"שתלנו בכל החממות, הכנו אותן לעונת החורף. היינו צריכים לארח כ־25 אלף תיירים בחורף, רובם מחו"ל. הכל היה מוכן ושתול, בסוכות היו פה כמה אלפים, אבל מאז 7 באוקטובר כמעט אף אחד לא הגיע". כך אומר אורי אלון, הבעלים ומייסד של חוות "שביל הסלט" שבמושב תלמי יוסף, במועצה האזורית אשכול. "הגיעו רק מעט קבוצות של תיירים מארה"ב, בעיקר כאלה שמגיעים כקבוצות סולידריות. הם באים לאזור לראות את האסונות ומגיעים גם אלינו להתעודד ולקבל אופטימיות שהחזון הציוני עדיין חי. אני מקווה שאנשים יגיעו לבקר אותנו בפסח. מי שיגיע יזכה לראות עגבניות ששתלתי במהלך המלחמה בעצמי, לבד, ללא פועלים".
הבוס מכריח אתכם לעבוד בחג – האם זה חוקי ואיזה שכר מגיע לכם?
"פועלים מסביב לשעון": תחנת משנה 'גבעת אלה' בעמק יזרעאל נחנכה
בשגרה חול המועד הוא תקופה שבה משפחות רבות מטיילות ברחבי הארץ ועסקי התיירות נהנים מהכנסות יפות. המיזם המרכזי שמעודד, זו השנה ה־19, לצאת לטייל בימי החג ולבקר במקומות שונים, ואפילו בחינם, הוא פרויקט פסח בחסות בנק הפועלים שתומך במוזיאונים המובילים בישראל ובאתרי מורשת וטבע, ומציע כניסה אליהם ללא עלות. השנה הפרויקט מצדיע לצה"ל ולכוחות הביטחון ומציע כניסה בחינם גם למוזיאונים המובילים של משרד הביטחון, ביניהם מוזיאון ההגנה, מוזיאון לח"י, מוזיאון אצ"ל ובית הפלמ"ח.
אבל לא רק: בנוסף לכ־170 אתרי מורשת, מוזיאונים וסיורים מודרכים ברחבי הארץ, תתאפשר כניסה ללא תשלום גם לשמונה אתרים של עסקי תיירות קטנים בדרום הארץ שמקדמת העמותה לקידום התיירות במרחב שקמה־בשור, שפעילותם נפגעה קשות במלחמת חרבות ברזל: "חוות הדקלים" שנמצאת בין אופקים לנתיבות, סדנאות ניפוח זכוכית של רון ארט יודאיקה ביישוב מעגלים, אתר ראשונים בקיבוץ רוחמה, מרכז המבקרים קיבוץ חצרים, מוזיאון מורשת צאן ברזל בקיבוץ צאלים, אתר "באופן" להשכרת אופניים, משק 77 במושב תקומה וגם "שביל הסלט".
"עכשיו היינו צריכים לחגוג 20 שנה ולא חגגנו", מספר אלון. "אנחנו מתמקדים בתיירות חקלאית, מראים לקבוצות מהארץ ומהעולם מה זו ציונות חקלאית. יש אצלנו סיור מודרך שבמהלכו המדריך עובר בין השדות. יש עגבניות שרי במגוון צבעים וטעמים, גזרים בארבעה צבעים, עשרות תבלינים וגם מרוץ יוני דואר".
חוות "שביל הסלט" נמצאת במשק של אלון שבתלמי יוסף. "ב־7 באוקטובר היינו כמו כל עם ישראל בממ"דים, בשער של היישוב עמדה כיתת כוננות, הגיע רכב עם מחבלים עד לשער. ברגע שראה את כיתת הכוננות הרכב הסתובב וברח", הוא משחזר. "זה היה המזל שלנו. אותם מחבלים המשיכו ליישוב לידנו, למבטחים, ושם זה נגמר רע".
ספר על החיים מאז 7 באוקטובר.
"אני חקלאי וחקלאי לא עוזב את האדמה. כל המושב שלנו פונה. רציתי להישאר, אבל בלחץ המשפחה נאלצתי גם להתפנות. אחרי שבועיים חזרתי. לאט־לאט החקלאים חזרו, ובתקופה האחרונה חזרו גם מחצית מהמשפחות עם ילדים".
לגבי החווה, מספר אלון, "כל מה ששתלנו לפני המלחמה הושמד כי לא היה מי שיקטוף, וגם אי אפשר היה לשווק. אבל אנחנו חקלאים אופטימיים, שתלנו שוב ואנחנו מקווים שהשקט יחזור לאזור ואנשים יוכלו להגיע לבקר אותנו. בינתיים אנחנו מחכים לפיצויים מהמדינה. בתיירות עברנו את הקורונה, ונעבור גם את זה. אנחנו מצפים שאנשים יבואו לתמוך בנו, לעודד וגם יצאו מעודדים".
"רק שמונה עובדים"
"החל מ־7 באוקטובר רוב התאילנדים שהיו אצלנו ברחו, עובדים ערבים מן הסתם לא יכלו לעבוד כאן. המושב עצמו פונה ממש עם תחילת המלחמה. לפני כחודש וחצי חלק מהתושבים חזרו", מספרת אורלי נעים, מנהלת שיווק של "משק 77" שבמושב תקומה, במבואות הנגב המערבי. המקום קיים כ־30 שנה, מגדל תותים, אוכמניות, פטל, אננס ועוד. במהלך כל השנים מגיעים למקום מבקרים שנהנים מקטיף עצמי של תוצרת עונתית. "מנהל המשק שלנו גר בבאר שבע", מספרת נעים. "שבוע לאחר תחילת המלחמה הוא התחיל להגיע, ניסה לתפעל מה שאפשר, אבל ברגע שאין פועלים זה מאוד קשה. היו 20 תאילנדים שתפעלו את המשק, והוא נשאר בודד במערכה. לקח זמן עד שמתנדבים הגיעו. בימים אלה חזרו קצת תאילנדים, אבל עדיין חסרים עובדים. כרגע אנחנו רק עם שמונה עובדים".
מה קורה כיום מבחינה תיירותית?
"אפס תיירים. בפורים פתחנו קטיף, נרשמו שבעה אנשים, ובסופו של דבר הגיעו רק שניים. בדרך כלל בפורים המקום שוקק חיים. תיירות זה חלק מהותי במשק. המשק מסתמך על תיירות בנוסף לשיווק התוצרת. המשק מאוד נפגע כלכלית. אני מאוד מקווה שאנשים יגיעו, שיתמכו בעוטף, יתמכו בחקלאות".
איך אתם מתמודדים עם הנזקים הכלכליים?
"מהדקים חגורה עד כמה שאפשר. אני, מנהל המשק והעובדים במשרד עושים את העבודה של הפועלים כדי שדברים בכל זאת יוכלו לנוע ונצליח לשמור על הקיים. המון משקים נסגרו בעקבות המלחמה. אנחנו מנסים לשרוד".
"ב־7 באוקטובר היו פה הרבה משפחות, היה מלחיץ. ברוך השם, עברנו את זה בשלום. בשבת אחר הצהריים בהנחיית המשטרה אנשים החלו להתפנות לביתם. מאז ועד תחילת מרץ לא הייתה בכלל תנועה בחווה, המקום היה לגמרי מושבת", מספר אבישי בוקובזה, הבעלים של "חוות הדקלים" - מתחם אירוח וחוות כבשים ועיזים. כ־35 שנה העסק נמצא בבעלות משפחתית, כאשר לדברי בוקובזה, בשנים האחרונות עיקר הפרנסה היא מתיירות, שמחזיקה את החווה.
מה קורה עם המבקרים בימים אלה?
"קודם כל, כל תקופת הלחימה האינטנסיבית אירחנו פה בהתנדבות גדוד של מילואים. תיירות לא הייתה בכלל. כחמישה חודשים לא הייתה הכנסה לחווה. אנחנו עדיין מחכים בנחת לפיצויים מהמדינה, וקצת מכניסים את היד לכיס. מחודש מרץ התיירות התחילה להתעורר ואנחנו בתקווה ובתפילה שככה לאט־לאט נחזור כמה שיותר מהר לשגרה. אם נסתכל על ההכנסות מתחילת ינואר ועד עכשיו - הן 20% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. כולי תקווה שעם ישראל יגיע בפסח ליהנות ולתמוך בנו. אנחנו חזקים, אנחנו ננצח ואני מקווה שכולנו נחגוג בקרוב גם עם שחרור החטופים".
"סיפורים מטורפים"
"ב־7 באוקטובר בבוקר היו אזעקות וטילים באוויר. רצתי למלון שבקיבוץ, היו פה 250 איש שהיה צריך להכניס למקלטים. בצהריים הגיעו אלינו מאות מפליטי נובה, ולמחרת כל הקיבוץ התפנה. נשארו רק צוות כוננות וצח"י (צוות חירום יישובי) שאני חלק ממנו", מספר בעז קרצ'מר, המקים, האוצר, המדריך והמנהל של מוזיאון מורשת צאן ברזל, שהוקם ב־2018 בקיבוץ צאלים ומהווה חלק מאתרי התיירות של הקיבוץ.
"להקמת המוזיאון סיפור מעניין", אומר קרצ'מר. "סבא שלי פתח ב־1913 בית מלאכה ירושלמי לסמלים, מדליות ומטבעות, כשעוד היה תלמיד בבצלאל של בוריס שץ. אבא שלי ודוד שלי המשיכו את בית המלאכה עד 2003. כשאבא שלי פינה את בית המלאכה לקראת סגירה, הבאתי חלק קטן מ'הזבל' שלו. 24 שעות אחרי שסיימנו לפנות, אבא שלי נפטר ואת כל 'הזבל' סידרתי במדפים במקלט ליד הבית. לאט־לאט באו אנשים וביקרו, וקיבלתי תקציב להקים מוזיאון. מה שמוצג במוזיאון אלה השלבים בייצור והמכונות. יש לי למשל את המודל של כנפי הצניחה הראשונות או מודלים של המדליה הראשונה של מדינת ישראל. מה שמיוחד זה הסיפורים המטורפים מאחורי הפריטים. אלה סיפורים החל מהקונגרסים הציוניים, הרצל, בן־גוריון, המאורעות, מחתרות, העפלה, התיישבות ועד מלחמת לבנון הראשונה".
מישהו ביקר במוזיאון מתחילת המלחמה?
"כבר ב־8 באוקטובר כל אתרי הלינה בקיבוץ - מלון, חדר אוכל, בתי ילדים - התמלאו בחיילים. נשארו במקום רק חברי קיבוץ בודדים, וכמובן שהמוזיאון היה סגור כל הזמן. בחנוכה העליתי הצעה שאארח כל ערב יחידה צבאית אחרת, שנעשה הדלקת נרות ואחר כך סיור במוזיאון. שמתי חנוכייה ענקית בכניסה למוזיאון. זו הייתה הצלחה מטורפת".
בפברואר, מספר קרצ'מר, תושבי הקיבוץ חזרו, "אבל מבחינת המוזיאון אין פה שגרה. כרגע מדי פעם יש כל מיני קבוצות מאורגנות שמבקרות באתרי אסון, שמבקשות לפעמים להיות פה במלון ורוצות לבקר גם במוזיאון. לגבי פסח, אני מצפה שמבחינת משפחות ומבקרים פרטיים זו תהיה לידה מחדש. אני ממש מחכה ומצפה לזה מאוד".
"הפרויקט הזה של בנק הפועלים הוא חלק מקונספט כולל של הכרת ישראל", אומרת נעמה הלוי פאר, מנהלת המרכז לבנקאות חברתית בבנק הפועלים. "מאות אלפי אנשים בישראל נהנים ממוזיאונים ללא תשלום, אתרים בכל הארץ, סיורים והרבה מאוד אטרקציות. מעבר לחיסכון בכיס עבור מאות אלפי ישראלים שמטיילים כל שנה בפסח על חשבוננו, זו גם עזרה של ממש לאתרי המורשת ולמוזיאונים שנמצאים בתקופה מאוד קשה. אנחנו משלמים ביד מאוד נדיבה למוזיאונים, לכל אותם האתרים והסיורים, כביכול כבר קונים מראש את כל הכרטיסים עבור עם ישראל שמגיע בהמוניו. ככה המקומות מצד אחד מבטיחים לעצמם הכנסה משמעותית בחול המועד פסח, ואילו המשפחות נהנות מחיסכון ומתרבות בחג".
מה הצפי לגבי מספר הישראלים שינצלו השנה את ההטבה?
"בשנים רגילות מגיעים כ־300־400 אלף איש. בשנה שעברה בפסח היה גם מאוד מתוח, ולכן המספר היה כ־200 אלף איש. השנה אנו מצפים ל־200־250 אלף. מצד אחד המצב עכשיו מאוד מתוח, מצד שני היעד הכי צפוני שלנו זה עכו. כמו כן, אני חושבת שדווקא מפני שאנשים לא טסו בהמוניהם לחו"ל השנה, ודווקא בגלל חצי שנת לחימה והעצב המאוד עמוק בכל החברה בישראל - הציבור יצביע ברגליים וכן ישתמש בהטבה הזו, ייצא רגע מהבית וייקח את הילדים לאיזושהי הפוגה".
הלוי פאר מוסיפה: "אני לא סופרת את הצלחת הפרויקט בכמות המבקרים. עצם העובדה שפתחנו לציבור את האפשרות לטייל בארץ שלנו ושלכולם זה בחינם - זה הדבר המשמעותי בעיניי. השנה כאמור בחרנו גם שמונה עסקי תיירות קטנים בדרום הארץ שעברו קושי רציני מאז השבת השחורה. צריך לנסות לייצר איזושהי תקומה וסיוע לאותם עסקים שמאוד מחכים שישראלים יבואו לבקר אותם".
הפרויקט יתקיים בתאריכים 24־28 באפריל (לא בשבת). לפרטים, לרשימת האתרים המלאה ולהרשמה: poalimatarim.com