמה היא שחרור החטופים? הרי ההיגיון אומר שהיה צריך להגיד כבר ביום הראשון למלחמה, עוד בטרם התברר מספרם, משהו כמו: "אין לי מידע באשר לגורלם, לפיכך אין כרגע על מה לדבר ובכל מקרה, לא נעצור את הלחימה אפילו אם יבטיחו לנו להשיב את כולם".
קיצוני נכון? אבל אם הבעת עניין בחטופים והעלאת נושא שחרורם על ראש סדר היום, לשיטתך, מקשיחות את לב סנוואר, אדרבה - היה אתה המתוחכם והפגן חוסר עניין בולט בנושא! אתה מסוגל? כי אם לא, למה אתה מאשים את המשפחות שעושות ככל שביכולתן למען יקיריהן? מכיוון שבינתיים אין לנו דרך לדעת מה חושב סנוואר באמת (אלא אם כן נורא רוצים להאמין ש"המסמך" שנחשף באחת המנהרות בח'אן־יונס אכן משקף את עמדתו. לטעמי הסיכוי לכך דומה לזה שאחת מהנעליים שנמצאו בחורבות היא נעלו), או מה חושבת ממשלת נתניהו לגבי המלחמה, החטופים, היום שאחרי ועוד כל מיני "זוטות", אין לנו אלא לבחון אותה לפי התכל'ס, כלומר: רק על פי מה שמתבצע בשטח.
תקציב חטוף
שם, לפחות בזירה הכלכלית, מתברר חלק מהנושאים שעל סדר יומה של הממשלה. הנה כמה מקומות שבהם יחולו קיצוצים חדים, כדי לסייע למאמץ המלחמתי: החינוך הממלכתי, כלומר מערכת החינוך הרלוונטית לכלל ילדי ישראל תיאלץ (על פי תוכנית האוצר) להתמודד עם קיצוץ של 800 מיליון שקל.
כן יאבדו יותר מ־500 מיליון שקל (ביחד) תחומים כמו רווחה והשכלה גבוהה, כלומר - לא רק שיהיה קשה עוד יותר להיות עני בישראל, מי שיבקש להיחלץ ממעגל העוני באמצעות לימודים, מבית הספר ועד לאקדמיה, יגלה כי הורעו תנאיו עד מאוד (לעומת מי שהממון מצוי בכיסיהם של הוריו, שיסתדר כמובן, לכל היותר ישכור דירה עם יותר שותפים למשך שנות הלימודים).
את הקיצוץ החמור ביותר, כרגע מדובר על 2 מיליארד שקל, תספוג התוכנית למלחמה בפשע בחברה הערבית. כאן מדובר במעשה חלם קלאסי. לכאורה הקיצוץ הזה יתקבל בהבנה, אפילו בתשואות, על ידי ה"בייס". הנה - לוקחים כסף מהערבים. למעשה (אפילו אם מחשיבים רק את האינטרס היהודי ומתעלמים מהעובדה שערביי ישראל הם אזרחים שווי זכויות ומשלמי מסים) הקיצוץ הזה עלול להביא להתחזקות הפשיעה במגזר הערבי, באופן שיחרוג הרבה מגבולותיו - לא ירחק היום והחיסולים "יטפטפו" גם אל חפים מפשע בציבור היהודי, שסובלים כבר היום מעבירות רכוש שהמשטרה לא מצליחה לסכל.
ישמחו האברכים
יהיה מי שיאמר בוודאי שאין מה לעשות, מלחמות עולות כסף - ואף שראש הממשלה בקולו טען כי "יש מספיק גם לזה וגם לזה" - ואחר כך ביצע סיבוב פרסה מרהיב כשטען שהתייחס בכלל לתקציב 2023 ולא לזה של 2024 (לתומי חשבתי שכסף שחסר בקופת המדינה לא ממש מתרשם מהעובדה ש־31 בדצמבר הפך ל־1 בינואר, אבל ניחא), הרי שמוכרחים לחתוך בבשר החי. מאחר שבכלכלה אין יש מאין, הבה נבדוק איפה לא חותכים בבשר החי: למשל תוספת של יותר מ־600 מיליון שקל לחינוך החרדי ועוד כסכום הזה לקצבאות האברכים.
בכל פעם שמנגחים העברות כספים לציבור החרדי הם זועקים לאפליה ומאשימים את המבקרים בשנאת חרדים. על זה יש להשיב רק שתיים: ראשית, כל עוד מתקיימת אפליה בבקו"ם, אין סיבה שהיא לא תתקיים גם במקומות אחרים (אפשר לפטור חרדים וערבים מגיוס, תמורת פרק זמן דומה בשירות לאומי מחייב - חסרים סניטרים בבתי החולים, חסרים לוחמי אש, חסרים שוטרים וחסרים גם פועלים בבניין ובחקלאות - יהיה מספיק מקום למי שלא רוצים להילחם באחיהם או למי שמפחדים שקרבה לחיילות צעירות תעביר אותם על אמונתם). הצורך הזה בשוויון למשרתים רק התחדד בעקבות המלחמה.
שנית: למה שילדו של מי שהתייצב לשירות מילואים ילמד בכיתה צפופה יותר, עם מורים איכותיים פחות, ויאבד שעות תגבור חשובות - בשעה שילדי מי שהשתמטו אפילו משירות סדיר, יקבלו יותר - אבל לא כדי ללמוד מדעים, אנגלית ומתמטיקה, שנחוצים כל כך למדינת ישראל? החלטתם להוסיף תקציב לחינוך החרדי? נהדר, כל תוספת לחינוך היא ברוכה, אבל למה לא לפחות להתנות את זה בלימוד כמה מקצועות נחוצים – הן ללומד והן למדינה?
מי עוד ייהנה מהקצאות נוספות של מאות מיליוני שקלים (במצטבר)? מאחזים בשטחי יהודה ושומרון (אלא אם כן יוחלט בינתיים על הקמת התנחלויות בעזה, כדרישת מפלגת הציונות הדתית), בדגש על הלא־חוקיים שבהם. גם לגבי אלה מוטב שייאמר: התיישבות ביהודה ושומרון היא בבת עיניכם? אדרבה – הפכו את כולה לחוקית. אם לא עשיתם כן, אין דרך שבה הכללת המאחזים בתקציב המדינה משרתת את הציבור, באשר שלא יכול להיות כי המדינה תתקצב באופן רשמי וגלוי פעילות שמוגדרת כלא חוקית... איך אפשר לנסות ולאכוף את החוק אחר כך בגזרות אחרות?
לצדה של ההתיישבות הלא חוקית תלבלב גם חיזוק הזהות היהודית. יובהר מיד: כל יהודי עשוי להיות בעד חיזוק זהות יהודית, אבל בתנאי שתסבירו קודם כל מה זה אומר. רוצים לחזק זהות יהודית? בואו ונברר קודם מהי יהדות: דת, אמונה, לאום – או כל אלה גם יחד. כל עוד לא ברור בדיוק מהי אותה זהות יהודית חמקמקה, הרי שכל הכסף שמופנה לערוץ הזה הוא תעמולה למפלגות הימין, שהמנדט על הפרשנות למושג יהדות, נמצא כמובן רק בכיסן.
מכבסים כספים
אגב תעמולה, מתברר כי מאז זיהו בקואליציה את העובדה שהציבור אינו אוהד, בלשון המעטה, את המונח "כספים קואליציוניים" הרי שהם עושים כל מאמץ כדי לשנות את ההגדרות, כך שכל השלמונים יוסלקו תחת סעיפים שיהיה להם שם מכובס. דווקא ברגעים כאלה עולה בדמיון דמותו השגיבה של השר דוד אמסלם: הוא לפחות לא מספר לנו שזה גשם - ולא מסתיר מאחורי מילים יפות כמו "זהות יהודית" את כוונותיו למנות מקורבים לליכוד לתפקידים בכירים בדירקטוריונים חסרי חשיבות או במשרדים מיותרים. אם לתמצת את האג'נדה שלו למשפט אחד, הרי שזה יהיה: המפא"יניקים גנבו מספיק, עכשיו תורי. אולי יש בכך משום צדק פואטי, אבל אין לכך כל קשר למנהל תקין.
אם לתמצת את השינויים, הרי שמי שיחטפו את המהלומות כתוצאה מגזרות התקציב החדש הן השכבות החלשות (במקרה של קיצוץ בתקציבי הרווחה, הכוונה היא למהלומות ממש, למשל במקרים של אלימות במשפחה). העוולה היא כה גדולה, עד שאי אפשר שלא להיזכר בשרת התחבורה, גם היא מהליכוד.
כשמירי רגב אמרה בשעתו שלא תחוש כאבי בטן לא בגלל נשים מוכות ולא בגלל ניצולי שואה וקשישים ולא בגלל חיילים משוחררים, חשבנו שזו רק טקטיקה כדי לשוב לשלטון (בהתנגדות גם להצעות חוק צודקות ונכונות של הממשלה שכונתה "ממשלת השינוי"), לא תיארנו לעצמנו לרגע אחד שזו תהיה המדיניות המוצהרת של הליכוד גם אחרי כינון הממשלה!
מי עוד יחטוף? חיילים שישובו הביתה משירות מילואים ארוך ויגלו שהעובדה שלא פוטרו (אגב כך: מתחילת המלחמה נרשמה עלייה של פי 8 במספר הבקשות לפיטורים של אנשי מילואים. נתון מטורף) לא אומרת שהתפקיד או הפרויקט שלמענם עמלו קשה במשך שנים, ניתן לאחר ששירות המילואים שלו היה קצר יותר (אם בכלל), או שהעסק שלהם קרס - כי גם בימים כתיקונם הרי קשה להיות עצמאי במדינת ישראל.
ייפגעו גם המפונים מיישובי הצפון והדרום שיוסיפו לגור, משפחות שלמות, בחדרי בתי המלון (או ייאלצו לשוב לבתיהם אף שלא ברור האם הם בטוחים). ייפגע כמעט כל מי ששירת, תרם, התנדב והחזיק את מדינת ישראל כשהוא נכנס לוואקום שהותירה מאחוריה הממשלה שפשוט נעלמה מהשטח (בעיקר בשבועות הראשונים).
כמו שנטען בפתיח, קשה לפעמים לדעת מה חושבת ממשלת ישראל שמחליטה כך ואומרת אחרת (או להפך), אבל באשר למה שהיא עושה במחשכים? אלוהים ישמור. רגע, אבל למה במחשכים - והרי התקציב מונח בשקיפות מלאה על שולחן הכנסת, נכון?
הצבעה אוטומטית
אז זהו, שזה רק לכאורה (ולמען הסר ספק, בזה אשמות כל ממשלות ישראל לדורותיהן, לא רק זו המכהנת), כשמונח מסמך של אלפי סעיפים, שחיברו מאות פקידים במשך עשרות ימים, על שולחנם של 120 ח"כים שאמורים לאשר או לדחות אותו בתוך כמה שעות (במקרה של פיליבסטר, כמה ימים), אין סיכוי שמישהו מהמחליטים הספיק לעיין בו, לא כל שכן להבינו, על כל סעיפיו.
מה עושים? מצביעים לפי הנטייה המפלגתית. כן כן, ככה מחולקים כספי המסים של תושבי מדינת ישראל.
לפיכך לא אתיימר גם אני לקבוע כי קראתי את כל הסעיפים (מה גם שחלקם עדיין בדיונים) והבנתי את התקציב על בוריו, אבל לפעמים לא מוכרחים לקרוא את מילות הבית השלישי כדי לפזם את הפזמון הקליט. מה אומרות המילים בפזמון? ובכן, הן משדרות לכל מי שהתייצב "מתחת לאלונקה", עם או בלי מירכאות: חביבי, אתה אומנם סחבת את האלונקה במשך יותר מ־100 ימים, אבל את הכומתה, הפריסה והרגילה, יקבל מישהו אחר.