לא פעם, בבואי לדיונים שונים בכנסת בכובעי כסגנית נשיא לה"ב, אני שואלת את נבחרי הציבור ופקידי האוצר - מתי המדינה תראה בעסקים הקטנים השקעה ולא הוצאה?
מנכ"ל מקורות: "חדשנות זה מנוע הצמיחה החזק של החברה"
ארצות המערב כבר השכילו להבין שהעסקים הקטנים הם נכס יקר מפז שיש לטפח ולאפשר את כל התנאים המיטביים להצלחתם של העסקים. אז מדוע כאן בישראל, מדינתנו האהובה, היחס לבעלי העסקים הקטנים הוא יחס מפלה ולא פעם יש תחושה קשה בקרב העצמאים שהם סרח עודף?
מדוע עדיין קיימת הגישה שרואה בעסקים הקטנים גנבים ורמאים ובין היתר, התוצאה היא - יד קמוצה בעתות משבר? הרי בכל המדינות המפותחות ברגעי משבר מזרימים כסף למגזר העסקי מכיוון שהתפיסה היא שיש להשאיר את ראשם של העסקים מעל פני המים. אמנם כעת המדינה מנשימה אותם, אך ההחזר יגיע בריבית דריבית לאחר תום המשבר.
בזמן מגפת הקורונה התחדדה התובנה שיש שני מעמדות בישראל – מעמד השכירים ומעמד בעלי העסקים. בעוד השכירים קיבלו מעטפת מיידית אשר הקנתה להם ביטחון כלכלי וראש שקט, אנו בלה"ב נלחמנו לטובת בעלי העסקים הקטנים שהיו צריכים לגשש באפילה ולהילחם על השקל מהמדינה, בלי ודאות, בלי ביטחון כלכלי ועם חרדה אמיתית לקיום העסק והחיים הפרטיים שלהם.
התובנה התעמקה וקיבלה אישוש במבצעים הצבאיים השונים שפקדו אותנו בשנים האחרונות, קל וחומר במלחמת חרבות ברזל – עשרות אלפי עסקים מושבתים קרוב לחצי שנה בצפון, בדרום ובעוטף.
המסקנה שבעלי העסקים הקטנים הגיעו אליה היא שאל להם להסתמך על המדינה שתיחלץ לעזרתם. לכן לאחרונה אנו רואים מגמה שבעלי העסקים הקטנים לא רוצים לשים את כל הביצים בסל אחד, הם פותחים את הראש לכיוונים נוספים. חלקם משלבים עבודות נוספות, גם כשכירים בחלקיות משרה, וכל זה כדי להשאיר את הלב פועם אם תיפול עליהם צרה נוספת.
מהצד השני, הגלובליזציה והנגישות האינטרנטית לעשיית עסקים (גם מול החוף בתאילנד לדוגמה) מביאות את השכירים לפתח את עצמם לכיוונים נוספים, לפתוח עסק צדדי שיניב הכנסות בנוסף לשכר החודשי השוטף מהמעסיק. כל זה ברקע של עליות מחירים בלתי פוסקות וחוסר יכולת לסגור את החודש.
נשאלת השאלה - לאור הגידול בשנים האחרונות בעסקים הקטנים (בפרט עסקים פטורים), כיצד המדינה תתייחס לאירוע? האם היא תמשיך במגמה שהעסקים לבד בעתות משבר? האם נמשיך להתדפק כעניים בפתח לקבל מעטפת כלכלית במשבר הבא? האם נוהל לחיצת כפתור אותו אנו מנסים לקדם שנים בלה"ב יהיה כחלום בלבד? האם יימשך הקיבעון המחשבתי באגף התקציבים במשרד האוצר שעסק בא ועסק הולך, ואם אתה בחרת להיות עצמאי אין לך הגנה, ומי שחזק ישרוד ומי שחלש ייפול?
כמי שבאה מהאסכולה של כלכלה חומלת, של מדינת רווחה, של צדק חברתי, של ערבות הדדית וסולידריות בין הקבוצות השונות המרכיבות את הרקמה האנושית של המדינה שלנו, לא פעם התנגדתי נחרצות למדיניות של קפיטליזם שהגיעה לפתחנו ממדיניות ארה"ב (דרך פורום קהלת), שם מדיניות וראייה חברתית אינן בנמצא.
הדנ"א הזה לא מתאים למדינת היהודים. נקודה.
בכובע של סגנית לה"ב וכמי שמייצגת מעל רבע מיליון עסקים קטנים – אני יכולה לומר בבטחה שהקול השפוי עדיין קיים, העסקים הקטנים שואפים לקבל זכויות, הם מתנגדים לעובדה שהעשירים יתעשרו בלי להסתכל את מי השארת מאחור, הם רוצים להרגיש שהמדינה נותנת להם גב, הם לא רוצים להרגיש מקופחים ואזרחים סוג ב'. למעשה, זה אינטרס של המדינה לתת לעסקים הקטנים תחושה שהיא שם בעתות משבר. כך נוצר אמון בין האזרח למדינה והזיקה ביניהם מתחזקת.
לסיכום, המתח הזה, בין הושטת יד המדינה לטובת העסקים הקטנים, בין השכירים ובין מדיניות רווחה – נותר בעינו ואף העמיק ככל שהזמן נוקף.
מדינה יקרה – קומי משנתך והביטי לעסקים הקטנים בעיניים. ככל שתשכילי לתת לנו תמיכה ומעטפת כלכלית כך נוכל לשמור על קופת המדינה יציבה ועל כלכלה שרואה גם את המוחלשים בחברה כשווי זכויות לכל דבר ועניין.
הכותבת היא סגנית נשיא לה"ב