תחת אש: איך מכון מיגל מהצפון מבצע מחקר גם בזמן המלחמה?

לפני כחמש שנים עזב דוד זיגדון את המרכז ועלה צפונה, לקריית שמונה, כדי לשמש מנכ"ל מכון המחקר מיגל. בימים אלה, כשהוא עצמו מפונה בתל אביב, זיגדון מקפיד להגיע לצפון לפחות שלושה ימים בשבוע - ובמקביל גם נע ונד בין מעבדות המחקר של המכון, שפוזרו מאז תחילת חרבות ברזל ברחבי הארץ. הכל במטרה שהמחקר יימשך, על אף המורכבויות שיצרה המלחמה.

“אני ושאר חברי ההנהלה משתדלים לקדם את השגרה, זה דורש מאמץ מיוחד כדי לספק לחוקרים את כל הצרכים שלהם, החל מציוד מעבדה, חומרי מעבדה, כלים מתכלים שהם משתמשים בהם. המצב כיום לא כמו שהיה בקורונה, אז כל המדינה שבתה. במציאות של היום, כשמוסדות מחקר אחרים בארץ ממשיכים לחקור, אנחנו לא יכולים להישאר מאחור”, הוא מסביר.

מכון המחקר מיגל, שממוקם בקריית שמונה, הוקם בשנת 1979 על ידי החברה לפיתוח הגליל ומהווה חלק מהמו”פים האזוריים של משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. המכון עובד בסינוף עם המכללה האקדמית תל־חי וחוקריו מרצים במכללה. במיגל כ־320 עובדים, מתוכם 105 דוקטורים ופרופסורים שמשתתפים בכ־50 קבוצות מחקר העוסקות באתגרי האנושות במאה ה־21 בתחומי חקלאות, שינויי אקלים, ביטחון מזון, מחלות כרוניות, תזונה וביוטכנולוגיה. בימי שגרה בסיס מכון המחקר הוא כאמור בקריית שמונה, ולו גם שתי חוות חקלאיות, האחת בעמק החולה והשנייה ליד קיבוץ ברעם.

עם תחילת המלחמה הבינו במיגל כי המחקר חייב להימשך, למרות המצב. “רוב החוקרים שלנו וגם הסטודנטים עוזרי המחקר גרים ביישובים הקהילתיים באצבע הגליל, ורובם נאלצו להתפנות מביתם”, מספר זיגדון. “הבנו שזה לא הולך להיות אירוע קצר מועד וביקשנו עזרה מכל המוסדות האקדמיים ובתי החולים כדי למצוא מעבדות חלופיות. לשמחתנו הרבה, הייתה היענות נפלאה. החל מהשבוע השלישי למלחמה, קבוצות המחקר שלנו החלו להתמקם במרכזים הרפואיים זיו בצפת והעמק בעפולה, בטכניון בחיפה, באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית בירושלים, במכון ויצמן למדע ברחובות וגם בקמפוס של מכללת תל־חי בקצרין, כאשר באותה תקופה קצרין הייתה רחוקה משדה הקרב. היו גם כמה שנשארו לחקור במעבדות בקריית שמונה ותל־חי (אף שהיישובים הללו פונו) בגלל הציוד הייחודי שיש להם שם”.

האתגר, מציין זיגדון, לא הסתיים במציאת מקומות חלופיים עבור המעבדות. “האתגר הגדול היה בכך שלא כל חברי קבוצות המחקר פונו לאותו מקום גיאוגרפי”, הוא אומר. “למשל, ד”ר הדס ויינשטיין שגרה בקיבוץ דפנה, פונתה לעמק יזרעאל, מיקמה עצמה בבית חולים העמק, אבל עוזר מחקר אחד פונה לתל אביב והאחר היה באילת”.

איך באמת פותרים סוגיה כזו?
“שכרנו על חשבון המכון מקומות דיור לעוזרי מחקר שהיו מרוחקים מקבוצת המחקר שלהם. שכרנו דירות בחיפה, בתל אביב, בעפולה, כדי שיהיו קרובים למעבדה שהם שייכים אליה”.

ההבנה הייתה, מציין זיגדון, “שאנחנו חייבים להמשיך לחקור, כי מוסדות המחקר האחרים בישראל המשיכו לחקור ואי אפשר להישאר מאחור. כמו כן, דבר נוסף שכל הזמן היה לנגד עינינו הוא שביום שבו נחזור לקריית שמונה, אנחנו רוצים לחזור בפול פאוור ולא להתחיל ליצור או לייצר הכל מחדש. רצינו לתת לחוקרים וסטודנטים תחושה של המשכיות ולא שעזבנו ונטשנו. דווקא בתקופה מורכבת זו מכון המחקר גם גייס שישה חוקרים חדשים, מתוכם חמישה שחזרו לארץ מחו”ל, להקמת קבוצות מחקר חדשות. זאת מתוך האמונה שתמיד אחרי כל משבר יש עלייה, ועלייה אפילו יותר גדולה מהמקום שהיית בו לפני המשבר”.

ירקות במקומות גבוהים

המחקר של מיגל מתבצע לא רק במעבדות, חלקו גם בשטחים חקלאיים. “לא תמיד יכולנו להגיע לשטחים הללו כי הם נמצאים תחת אש”, מתאר זיגדון. “למשל, לכל אזור חוות מתתיהו שליד קיבוץ ברעם כמעט לא יכולנו להגיע. יש שם מחקרים בנושאים של תפוחים, גפנים, דובדבנים. הגענו, אבל זה היה די בעייתי. או למשל ליד קיבוץ נאות מרדכי שתלנו לפני כשלושה שבועות חלקות חדשות של ברוקולי, ובדיוק באותו יום היה יום מאוד חם בצפון. אנשים בילו יותר זמן בממ”דים מאשר בחלקות החקלאיות. אבל גם את ההגעה לשטחים החקלאיים אי אפשר להפסיק. יש התפתחות למחקרים ואם אתה מפסיק את המחקר - אתה זורק עבודה של שנים שלמות לפח. כמו כן, אתה מקבל מענקים מקרנות שונות לצורך מחקרים, צריך לדווח על התקדמות המחקר, על העשייה שלך. אתה לא רוצה להפסיד מוניטין של שנים מפני שאתה לא עומד בלוח זמנים. לכן נורא חשוב לייצר יציבות גם בעת הזו, כדי שבעתיד לא יחששו לתת לך מענקים”.

במיגל, מציין זיגדון, מעודדים בשגרה שיתופי פעולה בין חוקרים מתחומי ידע שונים. “האינטראקציה הזו נעשית בימים אלה בפגישות בזום, אבל זה לא כמו שאנשים נפגשים ביומיום פיזית, יושבים בפינת קפה, מחליפים דעות”, הוא אומר. “אנחנו גם מנסים לקיים פגישות של ראשי קבוצות המחקר אחת לרבעון. מנסים למצוא כלים איך בכל זאת לעבוד ביחד. לשמחתנו הרבה דווקא בתקופה הזו, עם כל הקשיים, חוקרים שלנו זכו במענקים יוקרתיים כמו ISF - הקרן הלאומית למדע, קרן BARD ועוד”.

חלק מהמחקרים, מוסיף זיגדון, נעשים עם חוקרים שותפים בכל העולם, “ושוב מאותה סיבה שאתה רוצה לשדר שהחיים בישראל ממשיכים, שלא נעצרו בגלל המלחמה - אתה חייב להמשיך מה שהתחייבת לספק. אנחנו גם מאוד מקפידים להשתתף בכנסים בינלאומיים, על אף הקשיים שיש כיום עם טיסות. אנחנו ממשיכים לעבוד ביחד, ומנסים לשדר יציבות וצמיחה”.

ספר על כמה מחקרים שמכון המחקר מתמקד בהם בימים אלה. 
“אחד מהם קשור למשל למשבר המזון. תמיד בתקופת הקיץ יש מחסור בירקות במדינת ישראל, כי גידול הירקות מתרכז בעיקר בערבה ובעוטף עזה, ובגלל ההתחממות ושינויי האקלים התפוקות הרבה יותר נמוכות. אנחנו עושים ניסויים של גידול ירקות בתקופת הקיץ ברמת הגולן במקומות גבוהים, שבהם מזג האוויר נוח יותר. התחלנו בכך לפני המלחמה ולשמחתנו יש לנו תוצאות מאוד יפות של גידול עגבניות בגובה 700 מטר ביישוב קלע, גידול פלפלים בגובה של 500 מטר, גידול כרובית וברוקולי בגבהים שונים”.

מחקר נוסף של מכון מיגל קשור בתחום האנרגיה. “כולם מדברים מה עלול לקרות אם תחנות הכוח יותקפו ועלולה להיות בעיה של מחסור בחשמל”, אומר זיגדון ומציין שאחת המחשבות היא לייצר חשמל בתאים סולריים שפזורים בכל רחבי הארץ. “במדינת ישראל, שיש לה מחסור בקרקע, יש חשיבות לעשות דו־שימוש בקרקע. כלומר, מצד אחד לייצר תאים סולאריים, כלומר לייצר חשמל, ומצד שני להמשיך לגדל את הגידולים החקלאיים”, הוא מסביר. “גידול צמח דורש אור, תא סולארי דורש אור. השאלה המדעית שאנו בודקים היא איך בהתקנת תאים סולאריים מעל מטע מנצלים את האור לייצור חשמל בצורה יעילה מבלי לפגוע בגידול החקלאי, שגם הוא זקוק לאור”.

מחקר נוסף של מיגל קשור במחסור בידיים עובדות בחקלאות. “ש רצון להכניס אוטומציה, למשל שקטיף ייעשה על ידי מכונות ולא על ידי בני אדם”, אומר זיגדון. “כדי לבצע זאת, צריך לגדל את הפירות מה שנקרא בצורת קיר פירותי. כלומר לעצב את העץ בצורה כזו שאינו פורש ענפים לכל כיוון, אלא גדל ממש כמו קיר, ואז כל הפירות יהיו חשופים כלפי חוץ כדי שהרובוט יוכל לקטוף אותם בקלות. אנחנו בוחנים איך להקים את הקיר הפירותי, איך לעצב את זה. זה קיים בעולם, אבל אתה לא יכול לקחת שתיל מאירופה ולשתול אותו כמו שהוא, אלא חייבים להתאים זאת לתנאי האקלים בארץ”.

במיגל מוסיף זיגדון, יש גם הרבה מאוד פיתוחים הקשורים בעולם הרפואי. “אנחנו עושים למשל מחקרים העוסקים בהשפעת התזונה על מחלות אופייניות יותר לאזור הגליל, כמו סכרת, יתר לחץ דם. יש לנו מחקרים פורצי דרך גם בתחום הסרטן ומחלות כרוניות על ידי טיפולים בתאי T”, הוא מספר ומוסיף שבמיגל פועלת גם מחלקה לפיתוח עסקי שהכוונה שלה לשתף פעולה עם התעשייה.

במה המחלקה הזו בעצם מתמקדת?
“אנחנו עושים זאת בשני אופנים: ממסחרים ידע שפותח במיגל לצורך הקמת חברות סטארט־אפ בתחומים של חלבון אלטרנטיבי, טיפולים לסרטן, טיפולים ביתר לחץ דם, זנים מיוחדים של צמחים. בממוצע אנחנו מקימים ארבע־חמש חברות בשנה יחד עם שותפים. הקמנו למשל יחד עם קיבוץ אל־רום וקיבוץ בית זרע חברה שעוסקת בתרביות רקמה לגידול עצי אבוקדו; יחד עם חממת הפודטק Fresh Start הקמנו חברה המייצרת חלבונים אלטרנטיביים לביצים. הקמנו גם חברה שעוסקת פיתוח חיסונים הניתנים כטבליה יחד עם קרן OurCrowd”.

הפעילות השנייה של המחלקה, מוסיף זיגדון, “עוסקת במתן פתרונות לחברות גדולות בתעשייה שיש להן צרכים ייחודיים, למשל בתחומים של התפלת מים, פיתוח זנים של בננות שעמידים למחלות, ועוד”. 

מסר של חשיבה לצמיחה

זיגדון עצמו מגיע מעולם ההייטק. כ־30 שנה הוא עבד בקבוצת רד־בינת בתפקידים שונים, כאשר בתפקידו האחרון היה מנכ”ל רד־ביומד, חממה של משפחת זיסאפל להקמת חברות בתחום הרפואי. “בתקופה שלי הקמנו כ־25 חברות עם אחוזי הצלחה באמת יוצאי דופן”, הוא מספר. “הגעתי למיגל לפני חמש וחצי שנים מתוך ציונות, פשוט ככה. לא חיפשתי עבודה, עשו לי הד־האנטינג. במקור הייתי תושב רמת השרון. אני וזוגתי, ד”ר חגית כהנא, העתקנו את מגורינו לקריית שמונה”.

אחת הבעיות בפריפריה, טוען זיגדון, זו חשיבה הישרדותית, ו”לכן האתגר הגדול הוא להעביר מסר של חשיבה לצמיחה”, הוא אומר ומסביר ש”באופן כללי פריפריה בכל הארץ נוטה לסמוך למעשה על השלטון המרכזי. חשיבה של צמיחה היא סופר חשובה. זה מה שעשינו בחמש השנים האחרונות יחד עם המכללה האקדמית תל־חי וגורמים נוספים, ביניהם החברה לפיתוח הגליל, מרגלית סטאטאפ סיטי, חממת Fresh Start, עיריית קריית שמונה, אשכול גליל מזרחי. ההחלטה הייתה להצמיח את האיזור הזה ולהפוך אותו למרכז של אגרי־פודקט. חברו אלינו גם קרנות פינלתרופיות כמו קרן ביחד וגרמנו כאן באיזור להאצה והקמת עשרות חברות סטארט־אפ, שתרמו להגירה חיובית של כוח אדם איכותי לאיזור הצפון”.

יש חשש שכוח האדם האיכותי הזה לא יחזור לצפון בעקבות המצב?
“תמיד יש חשש, ובכלל ברמה הארצית מדברים על חשש שכוח אדם איכותי יעזוב את מדינת ישראל. אבל כמו שיש אנשים שהולכים, יש אנשים שבאים. למשל אצלנו במיגל עזבה חוקרת אחת, מצד שני - שישה חוקרים חדשים הצטרפו. ברור שיהיו מקרים כאלה ומקרים כאלה, אבל אנחנו מאמינים שבסוף אם נדע לנהל את זה נכון אז תהיה צמיחה גדולה יותר ויחד עם גיבוי של הממשלה, של קרנות פילנתרופיות וכמובן של גורמים עסקיים - נצליח להפריח חזרה את הצפון. אנחנו גם מאוד מקווים שהקמת אוניברסיטת קריית שמונה תצא לדרך. המכללה האקדמית תל־חי ומכון המחקר מיגל אמורים להוות בסיס להקמתה - מה שיגרום שוב להגירה חיובית לאיזור של סטודנטים ומרצים וגם יתרום לצמיחה של תעשייה מסוגים שונים באיזור הגליל והגולן”.

היופי בצפון, מסכם זיגדון, הוא שאתה חלק מקהילה. “החוקרים שלנו למשל הם אנשים שרוצים לתרום אקסטרה, לעשות אימפקט שהוא מעבר למחקר הספציפי שלהם”, הוא אומר. “המטרה היא לחזק את הצפון, לתרום לקהילה, לחזק את החיים הכלכליים, ליצור חברה איכותית, להרחיב את גבולות המדינה. אנחנו לא יכולים שכולם יתרכזו במרכז”.