הסעודה האחרונה
מבין כל סעיפי מדד דצמבר שפורסמו השבוע, התהדר שר האוצר משה כחלון, ובצדק, בירידת מחירי הדיור ב־2.3% בתוך שנה. אבל כשמחיר דירה ממוצעת הוא 1.45 מיליון שקל, כפול ממחירה לפני עשור, זו ירידה סמלית שספק אם לאור הקדמת הבחירות תחזיק מעמד.
מה שלא הודגש במדד דצמבר, ואולי מטעמי נוחות, זה שמבלי שנרגיש, מחירי הירקות והפירות זינקו ב־2018 ביותר מ־15%. זה קורה אף על פי שמדובר במוצר היחיד בישראל הפטור מתשלום מע"מ. ולכן, עם כל הרצון הטוב, קשה לומר שמאבקו של כחלון ביוקר המחיה במזון הצליח. הוא ניסה לשכנע ולעכב כמיטב יכולתו, אבל אין פתרונות פלא. יצרני המזון שעדיין לא העלו מחירים יעשו זאת בקרוב, ומיד אסביר מדוע.
בדיוק לפני חודש נועדו ראשי אסם ושר האוצר משה כחלון לפגישה לילית במלון "הילטון" בתל אביב. על הפרק הייתה כוונת ענקית המזון לייקר שליש ממוצריה ב־4.5%. הפגישה התקיימה במאמץ להעביר את רוע הגזירה. בסיומה פרסמה הנהלת אסם שלאור נכונותו של שר האוצר לבטל את מכסי היבוא על חומרי גלם המשמשים לייצור, הוחלט בשלב זה להקפיא את העלאת המחירים. חזרתי להודעת ההתקפלות של אסם לברר מה קרה מאז. לא במפתיע, התברר שהכל מכבסת מילים.
נכון שבחודש האחרון התרחשו הרבה אירועים, אבל הפחתת מכסים או עלויות לא הייתה אחת מהם. למרות הנתונים על ייקור העלויות, אסם נשארה עם הבטחות. כחלון האכיל אותה לוקשים. חששה העיקרי של אסם היה מחרם לובשי האפודים הצהובים ערב ההודעה על הקדמת הבחירות. זה גרם לה להתקפל ולאבד עקב כך הכנסות של כ־50 מיליון שקל בשנה. אלא שהמחאה התפוגגה. צומת עזריאלי נפתח לתנועה מחדש, וחרם לא היה. אסם מחשבת כעת מסלול מחדש ונראה שתחזור לתוכניתה המקורית לייקור המחירים עוד לפני הבחירות.
אסם לא לבד. גם התאחדות התעשיינים נפלה במלכודת של כחלון. בדיון בכנסת לפני חודש הציגו התעשיינים את הסיבות ליוקר המחיה במזון. מ־2011 ועד היום עלה מדד תשומות הייצור ללא חומרי גלם (עבודה, מים, חשמל, ארנונה, דלק וגז טבעי) ב־21.8% במצטבר. המדד לצרכן על מוצרי מזון עלה באותה תקופה ב־1.2%, בעוד מדד המחירים הסיטונאיים במוצרי מזון ירד ב־7.5%. המע"מ על מזון גבוה בהשוואה בינלאומית: 17% בישראל לעומת 9% באיחוד האירופי. מחיר חלב גולמי בישראל גבוה ב־34% לעומת ממוצע האיחוד. עלות העבודה התייקרה מאז 2011 ב־22%, וכך גם מחירי החשמל המים והארנונה. סדרת נתונים זאת ואחרים נועדו להצדיק את ייקור מחירי המזון.
אז למה זה לא קרה למרות זאת? יממה אחת בלבד לאחר הדיון ההוא ובעקבות ההבנות עם כחלון, שיגר נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש לשר האוצר מכתב בזו הלשון: "הרשה לי להביע בפניך את הערכתי ואת תודתי על פועלך הנמרץ להוזלת תשומות הייצור לטובת המשק בכלל והתעשייה בפרט. לאור פעולותיך נצליח למנוע את התייקרות מוצרי המזון לתקופה הבאה. פעילותנו בשיתוף פעולה איתך תתרום להמשך פיתוח התעשייה והמשק".
שאלתי את ברוש אם הוא לא מצטער על המכתב הנחפז - חלף חודש ושום דבר לא קרה. ברוש הסביר: "הצהרת הכוונות שנתתי לא עולה כסף. ברור שתעשייני המזון לא רוצים להעלות מחירים. אנחנו עומדים מאחורי הנתונים שאם העלויות יעלו ניאלץ להעלות מחירים. שר האוצר התחייב לבלום את המגמה, ועובדה שהוא עצר חלקית את התייקרות החשמל. השאלה היא אם זה יחזיק מעמד ואם הוא יעמוד בהתחייבויותיו להפחית עלויות נוספות. אני מקווה שהפעם הכוונה שלו רצינית, אבל הוא יצטרך להוכיח את זה. המכתב נועד לספק לו מוטיבציה לעמוד בהתחייבויותיו. אנחנו לא ממהרים, אבל יש קש ששובר את גב הגמל, ואם שום דבר לא ישתנה, המחירים יעלו".
בניגוד לאחרים, תנובה לא נפלה בפח ההבטחות של כחלון. מונופול החלב, הנמצא בבעלות ברייטפוד הסינית ושגלגל ב־2018 מחזור של 5.85 מיליארד שקל, נלחם על הבית של תנובה. הוא נמצא זה חצי שנה במאבק מתיש עם כחלון, שעדיין מסרב לחתום על העלאת מחירי מוצרי החלב שבפיקוח ועקב כך גרר אותה לבג"ץ. בניגוד לאסם, שגם היא בבעלות זרה (קבוצת נסטלה), תנובה נלחמת ולא הסתפקה בהבטחות.
מכיוון שעסקת הקומבינציה שרקח שר האוצר לא עבדה, בית המשפט העליון, בגיבוי היועץ המשפטי, יכפה בקרוב את ההתייקרות. אם זה יקרה, טרה תהיה הבאה בתור לייקור המחירים ואולי גם קבוצת שטראוס. כך יקרוס כל מבנה התעריפים המלאכותי שנבנה באוצר.
אז מה היה לנו? אסם, הנתפסת כמובילת שוק, התקפלה מחשש להתחדשות המחאה נגדה, אבל מחשבת מסלול מחדש. שטראוס, שמחאת המילקי עדיין מהדהדת באוזני מנהליה, משקיפה מהצד ועדיין לא החליטה. תנובה, שסוחבת את טראומת חרם הקוטג', הגיעה למסקנה שעם כל הכבוד לפוליטיקה הקטנה, השיקולים העסקיים גוברים. ואילו כחלון ימשיך בכל דרך לדחות ולפרוס כל העלאת מחירים לפחות עד הבחירות ב־9 באפריל. גם אם ייכשל, תמיד יוכל להגיד "ניסיתי הכל. זה לא אני, אלא בג"ץ".
השר האנרגטי
שר האנרגיה יובל שטייניץ התפנה השבוע מקרבות הפריימריז ויצא לביקור לא טריוויאלי במצרים, כאורחו של עמיתו המצרי. הוא הוזמן לביקור נוסף במאי כדי להכריז על הקמת ארגון הגז הטבעי הים תיכוני. בהיעדר טיסה ישירה נאלץ לחזור לישראל בטיסת קונקשן דרך עמאן.
מועדון הגז המדובר יכלול את ישראל, מצרים, איטליה, יוון, קפריסין, ירדן והרשות הפלסטינית. נציבות האיחוד האירופי תשמש כמשקיפה. "מדובר בהוכחה נוספת לכך שהתועלת מפיתוח מאגרי הגז היא לא רק כלכלית וסביבתית, אלא גם בעלת משמעות גיאופוליטית ומדינית", אמר שטייניץ.
צודק. זה לא טריוויאלי ששר מבקר במדינה ערבית מובילה, כשדגל ישראל מתנופף ברקע וגם על השולחנות. עוד הוסיף השר: "מדובר בשיתוף הפעולה הכלכלי המשמעותי ביותר בין מצרים לישראל מאז הסכמי השלום". כאן כבר כדאי שלא להיסחף. ההישג הגדול של הביקור הוא עצם קיומו.
ההזמנה של שטייניץ אינה מקרית. ישראל תספק למצרים גז ממאגר "לווייתן" בהיקף 15 מיליארד דולר, ובעיני המצרים זה מספיק חשוב כדי לבלוע את צפרדע הביקור. לשטייניץ, שעתידו כשר אנרגיה לוט בערפל, בוודאי שזה לא יזיק. במסגרת חלוקת שלל התיקים שבהם מחזיק נתניהו, הועלתה האפשרות ששטייניץ יקבל את תיק החוץ. הוא מעוניין בכך, אבל לנתניהו יש אילוצים פוליטיים נוספים. לפי הסימנים בשטח שטייניץ מכוון במעשיו ובהצהרותיו לסיום כהונתו, ומחזיק בקנה תוכניות גרנדיוזיות.
מעל לראשן של חברות הדלק מתוכננת רפורמת 2030, שבמרכזה השאיפה לגמול את ישראל מהשימוש במקורות אנרגיה מזהמים ולעבור לתחבורה ידידותית. הכל טוב ויפה, אלא שהצהרות לחוד ומעשים לחוד. התוכניות, המבוססות על עבודה שהוכנה על ידי ברכה חלף, לשעבר המדענית הראשית במשרד, עומדות בסתירה לחוות דעת כלכליות של מומחים כמו שלומי פריזנט. האחרון המליץ שמשרד האנרגיה יסתפק בהצגת היעדים והאמצעים למימושם.
שטייניץ, הידוע כעקשן לא קטן, לא מתכוון לסגת, למרות המחלוקות עם האוצר. "התוכניות, כולל סגירת תחנות הכוח בחדרה ובאשקלון, מתקדמות. ב־2030 זיהום האוויר יהיה אפסי, אף על פי שבתחום התחבורה יש מחלוקת, בעיקר עם פקידי האוצר החוששים מאובדן הכנסות ממסים", אומרים בסביבתו.
חלומות השר מגיעים גם לאפשרות לביצוע הפרויקט הענק להנחת צינור גז מקידוחי הגז הימיים מול חופי ישראל עד לאיטליה. האירופים המנומסים משתפים פעולה והבטיחו להגיע בפברואר למזכר הבנות. אלא שפרויקט יומרני כזה מחייב שיתוף פעולה עם משרדי ממשלה אחרים ושר אנרגיה במשרה מלאה. בממשלה הבאה לא בטוח שזה יהיה שטייניץ.
חשוב הרבה יותר לטפל בבעיות השוטפות, כמו הרעיון המתגבש במשרד ראש הממשלה לפינוי בתי הזיקוק שבמפרץ חיפה עד לשנת 2025. שטייניץ אינו מעורב בתהליך, אבל זה לא יקרה מסיבה פשוטה: אם פינוי מכל האמוניה נמשך כל כך הרבה שנים, תארו לעצמכם כמה זמן ייקח לפנות את בתי הזיקוק. מציאותי יותר לפנות את העיר חיפה מבתי הזיקוק.
למרות הביקורת, לא ניתן לקחת מהשר חסר המנוח את ההישג העיקרי של החתימה על מתווה הגז. כל כתב אנרגיה יכול למנות את "שעות שטייניץ" שצבר במסגרת מאמצי השכנוע של השר ליישום המתווה. המהלך יאפשר לקראת סוף 2019 את הזרמת הגז מקידוח "לווייתן", וכל מילה על חשיבות המהלך מיותרת. בניגוד לביקורת, מסי ששינסקי מהקידוח יתחילו במקביל גם הם לזרום, ויגיעו בתוך 15 שנה למאות מיליארדי שקלים.
שערוריית אירונאוטיקס
את עסקת מכירת השליטה בחברת המל"טים אירונאוטיקס מידי קרנות השקעה פרטיות לחברה הממשלתית רפאל ולאיש העסקים אבי סטולרו ניתן להכתיר ללא עוררין כטמטום השבוע.
לנוכח חשיבות העסקה ומחשש להדלפות, זומנו הצדדים לפגישה חשאית במוצ"ש האחרון, ולמחרת פורסם הדיווח על השלמתה. מדובר בשערורייה, שכן על רכישת אירונאוטיקס התמודדו שתי חברות שבבעלות ממשלת ישראל: התעשייה האווירית ורפאל. את הפירות הבאושים של התגוששות האגו בין השתיים ניאלץ לממן אנחנו, האזרחים.
רפאל חמדה את חברת המל"טים מתוך רצונה להתרחב ולהיכנס לתחום שבו המתחרה מהתעשייה האווירית כבר פעילה בו בהצלחה לא מבוטלת. היא הכירה את אירונאוטיקס בזכות ההחזקה המשותפת שיש לה בחברת הבת המשובחת קונטרופ, המתמחה באופטיקה. רפאל חברה בעסקה לאיש עסקים פרטי, אביחי סטולרו, המוכר היטב לפעילי הבורסה. פגשתי בו בתחילת העשור בטקס חנוכת נמל פרטי ברומניה, במהלך הנפקה כלשהי. השותפות השווה עם סוטלרו נועדה למנוע מאירונאוטיקס, עם השלמת העסקה, להפוך לחברה ממשלתית.
הדרך שבה נוהלה העסקה הייתה מופת של שלומיאליות. באוגוסט 2018 הציעה רפאל 430 מיליון שקל עבור אירונאוטיקס. השמועה עשתה לה כנפיים, והתעשייה האווירית, שרצתה לחסום את רפאל מכניסה לשוק המל"טים, מיהרה להגיש הצעה נגדית של 600 מיליון שקל וחתמה על מסמך הבנות. רפאל הנלהבת לא ויתרה, ובתום מו"מ מהיר הכפילה את ההצעה ל־850 מיליון שקל. בתעשייה האווירית שקלו לערער, אבל בסופו של דבר החליטו להרים ידיים. להצעה לא כלכלית כזאת הם אינם מסוגלים לספק תשובה.
מחיר העסקה תמוה, שכן אירונאוטיקס אינה שיא ההצלחה. בחודשים ינואר־ספטמבר 2018 הפסידה 8 מיליון שקל. את 2018 תסיים באיזון בזכות עסקאות של הרבעון האחרון. הנכס הרווחי העיקרי שלה הוא חברת קונטרופ, המוחזקת בשותפות עם רפאל. החברה וחלק מבעלי המניות היו מעורבים בחקירות של רשות ני"ע ורשויות אחרות, שתוצאותיהן אינן ברורות.
אז מה היה לנו? שתי חברות ממשלתיות המתגוששות כאילו האחת חמאס והאחרת ישראל, ומקפיצות את שוויה של חברה בורסאית לתועלת קרנות השקעה פרטיות, על חשבוננו. רפאל הממשלתית חוברת לאיש עסקים פרטי שהאינטרסים שלו בעסקה עלומים. בגלל התרבות העסקית השונה לחלוטין של השותפים, אני מעריך שבשלב מסוים מערכת היחסים ביניהם תעלה על שרטון ותיגמר בבכי.
ועכשיו צריך לשאול לאן נעלמו גופי הרגולציה כשצריך אותם באמת. מדוע ינקי קווינט, מנהל רשות החברות הממשלתיות (בעלת הבית בשתי החברות), נרדם בשמירה ולא התערב כדי למנוע מרפאל או מהתעשייה האווירית להתמודד זו נגד זו ולנפח את העסקה. לאן נעלמו שר האוצר ושר הביטחון (שהוא גם ראש הממשלה) הממונים על אותן חברות?
המאבק על השליטה באירונאוטיקס הוא רק קצה הקרחון החשוף. ייתכן ששתי החברות הממשלתיות מתמודדות במרץ זו מול זו גם בעסקאות ביטחוניות בחו"ל. שם, יש לקוות, הן מתאמות עמדות כדי שלא למכור במחיר התאבדות. גם נקווה שרשות ההגבלים העסקיים לא תעצור אותם בעוון של התנהגות קרטליסטית.
הדילמה של המוסדיים
גופי ההשקעה המנהלים לנו את קופות הגמל, ההשתלמות, הפנסיה והביטוח, המכונים "הגופים המוסדיים", נאלצים להחליט איך להשקיע נכסים בשווי 1.7 טריליון שקל, וזה לא פשוט. גופים כמו אלטשולר שחם, שהצליחו בעבר, שילמו ב־2018 מחיר כבד על טעויות השקעה.
למרות הפגיעה במוניטין, למזלם כשיורד גשם כולם נרטבים, מי יותר ומי פחות. נתוני התשואות מהשבוע מראים שכל קופות הגמל, ההשתלמות והפנסיה סיימו את 2018 בתשואות שליליות. על רקע זה, אין זה מקרי שמנהלי ההשקעות המוצלחים נחשבים לסחורה מבוקשת לא פחות מכוכבי רוק. מגבלת שכר הבכירים (2.5 מיליון שקל לשנה) הבריחה רבים מתוכם למיזמים פרטיים. יש המקימים קרנות השקעה, גידור או קרנות ריט (להשקעה בנדל"ן). יש שהתמנו למנהלי השקעות פרטיים של אנשי עסקים עם מיליארדים בכיס, המתקשים להתמודד עם השאלה כיצד להשקיע את הכסף. מיותר לצייןֿ - הג'ובים החדשים מתגמלים הרבה יותר מאלה שהיו במבטחים, פסגות, מנורה או הראל.
השאלה היא אם אלה שנשארים כמנהלי ההשקעות בגופים המסורתיים מספיק טובים כדי להצליח. בהכירי את מרביתם, התשובה חיובית. למרות זאת, שווה לבחון את התנהגותם לנוכח מאבקי שליטה מהשבועות האחרונים בחברות ללא בעל בית. רכישת השליטה באירונאוטיקס היא דוגמה אחת. המרוויח העיקרי ממנה היה ללא עוררין איש עסקים בינלאומי בשם אהרון פרנקל, שהצליח לקרוא בתזמון נבואי את המאבק.
שבועיים לפני השלמת העסקה קנה פרנקל מגופי החיסכון של הפניקס 5.5% ממניות אירונאוטיקס במחיר הגבוה ב־25% ממחיר מניות החברה בבורסה. ועדיין, שבועיים מאוחר יותר התברר שהיא נמכרה במחיר גבוה יותר, של 850 מיליון שקל.
האם מנהלי ההשקעות בהפניקס נכשלו כשמיהרו למכור ופספסו את אפשרות ל"אפסייט" נוסף? אין תשובה חד־משמעית, ובכל מקרה זו חוכמה שבדיעבד. דילמה דומה הייתה כשגופי ההשקעה של הראל והפניקס פספסו את מאבק השליטה שהתפתח סביב חברת הדירות הברלינאית ADO. הם מיהרו למכור את מניותיהם לקרן השקעות אפולו ולמשפחת דיין במחירים נמוכים יחסית לאלה שהיו בעקבות מאבק השליטה. לו היו מתאזרים בסבלנות היו מקבלים עבור המניות את המחיר הנוכחי, הגבוה בהרבה. ייתכן שהחיפזון מהשטן, ואולי לא. גם כשמכרו, הראל והפניקס הרוויחו יפה מאוד על ההשקעה, כך שזה לא יהיה הוגן לצפות מהם לדעת תמיד את התזמון האידיאלי.
מה שהתרחש במניות טבע הוא דוגמה טובה למקרה שבו למי שמכר בזמן לא הייתה סיבה להצטער. וורן באפט קנה לפני שנה, באמצעות חברת ההשקעות ברקשייר האת'וויי, נתח ממניות טבע. באמצע 2018 הגדיל את החזקותיו, והוא מחזיק כיום 4.3% ממניות טבע, ששווין 850 מיליון דולר. מאז העסקה נשחקו המניות בכ־10%. המוסדיים שמכרו עשו עסקה לא רעה, אבל מי שחיקה את באפט וקנה מניות מופסד בינתיים (לפחות על הנייר). מה יקרה בעתיד עם טבע קשה לדעת, אבל הציפיות מהמנכ"ל קאר שולץ מרקיעות שחקים.
כדי להכיר מקרוב את דילמות ההשקעות ביקשתי לקבל את התובנות של שני מנהלים מנוסים, מנכ"ל מנורה מבטחים יהודה בן אסייג ומנהל ההשקעות בקופות פסגות תמיר פרדר. "המשקל של מניה בודדת מהווה שברים של פרומילים בתיק ההשקעות. למשקיע המוסדי חשובות יותר ההתפתחויות בשוק כולו ולא במניה בודדת כזאת או אחרת. אנחנו שחקנים של טווח ארוך. אבל אני מודה שאם מוכרים מניה מסוימת בעיתוי לא נוח או בהפסד, אנחנו מקבלים יחסי ציבור לא טובים", אומר בן אסייג ומוסיף: "משקיע מוסדי נבון עושה ממוצע של מחירי הקנייה והמכירה במניה, וכשמדובר בהצעה אטרקטיבית, לא יהסס למכור ברווח גם אם בהמשך המניה תמשיך לעלות. משבר עסקי זמני בחברה הוא עדיין לא סיבה למהר למכור. צריך להתרחש אירוע נדיר כמו משבר אמון מוחלט בהנהלה כדי להיפטר מכל הסחורה במניה בודדת".
פרדר, מנהל ההשקעות הראשי של פסגות גמל פנסיה, אחראי על תיק השקעות של 70 מיליארד שקל. "ההשקעות מתבצעות בצורה מסודרת, ולכל השקעה במניה בודדת יש כיסוי של מחלקת המחקר ועבודות של אנליסטים. למרות זאת אנחנו לא פועלים אוטומטית, אלא מתחשבים גם בשיקולים טקטיים. זו יכולה להיות ציפייה לדוחות רבעוניים טובים, או שיקולי בורסה כמו הצעות רכש, כפי שהיה במניות פרוטארום וסודהסטרים. ייתכן שמשיקולים טקטיים נחליט למכור בהדרגה, אבל מה שקובע הוא השיקולים הכלכליים ארוכי הטווח".
בתשובה על השאלה אם הוא מצטער על מכירות שביצע מוקדם מדי, הוא מוסיף: "אנחנו מקבלים הרבה מאוד החלטות כך. בדיעבד התברר שאולי עדיף היה לחכות. אבל בדוגמה של אירונאוטיקס דווקא חיכינו ולא מכרנו, וצדקנו. אין לי ביקורת כלפי מי שמכר".
ט"ו בשבט בריא
עוד לפני שנחגוג בשני הבא את ט"ו בשבט, כדאי להבין מה מזיק ומה מועיל בעולם הפירות המיובשים. ברשת ניצת הדובדבן מבשרים שטרנד הבריאות הגיע גם אליהם.
ניצת הדובדבן היא תקופת הפריחה באביב היפני. רשת מוצרי טבע, המנוהלת בידי ארבל שירן, אימצה את השם, והתוצאה לא מאכזבת. ט"ו בשבט, כמו הקיץ לתושבי נורווגיה, מהווה עבורה חגיגה גדולה. הרשת שהוקמה ב־1995 נמצאת בבעלות הרצל ביבי, המפעיל 42 סניפים לשיווק ומכירה של מוצרים אורגניים. היא מגלגלת מכירות של 4,000 פריטים בהיקף של 250 מיליון שקל לשנה, המהווה רבע מהשוק. הטרנד צובר תאוצה, והישראלים מוכנים לשלם עבור מוצרי איכות.
"מסורתית המכירות שלנו גדלות ב־20% לקראת החג, כי זה חודש השיא של השנה. הסחורה מגיעה מכל העולם. בארץ גדלים שקדים ותמרים, מארה"ב יש אגוזים למיניהם, מטורקיה תאנים ומשמשים, מווייטנאם אגוזי קשיו", אומר המנכ"ל שירן.
מה ההבדל בין מוצרים מהטבע למוצרים אורגניים? איך מבחינים ביניהם?
"מוצרים מהטבע לא עברו תהליכי עיבוד ונמכרים בצורתם הטבעית, ללא הוספת סוכרים או תהליכי עיבוד או חימום. ייבוש המוצרים כשלעצמו לא נחשב לתהליך עיבוד. במוצר אורגני כל תהליך הגידול, השימוש בקרקע, האחסון, הייצור וההובלה נעשים ללא מגע, ללא חומרי הדברה או חומרים משמרים. שימור במלח או סוכר פוגע באורגניות של המוצר, ולא נחזיק מוצרים כאלה. כל המוצרים שלנו הם או טבעיים או אורגניים. אנחנו גם משתפים פעולה עם חקלאים לטיפוח חלקות גידול ייחודיות של מוצרים אורגניים".
כמה רשתות טבע פועלות בישראל, ומי המתחרים שלכם?
"אחת השחקניות היא חברת עדן טבע מרקט, שנרכשה בעבר על ידי טיב טעם ועכשיו ממתגת את עצמה מחדש. שופרסל, המחזיקה במותגים גרין ואורגניק מרקט, היא הבולטת מכולם. יש שחקנים קטנים נוספים. שופרסל היא המתחרה העיקרית, מכיוון שהיא הרשת היחידה שמחזיקה תוצרת אורגנית טרייה כמו פירות וירקות, עופות, מוצרי חלב, לחמים או מוצרי יסוד אורגניים. הלקוחות מגיעים בכל זאת אלינו בזכות מגוון המוצרים והמחירים האטרקטיביים והשירות האיכותי, הכולל גם ייעוץ נטורופתי".
תסביר לי אחת ולתמיד מדוע רמת המחירים של המוצרים האורגניים גבוהה. מה ההצדקה לכך?
"תלוי באילו מוצרים מדובר. בחלק מהקטניות האורגניות, כמו שעועית, עדשים, חומוס, שומשום וטחינה, המחירים לא יקרים בהשוואה לכל סופר אחר ואפילו לפעמים זולים יותר. אבל במוצרים כמו עופות אורגניים, שלא מקבלים זרזי גידול, המחיר בהתאם חייב להיות יקר יותר. גם בפירות והירקות האורגניים קיים פער לא משמעותי, ובחלק מעונות השנה המחירים אצלנו אפילו יותר זולים".
מה עמדתך בנושא חוק סימון מוצרי מזון במדבקה האדומה, שייכנס במהלך השנה בהדרגה?
"אני כמובן מתחבר לצורך לטפל בבעיית ההשמנה וצריכת הסוכר והמלחים המוגברת, אבל לצערי החוק במתכונתו הנוכחית מחטיא את המטרה והתרעתי על כך בכנסת. הציבור לא יהיה מוכן לאכול פחות מתוק, ובמקום סוכר נקבל תחליפי סוכר באותה רמת מתיקות, הכוללים מוצרים סינתטיים שבצריכה מוגברת עלולים להתברר כמזיקים.
"מה ייצא לנו אם נאכל קורנפלקס עם פחות סוכר אבל עם תחליפי סוכר? האם משקאות הדיאט שלא יסומנו הם פחות מזיקים? החוק גורם לכך שנפטרים מבעיית השמנה, שתתחלף במחלות אחרות. במבחן התוצאה נקבל מיץ תפוחים עם תמר ובננה טבעיים אבל עם מדבקה אדומה, אבל מיצים עם ממתקים מלאכותיים לא יסומנו. אותה בעיה קיימת גם בתחום החטיפים. הצגתי בכנסת מחקרים הסותרים את ממצאי משרד הבריאות, אך ללא הועיל".
האם אתה ער לתופעה המסוכנת לטעמי, שיותר ויותר הורים מתנגדים לחיסונים ומטפחים את האשליה שהגוף יתחסן מעצמו, אולי דרך סגולותיהם הרפואיות של מוצרים מהטבע?
"אני בהחלט ער לטרנד ויודע שחלק מההורים מסרבים לחסן. אישית, אני לא יכול להמליץ בצורה גורפת לוותר על חיסונים. לפני 20 שנה האמינו בחיסונים בצורה עיוורת. היום חלק מהציבור כבר לא בטוח אם חיסון הכרחי או לא. הסיבה לכך לטעמי היא אובדן אמון מסוים במשרד הבריאות. הסימון האדום של מוצרים מזיקים הוא אחת התוצאות של זה. אני גם לא רוצה לטעון שלמוצר ספציפי יש סגולות בריאות מסוימות, אף שאולי זה נכון. אבל אני בהחלט יכול לקבוע שתזונה שמקורה טבעי מייצרת אנשים בריאים יותר. לא רק אני אומר את זה - 95% מהאוכלוסייה מאמינים שתזונה נכונה משפיעה לחיוב על בריאות הגוף. אין ספק כי מוצרים מהטבע או אורגניים עדיפים לצריכה, ולו רק בגלל הכמות העצומה של חומרי הדברה במוצרים הרגילים. אתה יודע שחקלאים שנפגעו מחומרי ההדברה מעדיפים כיום לעבד חלקות אורגניות?".
אתה יכול לקבוע שט"ו בשבט השנה יהיה לא רק חג האילנות אלא גם חג הבריאות?
"ט"ו בשבט השנה אכן יהיה בריא מתמיד, אבל ללא קשר לחג אנחנו ממליצים תמיד לצרוך יותר מוצרי מזון ופרי אורגניים. הם צריכים להיות כמה שיותר קרובים למצב שבו גדלו בטבע, ללא חומרי שימור כמו סוכרים, וללא עיבוד".