גיי רודרמן, פילנתרופ יהודי־אמריקאי שחתום בין היתר על יוזמות תקדימיות לשילוב בעלי מוגבלויות בקהילה בארה"ב ובישראל, רגיל להלך בין הטיפות. בניגוד ללא מעט פילנתרופים אחרים, רודרמן (53) אינו אדם מתלהם או בוטה. דעותיו, גם אם הן ביקורתיות, נאמרות לאחר מחשבה עמוקה ומשנה זהירות. למרות תסכולו הגובר והולך מהידרדרות היחסים בין הקהילה היהודית בארה"ב לישראלים, רודרמן ממשיך לתרום ולהשקיע מדי שנה מיליוני דולרים בישראל. בשנים האחרונות השקיעה הקרן בראשותו כ־3 מיליון דולר מדי שנה במטרות ישראליות. כך למשל, במסגרת שיתוף פעולה עם אוניברסיטת חיפה תורמת לה קרן רודרמן, המנוהלת על ידי ג'יי ורעייתו שירה (40), כ־2.5 מיליון דולר בתקופה של עשר שנים.
מרבית הכסף מופנה לתוכנית ראשונה מסוגה בארץ לתלמידים מצטיינים שייסדו בני הזוג - תואר שני בלימודי יהדות ארה"ב. שיתופי פעולה נוספים של הקרן עם ארגונים ישראלים ויהודים כוללים את קרן קשר לקולנוע רב־תרבותי, ארגון קשר (הבית למשפחות מיוחדות בישראל) ופרויקט ארצי לפיתוח מנהיגות בקרב בעלי מוגבלות שכלית בשיתוף בית איזי שפירא.
על פי נתוני הקרן, עד שנת 2021 יעמוד סכום התרומות שיוענקו לקהילת בעלי המוגבלויות בישראל על 6 מיליון דולר. למרות שיתופי הפעולה הרבים עם ארגונים ישראלים והעובדה כי בשנים האחרונות הוא ורעייתו מנהלים את חייהם על ציר בוסטון־רחובות (שבה בית בבעלותם), רודרמן אינו רגוע. לדבריו, קיים קרע שרק הולך ומתרחב בין יהודי ארה"ב לישראל. הקרע מתבטא גם במספר הנדבנים והעמותות היהודיות שתורמות כספים לישראל.
"אחת הבעיות היא הסכסוך הישראלי־פלסטיני", הוא מסביר. "היהודים בארה"ב, במיוחד הצעירים, רואים את הנושא הזה באופן מאוד פשטני. הם לא מבינים את כל הניואנסים בסוגיה הזו. הם רואים את ישראל בתור המדינה החזקה, הגדולה והכובשת ואת הפלסטינים כקורבן. פרט לכך, יש גם הרבה מאוד לחץ על היהודים באוניברסיטאות ובמכללות בארה"ב מצד גורמים פרו־פלסטיניים".
אף שרודרמן נשמר מלמתוח ביקורת ישירה על ראש הממשלה בנימין נתניהו, הידוע בקשריו הקרובים עם הנשיא האמריקאי, מסביר הפילנתרופ: "מבחינה פוליטית, במציאות הנוכחית בארה"ב, כל אדם שמעניק לדונלד טראמפ חיבוק, אוטומטית זוכה לנידוי על ידי מחצית מהקהילה". אבל למרות זאת, רודרמן ממהר להוסיף כי אין רק סיבה אחת לפערים הגדלים בין שתי הקהילות: "היהודים רואים את ישראל כמדינה שמצליחה יותר בשנים האחרונות מבחינה כלכלית ולכן אינה זקוקה לכסף שלהם.
"נוסף על כך, יהודי ארה"ב כבר נמצאים שם בדור השלישי והרביעי שלהם, ולכן משקיעים יותר בקהילה המקומית שלהם. יש מעט פילנתרופים יהודים כצ'רלס ברונפמן, למשל, שמקדישים את עיקר כספיהם למטרות יהודיות. פילנתרופים אחרים, כמו מייקל בלומברג, תורמים למטרות הקשורות לקהילה המקומית שבה הם חיים - לבתי חולים ולארגונים אחרים בתוך ארה"ב.
"חצי אומה אינה יודעת על חצייה האחר"
מומחים בתחום טוענים כי קשה מאוד להעריך במספרים את אחוז הירידה בתרומות למטרות ישראליות. בקרן מסבירים כי המספרים יכולים לתעתע. על פי הנתונים שנמסרו מאוניברסיטת ברנדייס היוקרתית במסצ'וסטס, עולה כי משנת 1975 עד 2007 עלה היקף התרומות לישראל מ־1.05 מיליארד דולר ל־2.05 מיליארד דולר. גם בשנים האחרונות המשיך היקף התרומות לעלות בעקביות, אולם בקרן מספרים כי אף שהיקף התרומות גדל, מספר הנדבנים היהודים שתורמים ישירות למטרות ישראליות דווקא קטן.
למעשה, בשנים 2000־2015 נרשמה ירידה, מתונה אומנם, אבל עקבית, בכמות ובגובה התרומות שהפנו התורמים ישירות לישראל. מרבית הכסף שהוקצה למטרות ישראליות הועבר לארגונים הפועלים בארה"ב עצמה ועוסקים במטרות וביעדים הנוגעים לישראל.
בין שהמספרים מצביעים על ירידה בתרומות או לא, אין עוררין על כך שהיחסים בין הקהילה היהודית בארה"ב לישראל ידעו ימים יפים יותר. מנכ"לית קרן רודרמן, רעייתו של ג'יי שירה רודרמן, התייחסה לנושא לאחרונה באומרה: "לצערי, למרות היותנו משפחה, רבים בארץ לא רואים כך את המצב. בעבורם, יהודי ארה"ב הם במקרה הטוב אנשים שתורמים כסף, ולכן ההשקעה בקשרים עמם כדאית, ובמקרה הפחות טוב - 'עוכרי ישראל' שנטשו את הציונות ואת בני עמם... המצב שבו חצי אומה אינה יודעת על חצייה האחר הוא בעייתי ויכול אף להוביל לקרע שאינו בר איחוי".
קרן רודרמן תורמת כ־10 מיליון דולר מדי שנה למטרות הקרובות ללבה בארה"ב, והיא מתעלת את מרבית תרומותיה לשילוב אנשים בעלי מגבלות פיזיות או נפשיות בחברה. מדי שנה, הקרן מחלקת פרס הנקרא על שם מייסדה ואביו של ג'יי, מורטון רודרמן, לאדם שיצר ופעל למען מטרה זו.
לפני כשבועיים השתתפו בני הזוג רודרמן בטקס השנתי, שבו הוענק הפרס למייקל פלפס, שנחשב לשחיין הטוב ביותר בכל הזמנים. פלפס קיבל את הפרס כהוקרה על פעילותו להעלאת המודעות לחשיבות שילוב אנשים עם בעיות נפשיות בקהילה, לאחר שהשחיין חשף באומץ לב את ההתמודדות ארוכת השנים שלו עם דיכאון קשה שפקד אותו גם בשיא הצלחתו.
הטקס היוקרתי נערך במלון ארבע העונות בבוסטון, עיר מגוריו של רודרמן, רעייתו וארבעת ילדיהם. ימים ספורים לאחר מכן כבר היה רודרמן בדרכו ארצה, והפעם לקבלת תואר לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה. במהלך שהותו הפעם בישראל, רודרמן צפה בעיניים משתאות, יש להניח, בכאוס הפוליטי בכנסת, שפיזרה עצמה חודשים ספורים לאחר הבחירות.
משהתבקש לחוות דעה על האופן שבו נתפסת הפוליטיקה הישראלית בעיני הקהילה היהודית בעולם, השיב רודרמן באותו סגנון זהיר אבל ברור שמאפיין אותו: "אי יציבות, כל אי יציבות, היא לא דבר חיובי לחברה. זה הופך את השווקים לעצבנים ואת האנשים לעצבנים".