היום התפרסמה ידיעה כי משרד המסחר של קולומביה קורא להגביל את ייצוא הפחם לישראל. קולומביה היא ספקית הפחם הגדולה של ישראל, ובשנה שעברה רכשה ישראל מקולומביה פחם בהיקף של כ-450 מיליון דולר. בתחילת חודש מאי הודיע נשיא קולומביה גוסטבו פטרו על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל במחאה על המלחמה.
אלו מצטרפים לביטול הזמנת נשק של ברזיל מאלביט, בעיות השילוח ועליית המחירים עקב התקפות החות'ים בים האדום, וכמובן הפסקת הסחר המוחלטת שטורקיה הכריזה מול ישראל. את השפעות מלחמת הסחר כולנו נרגיש בכיס שלנו, אך הרבה פחות משחושבים. כמובן שמלחמת סחר היא לא טובה, אך זה פוגע בשני הצדדים. ובשונה ממה שחושבים, הסחר מול ישראל הוא משהו נדרש ואפילו מחייב.
צריך לזכור שישראל חזקה בייצוא הייטק, גז ותעשייה בטחונית. למשל סביר שהמצב הגאופוליטי המתוח מול מצרים כבר היה מתדרדר למשהו גרוע יותר אם לא היו תלויים בנו באספקת הגז. אלו שקונים מישראל תעשיה בטחונית, חייבים להזהר כי הנשקים שישראל מספקת אינם ברי תחליף. עובדה כי טורקיה, מדינה ענקית והסחר מול ישראל הוא אחוזים בודדים, הודיעה על הפסקת הייצוא לישראל, חזרה בה לאחר מספר שבועות ואשרה מוצרים מסוימים כחריגים.
העולם במאה האחרונה נבנה בצורה גלובלית כך שלמדינות יש תלות באחרות ולוקח זמן להתנתק מהתלות הזו. קל לראות אפילו אצלנו איך אחרי ה 7.10 היה נראה כי לעולם לא יכנסו יותר פלסטינים לעבוד בישראל ואילו כמה שבועות לאחר מכן כבר היו קריאות להכניס מחדש. בדקתי עם יבואן למוצרי פלסטיק שחי על היבוא מטורקיה מה הוא מתכוון לעשות, אמר לי שזה עולה לו כמה גרושים יותר ועוד שבוע עיכוב כי עליו לשלוח לנמל ביוון ורק אז הסחורה מועברת אליו.
אז נראה שהחרם אמנם משפיע לנו על הכיס, אך הרבה פחות ממה שהיינו מצפים בגלל המעמד בו ישראל הגיעה למלחמה.
הכותב הוא יועץ פיננסי, בעלי קרן הגידור אופרטיוניטי ובעל תוכנית ליווי פיננסי