בית המשפט לעניינים מנהליים מחוז מרכז דחה ערעור, שהגישה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גזר נגד חברת תשתיות אנרגיה (תש"ן לשעבר) והחליט להשאיר את כנו את החלטת ועדת הערר המחוזית לפיצויים והשבחה, שביטלה חיוב בהיטל השבחה בסך 15 מיליון שקל לחברה, בגין חוות מיכלי הדלק בביל"ו.   

הוועדה המקומית גזר טענה, כי תשתיות אנרגיה חייבת לשלם היטל השבחה בגין אישורה של תוכנית תת"ל 83, אשר הסדירה את חוות המיכלים הקיימת ושינתה את ייעוד הקרקע מחקלאי ל"מתקנים הנדסיים". 

תשתיות אנרגיה הגישה ערר על דרישתה של הוועדה המקומית, בטענה כי אין לראות בה חוכרת לדורות במקרקעין, וכי דרישת הוועדה המקומית הוצאה בחוסר סמכות היות שטרם אירע כל אירוע של מימוש. 

המחלוקת התמקדה בסוגיה ייחודית, כאשר חוות מיכלי הדלק הוקמה במקור על ידי המדינה כחלק ממחנה צבאי הסמוך, מכוח היתרים של הוועדה לרישוי מתקנים בטחוניים (הוולמ"ב). 

אבל בשנת 1996 הוחלט על הוצאתו של המתקן מתחום המחנה הצבאי והחברה המשיכה לתפעל את חוות המיכלים כמתקן עצמאי ללא ייעוד תכנוני מתאים. כל זאת עד אשר אושרה תת"ל 83, אותה יזמה תשתיות אנרגיה בעצמה במטרה להסדיר את מעמדו של המתקן. 

תשתיות אנרגיה, באמצעות עו"ד אמיר בירנבוים ממשרד עורכי הדין עפר שפיר ושות',  טענה לפגמים מהותיים שנפלו בשומת הוועדה המקומית. לטענתה, לא מתקיים אירוע המצדיק תשלום היטל השבחה. עוד נטען, כי במשך כ-60 שנים היא מחזיקה במקום חוות מיכלים שנבנתה בהיתר בניה כדין. 

הוועדה המקומית טענה, כי מרגע שיעוד השטח שונה משטח חקלאי ל"מתקנים הנדסיים" בעקבות תת"ל 83, קמה עילה לחיוב בהיטל השבחה ואין צורך להמתין לבקשה להיתר בניה על מנת להוציא שומה.  

ועדת הערר המחוזית קיבלה את עמדת תשתיות אנרגיה וביטלה את השומה. הוועדה קבעה, כי לא התקיים אירוע מימוש המצדיק הטלת חיוב בהיטל השבחה וכי המשך תפעול המתקן, גם לאחר הוצאתו מתחום המחנה הצבאי, אינו מהווה מימוש. 

לצד זאת קבעה ועדת הערר, כי בהחלט ייתכן, כי תת"ל 83 השביחה את הקרקע במידה מסוימת, אולם הסמכות לדרוש היטל השבחה בגינה תקום לוועדה המקומית רק כאשר החברה תבצע מימוש בצורה של מכירה או הוצאת היתר להרחבת המתקן. הוועדה המקומית גזר ערערה על קביעת ועדת הערר המחוזית לבית המשפט המחוזי מרכז, שדחה את הערעור.

בית המשפט קבע, כי בשעה שמתקן הדלקים הוקם בהיתרים, ואין זה משנה מסלול הרישוי בו ניתנו ההיתרים, הרי שאין בהפרדתו של המתקן מהמחנה הצבאי כדי לבטל את תוקפם של ההיתרים או להפוך את השימוש לבלתי חוקי, ועל כן המשך הפעלת המתקן על ידי החברה היה חוקי ותקין. 

עוד קבעה שופטת בית המשפט חנה קיציס, כי במשך עשרות השנים בהם פעל ופועל המתקן כל מוסדות התכנון ורשויות המדינה הכירו בחוקיותו, ואין ממש בהשוואה שניסתה הועדה המקומית לעשות למקרים של איזרוח היאחזויות בכדי לשנות מהתוצאה. לאור זאת, המשך הפעלת המתקן אינו מהווה אירוע מימוש המחייב בתשלום היטל השבחה.