המלחמה טלטלה את שוק העבודה: "עובדים על סף גיל פנסיה הנפגעים העיקריים"

שבעה חודשים חלפו מפרוץ המלחמה, וגם אם שוק העבודה או לפחות חלקו חזר לשגרה, אי אפשר להתכחש למשבר הגדול שבמסגרתו מאות אלפי אנשים גויסו למילואים, שבו הביתה וצפויים להיות מגויסים שוב - לפחות חלקם, לצד אזרחים רבים שעדיין מפונים מביתם. ובכל זאת, האוכלוסייה שהופכת לשקופה במיוחד בזמן משבר ונפגעת גם לטווח הארוך היא אוכלוסיית העובדים המבוגרים. אף שבמקרים רבים ביכולתם לתת מענה למחסור בעובדים, חלק מהמעסיקים רואים בהם עדיין את הבעיה ולא חלק מהפתרון.

נגמרה החגיגה: נעצרו ירידות המחירים בשוק השכירות
האזהרה של פרופ' טרכטנברג: "יש לנו עוצמות כלכליות, אבל המאגרים מתרוקנים"

"ככל שאנחנו מתבגרים יש ירידה בביטחון התעסוקתי. צעירים מפוטרים אומנם חווים חוויה לא נעימה בעת הפיטורים, אבל המעבר שלהם מעיסוק אחד למשנהו קל הרבה יותר. עובד שמפוטר בגיל קרוב ל־60 ועדיין רוצה לשוב למעגל העבודה - סביר שייתקל בקשיים רבים", מסביר ד"ר אלכס קפלון, מרצה במחלקה למימון ובמחלקה ליזמות במכללה למינהל ומומחה בהיבטים הכלכליים של אריכות החיים.

ד"ר קפלון מסביר שאחת התופעות הנפוצות בשוק העבודה הישראלי היא, עדיין, גילנות: "לצערי, גילנות היא משהו שעדיין קיים בקרב מעסיקים. בכל זמן של מצוקה כלשהי, אי־ודאות עקב מלחמה למשל, או אפילו משבר מתמשך כמו הקורונה - אוכלוסיית המבוגרים היא הראשונה להיפגע".
בכלל, אוכלוסיות מוחלשות יותר נפגעות ראשונות.

"שלא יהיה שום ספק, זה עדיין קורה. למרות שאנחנו חושבים שאנחנו חברה נאורה שאין בה אפליות מגדריות מכל סוג, אנחנו עדיין רואים את ההשלכות של זה. אומנם הפערים בשנים האחרונות נסגרים, הפער המגדרי למשל, אבל עדיין לא סיימנו את המלאכה. נשים לצורך העניין, המשמשות באותו תפקיד כמו זה של גבר למשל, מרוויחות פחות. גילנות אגב, קיימת גם מצד העובדים עצמם בדיוק בגלל הסיבה הזו".

עובדים מנסים לטשטש ותק בכוונה?
"כן, ותק או ניסיון בקורות החיים כדי להיראות מתאימים יותר. דוגמה נוספת היא שבמקומות עבודה מסוימים יש עדיין חובה לפרוש לפי גיל. זאת אפליה ממוסדת ואכזרית. קחי למשל את האוניברסיטאות, פרופסורים בגיל 67־70 חייבים לפרוש, והאירוניה שאפילו האוניברסיטאות והמוסדות האקדמיים שאמורים להוביל שינויים חברתיים הם גילנים".

הזכרת תופעה של גילנות של עובדים כלפי עצמם, איך זה בא לידי ביטוי?
"עד עכשיו התייחסנו לסיפור הזה מבחינת היחס של המעסיקים, אבל גילנות עצמית של עובדים מבוגרים שנובעת מתפיסות שגויות כלפי עצמם זה משהו די נפוץ. אמרות כמו 'אני כבר מבוגר מדי ללמוד טכנולוגיה חדשה', או 'זו מערכת חדשה ואני כבר זקן', או המשפט שכולם אוהבים לומר 'לא מלמדים סוסים ותיקים תרגילים חדשים'. זה משהו נפוץ. בני אדם מקרינים תחושות וגילנות עצמית, ואז גם החברה קולטת אותם כחלשים, לא מעודכנים ומקובעים. יש מעט מאוד תחומים ספציפיים שבהם הוותק נתפס כיתרון".

איפה אנחנו עומדים ביחס לעולם?
"הגילנות הממוסדת בעולם התעסוקה קיימת בכל העולם, ואני מדבר כמובן על המדינות המפותחות. גיל פרישה והחובה לפרוש זה משהו שקיים. אם כי בשנים האחרונות יש שינויים, ונדמה לי שאם הייתי מנסה לדרג את זה לפי מדינות ה־OECD , אנחנו ניצבים אי־שם באמצע, לא יותר טובים ולא פחות טובים מאחרים. אנחנו לא מבריקים בתחום הזה".

יש ניסיון מצדנו למנוע פגיעה מתמשכת באוכלוסיית העובדים הללו?
"קודם כל יש שינויים רגולטוריים. היום כמובן אם יזמנו עובד לשימוע, והמעסיק ינמק את הפיטורים בגלל גילו של האדם, לדוגמה אם יזמנו בת 64 ויפטרו אותה, זה לא יהיה חוקי ותהיה לה עמדת תביעה. אני חושב שגם במחקרים שנעשים באקדמיה על ידי חוקרים בתחומים שלנו, וגם בעשייה עצמה, כולם מנסים ליצור שינוי חברתי. אני תמיד אומר שהגרנטולוגיה בודקת לצד הגילנות גם שוויון חברתי בין נשים וגברים. אז אנחנו רואים שהפער בין הנשים לגברים הצטמצם, והשלב הבא יהיה להגיע לחברה נטולת גילנות. כך שאם תמני אותי לתפקיד כלשהו, כבר לא תבדקי בן כמה אני, כמו שלא תבדקי את המגדר שלי - אלא תבדקי רק אם אני יודע לעשות את מה שאני עושה. וזה העולם שאנחנו צריכים לשאוף אליו".

"אחרי 7 באוקטובר היה ברדק מכל הכיוונים", אומרת ד"ר הלה אקסלרד, מומחית לתעסוקת מבוגרים וחוקרת בכירה במכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן. “ואם נסתכל לרגע רק על אנשים מבוגרים, נראה כי הם מלכתחילה היו האוכלוסייה הנזנחת, שלא במכוון. המדינה לא הייתה שם בהתחלה, אבל גם אחרי שנכנס הסיוע עטפו את הילדים והנוער, ואנשים מבוגרים נותרו מעט מאחור. לקח קצת זמן עד שהאוכלוסייה קיבלה מענה. אצל אנשים מבוגרים, שמתנתקים מהעיסוקים ומהעבודה שלהם, יש חשש להידרדרות במחלות רקע והידרדרות קוגניטיבית. זה משהו שלא ניתנה לו תשומת לב בהתחלה".

"גורם קריטי"

לפי נתוני הלמ"ס, שיעורי התעסוקה בקרב נשים וגברים בני 45 ומעלה החלו להתאושש החל מחודש דצמבר האחרון, אבל ד"ר אקסלרד מצביעה על כך שביחס לשנים קודמות עדיין אין התאוששות מלאה - וזה גם לא ממש נראה באופק. "הרבה פעמים למעסיק קל הרבה יותר בעת משבר לפטר קודם כל את המבוגרים. התובנה היא שאדם מבוגר, או בגיל קרוב לפנסיה ממילא, אוטוטו יכול לקבל קצבה, והפגיעה בו כביכול לא תהיה קשה כמו אצל אדם צעיר שהוא בעל משפחה צעירה וכיוצ"ב. ובכל זאת, לא נלקחת בחשבון העובדה שאדם צעיר יותר יכול בקלות גדולה יותר למצוא תעסוקה אחרת. מבחינת אנשים מבוגרים, אנחנו יודעים שתעסוקה היא גורם קריטי לשביעות רצון מהחיים, לבריאות קוגניטיבית ונפשית. לעובדה שיש לך בעבור מה לקום בבוקר, לגלות עניין, להישאר בסביבת אנשים. נעשו בנושא הזה לא מעט מחקרים הן כלכליים והן בתחומים אחרים".

זה עניין של מדיניות או תפיסת עולם?
"הרבה פעמים המדינה מעודדת בכל מיני צעדים דווקא פרישה ולא המשך עבודה. זה משהו שאנחנו רואים במערכת המס, כי לפעמים לאנשים משתלם יותר לפרוש. קחי למשל את מנגנון הדיסריגרד (כשאדם שזכאי להבטחת הכנסה ועובד מאבד חלק מהקצבה, ט"ל), מגיל 64 אישה יכולה לפרוש, וגבר מגיל 67, ואז אם הם עובדים במקביל מקצצים להם סכום מסוים מקצבת הזקנה. הדיסריגרד מציין מה הסכום שממנו ואילך מתחילים לקצץ. יש סכום מסוים שאפשר לעבור, ומעבר לתקרה הזו מתחילים לקצץ מקצבת הזקנה שאדם מקבל.

"אז בסופו של דבר כל אדם עושה את השיקול של 'כמה שווה לי לעבוד כדי שלא יקצצו לי את הקצבה'. זה דבר שקיים בישראל ועוד בשבע מדינות בלבד. זה גורם לאנשים או לא לדווח או לעבוד בשחור או לא לעבוד בכלל או לעבוד פחות ממה שהם היו רוצים. האבסורד הוא שלפעמים זה קיצוץ קטן ולא משמעותי, אבל זה פוגע. בהיבט הכלכלי, אם המדינה תבטל את זה, זה עשוי להביא להגברת התעסוקה בגילים מבוגרים ובסוף לרווח נוסף".

הפגיעה בעובדים מבוגרים מתרחשת בעיקר במשברים גדולים, אבל ד"ר אקסלרד אומרת שלא צריך מגיפה או מלחמה כדי שהאוכלוסייה הזו תיפגע. "זה קורה גם באופן נקודתי. אם תיקחי מפעל או ארגון שצריך לקצץ, להתייעל, אז הנטייה היא קודם כל להציע תוכניות של פרישה מוקדמת".

גיל הפרישה בעייתי בעינייך?
"בהחלט. משהו שלדעתי פוגע באנשים מבוגרים זו חובת גיל פרישה, אם אנשים בגילים מבוגרים רוצים ויכולים להמשיך לעבוד והמדינה אומרת להם לא - אתם חייבים לפרוש מפני שהגעתם לגיל מסוים - זו אפליה, ולדעתי זה פסול ומשהו שצריך לבטל אותו. אבל צריך לעשות חשיבה כוללת, מה עושים עם המשמעות של הקביעות, איך מעסיק יכול לפטר אנשים מבוגרים שהוא למשל לא מרוצה מהתפקוד שלהם, מאיזה גיל אפשר להתחיל לקבל קצבת זקנה ופנסיה. זו צריכה בסופו של דבר להיות עסקת חבילה שמסתכלת על מכלול הדברים. באנגליה למשל, ביטלו את חובת הפרישה. בחשיבה רחבה ונכונה זה לחלוטין משהו שצריך להיפרד ממנו גם כאן".

חלק מהפתרון כאמור יגיע עוד לפני הרגולציה, כשהמעסיקים יתחילו לראות בעובדים המבוגרים חלק מהפתרון ולא הבעיה. "זה הרבה יותר מניסיון חיים ובשלות", אומרת מיכל דן הראל, מנכ"לית Manpower ישראל. "תמיד יש לי העדפה לגילים מבוגרים יותר, נניח 45 וצפונה".

למה מעסיקים צריכים לראות יתרון בעובדים מבוגרים?
"יש המון יתרונות. ככלל, עובדים מבוגרים לא מיטלטלים מכל שינוי, מכל דבר חדש שנכנס. יש להם ניסיון בארגונים ובתהליכים. בדרך כלל הם חוו פעם, פעמיים ואפילו שלוש שינויים כאלה, והם יודעים איך הדברים עובדים, הם מכירים את התהליכים המורכבים וזה משמעותי. יתרון נוסף הוא שלעובדים מבוגרים יש פחות עיסוקים אחרים מבחינה אישית, אין להם ילדים קטנים בבית. הפניוּת שלהם להקדיש את הזמן לעבודה היא גדולה מאוד".

את חושבת שהעובדה שהם פחות אטרקטיביים בשוק משפיעה על האחריות והמסירות הזו?
"הם בהחלט מעריכים את העבודה, ולכן ההשקעה והמחויבות שלהם היא יותר גדולה. אבל אל תשכחי שמדובר גם בדור אחר, דור האיקס ואחורה, אז רמת המחויבות לעבודה הייתה יותר גדולה, הייתה נטייה לא להחליף סביבת עבודה כל כמה שנים - ולכן כשאתה משקיע בהם ומלמד אותם אתה יכול ליהנות מהטבות ההשקעה במשך זמן ארוך. עובדים מבוגרים מתנהלים פחות מאגו, ויותר משיקולים ענייניים ומקצועיים, ומכיוון שכוח העבודה כיום בחלקו הגדול מורכב מאנשים צעירים - עובדים מבוגרים יותר מסייעים לייצר גיוון ואיזון מכל הגילים. כשיש לך מגוון גדול של דעות ונקודות השקפה, אתה בסופו של דבר מגיע להחלטות מושכלות ונכונות יותר".

"כמות העבודה בירידה"

"לפי נתוני הלמ"ס, כמות העבודה במשק הולכת וקטנה בצורה קונסיסטנטית בשנתיים האחרונות", אומרת דן הראל. "הייתה ירידה חדה בעקבות המלחמה ברבעון האחרון של השנה. בינואר האחרון ראינו עלייה מסוימת שהחזירה אותנו כמעט לרמה של הרבעון השני של 2023, אבל זה עדיין לא חוזר לרמות הגבוהות. וכשכמות המשרות שנפתחת קטנה יותר, המעסיקים נוטים קודם כל לבחור את האוכלוסיות שהם אוהבים - אנשים צעירים. אני יודעת שהרבה מעסיקים במשק לא חולקים את השקפת עולמי בעניין הזה, ולכן הפגיעה היא גדולה יותר. כמובן ככל שעובדים מבוגרים עוסקים במקצועות שיש בהם חסר, למשל עובדים סוציאליים או אחים ואחיות, כך הסיכוי שלהם למצוא עבודה הולך ועולה. אם אני מסתכלת בשוק התעסוקה באופן כללי הייתי מכלילה ואומרת שבתקופות כאלה האוכלוסיות המוחלשות יותר, כמו נשים חרדיות, עובדים מהחברה הערבית ומבוגרים, מתקשים יותר ויותר למצוא עבודה".בבב