בשעה שכל העולם נערך להאטה, רק אצלנו הנגיד מדבר על העלאת הריבית

בלבול; סימון מטרה ובהמשך בניית תיאוריה שלמה ומלומדת מסביב למטרה שנקבעה; חוסר הבנה בתחום הציפיות בשוק ההון הישראלי והבינלאומי שישראל חלק ממנו; וקושי בהטמעת הנעשה כיום בזירה הכלכלית הבינלאומית על רקע מלחמת הסחר והפרוטקציוניזם. אלו מאפייני התנהלותה של הנהגת בנק ישראל בראשות פרופ' אמיר ירון, שיובא ארצה מארצות הברית בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שיש לו חולשה לכל דבר אמריקאי.
 

הבנק מתנהל כמו הקוזאק הנגזל. קודם כל הוא קובע שיש להעלות את הריבית, העומדת על 0.25%, בגלל שד האינפלציה - שלמעשה אינו קיים אלא בדמיונו של הבנק המרכזי. עוד מציין הבנק כי בשנה הבאה יעלה את הריבית ל־1%. כלומר, עוד שתי העלאות, ובסך הכל שלוש העלאות מהיום, כל אחת בשיעור 0.25%. 
 

רק מי שאינו מבין בציפיות השוק - חלק חשוב ואינטגרלי במדיניות הציפיות של כל בנק מרכזי - מוציא הודעה כזו, שמיד מתורגמת לייסוף אדיר של השקל, שגם כך הוא המטבע החזק ביותר בעולם בשנה האחרונה. הקוזאק, להלן בנק ישראל, טוען כי אם יימשך הייסוף, כפי שקרה לאחר ההודעה האחרונה על הריבית ומדיניות הריבית (כאילו אין לבנק המרכזי יד ורגל ביצירת הצפי להתחזקות השקל), אזי עלול הדבר לעכב את עליית האינפלציה לכיוון מרכז היעד, כלומר 2% לשנה. או אז הקוזאק, הגורם במו פיו לייסוף, לא יעלה את הריבית. או כדברי הבנק, יהיה צורך להמשיך לקיים מדיניות מוניטרית מרחיבה למשך זמן ממושך יותר, כדי להגיע ליעד הנכסף של עמידה ביעד האינפלציה.
 

הממשלה היא שקבעה, כבר בתחילת שנות ה־90 של המאה הקודמת, ששיעור האינפלציה צריך להיות בין 1% ל־3%. מעניין כי דווקא מהיכן שהגיע ארצה פרופ' ירון, הכוכב של ראש הממשלה, מבינים בבניית ציפיות ושימוש בציפיות האלה כאחד ממכשירי המדיניות המוניטרית. 
 

בנק ישראל מבקש להעלות את הריבית דווקא כאשר העולם נכנס להאטה בקצב הצמיחה. מיותר לציין כי ישראל, כמו כל מדינה קטנה, תלויה בעולם. בסין, מלחמת הסחר מול ארצות הברית כבר נותנת אותותיה. התוצר עלה ברבע השני של השנה בשיעור 6.2% ביחס לרבע המקביל אשתקד, הקצב האטי ביותר זה 27 שנה. כרגע לא נראה שיש מוצא מהתחפרות שתי המעצמות בעמדותיהן.
 

השוק משתנה במהירות. סיבה אחרת לירידה בפעילות הכלכלית בסין היא הירידה בשיעור 77% בהשקעות הון־סיכון במדינה. השקעות הון־סיכון בסין, המנוע לצמיחה וחדשנות, הסתכמו ברבע השני של השנה ב־9.7 מיליארד דולר, לעומת 41.3 מיליארד ברבע המקביל אשתקד. תופעה זו חשובה מאוד לענייננו, שכן בישראל עיקר הצמיחה נובע מתעשיית ההיי־טק, ולא נגזים אם נאמר שהמשק הישראלי תלוי בה. תעשיית ההיי־טק של ישראל תלויה בעיקר באמריקאים הרוכשים מוצרים, תוכנות, מרכזי מו"פ או חברות שלמות. לכן צריך להיות מודעים לכך שבשוק העולמי יש תנודות חריפות העלולות להגיע לישראל. 

גוש הסחר הגדול ביותר של ישראל הוא האיחוד האירופאי וגוש היורו. קרן המטבע הבינלאומית מזהירה כי הסיכון בגוש היורו נמצא בעלייה על רקע מלחמת הסחר העולמית, הברקזיט וחוסר המשמעת התקציבית באיטליה. מכאן שעל הבנק המרכזי של אירופה לבצע הרחבה מוניטרית, קובעת הקרן. עוד היא מציינת כי היורו נסחר מתחת למחירו. משום כך מומלץ למדינות בעלות עודף בחשבון השוטף, ובהן גרמניה והולנד, להשקיע יותר כדי להפחית את העודפים. 
 

תוצר הגוש השנה יהיה 1.3%, ובשנה הבאה יעלה ל־1.6% - עדיין נמוך מהצמיחה בשיעור 1.9% בשנת 2018. נציבות האיחוד האירופי צופה צמיחה נמוכה יותר של המשק בגוש היורו: 1.2% השנה ועוד 1.4% בשנת 2020. כלומר לפנינו גוש יורו הדואג לירידת ערכו של המטבע שלו כדי להיות תחרותי. על כך מלין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, הטוען כי אירופה אינה הוגנת בשומרה על ערכו הנמוך של היורו אף כי לגוש יש עודף בחשבון השוטף. הבנק המרכזי של אירופה מתכוון להפחית את הריבית למינוס 0.3% לעומת מינוס 0.2% כיום.
 

אצלנו, לעומת זאת, בנק ישראל נלחם את מלחמות האתמול ומתכוון להעלות את הריבית ל־0.5% עוד השנה - ולהפוך את המטבע הישראלי לסופרסטאר בעולם המטבעות. מעשה חלם, אין הגדרה אחרת. ולא שבנק ישראל מתעלם מדוחות עולמיים ואינו מודע להם; הבנק המרכזי אומר בעצמו כי ההתפתחויות בכלכלה העולמית הן מקור דאגה עבורו. הוא בהחלט מבחין בחולשה באירופה ובשווקים המתעוררים ואפילו רואה סימנים להאטה מסוימת בארצות הברית. הבנק המרכזי אומר כי הגידול בסחר העולמי נבלם וכי יש סיכונים פוליטיים וגיאופוליטיים בזירה העולמית. 
 

הבנק גם שמע, כמו כולם, כי הבנק הפדרלי האמריקאי (הפד) עומד להפחית את הריבית בסוף החודש בשל חולשה בשיעור האינפלציה. זאת לאחר שדווח כי במשקים המתעוררים כבר הקדימו רפואה למכה והפחיתו את הריבית. אפילו הבנק המרכזי בסיאול, העיקש ביותר בעולם, נכנע והודיע השבוע על הפחתת הריבית. אבל אף על פי שהכתובת מרוחה על הקיר, בבנק ישראל בכל זאת לא מוצאים קשר בין הנעשה בסין, באירופה, בארצות הברית ובמדינות המתעוררות. מחלקה אחת בבנק ישראל מדווחת על הסיכונים, והאחרת מבקשת להעלות את ריבית.
 

בבנק ישראל לא מסתפקים בתוכנית למדיניות מוניטרית מצמצמת, המפחיתה מטבע הדברים את הפעילות הכלכלית במשק. בהופעתו הראשונה של הנגיד לפני הממשלה בחודש שעבר הוא חזר על המנטרה הקבועה של הבנק: על הממשלה להיות נחושה, להעלות מסים וכמובן לצמצם את תקציב המדינה בפעילויות לא חיוניות.
 

הגירעון בתקציב, בשיעור 3.9%, מפחיד את בנק ישראל. הוא חושש כי ללא צעדים של הממשלה יעלה הגירעון לכדי 4.5%. הבנק גם מזהיר כי במתווה הנוכחי, שיעור החוב עלול לעלות בשנת 2022 ל־65% אחוזי חוב־תוצר, מה שיכביד על הממשלה במימון גיוס ההון, כלומר יותר הון מהכנסות המדינה ותקציבה ילך לתשלום ריבית וחובות.

בנק ישראל אינו מציע הצעות חדשניות או זווית ראייה אחרת. שוב העלאת מסים וצמצום תקציב. נקודה חשובה ונכונה שבנק ישראל כן העלה (ושאותה העלה גם כותב שורות אלו במדור זה לא פעם), היא ביטול פטורים רבים ממס. בנק ישראל יודע שאי אפשר להסתפק בכך, לכן הוא מאמין שלא יהיה מנוס מהעלאות מסים אחרי הבחירות. 
 

ממשלת המעבר כבר נבהלה והחליטה על קיצוץ בפעולות הממשלה ביותר ממיליארד שקל. זו רק מקדמה לקראת השנה הבאה, שבה כל ממשלה שלא תקום לאחר הבחירות תיאלץ לבצע קיצוץ תקציבי חד נוסף וגם להעלות מסים - שילוב מבטיח לצמצום הפעילות הכלכלית. 
 

התמתנות העלייה בפעילות הכלכלית כבר פה. אחד הענפים הקריטיים הוא ענף הבנייה, שנכנס לתרדמה. חודש מאי היה, לפי הכלכלן הראשי באוצר, אחד השקטים ביותר במכירות של דירות בשוק החופשי זה עשור (רק במאי 2014, כשכולם המתינו ל"מע"מ אפס", הייתה פחות פעילות). בחודש מאי עמד מספר העסקאות בשוק החופשי על 5,800 בלבד, ירידה בשיעור 9% בהשוואה למאי אשתקד. המשקיעים הולכים ופוחתים בקרב רוכשי הדירות, ירידה בשיעור של עוד 6% במאי השנה לעומת מאי אשתקד. מאז החלו משקיעים לפרוש משוק הדיור באפריל 2016 נגרעו ממלאי דירות המשקיעים כ־18 אלף דירות. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מהרבע האחרון של 2018 החלה מגמה של ירידה בשיעור 4.4% לרבעון בהתחלות הבנייה למגורים, לאחר עלייה של 1.5% לרבעון מהרבע הראשון של 2018. 
 

לפנינו צירוף קטלני העלול להכאיב למשק הישראלי אם העומדים בראש המערכת לא ישימו לב לסערה המתרגשת: צירוף של האטה כלכלית גלובלית, העלאת ריבית בישראל בעוד שבעולם מפחיתים אותה, ייסוף השקל שיפגע בכושר התחרות של המשק, הפחתה תקציבית משמעותית אחרי הבחירות שתפגע בביקושים ובצמיחה, העלאת מסים שתכביד על כדאיות ההשקעות והצריכה הפרטית, והאטה בפעילות ענף הבנייה שתפגע בכל הסקטורים הקשורים אליו.
 

למזלנו, יש נסים בישראל. מדד המחירים לצרכן נפל בחודש יוני ב־0.6%. המדד - האינפלציה המדומה, שרק לפני מספר ימים איימה על המשק, כדברי בנק ישראל - ירד לשיעור שנתי של 0.8% בלבד, מתחת ליעד המינימלי של הממשלה, העומד על 1%. לפיכך, העלאת הריבית של בנק ישראל תידחה למועד לא ידוע. 
 

פגיעה בכבודו של הבנק המרכזי עדיפה מהכנסת המשק להאטה כלכלית או ירידה בקצב הצמיחה שזממו, כמובן בלי כוונות רעות, הבנק ודורשי העלאות המסים והצמצום החד בתקציב. כיום נראה שה"קוזאק" דווקא ניצל - ועמו גם המשק הישראלי.
 

בהמשך לסקירה במדור זה בשבוע שעבר, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אמר כי אינו נלהב כלל מהמטבע "ליברה" שפייסבוק מתכוונת לחנוך בחצי הראשון של שנת 2020. אם הם רוצים להחזיק במטבע זה, עליהם לבקש רישיון בנק ולהיות כפופים לחוקי הבנקאות ולאסדרה הנוגעת לכך, קבע.

שר האוצר האמריקאי סטיבן מנוצ'ין אמר מצדו כי הוא מודאג מאוד מהשפעת "ליברה" על הביטחון הלאומי של ארצות הברית. הסנאטור שרווד בראון הביע חוסר אמון בפייסבוק, המעורבת בשורה של סקנדלים. לדבריו, ועדת הבנקאות של הסנאט אינה מטורפת ולא תאפשר לפייסבוק "לעשות ניסויים" בחשבונות בנק של אנשים. לראשונה מרבית הדמוקרטים והרפובליקאים תמימי דעים בסוגיה מסוימת. מארק קיובן, מיליארדר ויזם היי־טק אמריקאי, סבור כי הנפקת המטבע תהיה שגיאה. שר האוצר הצרפתי ברונו לה מר אמר בוועידת שבע המדינות העשירות כי "ליברה" מעלה תהיות בקשר להלבנת הון ומימון טרור. וכך מתרחק חלום המטבע של פייסבוק. לא נראה שיש כוח בעולם שיוביל להנפקה בחצי הראשון של 2020.