הציבור הישראלי אולי השתחרר מקונספציית השקט הביטחוני אחרי 7 באוקטובר, אך הוא עדיין כבול בקונספציות שמרניות בהתנהלותו הפיננסית והכלכלית, שלעתים אף מעוגנות בחקיקה ותקינה שמרעות את תנאיו ומוציאות מהכיס של כולנו מיליארדי שקלים מיותרים בכל שנה.
הבוס מכריח אתכם לעבוד בחג – האם זה חוקי ואיזה שכר מגיע לכם?
ליברמן במתקפה: "הכלכלה צועדת במסלול התרסקות בגלל מחדלי הממשלה"
כך לדוגמה, התקינה הישראלית למזון ותמרוקים מכבידה על כיס הציבור ויש המערערים על הצורך בה לאור יבוא מוצרים העומדים בתקינה אירופית. דוגמה נוספת היא מגבלת אפשרויות פתיחת הפיקדונות הכספיים השמורה בעיקר לבנקים וגורעת מהציבור רווחים עצומים.
היציאה לחירות כלכלית מעבדות פיננסית לא קלה ודורשת מאיתנו מאמץ, בין היתר בגילוי ערנות מול מקבלי ההחלטות, נכונות לשנות את התנהלותנו ועמידה איתנה על זכויותינו כציבור. החדשות הטובות הן שחירות זו תלויה רק בנו ונמצאת בהישג ידנו, ואינה דורשת המתנה לכוח עליון שיפליא במכותיו על הפרעה הפיננסי התורן.
אז למה דווקא שהשנה הזו תהיה שונה משאר השנים? המומחים מעריכים כי אי־הוודאות במשק הובילה את הצרכנים לבחון את התנהלותם הפיננסית וכי הציבור כיום מפוקח יותר. בדקנו עם מומחים ומובילי ציבור את שלל הבעיות הכובלות את כספינו, לצד היוזמות והחוקים שעשויים להוציאם לחופשי.
בירוקרטיה שמעלה את יוקר המחיה
הבעיה: לדברי יאיר אידר, מנהל הייעוץ במגזר הציבורי בפירמת הייעוץ וראיית החשבון BDO, "רגולציה עודפת בתחום המזון והתמרוקים גורמת לכולנו להרגיש את המחסור בכיס אפילו ברכישת מוצרי צריכה בסיסיים בסופר השכונתי, והובילה את הציבור הישראלי להוציא כ־150 מיליארד שקל על מוצרי צריכה בשנה האחרונה, מתוכם כ־92 מיליארד שקל על מזון, לצד כ־5 מיליארד שקל על תמרוקים".
אידר מציין כי "הצורך של יבואן לעבור הן את הרגולציה האירופית והן את הרגולציה הישראלית מעלה את מחיר המוצר המיובא, לצד חסמי יבוא נוספים המונעים תחרות מול המוצרים המקומיים, ובכך משאירים את המחירים גבוהים עבור הצרכנים. לצד זאת יש להזכיר גם את תרומת החוליות הנוספות בשלשלת יוקר המחיה, דוגמת בעיית הפריון במשק, התקנים הייחודיים לייצור מקומי והשקעות ההון הנדרשות".
הדרך לחירות: "אימוץ הרגולציה האירופית, מהלך שהממשלה כבר קידמה לאחרונה, וטיפול בחסמי היבוא הממשלתיים המייקרים באופן מלאכותי הן את המוצרים המיובאים והן את הייצור בישראל. זה לא יושג אלא רק על ידי הכרה והתאמת הרגולציה לזו האירופית, לצד ביסוסה כקוהרנטית ואחידה על כל שרשרת המזון גם עבור היצרנים המקומיים. זה ידרוש גם סגירת פערים נוספים דוגמת העלאת פריון העבודה והשקעות הון בתשתיות ובטכנולוגיה וכן בחינת דרישות הכשרות בהיבטי השבתת מערכי ייצור, דברים שיוכלו גם הם להוזיל את עלויות המזון והתמרוקים לכיס הישראלי".
הפרצה שמייקרת תרופות בפריפריה
הבעיה: לדברי דוד פפו, יו"ר הסתדרות הרוקחים, "הטיפול התרופתי של הציבור משועבד לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, המאפשר לקופות החולים לבחור באופן שרירותי את ספקי השירות שלהן, קרי אילו בתי מרקחת יוכלו לקבל חוזה עבודה עם קופת החולים, ולאפשר לציבור לקבל דרכם את מרשמי התרופות. קופות החולים ניזונות מכספי המסים של הציבור באמצעות משרד הבריאות והן מכספי העמיתים באופן ישיר, ולמרות זאת הן משתמשות בלקונה בחוק כדי למנוע תחרות על ידי קביעת הסדרים סלקטיביים ונוחים יותר עבורן. בכך הן גורמות לפגיעה בנגישות הציבור לתרופות מסובסדות ולעלייה בהוצאות התרופות למשק בית".
פפו מוסיף כי "חוץ ממשקי הבית גם בתי המרקחת עצמם נפגעים, שכן מניעת התחרות פוגעת באופן ישיר ביכולתם להעניק שירות יעיל, נגיש ורחב לכלל הצרכנים, ובמיוחד לנעדרי הנגישות ביישובים מרוחקים ולאוכלוסיות מוחלשות דוגמת קשישים וחולים כרוניים".
הדרך לחירות: "שינוי תקנה אחת קצרה בחוק יפתור את הלקונה הנמשכת זה כ־75 שנה ויאפשר לכל בית מרקחת בעל רישיון לעבוד עם כל קופת חולים ללא אפליה ובאותם תנאים, וכך אנו מעריכים שהציבור יוכל לחסוך עד 350 מיליון שקל בשנה. לקופות החולים לא תהיה עלות נוספת מהשינוי, ולפיכך צעד זה לא יגרור הוצאה ציבורית כלשהי, אלא רק יביא להפחתת עלויות לציבור לצד הרחבת הנגישות לתרופות".
קניית דירות שמשעבדת את משקי הבית
הבעיה: לדברי ארז רוזנבוך, יו"ר מגוריט הציבורית, "הציבור הישראלי צמא לבעלות על דירה ומייצר ביקוש קשיח לנדל"ן למגורים, שעולה על ההיצע המשתנה כל העת מסיבות שונות, דוגמת מלחמת חרבות ברזל, ואינו מצליח להדביק את הפער. התוצאה היא מחירים עולים בהתמדה, שכבר עברו את רף יכולת ההחזר של משפחה ממוצעת.
התפיסה הזו של חייבים לקנות דירה גורמת למשפחה צעירה לשעבד חלק ניכר מהכנסתה ההתחלתית במשך עד כ־25 שנה לטובת ארבעה קירות, מבלי להבין את מלוא משמעויות הרכישה, שעיקרן בריבית על אותה הלוואה שהם נטלו ומכירים כמשכנתה. בפועל, זוג צעיר חושב שהוא רוכש דירה חדשה במחיר שאותו סגר מול היזם, אך בפועל מחירה גבוה עד פי 2, ולעתים אף יותר, עקב אותה ריבית שעליו לשלם לבנק בגין ההלוואה שלקח.
"בנוסף, אותו זוג נאלץ להעמיד הון עצמי ראשוני בגובה 30% ממחיר הדירה, שאותם הוא יכול היה, לדוגמה, להשקיע באפיקים שונים שהיו מייצרים לו הכנסה במקום הגירעון שנוצר בעקבות הרכישה. הפסדי הכנסה אלו גם אינם משוקללים במגוון שיקולי הרכישה של הזוגות הצעירים.
אחד הלקחים שכדאי לרוכשי הדירות לקחת לתשומת לבם מורגש היטב בשנה האחרונה עם עליית הריבית, המתבטאים בנתוני בנק ישראל מדצמבר האחרון ומראים כי היקף המשכנתאות הנמצאות בפיגור של מעל 90 יום הגיע לשיא, עם כ־3.3 מיליארד שקל. אומנם היקף זה נמצא במגמת ירידה מאז ינואר האחרון, אך מהווה תמרור אזהרה לכל נוטלי המשכנתאות".
הדרך לחירות: "הבנה כי בדיוק כמו באירופה שכירות יכולה להיות דרך חיים, המקלה על ההתחייבויות השוטפות, ובמיוחד של הזוגות הצעירים. כדי לייצר שוק שכירות משוקלל בדומה לשוקי השכירות המתקיימים באירופה, הציבור צריך לדרוש זאת, לצד המשך העלאת היצע הדירות להשכרה על ידי המדינה".
היעדר תחרות שפוגע בחסכונות
הבעיה: עו"ד מיכל אוחנה, שותפה, ראש תחום רגולציה פיננסית במשרד עורכי הדין שבלת, אומרת כי "החוסכים בארץ צמאים לחסכונות בעלי סיכון מופחת ונוהרים בעיקר אל הפיקדונות, אלא שאלה חונים בתחנה אחת בלבד – הבנקים. מחקר שנערך על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת לאחרונה הראה כי מאז תחילת גל העלאות הריבית על ידי בנק ישראל במרץ 2022 ועד פברואר 2023, הריבית הממוצעת על אשראי עלתה ב־2.93%, בעוד הריבית הממוצעת על פיקדונות עלתה ב־1.88%.
פער ממוצע הריביות מדגיש את חוסר התחרותיות בשוק הפיקדונות, ומבליט את היחסיות בין עליית הריבית שניתנת לציבור על פיקדונותיו, לעומת הריבית שהבנקים גובים בגין שימוש בכספי אותם פיקדונות למתן אשראי לכלל הציבור. זאת אם הציבור בכלל בחר להעביר כספיו לפיקדון כלשהו, כאשר הנתון מראה שכ־600 מיליארד שקל שוכבים בחשבונות העו"ש של כולנו".
הדרך לחירות: "הגברת התחרות, בין היתר באמצעות חוק הסדרת העיסוק בשירותי תשלום וייזום תשלום שייכנס לתוקפו ביוני 2024 ויביא עמו בשורה חדשה, בין היתר בתחום הפיקדונות. לפי הוראות החוק החדש, נותני שירותי תשלום דוגמת חברות כרטיסי אשראי, ארנקי תשלום כמו אפליקציות ייעודיות ועוד יוכלו להרחיב את אפשרויות הפיקדון לציבור. פינטקים אלו יחזיקו את כספינו, בדומה לבנקים, והתחרות תוביל אותם לחלוקה גבוהה יותר איתנו של רווחי הריבית. הכל בהתאם להנחיות קפדניות של רשות ניירות ערך, הרגולטור המפקח לנושא. הצפי הוא לתוספת של מיליארדי שקלים בנתח הציבור מהרווחים".
רגולציה שפוגעת בעסקים
הבעיה: לדברי ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס ויו״ר פירמת ייעוץ המס י.גינדי ושות׳, "תפיסת הממסד, ואף חלקים מהציבור, כי גורם עסקי הצליח רק אם עשה זאת בדרכים לא כשרות היא רעה חולה במשק הישראלי. קונספציה זו מולידה עודף רגולציה ובירוקרטיה, הפוגעים בכלכלת ישראל וגורמים לעלויות ישירות ועקיפות עודפות שכולנו נאלצים לשלם בגינן. המגזר העסקי אף משלם פעמיים, שכן התייחסות זו מקשה על ייצור מרחב פעילות עם ודאות שתקטין את פרמיית הסיכון שלו, ובכך גם פוגעת בתחרות של העסקים המקומיים מול השווקים הגלובליים. מכאן הפגיעה מגולגלת גם לצרכן".
הדרך לחירות: "יצירת אקלים מתמרץ ומפרה ליזמים ועסקים קטנים כגדולים, מתוך הבנה שככל שאלו ירבו, ויהיו יציבים ורווחיים יותר, כך כלכלת ישראל וקופת המדינה ייהנו יותר ויתאפשרו יותר הזדמנויות למחפשי עבודה ושכירים. הללו ייהנו מהתחרות על כישרונותיהם ומעלייה מתמדת בשכרם. הממסד והציבור בכללותו צריכים להשתחרר מקונספציות מוטעות הנוגעות לבעלי עסקים ועצמאים, ולראות אותם מבעד למשקפיים כלכליים - חלוצי צמיחה, המאפשרים את התפתחותה של המדינה ומחזקים את חוסנה הכלכלי־חברתי־ביטחוני".
חוסר ידע פיננסי שפוגע בחוסכים
הבעיה: יניב פגוט, סמנכ"ל מחלקת מסחר בבורסה לניירות ערך בתל־אביב, אומר כי "חסמי הידע הפיננסי והיעדר הפתיחות לאפיקי השקעה מונעים מהחוסכים הישראלים מיליארדי שקלים בשנה. הדבר בולט במיוחד עם מגמת ירידת הריבית השנה, שגם אם עדיין לא הושלמה, כבר מקבלת ביטוי בהפחתות הריבית בפועל בפיקדונות הבנקים. לעומת האחרונים, הקרנות הכספיות הפכו בשנה החולפת ללהיט התורן של שוק ההון הישראלי, ומהוות אחת מהחלופות לכספים הנזילים השוכבים כיום בעו"ש או בשלל הפיקדונות הבנקאיים".
לדבריו, "דוגמה נוספת להשקעה בסיכון נמוך יחסית היא חוב ממשלתי צמוד, השקול להלוואה למדינת ישראל, שהיא הלווה החזק במשק. הציבור יכול לעשות זאת הן באמצעות השקעה ישירה בחוב ממשלתי והן באמצעות קרנות סל זולות על מדדי התחום בבורסה, המאפשרות חשיפה לסל איגרות חוב ממשלתיות. יש גם אפשרויות השקעה באיגרות חוב של חברות ממשלתיות, שסיכון כושר ההחזר שלהן נמוך יחסית, דוגמת חברת החשמל, ואף להלוות כסף ישירות לבנקים על ידי רכישה של איגרות החוב שלהם. מי שמוכנים למסע מעט תנודתי יותר יכולים אף ליהנות מתשואות מעט גבוהות יותר, דוגמת תעודות סל על מדדי הבורסה המרכזיים או הענפיים.
כך לדוגמה מדד ת"א 35 עלה בכ־37% מאז תחילת 2019 ועד לסוף הרבעון הראשון של 2024, ותעודות הסל העוקבות אחריו נהנו בהתאם. מי שהאמין בבנקים ורכש תעודת סל שכוללת את מניותיהם נהנה מעלייה של כ־86% במדד ת"א בנקים 5 לאותה תקופה".
הדרך לחירות: "פתיחות מחשבתית ויציאה מקיבעון העו"ש. דמיינו כי במקום תווים לחג מהמעביד תקבלו את אותו סכום בקרן כספית או אג"ח. במקום שהטבת המעביד תעלה לכם בשווי מס, היא עוד תפריש לכם רווחים לטובת מס. מציאת נתיב ההשקעה המותאם לכם היא לא פחות מתחילתו של פס ייצור פיננסי ביתי, שיאפשר לכם לשרטט את נתיב החירות הכלכלית שלכם, עדיף עם יועץ השקעות".
