נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, התבטא מספר פעמים מתחילת המלחמה בדרכים מדאיגות למדי בנוגע ליחסו לישראל. "חמאס אינו ארגון טרור", הצהיר בנאומו בפרלמנט, "הוא ארגון שחרור שמנהל מאבק על אדמתו". האמירה הזו מצטרפת לשורת גינויים ומתקפות, כמו "נתניהו וממשלתו הם נאצים בני זמננו", "ישראל מדינת טרור" ועוד פנינים.
מי ששומע את האמירות הללו כנראה יתקשה להאמין ששלושה שבועות בלבד לפני ההתבטאות הראשונה, היה מתוכנן לארדואן ביקור בישראל. אפשר כמעט לשכוח שעד לפני כמה חודשים, היה מדובר בשותף כלכלי אזורי משמעותי מאוד עבורנו. לפי נתוני משרד הכלכלה והתעשייה, טורקיה היא השותפה החמישית בהיקף הסחר שהיא מנהלת עם ישראל בתחומי הייבוא.
הוזלה משמעותית במוצרים בדרך? השר ברקת: "זהו מועד הרפורמה"
ברקע המתיחות הביטחונית: עלייה בצריכת מזון מעובד ומשלוחי אוכל
דמותו של ארדואן הייתה מאז ומעולם לא צפויה. ברגע אחד הוא קורא להמשך שיתוף הפעולה עם ישראל בתחומי הטכנולוגיה והאנרגיה – וברגע אחר היא מצטרפת לתביעה נגדה בהאג. המכה האחרונה שהנחיתה אנקרה על יחסי המדינות הגיעה במאי האחרון, עם ההודעה שתקפיא לאלתר את המסחר בינה לבין ישראל. ההפכפכות של ארדואן גוררת לאחרונה קולות בירושלים, שמודאגים מאוד מצעד קיצוני אחר בו הוא עלול לנקוט: שיבוש אספקת הנפט לישראל מאזרבייג'ן.
קצת רקע: ישראל עושה שימוש גדול בנפט עבור האנרגיה שהיא מפיקה. לפי נתוני משרד האנרגיה, 40.2% מסך השימוש באנרגיה מגיע מהנפט, לעומת 5.2% מאנרגיה מתחדשת. מעל 20% מהנפט הגולמי שישראל עושה בו שימוש, מגיע מאזרבייג'ן. הנתיב דרכו מגיע הנפט מאזרבייג'ן לנמל חיפה, עובר בעיר הנמל ג'ייהאן, שבדרום טורקיה. המיקום האסטרטגי שלה הופך אותה למוקד כלכלי חשוב ונותן לה שליטה בלתי מבוטלת על הברז שמזרים נפט למספר מדינות.
בשיחה עם מעריב, מסביר רג'יפ סוילו, ראש לשכת טורקיה בסוכנות הידיעות Middle East Eye, על המאמצים שטורקיה השקיעה כדי למקם את עצמה כמעצמת אנרגיה: "היא עבדה קשה מאוד כדי להיות גשר בתחום הזה בין המערב למזרח. היא השקיעה מיליארדי דולרים בצינורות במשך עשורים, ולאחרונה חתמה על עסקת גז עם טורקמניסטן כדי לספק אנרגיה נוספת לאירופה. עם תשתית חזקה, ניסיון ומיקום גיאוגרפי קרדינלי, אנקרה היא שחקן חשוב בשוק".
בירושלים חוששים מאוד מתרחיש בו תנצל טורקיה את הכוח והמיקום האסטרטגי שלה כדי להזיק לייבוא הנפט מאזרבייג'ן – ולגרום הלכה למעשה למשבר אנרגיה במדינה. מומחים כבר קוראים למשרד האנרגיה לאתר מקורות נוספים, בעזרתם תוכל ישראל להרחיב את מגוון הייבוא ולנסות לאבטח את הביטחון האנרגטי שלה.
"על אף שאנקרה מחויבת בהסכמים בינלאומיים בנוגע למכירות נפט דרך הצינור המחבר בין המדינות", אומר סוילו ,"אפשר שהיא תנקוט בצעד כזה תחת תנאים קיצוניים כמו מותם של אזרחים טורקיים בנסיבות שקשורות בישראל, למרות שבאמת מדובר במקרה קיצוני מאוד. אחרת – קשה לחזות את ארדואן ואם יבחר לפעול כך".
למהלך כזה תהיינה השלכות גם על היחסים של המדינות שעבורן אנחנו 'צד שלישי'. "חשוב לזכור כי לצינור הזה יש חשיבות גדולה גם לאזרבייג'ן", הוא אומר, "ובאנקרה נזהרים מאוד לא לפגוע באינטרסים של באקו. לפי קולות שנשמעים ממנה, גם אזרבייג'ן לא מרוצה מהפעילות הישראלית בעזה בחודשים האחרונים, למרות שהיא מאמינה בזכותה של ישראל להן על עצמה. לכן, תחת נסיבות מסוימות ייתכן שבאקו תהיה סלחנית יותר כלפי מהלך טורקי לניתוק האספקה".
לצד דבריו, יש לציין שישראל מהווה אחוז גדול מייצוא הנפט של אזרבייג'ן, והיחסים בין המדינות טובים יחסית, ועל כן יש לקחת את הסלחנות הזו בחשבון כמקרה קיצון עם סבירות נמוכה.
בשאלת ההשלכות של מעשה קיצוני כזה על יחסי ישראל-טורקיה, סוליו סבור כי "הצעד לבדו לא יוביל לניתוק מלא של היחסים. אבל אירוע מקדים, שיכול לחייב את טורקיה לחסום את זרימת הנפט, עשוי להוביל להידרדרות נוספת. אני חושב ששתי המדינות מודעות לכך שעליהן לשמור על קשר ברמה מסוימת, ושניתוק מלא לא יהיה הגיוני כלל לאף אחת מהן".
כאמור, תרחיש כזה יכול להוות משבר של ממש גם ביחסים של ירושלים עם אנקרה, וגם בתחום האנרגיה בישראל. אומנם סגירת ברזים מצד ארדואן לא תביא לקץ המשאבים האנרגטיים, אבל היא בהחלט תגרור צורך בחלופה שעלולה להיות יקרה יותר. על כן, ולמרות שמדובר באירוע קיצון, האופציות למסחר וייבוא נפט ממקורות אחרים ובלתי תלויים בטורקיה – חייבות להישאר על השולחן.