האיש שמסייע לפצועי המלחמה: "העם הזה חזק יותר מהפוליטיקאים שלו"

אהוד ברוניצקי בן ה־76, מייסד חברת יזמקו, לא נח לרגע. הוא התחיל כאיש מכירות של מחשבי כיס וכיום הוא משווק בין היתר מדפסות תלת־ממד שמייצרות תותבים לפצועי צה"ל. בגיל עשר, תקופה קצרה אחרי שעלה עם הוריו ניצולי השואה מפולין, נשלח אהוד ברוניצקי למוסד עולים בירושלים. עד היום הוא לא יודע למה הם החליטו לשלוח אותו לפנימייה, רחוק מהבית בגבעת עדה, הוא גם אף פעם לא שאל אותם.

הוא מניח שהמצב הכלכלי הקשה וחוסר היכולת שלהם להעניק לו את המיטב לא הותירו בפניהם ברירה. "חושלתי שם", הוא צוחק. "במקום להיות מפונק על ידי אמא פולניה דואגת, נזרקתי למים והייתה רק ברירה אחת: לשחות או לטבוע". והוא שחה, ועוד איך. ברוניצקי, שנולד עשרה ימים אחרי כ"ט בנובמבר, מרגיש חיבור עמוק למדינה בת גילו, בה הקים בה עסק משגשג בעשר אצבעות. אבל היום הוא מודאג מאוד מעתידה וקיומה הביטחוני והכלכלי.

משלושה יוצא ממד: למה צנחו מניות ההדפסות התלת-ממדיות?

בית דפוס: כך מדפסות תלת-ממד מסייעות במחסור הציוד הרפואי בעת משבר הקורונה

מאיה, בתו, אחת מששת ילדיו שנולדו לשלוש הנשים שלהן היה נשוי בעבר, יושבת לידו לאורך הראיון, עוטפת אותו, מסייעת ומזכירה לו פה ושם פרטים שהשמיט. הוא מפליג בזיכרונות על הוריו, ששניהם שכלו את בני זוגם וילדיהם במחנות, אבל אף פעם לא הרגישו קורבנות. אביו ברח לרוסיה, הפך לקצין בכיר ונלחם בנאצים.

אמו הצילה אסירים פולנים ממחנה ריכוז, כשהבריחה לתוכו מספרי תיל שבעזרתם הצליחו לחתוך את הגדר ולברוח בחסות ההפצצות הרוסיות. הם נפגשו כשהוא הגיע לשחרר את ביאליסטוק והיא הייתה כתבת בעיתון. הם התחתנו, הביאו לעולם את בנם אהוד ורק באמצע שנות ה־50 עלו לישראל כשהאם, ציונית בנשמה, לחצה על בעלה לוותר על המשרה הטובה שהייתה לו בלשכת עורכי הדין ולחיות בארץ הקודש.

יזמקו קמה ב־1972 כשברוניצקי הצעיר נדלק על מחשבי הכיס, שהיו אז פאר הטכנולוגיה, והתחיל למכור את הבסיסיים ביותר, אלה עם ארבע הפעולות, למוסכים. היה לו טריק שיווקי גאוני: באמצעות כפתור "הגורם הקבוע" שהיה בהם, הוא חישב ריבית בשניות והשאיר אותם פעורי פה.
"עשיתי המון טעויות בתחילת הדרך". 

הוא מסביר: "אבל התכונה שאפיינה אותי, אז והיום, היא לא לחזור על אותה טעות פעמיים אלא ללמוד לקח ולהמשיך קדימה. מה שיש לי להגיד לבעלי עסקים שיש להם עסק קטן הוא שהעסק במקום הראשון, ולא האוטו, הדירה או הנסיעות לחו"ל. לעסקים יש נשמה. ואם לא תדחוף את העסק כל הזמן, ותבין שהאגו של הלקוח הוא הרבה לפני האגו שלך, והעובדים שלך הם נכס ובני ברית ולא סחורה מתחלפת, לעולם לא תצליח. עובדים אצלנו אנשים כבר 40 שנים ואני גאה בזה".

בשלב מסוים הבין ברוניצקי שהוא לא יכול להמשיך להיות מה שהוא מכנה יבואן "דה לה שמאטע", שמוכר מחשבי כיס זולים, שמתקלקלים כל הזמן, והוא יכול להפוך למפיץ - ולגדול. הוא התחיל למכור מזכירות אוטומטיות, מכונות כתיבה, אינטרקום פנימי, מכשירים שנזקקו לתחזוקה, מתוך תפיסה שאם הלקוח בחר בו הוא צריך לדאוג ולתת לו את השירות הטוב ביותר.

"התחלתי להרגיש רווחה כלכלית ואז התחילו לצאת מכונות הצילום. לרוב המשרדים לא היו כאלה. לאחד היבואנים הייתה מכונת צילום קטנה ושכנעתי אותו להפוך אותי למפיץ הבלעדי שלה. ישבתי אצלו ביום שישי שעות. אני זוכר שאשתו כבר נכנסה הביתה עם הסלים ואמרתי: 'עד שאתה לא חותם איתי, אני לא יוצא מפה'. הייתי צריך למכור כמות מסוימת בחודש וכשמכרתי כמה מאות מכשירים בגוש דן, התחלתי להרגיש רווחה כלכלית". 

"אז שמעתי על פטנט חדש, של הדפסה ישירות מהמחשב ורציתי להיות בין הראשונים שיביאו מדפסות לייזר לארץ. היום אנחנו היבואנים הבלעדיים של קיוסרה היפנית, עוסקים גם במחשוב ונכנסנו חזק לתחום מכשירי הקפה למשרדים ולמדפסות תלת־ממד. כשהלקוחות שלי שואלים מה אתה מדפיס? אני אומר: 'שחור, לבן ושיניים תותבות'".

לפני שנה וחצי רכשה יזמקו את NY3D, סטארט־אפ שמתעסק במדפסות תלת־ממד, שהגיע לתקרת הזכוכית שלו והתאים בול להתפתחות הטכנולוגית שהיו"ר הפעיל, והלא מאוד צעיר שלה בגיל, אבל נער בנפשו, חיפש. ברוניצקי: "המנכ"ל מאוד מצא חן בעיניי. אדם הגון, ישר ומסחרי שכל הזמן מחפש פתרונות, יזם כמוני. לחברה קוראים יזמקו מהמילה יוזמה. אני אוהב אנשים צעירים שלא מקבלים את המצב הנתון כעובדה, אלא כבסיס שממנו אפשר לצאת לדרך. שינינו את השם שלו ליזמקו תלת־ממד, למייסד יש עדיין מניות והוא משמש כמנכ"ל שלה, ויש לי בן שמאוד נהנה לעבוד שם.

"אנחנו מוכרים את המדפסות, משכירים אותן בליסינג, מספקים להן חומרים ונותנים שירות. יש לקוחות שאנחנו מדפיסים עבורם אצלנו. מי שנכנס אלינו לעסק בפתח תקווה רואה מזכירות, אנשי מכירות ומדפסות תלת־ממד שמייצרות דגמים ללקוחות. מכרנו מדפסות לחברות ביטחוניות שמייצרות תותבים לפצועי צה"ל".

הוא חזר לארץ מוכת יגון. "זו מכה נוראית לכל מי שנפגע שם ולכולנו. אבל אני חושב שעם ישראל חזק מזה וגם על המשבר הזה נתגבר. הציבור הוא זה שמעיד על החוזק שלנו כעם. הייתי בהפגנות ושם פגשתי את האנשים האלה. גם אם היו עשרות אלפים ודוחק לא הרגשת אגרסיביות, אלא פרגון הדדי. ראיתי את ההתנדבות, התרומות והיחס למי שנפגע, וזה נתן לי להבין שיש לנו ציבור נפלא. כשאני מסתכל על המלחמה בעזה יש שגיאות פה ושם, אבל אתה רואה את התכנון, החשיבה. העם הזה יותר חזק מהפוליטיקאים שלו. כרגע הם שולטים בנו, אבל זה עניין של כמה חודשים עד שהכל ישתנה".

עם פרוץ המלחמה מאיה לקחה על עצמה את פרויקט ההתנדבות המשפחתי, העמיסה מכונות קפה על עגלה, ויצאה עם עובדים שהצטרפו בסבב למוצבים בעוטף - ניר עוז, נחל עוז, אורים, ומאוחר יותר יצאו גם צפונה. חיילים שיצאו מ־60 ימים בעזה, קיבלו לאטה, הפוך ואספרסו עם חלב סויה, שיבולת שועל או חלב רגיל, וחיבוק חם.

הדפסת התותבים במדפסות תלת־ממד שיפרה באופן משמעותי את התאמת התותב לפצוע. "יש לנו סורקים ידניים שממפים את המקום שאליו מיועד התותב בגוף, ובאמצעות המחשב הוא מודפס באופן מדויק. אם לחייל חסר חלק בגולגולת, בעבר היו מכינים תותב ממתכת כדי להשלים אותה, ואף פעם הוא לא היה מותאם בצורה מושלמת, דבר שהיה יוצר בעיות רפואיות נוספות. הן שינו את עולם האבי טיפוס והכניסו טכנולוגיות חדשות באופן מהיר.

"מדפסות התלת־ממד מצילות חיים. סורקים את הגולגולת, מייצרים אותה מפלסטיק, ואחר כך את התותב, והרופאים יכולים להתאמן על המודל, לא לנתח על עיוור. יש חומר פלסטי בשם FDM שמגיע בסלילים, או אבקה מתכתית, מבוססת טיטניום, שממנה מייצרים חלק מהתותבים. לכל מדפסת יש שימושים שונים. משתמשים בהן גם לייצור תוספי לחימה, כמו ידיות הסתערות ומצלמות לראיית לילה".

את יזמקו מנהלים שני מנכ"לים משותפים, וכדי שלא יריבו, צוחק ברוניצקי, יש מתחתם משנה למנכ"ל והוא סומך על הטריו הזה לגמרי. חלק מילדיו עובדים בחברה והוא מקווה שיתקדמו וינהלו אותה בעתיד: "לנהל חברה של 190 עובדים, קרוב לעשרת אלפים לקוחות, ומחזור של מאה מיליון שקל זה לא פשוט".

את המעגל עם פולין, שם נולד, הוא סגר כשחזר לשם כאיש עסקים. "הייתה לי שם חברה ששיווקה מכשירי מים, הייתה מספר שתיים במדינה ונמכרה לחברה אמריקאית. חוץ מזה היו לי גם שתי מסעדות, שלאחת מהן קראתי 'ורשה ירושלים', שהייתה מעוצבת לפי אזורים בארץ, והיו בה מלצרים מזמרים. קבוצות נערים שיצאו למסעות בפולין היו מגיעים לאכול לפני הטיסה לארץ. שני ילדים שלי גרים שם, עם אחת הגרושות שלי".

הוא רואה איך המדינה נקרעת בין שני זרמים, ונקרע לו הלב. "אני מאוד מקווה שהזרם של אנשים שמחוברים למציאות ולאמת, בני הזרם הציוני הליברלי, כוחם יגבר. אני מרגיש ששווה להילחם בשביל המדינה הזו. הדור הצעיר, הילדים והנכדים שלנו, הפכו לאזרחי העולם. אם לא תהיה פה ממשלה חזקה שתדע לבנות מספיק דירות, במחיר סביר, הם ייצאו מפה. אנחנו צריכים להילחם גם עליהם. יש פה יזמים שאין באף מקום אחר בעולם, תטפחו אותם, תשקיעו בהם. והכי חשוב – המדינה הזו קיימת בשביל האזרחים ולא ההפך".