האחים ג'ימי וסאם פינטו עסקו שנים רבות בעולם הפיננסים והקימו מיזמים מצליחים בתחום, בעוד אחד מהם נמצא בצרפת והאחר בארץ. ג'ימי פינטו עבד בתחום התעשיות הסולריות בשנות ה־80 בישראל והתמקד בתחום המחזור והפסולת. בעשור הראשון לאלף הנוכחי סאם פינטו עבד בבנק רוטשילד בצרפת והתקדם שם בתחומי ההשקעות. אחיו שכנע את בנימין דה רוטשילד, נינו של הברון, לפתוח את בנק רוטשילד בישראל.
"אבי הקים את שלוחת בנק רוטשילד בארץ במסגרת פרויקט שנבנה לאורך שנה וחצי", מספר דוד פינטו, בנו של ג'ימי. "השנים חלפו, והבנק החל להצליח בשנת 1999. כשאבי סיים לעבוד שם אחרי כ־15 שנה, היו בבנק ההשקעות כ־70 עובדים. כשהפרק הזה נגמר דודי עלה לארץ מצרפת, והוא ואבי התפנו לעבוד בתחומי ההשקעות באופן עצמאי".
הכרת את בנימין דה רוטשילד?
"הכרתי אותו בילדותי, הוא נהג לבוא אלינו הביתה. הוא עמד בראש המשפחה שהייתה הבעלים של הבנק, בעיקר בצרפת, והיה איש עסקים משכמו ומעלה. כשהיה בן 52 לקה בדום לב והלך לעולמו בטרם עת. אז אשתו נדין לקחה את העסק לידיה".
יוצאים לאור
בעשור האחרון מאז פרשו, משקיעים האחים פינטו את מרצם, את זמנם ואת מומחיותם במיזמי פילנתרופיה וחינוך, בעיקר בפריפריה. הם עושים זאת בשקט מוחלט. למעשה, הכתבה הזאת היא הראשונה שחושפת את פעילותם.
מתוך ציונות ותחושת שליחות החלו האחים להיות פעילים בין היתר בפרויקטים לפיתוח הנגב, והקימו מיזמים בתחומי החינוך, החקלאות והתיירות, בעיקר בירוחם, שבה מצאו כר פורה לעשייה. השניים הקימו את דרכא ("הדרך" בארמית), רשת בתי ספר תיכוניים בתמיכת משרד החינוך, שנועדה לחזק את בתי הספר בפריפריה הגיאו־חברתית בישראל, כדי שיהפכו למוסדות חינוך מובילים בתחום החינוך העל־יסודי.
קיימים 44 בתי ספר ומרכזי למידה כאלה בישראל, כ־24,500 תלמידים ברשת, 2,800 מורים והנתון החשוב ביותר - 93% ממוצע רשתי בזכאות לבגרות. דרכא חולשת על כל הארץ מצפון ועד דרום ־ בקריית שמונה, בנתיבות, בדימונה בירוחם ובקרב המגזר הדרוזי. "המודל הוא ש־100% מהתקציב מגיע לתלמיד", מסביר פינטו. "מפצים על כך בהתנהלות יעילה של תאגיד עסקי ופילנתרופיה, בעיקר מחו"ל, אבל זה כל כך מוצלח, עד שגם קבוצת עזריאלי גויסה. התקציב של דרכא הוא 600 מיליון שקל בשנה ל־44 בתי ספר. הרשת נוסדה בשיתוף קרן רש"י, שהיא גוף פילנתרופי עצום, השקעה של אבי ודודי ותקציב מהמדינה. התלמיד מקבל יותר תוכניות העשרה, והתוצאות בהתאם. שני תיכונים במגזר הדרוזי הם מהטובים בארץ עם 100% ניגשים לבגרות".
לפני כשבע שנים נטעו האחים שני מטעים מסחריים גדולים של עץ ארגן, שפירותיו משמשים להפקת השמן ארגן היוקרתי, הלוא הוא השמן המרוקאי ־ האחד בשדה בוקר והאחר בירוחם. המטע בירוחם לא נתפס, ודוד, בנו של ג'ימי, לקח והפך אותו לכרם. פינטו, מעצב תעשייתי בוגר בצלאל עם ניסיון עשיר בתחום היין, נטע ב־2019 כרמי ענבי יין וזיתים מרהיבים בשיתוף כורמים מקומיים. כיום פינטו ג'וניור "בוצר" את התוצאות בדמות יקב חדש ומרהיב ־ יקב פינטו.
"בירוחם נטועים 72 דונם של גפן יין מזנים המותאמים לנגב ־ שרדונה ושנין בלאן בלבנים; שיראז, גרנאש, פטיט סירה, מלבק ופטיט ורדו באדומים. השנה הרחבנו את הכרם ב־35 דונם נוספים עם נטיעה של שנין בלאן, רוסאן, ויונייה ושיראז. הכרם ייכנס לניבה כבר בשנה הנוכחית", מספר פינטו בגאווה.
רומן עם הנגב
הוא בן 38, נשוי ואב לשתי בנות קטנות, גר בתל אביב, נולד בירושלים ושם גדל. פינטו למד באוניברסיטה העברית ובבצלאל וסיים תואר ראשון בעיצוב תעשייתי. הוא נסע לניו יורק לשנה להתמחות מקצועית בעיצוב תעשייתי, עיצוב תאורה אדריכלית, ובמקביל עבד בתחום היין. לארץ חזר והתפתח כעצמאי בעבודות עיצוב, כשעבד בקרן מיראז' לפיתוח הנגב. "כך התחיל הרומן שלי עם הנגב. עסקתי ביזמות והייתי רכז. קרן מיראז' הפעילה אז מאיץ לתוכניות יזמות, גם למעצבי מוצר ולא רק להייטק, למובייל ולווב".
במקביל לעסק שפתח בתחום העיצוב במושב ליד ירושלים נשאב לפרויקט בתחום היין. "אני אוהב מאוד לקרוא על יין ולשתות אותו כמובן. התחלתי לעסוק בתחום עוד לפני הצבא, אז הייתי קצין ושירתי חמש שנים. עבדתי כסומלייה במסעדה 1868 בירושלים, אחר כך בברים ואז חזרתי למסעדה לאורך שש שנים. עבדתי בפורומים של יין ונסעתי לארה"ב. שם עבדתי, במקביל להתמחות, במסעדה במנהטן עם תוכנית יין רצינית. למדתי על תפריט, על אלכוהול ועל שירות, והתחלתי לייעץ בתחום, בשירות ובתפריטי יין וקוקטיילים. לימדתי יין במשך שלוש שנים ב'איש הענבים', מיזם יין עתיק ומוערך בתל אביב, והוצאתי טיולי יין קולינריים כמדריך בבורדו. בישראל עבדתי עם המטבח של רמה, לקחתי חלק לא מבוטל עם החזרה לחיים של תמול שלשום, שהייתה על סף סגירה, וריבעתי לה את מחירי המשקאות, סייעתי בהקמת מלון אירוס המדבר בירוחם, ובמקביל לכל זה נטעתי ב־2013 כרם משלי בשטח של 3 דונם בהרי ירושלים כדי לסגור פינה לתחביב. מאז 2017 אני מייצר יין בעצמי, כך שאני גם יינן חובב. אם היין יצא לא מקולקל, אפילו טעים, מבחינתי זה הישג. הכרם הזה מתגלגל".
המשפחה שלך מושקעת מבחינה פילנתרופית בירוחם. מדוע בחרתם דווקא ביעד הזה?
"אבי ודודי רצו להשתתף בפיתוח הנגב. הם חיפשו מה לעשות ומצאו כר פורה לעשייה בירוחם. ההנהגה הדינמית והחיובית של עמרם מצנע, אחר כך של מיכאל ביטון ועתה של טל אוחנה פופולרית מאוד. ירוחם מתפתחת עכשיו. הדבר הראשון שהם עשו היה בתחום החינוך, כשהקימו מנהלת חינוך בשיתוף הממשלה, המועצה וגופים פילנתרופיים כדי להרים את החינוך בירוחם. זה היה לפני כעשור, והיום קוצרים את הפירות. הם תרמו לפיתוח הכלכלי, למשל, מלון ארבעת הכוכבים אירוס המדבר הוא עד היום המלון היחיד בירוחם, ועד אז הייתה אפס תיירות בירוחם. כיום יש יותר מ־35 מפעילי צימרים, 60 אלף לינות בשנה, מלון רווחי שעובד טוב ואטרקציות תיירות, כמו תצפיות כוכבים, אומנות מרוקאית, קרמיקה, קראפט מקומי, גסטרונומיה, מחזור חומרים מקומיים ופארק האגם בירוחם, ששופץ באופן מסיבי ומושך בין 120־150 אלף מבקרים בשנה. אני פותח שם יקב, ולאחרונה המועצה, בשיתוף מקרקעי ישראל, הוציאה למכרז רחבות לחקלאות ולתיירות שייתנו דחיפה חזקה לתיירות בכלל ולתיירות החקלאית בפרט בירוחם".
איזה חינוך קיבלת?
"תמיד ראיתי איך אבי מתנהל. ראיתי שאחרי שהמיזמים שלו הצליחו, הוא הרגיש שהוא רוצה לתת חזרה ולתרום. הוא תמיד היה פעיל בארגונים שונים ומעולם לקח על זה קרדיט. זה לא העניין ולא הרעיון. פרויקט היין הוא הראשון שאנחנו קוראים לו על שמנו 'פינטו'. הרעיון להקמת המיזם היה כפרויקט השקעה מניבה, להיטיב עם ירוחם. המטרה היא לא להתעשר, אלא לייצר תנועה ומקומות עבודה ולהוות דוגמה שאפשר להפיק ערך מוסף מחקלאות בנגב. זה כיף להפריח את האזור ולהביא עוד עסקים, יזמים, חקלאים ותושבים כדי להגדיל את המעגל".
מה קרה בפועל? מדוע הסכמתם לקרוא דווקא ליקב על שמכם?
"זה הפך למשהו אישי ממש, כי יין הוא נושא שאנחנו אוהבים מאוד, והפרויקט הגיע לממדים גדולים ולמידת השקעה שהיא משמעותית עבור המשפחה. לכן זה פרויקט הדגל שלנו במעורבות בירוחם. גם הרגשנו שיקב ומשפחתיות הולכים ביחד, והחלטנו שאנחנו רוצים לקרוא לפרויקט הזה על שמנו. זאת הפעם הראשונה שאנחנו עושים את זה".
פינטו נוסע לירוחם בין פעמיים לשלוש בשבוע נסיעה בת יותר משעתיים לכל כיוון. "אני בונה בית בירוחם ואני ומשפחתי עוברים לגור שם בעקבות המיזם. ברגע שבו נכנסתי לפרויקט והוא הפך למשמעותי, אבי ודודי אמרו שמישהו מהמשפחה שאנחנו סומכים עליו חייב להוביל אותו, אחרת זה לא יעבוד. הם הציעו לי להוביל את המיזם וזה היה טבעי, כי אני מתחום היין. זה היה ב־2018, ואחרי שחשבתי על כך הסכמתי בשמחה. היה ברור שמדובר על מעבר לירוחם.
"אני גם נוטל חלק בוועד המנהל של עמותת התיירות בירוחם, שקם לפני שנתיים, ואני מנסה לתרום כל מה שאני יכול. בניתי קהילה של חברים ויזמים כמונו בתחום התיירות, כך שבירוחם אני מרגיש בבית. באופן כללי בירוחם מרגישים בבית. זאת עיירה קטנה ואנשים שם חמים מאוד, והאווירה בתחום התיירות מתאפיינת בהכנסת אורחים אוהבת ומחבקת. מרגישים את זה בצוותי העובדים במלון. אנשים מגיעים לעזור, והחוויה האנושית היא חלק בלתי נפרד מהמקום".