1 בישראל יש קבוצת קטנה מאוד, אבל קולנית מאוד, מחוברת מאוד לתקשורת, שמנסה לגמד את הישגיה הכלכליים של ישראל, לצבוע בשחור את ההצלחות, לנפח ולעוות כל נתון כלכלי שלילי, להשתמש בססמאות קליטות כמו "הון־שלטון", "שוד הגז" ו"הרס הדמוקרטיה", לפעמים גם "צדק חברתי" ו"שוויון בכל מחיר", כביכול.
לפי אותה קבוצה, הדמוקרטיה הישראלית כבר הלכה לעולמה כמה וכמה פעמים בעשור האחרון, נשלטת בידי כוחות האופל - אף שהיא בועטת וחיה. דווקא הקבוצה, שמייצגת בשביל עצמה עליונות נאורה, מוסרית וחברתית, ללא שום בסיס, מסכנת את הדמוקרטיה. היא עיוורת לחלוטין למציאות, מתחמקת מכל דיון ענייני ומקצועי ומטיפה להתערבות ממשלתית בכל תחומי החיים כדי להשיג את אותם "שוויון וצדק" מיוחלים, אף שהתערבות ממשלתית מוגזמת רק גורמת נזק לחלשים.
הקבוצה הזניחה אבל הרעשנית הזו התנתקה מהמציאות, מהמספרים, מהעובדות, מהנתונים הכלכליים, וכל ייעודה הוא להשחיר את מה שקורה בישראל בכלל ולגמד את ההצלחה הכלכלית בפרט.
מובן שלא הכל מושלם ויש עוד שפע של דברים שצריך לתקן ולשפר כמו הסקטור הציבורי השמן והלא יעיל, פצצת הפנסיה התקציבית בסקטור הציבורי, עודף רגולציה וביורוקרטיה שיושבים כאבן ריחיים על צווארו של הסקטור הפרטי, מחירי נדל"ן גבוהים (חלק ממגמה עולמית), פקקי תנועה, פערים בין מגזריים בחברה וגם שיעורי אבטלה שאומנם יורדים בעקביות מאז משבר הקורונה, אבל ייקח עוד זמן, אם בכלל, עד שיחזרו לרמתם טרום המגיפה.
אבל כל האתגרים הללו ואחרים לא יכולים להעלים ולהסתיר את נתוני הבסיס המצוינים של הכלכלה הישראלית. עובדה היא שסקר אחר סקר, רוב גדול של הציבור הישראלי מאושר ושבע רצון מהחיים פה. אינני משלה את עצמי שהקבוצה הזו תרפה, תתחרט, או לפחות תציג את העובדות כהווייתן, אבל ברוח הימים האלה, אני רוצה להאמין שלפעמים האמת היא אפשרות, והיכרות עם העובדות ולא עם ססמאות היא הכרחית.
הנה כמה נתונים כלכליים בולטים מתוך עדכון ספטמבר של "ישראל סיפור הצלחה" של ד"ר אדם רויטר, יו"ר חיסונים פיננסים, ונגה קינן, יו"ר פורום ראשי החברות - בהמשך לספר שכתבו השניים. מובן שהקבוצה הקולנית לא ראתה בעין יפה את הספר ועדכוניו, ואוטומטית הדביקה לשניים את התיוג של "הון־שלטון". כל ההישגים הללו מיוחסים, בעיקר, לכוחו ולעוצמתו של הסקטור הפרטי, חרף מגזר ציבורי שבהרבה מקרים תוקע לו מקלות בגלגלים.
2 נתוני מאקרו: עם תום מחצית 2021 התוצר לנפש בישראל עלה למיקום הגבוה ביותר אי פעם - מקום 18 ב־OECD, עם תוצר לנפש של 47 אלף דולר (יש בארגון 37 מדינות. שוב, תמיד יש לאן לעלות).
צמיחה: מאז תחילת המאה ה־21 צמח המשק הישראלי בשיעור מצטבר של 10% לעומת ממוצע של 4.1% במדינות ה־OECD.
יצוא: מאז תחילת המאה ה־21 צמח היצוא הישראלי בשיעור של 160% לכ־122 מיליארדי דולרים בשנה.
יחס חוב־תוצר בישראל סביר בהחלט: בעשר השנים האחרונות עלה היחס ב־2% בלבד, לעומת עלייה של 27% במדינות ה־OECD. דירוג האשראי של ישראל עלה בהתמדה בעשורים האחרונים, והוא כבר גבוה מהממוצע ב־OECD. הדירוג הזה לא השתנה גם במשבר הקורונה.
3 הייטק: הקטר והמנוע של המשק הישראלי. ישראל מדורגת שלישית בעולם בכלכלות ההייטק החזקות, אחרי ארה"ב ובריטניה. בעשורים האחרונים מיצב את עצמו ההייטק כענף חשוב מאוד לכלכלה הישראלית. חלקו של ההייטק מתוך התמ"ג עלה מרמה של 10% בשנת 2000 ל־15% ב־2020, ועיקר העלייה הייתה בשלוש השנים האחרונות.
הצפי לגיוסי הייטק השנה עומד על סכום עתק של כ־45 מיליארד דולר, הן מגיוסים פרטיים והן מגיוסים ציבוריים. להייטק יש דימוי של "מועדון סגור" בגלל הפערים בינו לבין מגזרים אחרים, ויש בדימוי הזה מן הצדק, אבל הוא גם מטעה.
זו לא בהכרח "בועה מנותקת" במשק הישראלי. ענף ההייטק מייצר גם את פיזור העושר הגדול ביותר בתולדות המדינה, הודות לשכר הגבוה של עובדים, בתוספת אופציות ומניות שהופכים לסכומים נכבדים עם הצלחת החברה. החל מ־2020 ועד אמצע 2021, עשרות אלפי אנשי הייטק, רובם הגדול ממעמד הביניים, מימשו אופציות ומניות בשווי 4 מיליארד דולר. ישראל נמצאת במקום החמישי בעולם במספר המיליונרים ביחס לגודל האוכלוסייה, וממוצע העושר של אדם בוגר בישראל מדורג במקום ה־20 בעולם.
10% מועסקים בתחום ההייטק באופן ישיר, כמעט כפול מהממוצע ב־OECD, והמספרים רק עולים. שיעור דומה של עובדים מתפרנס באופן עקיף באמצעות מתן שירותים שונים להייטק. כל זה הוא נדבך חשוב מאוד בגביית מסים ישירים בישראל: הייטקטיסטים משלמים 25% מתשלומי המסים שנגבים משכר העבודה בישראל. ומסים, כידוע, הם אלו שמממנים את השירותים החברתיים.
לפי רשות החדשנות, תעשיית ההייטק מעסיקה יותר עובדים בעלי הכשרה שאינה בהכרח טכנולוגית כמו שיווק, כספים, כוח אדם ועוד, על כל עובד ליבה טכנולוגי, בהשוואה לענפים של שירותי ההייטק.
כלומר, חברות תעשיית ההייטק ממנפות בצורה טובה יותר, מבחינה משקית, את עובדי המו"פ ומרחיבות את מעגל התעסוקה בפריון גבוה. בהתאם לכך, גם שכרם של העובדים שאינם בעלי מקצועות טכנולוגיים בחברות אלה גבוה יותר מאשר אילו היו עובדים בענפים פחות עתירי טכנולוגיה. כלומר, עוד דוגמה לפיזור עושר גם בענפים שאינם טכנולוגיים במהותם.
איפה רואים שההייטק הוא סוג של מועדון סגור הומוגני? חלק הארי בו מבוסס על גברים יהודים שאינם חרדים. מנתוני הלמ"ס עולה כי כ־98% מעובדי ההייטק בישראל הם יהודים (1.9% ערבים), מתוכם 3.4% חרדים. כמו כן, תעשייה זו מאופיינת בשיעור גברים גבוה במיוחד מכלל המועסקים בתחום - שני שלישים מהמועסקים בענף. ביחס לפריסה הגיאוגרפית, מרבית התעסוקה בתחום ההייטק מרוכזת במרכז הארץ. 61% מהעובדים בתחום מתגוררים במרכז ישראל, 11% מעובדי ההייטק עובדים באזור הצפון ו־6% בלבד באזור ירושלים.
בניגוד לתפיסה של ההייטק כענף צעיר שהמועסקים בו נפלטים ממעגל העבודה עם הגיעם לגיל 45, ב־20 השנים האחרונות נרשמה עלייה עקבית בממוצע הגילים ותהליך ההתבגרות בהייטק מתבטא גם בגיל העובדים. למרבה ההפתעה, הענף מאופיין כיום בממוצע גילים העולה במעט על גיל העבודה הממוצע במשק.
נכון לשנת 2019, ממוצע הגילים בהיי־טק עמד על כ־40 שנה, לעומת 36 בשנת 2000. גיל הכניסה הממוצע המוערך של עובדים חדשים לתחום נע בין 27 ל־31.
אני שומע את נבואות הזעם על בועה שתתפוצץ כבר שנים ארוכות, אבל הכסף הגדול ממשיך לזרום לפה בהיקפים אדירים שמזניקים את המשק, את היכולות הכלכליות של עובדי התחום ואת תשלומי המסים. איפה הבעיה? בגלל פערי החינוך בגילאים הצעירים, הנגישות לתחום דרך היחידות הצבאיות היא בעיקר לצעירים מהמרכז ממשפחות מבוססות. עם זאת, יש שיפור גם בנושא הזה, אבל הדרך עוד ארוכה.
4 הקורונה והכלכלה: זוכרים את הנבואות האפוקליפטיות על הכלכלה במשבר הקורונה? זוכרים איך הפחידו אותנו מפשיטת רגל, מחורבן, מהתאוששות שתיקח שנים ארוכות, מפגיעה קשה באזרחים ומתרחישי אימה נוספים? ובכן, תיק הנכסים הכספיים של הציבור עלה ב־18% החל מפרוץ המגיפה ועד אמצע 2021, ל־4.7 טריליון שקל, ותיק הנכסים הכספיים של הציבור גדל ב־84% בעשר השנים האחרונות, בעת שהאינפלציה בתקופה זו עמדה על 3% בלבד.
ברור שהנהנים העיקריים הם העשירונים העליונים, שנהנו, בין היתר, מהעליות באפיקי החיסכון קצר הטווח וארוך הטווח. אבל חשוב להדגיש: גם כספי הפנסיה של הציבור בעשירונים הבינוניים ואף הנמוכים נהנו מעליות יפות במהלך העשור האחרון. מניסיוני רב השנים אני יכול לומר בוודאות: בעשור האחרון חווה חלק גדול מהציבור מהפך בתרבות הצרכנית של הפנסיה - מתפיסה של "עזוב אותי, אני לא מבין בזה" לתפיסה צרכנית נבונה שמתבטאת בניודים של מיליארדי שקלים למנהלי פנסיות שהניבו תשואות גבוהות יותר.
בסך הכל הניבו אפיקי החיסכון ארוך הטווח בין 2014־2019 תשואה שנתית ממוצעת של 5.3% ברוטו, לעומת תשואה שנתית ממוצעת של 3.3%־3.4% במדדי המניות והאג"ח. בד בבד ירדו דמי הניהול דרמטית לאור התחרות והקמפיינים הציבוריים. מובן שמי שהקפיד לבחור את המנהלים המצטיינים השיג הרבה יותר.
5 כספי הפנסיה של הציבור: שפע של כתבות הזהירו אותנו שהפנסיה שלנו נשדדת, לא נמצאת בידיים בטוחות וכדומה. הבל ורעות רוח. ישראל נמצאת במקום השלישי בעולם מבחינת יציבות קרנות הפנסיה. גם פשיטות הרגל של אנשי עסקים שלקחו סיכונים מופקרים ואיבדו מיליארדים מכספי ציבור לא ממש השפיעו על התשואות החיוביות לחוסכים ופגעו בשברירי אחוזים בתשואות הכוללות, אם בכלל.
וממילא לציבור יש אפשרות ניידות בין אפיקי החיסכון ארוך הטווח, הוא יכול לזהות איזה מנהל טוב יותר לאורך זמן ולנייד לשם את כספו. האפשרויות רבות ומגוונות, צריך רק לעקוב באופן שוטף אחר ביצועי הכסף שלכם ולבחור את המוצר הטוב ביותר על המדף. תחרות, שוק חופשי, זה כל הסיפור.
6 הסכמי אברהם: בעקבות הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן, סך היצוא והיבוא בין מדינות אלו לישראל קפץ מכמה עשרות מיליוני דולרים ב־2019 לכ־2 מיליארד דולר ב־2021, לפי הערכות. התוספת לתוצר הישראלי מוערכת בכ־0.2% בממוצע בכל שנה בשנים הקרובות - בעיקר דרך יבוא נפט, גיוסי הייטק, פרויקטים בתחומי התשתיות, התיירות והיצוא החקלאי. אני מעריך שהפוטנציאל הכלכלי של ההסכמים הללו ענקי ומימושו נמצא רק בתחילתו.
7 מה הציבור חושב על הסוגיות המורכבות הללו, של כלכלה חופשית מול התערבות ממשלתיות הולכת וגוברת? של "קפיטליזם" מול השאיפה המדומיינת ל"שוויון", המשקף מדיניות סוציאליסטית? ובכן, סקרים הם סקרים, והרבה פעמים הם משקפים את הלך הרוח כפי שהוא נושב מהתקשורת. לפי מחקר שהתפרסם בכתב העת האקדמי "ביטחון סוציאלי" וכתבו ברוך לוי ועמוס זהבי, שיצא לאור מטעם הביטוח הלאומי, סקרי דעת קהל שנערכו בקרב הציבור הישראלי־יהודי מלמדים כי עד אמצע שנות ה־80 של המאה ה־20 נטה רוב הציבור לתמוך בשיטה הסוציאליסטית.
במחצית השנייה של אותו עשור התהפכה המגמה, ועד לאמצע שנות ה־90 נטה רוב הציבור לתמוך בשיטה הקפיטליסטית. אפשר להסביר מגמה זו על רקע הצמיחה הכלכלית של שלהי שנות ה־80 בעקבות יישום "תוכנית הייצוב", וכן בנפילת הגוש הקומוניסטי, שהתפרשה כניצחון השיטה הקפיטליסטית. התמיכה בהפרטה הייתה (ובמידה רבה מאוד עודנה) בגדר מענה לביקורות שנשמעו בדבר חוסר היעילות של השירות הציבורי, הסובל מעודף כוח אדם, מחוסר גמישות ומיתר ביורוקרטיה. סקרים שנערכו במהלך העשור הראשון של שנות ה־2000 הראו כי המגמה השתנתה, וכי יותר מ־50% מן הציבור הישראלי תמכו בהעמקת מעורבות המדינה, יותר מאשר בשוק קפיטליסטי.
בסקר הנוכחי נשאלו המשתתפים אם שמעו על המושג "הפרטה", והרוב, 72%, אמרו שכן. בפני המשתתפים הוצגה הגדרה תמציתית של המושג "הפרטה": "העברתו של נכס או של שירות ממשלתי לידיים פרטיות", והם נשאלו על עמדתם בנושא ההפרטה (תומך מאוד, תומך, מתנגד, מתנגד מאוד, לא יודע). תיראו מופתעים, או לא, 57% תמכו בהפרטה ואילו 43% התנגדו לה.
לאחר מכן נשאלו משתתפי הסקר על עמדותיהם בנוגע להפרטה בתשעה תחומים חברתיים וכלכליים שונים. שש שאלות עסקו בשירותים חברתיים: מוסדות לטיפול בקשישים, פנימיות לנוער בסיכון, מסגרות לטיפול באנשים עם פיגור שכלי, בתי ספר תיכוניים, אספקת שירותי בריאות, בתי סוהר. שלוש שאלות עסקו בתשתיות ממשלתיות: נמלי ים, משק החשמל ותשתיות מים וביוב. וכאן התשובה לא הפתיעה, לא אותי לפחות.
ככל שמדובר בשירותים חברתיים, רוב גדול בציבור מתנגד להפרטת שירותי בריאות, חינוך ושירותים חברתיים נוספים. שיעור התנגדות גדול במיוחד היה להפרטת בתי הסוהר, כמעט 80% (מעניין יהיה לראות אם אחרי בריחת המחבלים עמדה זו תשתנה במשהו). עם זאת, להפרטת משק החשמל ותפעול נמלי הים, כפי שנעשה בשנים האחרונות, יש תמיכה בסקר.
משתתפי הסקר התבקשו לדרג בין 1 ל־10 (1 - בכלל לא מסכים; 10 - מסכים לחלוטין) את מידת הסכמתם עם כמה היגדים. אלה התוצאות שהתקבלו:
"יכולת הניהול של גופים פרטיים גבוהה מזו של הממשלה": כ־21% מהמשיבים אינם מסכימים עם הטענה כי יכולת הניהול של גופים פרטיים גבוהה מזו של הממשלה, ואילו כ־35% מסכימים עם טענה זו. כל היתר בחרו בתשובות שבמרכז הסקאלה.
"אין לממשלה יכולת אמיתית לפקח על התנהלותם של גופים פרטיים": כ־25% אינם מסכימים עם הטענה כי לממשלה אין יכולת אמיתית לפקח על התנהלותם של גופים פרטיים, ואילו כ־29% מסכימים עם טענה זו.
"הפרטה מעודדת תחרות חופשית שמיטיבה עם הציבור": 20% אינם מסכימים עם הטענה כי הפרטה מעודדת תחרות חופשית המיטיבה עם הציבור, ואילו כ־43% מסכימים עם טענה זו.
נראה אפוא, להערכת החוקרים, כי הציבור בישראל נוטה לבטוח במנגנון התחרות והשוק החופשי, ומאמין בעליונות המגזר הפרטי על המגזר הציבורי. מתברר שרוב הציבור, לפחות בסקרים, לא ממש מאמין לרוח הרעה הנושבת מאותה קבוצה רעה. האם הגיעה זמנה לחשבון נפש, ולו הקטן ביותר? מובן שכן, אבל הוא לעולם לא ייעשה, שהרי זו קבוצה שאינה טועה לעולם.
8 "... עוד חשוב לדעת, שסכנות גדולות אורבות לחברה גם מהצד היצירתי הקיצוני... מקצת הסכנה היא הנטייה של הרואים עצמם כליברלים לראות רק את הפגמים שבמוסדות הניצבים על בסיס איתן. סכנה נוספת מגיעה מצד הקיצונים הרדיקלים חסרי המוסר, הזהים בכל למושחתי הצד השמרני.
ממש כשם שקיימים מנהלים, מנהיגים ומנכ"לים מושחתים, ישנם גם רדיקלים מושחתים, בורים, עיוורים לחלוטין למורכבותה של המציאות המאוזנת מתוקף הסכמות משותפות וחסרי מודעות לנבערותם ולכפיות הטובה שלהם כלפי הירושה שהוענקה להם. את הבורות שלהם הם מסווים בהתחכמויות ציניות וקלישאות נבובות. אלו משמשות להם גם תירוץ המסייע להם לחמוק מכל דיון רציני, מייגע אומנם אך הכרחי. אין להם הצעות ליוזמות אמיתיות לשינוי יצירתי - הם לא מהסוג שיסתכן בקשיים הנדרשים לכך..."
(ג'ורדן פיטרסון, הוגה דעות ופרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו, מתוך ספרו "להיות אדם, 12 כללים נוספים לחיים", בהוצאת סלע מאיר. ספרו הקודם, "12 כללים לחיים", הגיע לראש רשימות רבי־המכר ברחבי העולם).