לאורך שנים ארוכות ייבאה ישראל דפלציה מחו"ל, כלומר מחירים זולים מאוד מארצות נכר, שדחפו לאינפלציה נמוכה מאוד בישראל - אינפלציה שנתית (מספטמבר 2011) של פחות מ־3%, כאשר יעד האינפלציה המוצהר עמד על 1%־3%. מאפריל 2013 הייתה האינפלציה בישראל מתחת ל־1%, ומספטמבר 2014 עד דצמבר 2015 הייתה דפלציה, כלומר בתקופות אלה היה שיעורה אף מתחת לגבול התחתון של היעד.
גם בהמשך חזינו באינפלציה אפסית, שלילית או נמוכה מאוד (מתחת ליעד), בייחוד בשנת 2020, עת שמרבית השנה הייתה דפלציה. הפריצה אל מעבר לאמצע יעד האינפלציה 2% הייתה רק באוגוסט אשתקד, ומאז טיפסה האינפלציה ל־4%.
באשמת הנפט
במשך שנים רבות היו מחירי הנפט נמוכים ומשכו את מדד המחירים לצרכן כלפי מטה - מה שמנע עלייה במחירי האנרגיה הפחמנית המזהמת. כולכם מודעים בעיקר למחיר הבנזין שעלה השבוע ב־66 אגורות ל־7.72 שקלים לליטר בנזין למרות הפחתת הבלו, שהביאה לכך שמהמחיר לצרכן (כלל המסים היום הם רק 50% לעומת 65% לאורך שנים) נבלם מעט.
מחיר הנפט הרלוונטי לנוסחת עדכון מחירי הבנזין לחודש יוני השנה עלה ב־20% לעומת חודש קודם לכן. מחיר הנפט העולמי ימשיך לדחוף את האינפלציה כלפי מעלה בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, שגוררת עלייה נמשכת במחירי האנרגיה. ביום שני השבוע החליט האיחוד האירופי, המאגד 27 מדינות, להפסיק עד סוף השנה את יבוא הנפט מרוסיה כדי לייבש את מימון מכונת המלחמה הרוסית.
חלק מהיבוא דרך צינורות קיימים יימשך, והונגריה אף קיבלה פטור מהעיצומים נגד רוסיה בנושא הנפט. בשנת 2020 אירופה ייבאה מרוסיה 35% מהנפט שהיא צורכת. עכשיו היא תצטרך לחפש מקורות אחרים לספק את צורכיה האנרגטיים - מה שימשיך לדחוף את מחירי הנפט (ומטבע הדברים את מחיר הבנזין), גם בישראל, כלפי מעלה. ארה"ב היא שדחפה את אירופה להגביר את העיצומים מול רוסיה, עד שאירופה נכנעה למרבית הדרישות האמריקאיות.
ארה"ב הייתה יצואנית של נפט בזמן כהונתו של הנשיא הקודם דונלד טראמפ, אבל הנשיא הנוכחי ג'ו בידן החליט להפחית את הפקת הנפט האמריקאית המזהמת כדי לרצות את האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית - דבר שהפך את ארה"ב ליבואנית של נפט. כלומר מצוקת הנפט בעולם גברה בגלל רוסיה וארה"ב, כל אחת מסיבותיה שלה. בתחום הנפט לא ניוושע בבואנו לבחון את האינפלציה.
בעקבות העלייה במחיר הנפט יש גם נסיקה במחיר הפחם, המשמש להפקת כוח חשמל בעולם במקביל לנפט. הפחם, שמרבית המומחים כבר ספדו לו, הוא מזהם וגרוע למשק ירוק, חי, בועט ונוסק. מחיר הפחם עלה בשנה האחרונה בכ־240%, כך ש־35% מהם רק בחודש האחרון. המשמעות היא עלייה נוספת בתעריפי החשמל בישראל כבר בחודשים הקרובים.
ממשלת פסיפס המפלגות הנוכחית, שבקושי מחזיקה מעמד בכנסת כשאין לה רוב, תצטרך (בייחוד שר האוצר) לקבל כבר בימים הקרובים החלטה בדבר הרע במיעוטו או להפחית את הבלו על הפחם כדי למתן את העלאת תעריפי החשמל, ובכך לתרום לזיהום הסביבה ולמחלות ריאה או להשאיר את שיעור הבלו, כלומר המס (הנמוך באופן יחסי למדינות הייחוס של ישראל), על פחם - מה שיגרור לעלייה בתעריפי החשמל ויפגע בבוחרים, באוכלוסייה, בתעשייה ובמשק.
הסינדרום הסיני
ישראל לא לבד. הרבה מדינות, בעיקר סין, נוהרות לפחם המזהם, שמחירו מאמיר, להפקת כוח בתחנות קונבנציונליות. התוצאה היא עלייה בשיעור האינפלציה בעולם. המשמעות היא שאין תקווה לבלימת האינפלציה מכיוון כוח החשמל. האינפלציה הנמוכה בישראל לאורך השנים האחרונות, כאמור, הייתה בעיקר בזכות סין, שמייצרת ומייצאת כל שיעלה על רוחכם - מוצרים איכותיים במחיר שווה לכל נפש - תחרות של ממש לתעשייה המקומית.
עכשיו יש שינוי במגמה: המחירים המאמירים מחו"ל עם קשיי השינוע בנמלי העולם ובישראל גוררים עלייה חדה בשיעור האינפלציה בישראל. מלבד זאת, מלחמתה של סין בנגיף הקורונה בימים אלה הביאה לירידה של ממש בפעילות החרושתית שלה, עד כדי כך שיש הערכות כי היא תצמח השנה רק ב־3.5%. התוצאה היא שיצוא נמוך יותר של סין לעולם וצמצום היצע של סחורות סיניות בעולם גוררים עלייה במחירי המוצרים הסיניים המוגמרים. כלומר יבוא דפלציה מסין - לא עוד.
מחירי היבוא גבוהים יותר גם בגלל עלייה בעלויות הייצור בסין. מדד מחירי הייצור בסין עלה בשנה האחרונה ב־8%. בשלושת החודשים לאפריל עלה היבוא מסין בשיעור שנתי של 21% לאחר עלייה בשיעור שנתי של 45% בשלושת החודשים קודם לכן. כלומר בלימת המחירים בישראל מכיוון המזרח הרחוק ממש נחלשה.
בשנים האחרונות הייתה דחיפה של השקל מעלה, שהפכה אותו לאחד המטבעות החזקים בעולם. ההתחזקות בזכות תעשיית ההייטק שהציפה את ישראל בעשרות מיליארדי דולרים מדי שנה, הנפקות אדירות של חברות ישראליות, אקזיטים ורכישה של חברות ישראליות על ידי זרים. עשרות מיליארדי הדולרים שזרמו למשק הישראלי גררו את השקל להיות "סופר מטבע", שאפילו ריבית שהונהגה עד לאחרונה בשיעור של 0.1% בלבד לא הצליחה למתן את חוזקו.
השקל החזק הביא לירידה בשיעור האינפלציה. כאשר אנו קונים מוצרים וחומרים מחו"ל, כולל נפט, במונחי שקל, המשמעות היא הוזלה. הסדקים בתעשיית ההייטק העולמית בחודשים האחרונים, תעשייה שעליה מושתת העודף בחשבון השוטף של המשק הישראלי, הביאו להתייקרות המט"ח, בעיקר הדולר שעלה (תוך תנודתיות). כלומר במונחי שקל, ישראלים משלמים יותר עבור סחורות ושירותים מיובאים. התוצאה: נס לחו של השקל כבלם לאינפלציה.
ככל שישראל נפתחה לעולם מבחינת הסחר העולמי, כך גדל חלקם של המוצרים והשירותים מחו"ל, כלומר סחירים מבחינה בינלאומית, התורמים את חלקם למדד המחירים לצרכן. על פי הבנק המרכזי, חלקם של המוצרים והשירותים הסחירים מחו"ל מכלל מדד המחירים לצרכן הגיע ל־38%, וחלקם של המוצרים והשירותים הלא סחירים היה 62%. העלייה החדה בחלקם של המוצרים והשירותים הלא סחירים, שלישראל הקטנה אין עליהם השפעה של ממש, דווקא בזמן העלייה במחירם העולמי, הביאה לעלייה בשיעור האינפלציה, שחיקת השכר והחסכונות של הציבור.
מנובמבר 2017 עד אפריל השנה מחירי המוצרים והשירותים הסחירים, כלומר הבינלאומיים, עלו בשיעור מצטבר של 4.6%, ואלו של הלא סחירים, כלומר המקומיים, עלו ב־3.6%. חלקה של האנרגיה, למעט חשמל וגז ביתי, היה 7% מכלל היבוא של מוצרים סחירים.
בתקופה האמורה התרומה העיקרית לכלל מדד המחירים לצרכן הייתה של סעיף הדיור עם 24.7% מעליית המדד, המזון - 14.6%, האנרגיה - 5.1%, הירקות והפירות - 3.3%, התקשורת - 1.8%, ושאר הסעיפים, בהם בריאות, חינוך, תרבות, בידור, ריהוט לבית, הלבשה, הנעלה - 50.5%. יוצא אפוא כי פסה התקווה לבלימת מדד המחירים לצרכן, לפי שעה, בעזרת מחירי הסחירים.
עבודת נמלים
בנק ישראל מוגבל ביכולתו להפחית את האינפלציה בעיקר מהסיבות שמנינו. העלאת הריבית, שכבר עלתה מ־0.1% ל־0.75% (ושתעלה, להערכתי, עד סוף השנה ל־1.5% ושנה מהיום ל־2%), יכולה להשפיע על האינפלציה המיובאת לישראל דרך מחירי הסחורות והשירותים במונחי שקל, רק דרך התחזקות השקל שאולי יהיה אטרקטיבי יותר מול מטבעות אחרים.
אבל צריך לזכור כי מרבית המדינות בעולם, למעט סין, אף הן מעלות ויעלו את הריבית המקומית שלהן, כך שהשפעת העלאת הריבית על חיזוקו של השקל תהיה שולית. המשקיעים בעולם מחשבים לא את הריבית האבסולוטית, אלא את פערי הריבית בין ישראל למדינות העולם, בבואם להחליט על הזרמת הון לישראל או על יציאת הון מישראל - מה שמשפיע על הייסוף או על הפיחות של השקל בהתאמה.
גם על פערי התשואות מסתכלים המשקיעים בבואם להחליט על תזוזות בהשקעותיהם. מובן שלריבית בישראל אין השפעה על מחירי הסחורות בעולם: ישראל אינה מעצמה המשפיעה על מחירי הסחורות בעולם דרך שער הריבית - זה נתון לארה"ב ולמדינות המתועשות האדירות האחרות. התוצאה: תוחלת העלאת הריבית המידתית על ידי בנק ישראל לבלימת האינפלציה נמוכה.
מה שייקר את המוצרים ואת הסחורות בעולם הוא לא רק המחירים, אלא גם מחירי ההובלה הימית במכולות שעלו ב־130% מאז ינואר אשתקד. המחסור באוניות, המכולות והפקקים בנמלים הביאו לעלייה. כמובן, מחירי ההובלה הימית מעלים את מחירי ביטוח השינוע הימי, והקנסות בגין שהייה בנמלים אף הם גוררים עלייה במחירים בישראל, כמו בשאר העולם, כאשר בישראל גם הנמלים אינם כשירים לטפל בעשרות האוניות שממתינות בשעריהם.
דווקא מהכיוון הזה של מחירי ההובלה הימית יש אולי בשורה: בניית אוניות ומכולות בקצב גובר הביאה להתמתנות העלייה במחירי ההובלה הימית. כך מחירי ההובלה מסין לאגן הים התיכון אומנם עלו מתחילת מאי ב־2.5%, אך הם עדיין בירידה של יותר מ־8% מתחילת מרץ השנה. אוזלת ידה של שרת התחבורה מרב מיכאלי בסיום הצפיפות בנמלים מרחיקה אותנו מבלימת האינפלציה.
מקור התייקרות נוסף של המחירים הוא מחירי הסחורות החקלאיות שממשיכים לעלות, בייחוד מחיר החיטה שעולה בגלל חסימת היצוא מאוקראינה על ידי הרוסים, שלמעשה השתלטו על נתיבי השיט בים השחור בואך אודסה. מתחילת השנה עלו מחירי החיטה ב־50%, הסויה והתירס - ב־30% והאורז - בכמעט 18%.
לכך נוסיף את העלייה החדה במחירי חומרי הגלם והציוד לענף הבנייה - מה שמזניק את מחירי הדירות, ובעקיפין, בשיעור מתון יותר, את שכר הדירה שעלה בשנה האחרונה ב־1.5% (אבל לחוזים מתחדשים, על פי בנק ישראל, ב־3.2%). שחיקת השכר והחסכונות של הציבור יביאו לשביתות ולדרישות להעלאות שכר - דבר שילבה את האינפלציה.
בנק ישראל יהיה חייב להעלות את הריבית בשיעור חד שלא יפגע בפעילות במשק. הוא יכול להשפיע על הביקוש המקומי בלבד ועל שוק הדיור בהמשך. נזכיר את הגורמים האחרים שנמצאים מחוץ לשליטתו ומביאים לאינפלציה: מחירי הנפט מאמירים; סין מייצאת במחירים יקרים יותר תוך שיבושים ביצוא; המט"ח הזול שהיה בשנים האחרונות נעלם; מחירי הסחורות החקלאיות, ובעיקר החיטה, עולים; ויש שיבושים בנמלי ישראל בפריקת אוניות. התקווה היחידה היא שמחירי השינוע הימי שהתייצבו אולי יהיו בכיוון ירידה.
מעבר לפינה יש איום חדש בדמות הסכמי שכר חדשים או נפרצים, לכל המאוחר בתחילת 2023, שיביאו לעלייה בשכר ולעלייה בהוצאות הממשלה למימון פעילותה. זה יבוא לידי ביטוי כבר בתקציב 2023, אם הוא יעבור. הנה, האינפלציה החרישית כן הפכה לרועשת, כזאת שעלולה לערער את הסדר החברתי.