יעקב פרץ, מנכ"ל ובעלים משותף של רשתות האופנה "ריפליי" ו"סטיב מאדן" פתח את עסקיו בניגוד להנחיות וקיבל קנס. פרץ התארח היום (שני) בתוכנית "איפה הכסף" עם ענת דוידוב ב-103FM, ומתח ביקורת על הממשלה: "אם לא נותנים לנו לפתוח - שייפצו אותנו כלכלית".
קודם כל אתה נמצא ב"ביג".
"לא כרגע. בבוקר היינו, סידרנו את הסחורות, הכנו את החנות כי כמו שאתם מבינים ב-15 בספטמבר כשסגרנו את החנויות, עדיין היינו עם סחורות של קיץ, הבאנו סחורות חורף".
כלומר, הייתם צריכים לעשות את המעבר מקיץ לחורף.
"כן, הכנסנו סחורות מוקדם בבוקר, הכל טוב, הגיעו קרוב ל-10 שוטרים ופקחים".
ראו מה אתם עושים, חיכו לכם.
"נכנסו ועמדו גם בכניסה למתחם, ואם היו מעט מאוד אנשים שהבינו ש'ביג' הולך להיפתח, אז אמרו להם כל אדם שיהיה בחנות יקבל 500 שקלים קנס ובעל החנות 5,000. יש פה סוג של מלחמה, עושים הבדלה גדולה מאוד בינינו לבין כניסה לסופרים שהפכו להיות קניונים, היום כל סופר נעליים, גרביים, ספרים. מוכרים הכל מהכל. רשתות הסטוק למיניהן מוכרות ואיך סידרו שכל הטיפולים האישיים אחד על אחד, אם זה קוסמטיקאיות, אז במרחק של חצי מטר ופחות לפעמים, שומרים על מרחק כזה או אחר אבל מותר לעשות את הטיפולים ולנו אסור לפתוח חנויות לפי תו סגול תוך שמירה על מרחק של 10-15 מטרים אחד מהשני, אז אני לא מבין לאן זה הולך.
שיטפלו בנו כלכלית, כנראה שענף הבגדים הוא היחיד שמדביק. כנראה שרק נעליים ובגדים מדביקים, כל השאר לא. אני מפרנס 480 עובדים, אני צריך מענה לאנשים, אני צריך לדעת מה אני עושה עם סחורות שקניתי ואיך אני הולך קדימה. יש כמוני עוד 400-500 רשתות. אנשים הורידו את עצמם מהרדאר, לא רוצים להתראיין, יש כאלה שאומרים שאחרי זה כל האש באה אלינו. לאן זה הולך?"
אז אתה אמיץ ומוכן להתראיין אצלנו. אתה צודק שאתה נלחם אבל אתה יודע שאתה גם פועל מחוץ לחוק ולכן אתה משלם על זה מחיר. פתחת חנות, החלפת והכנסת סחורה.
"קודם כל מותר להכניס סחורות לחנויות ולהכין אותן".
אז אתה יכול להגיש ערעור על הקנס ולבטל אותו.
"אגיש".
באו אנשים ורצו להיכנס לחנות?
"לא נתנו להם להיכנס, הפקחים אמרו להם אתם תקבלו 500 שקלים דו"ח אם אתם נכנסים לחנות".
כלומר, גם אם אני באה כלקוחה אקבל קנס ואחטוף.
"ברור, 500 את ואני 5,000. בקיצור מה שקורה, זה שענפים שלמים מוחרגים אז לפחות נעבור מישור. אם במישור הזה אנחנו לא מצליחים אז שייפצו אותנו כלכלית. כי לא פיצו אותנו עד היום. לא קיבלתי כלום, גם המדינה אומרת שלא בנו מתווה מעל 20 מיליון".
לקחת כבר את המקסימום של ההלוואות? אתה לא יכול לקחת יותר?
"לקחתי כבר שבעה מיליון ואני צריך להחזיר את זה. המדינה צריכה לעבור לפורמט כלכלי כמו במדינות אחרות, אולי כמו באירופה ולדאוג קודם כל שנעמוד על הרגליים ושיפצו אותנו כמו שצריך, כי במישור של לפתוח או לא כנראה שהם יותר חזקים מאיתנו, ואם נפתח אז גם יקנסו אותנו וגם את הלקוחות שלנו, זה לא עובד. לפחות בואו נשב על השולחן הכלכלי, שיפצו אותנו כמו שצריך, כולנו סוחרים".
שר האוצר מאוד רוצה ולוחץ לפתוח גם את חנויות הרחוב וגם חנויות גדולות יותר כמו העסקים שלכם, יכול להיות שהוא פשוט רוצה שכולכם תפתחו כדי שהמדינה לא תצטרך לפצות אתכם יותר?
"אני לא יודע מה השיקול שלו אבל בטוח שהעסקים במדינה מכניסים את הכסף. גם בארנונה שהיחס הוא 15 ל-1 דירות מגורים וגם בהכנסות הכלליות של המשק, מאיפה תהיה הכנסה למדינה? המדינה חיה מסוחרים, אי אפשר לחיות רק מסופרמרקטים".
בכל זאת יותר מ-50 אחוז מהמשק עובד. לא הסוחרים.
"המסחר נסגר ולדעתי אנו מקלקלים מחזורים של מיליארדים שכרגע נמצאים אצלנו במלאי. המלאים האלה כרגע זה מה שיגמור אותנו".
אתה חושש שתצטרך לזרוק גם את הסחורה הזאת? כמה מהקיץ זרקת?
"לא זרקתי אבל 40-30 אחוז מהסחורה של הקיץ נפגעה, כי לא מכרנו, ועכשיו סחורת החורף, התחיל לרדת גשם, אנשים רוצים להתחמש עם בגדי חורף, אנחנו לא יכולים למכור".
מה תעשה מחר, אתה פותח?
"נראה, אני צריך להתייעץ, לשבת עם השותפים שלי, לקבל החלטה, לבדוק עם המתחרים, אל תשכחי שמלבד ה'ביג' אף מתחם אחר בכלל לא מוכן לפתוח".
יש אופציה לבג"ץ?
"יכול להיות, אנו הולכים לכל הכיוונים, נלחמים והכל בצורה חוקית, מנסים".
בהמשך שוחחה דוידוב עם קרן שתוי, מנכ"לית "הולמס פלייס" ששפכה אור על המצב: "הצעתי שיתנו לי לפתוח בחוץ, אמרו לי שלא. יש פה תחושה שמשהו הפך להיות קצת אישי. צריך למצוא את הדרך לפתוח באופן בטוח. אנשים בדיכאון, חוסר הוודאות מתסכל נורא".
מה שלומך?
"עייפה ולא מכושר. עסוקה מדי בלנסות להשפיע על מקבלי ההחלטות לפתוח".
אין לך את וועדת הקורונה בכנסת עכשיו כדי להילחם כמו שנלחמת בסגר הראשון, צעקתם ובסוף זה קרה. עכשיו שום דבר, אתם בכלל לא בסט השיקולים של מקבלי ההחלטות.
"אני חושבת שאפילו יותר גרוע מזה. נדמה שאנחנו באנדרדוג גדול אולי בגלל מה שקרה בפעם הקודמת. אנחנו לא מצליחים לקבל אוזן קשבת ושיח למרות הרבה מכתבים ובקשות ומתווים, ואנו בעיקר עסוקים בלהכין מכתבים ולשלוח אותם ולקוות שמישהו יקרא, למשרד הבריאות, ד"ר שרון אלרעי פרייס, הפרויקטור, שר הבריאות וסגנו, יעקב אשר מי שמנהל את ועדת החוקה, בני גנץ כמובן, ראש הממשלה, שר הבריאות ולא בהצלחה רבה".
לא בהצלחה רבה כי מה? אף אחד לא ענה לכם?
"לא עונים, אנחנו ניזונים מהחדשות, יש לנו שיחות מדי פעם עם פרופ' גרוטו שאומר לנו לשלוח את המתווה ואולי אפשר להתאמן עם מסכות באזור הכוח, אתמול שלחתי מכתב. לי ולהרבה יש הרבה שותפים חיצוניים. אני מסתובבת בנמל תל אביב בחוץ ואני רואה אנשים צובאים על מתחמי הכושר החיצוניים, תנו לי לפתוח בחוץ - לא. למה? היום הייתה התכתבות מוזרה עם פקע"ר, מותר לאמן אישית בבית פרטי אבל אסור לאמן אותו אישית בחדר כושר, למה? יש לי תחושה שמשהו הפך להיות קצת אישי, עכשיו זה לא אישי כלפיי".
ממש לא. אני מניחה שהפחד שלהם פסיכולוגי. את יכולה לענות לי בכנות האם וכמה נדבקים היו אצלך?
"אני לא יודעת להגיד לך כי אני חושבת שהיו מעטים מאוד. אני מניחה שהיו. אין עוד מקום במדינת ישראל שבו אפשר לקטוע את שרשרת ההדבקה בחדרי הכושר, אני יודעת מי היה בסביבה שלו. אם במקרה נכנס אליי חולה קורונה וזה קרה כמה פעמים, היינו בקשר עם משרד הבריאות, אנחנו יודעים מי האיש, מתי היה, מי היה איתו ובקרבתו ואיך להכניס באופן מדויק יותר ממערכת השב"כ את האנשים הנכונים לבידוד. אם היו אצלנו חולי קורונה וקטענו את שרשראות ההדבקה, עובדה שלא היו נדבקים רבים, לא שאנחנו יודעים ולא שדיברו איתנו על זה, אני לא חושבת שזו הבעיה. בסוף כשנכנסים לסופר, לבנק ולמשרד, בכל מקום יש את הסכנה, אנחנו לא מזלזלים בנגיף אבל זו שאלה של נזק מול תועלת".
נכון, אבל כשעושים את אומדן הנזקים, קודם צריך אוכל ואחר כך מכשירי ספורט.
"אני מסכימה איתך, לא חושבת שצריך לסגור את הסופרים, זה מקום הבילוי שלי בחודשים האחרונים, אבל בסוף בואו נמצא את הדרך לעשות את זה בטוח וזה מה שאנחנו מציעים. אנחנו אומרים שבאזור הכוח אנשים יתאמנו עם מסכות, מסילות ריצה חובה לעשות הפרדה מול הכנסת, שם אנשים יורקים יותר מבזמן שהם רצים. או שנקטין את כמות האנשים בתוך הסטודיו, שמישהו יישב איתנו ויגיד הנה שולחן עגול ומכבדים ענף ששומר על הבריאות".
אבל פרופ' גרוטו היה בכל הסרטים האלה, הוא בא וביקר בכל המכונים.
"נכון, והוא אמר באחת הוועדות שיכול להיות שצריך לפתוח את חדרי הכושר. אין לזה התנגדות גורפת, כולם צועקים, הסוחרים שורפים סחורות ולכולם יש את האינטרס וזה ברור, בסוף את אומרת אם הקורונה פה והיא תהיה פה כנראה עוד שנה, אי אפשר לסגור אנשים בבתים. אנשים משמינים, בדיכאון. אני מקבלת כל יום 20 הודעות של למה את לא עושה כלום? למה לא פותחים את חדרי הכושר? זה מתסכל נורא חוסר הוודאות, מתי, מה יקרה, מה יהיה?"
כמה הפסדת עד היום?
"כל יום שסגור אנחנו מפסידים כסף, לא רק אני, כל הענף, ענף גדול שמפסיד הרבה כסף' אבל אני באמת חושבת שההפסד הגדול הוא הבריאות של האנשים. אנו חיים מזה וגם לא מקבלים שום מענק ופיצוי בגלל גודל החברה, כולם מתוסכלים וגם לא רואים אופק. אמרתי להם שיגידו לי ב-15 בנובמבר ומרגע זה הם לא ישמעו אותי".