הבירוקרטיה קרעה את ענף הבנייה: "העובדים הזרים נעלמים והאתרים עומדים ריקים"

באמצע חודש מאי, כשהגיעו לישראל ראשוני עובדי הבניין הזרים החדשים מהודו כתחליף לפועלים הפלסטינים שכניסתם לא הותרה עוד, קיבל הבעלים של אחד מהתאגידים החדשים שקלטו אותם בארץ תלונה, שהמקלחת בדירה שבה מתגוררים הפועלים שלו מקולקלת.

“מיד שלחתי לשם את מנהל התפעול שלי, כדי שיבדוק מה קורה”, הוא מספר בחיוך מר. “הוא מצא את הבן אדם יושב על הכיור במטבח, פותח וסוגר את הברזים ומתלונן שהמקלחת לא עובדת. זאת רמת העובדים המקצועיים שהמדינה מיינה והביאה לכאן כדי לבנות לנו את הבתים. לחלקם הגדול לא היה מושג בכלל איך נראית מקלחת”.

משבר העובדים הזרים בישראל: הממשלה תאשר את "מתווה שלי"
עובדים זרים ראשונים מהודו לענף הבניה הגיעו היום לישראל

זהו רק אחד מהסיפורים, מני רבים, שהגיעו אלינו על איכותם המקצועית המפוקפקת של פועלי הבניין החדשים, שהגיעו לישראל כדי להקל על מצוקת כוח האדם החריפה באתרי הבנייה. בסרטונים שהגיעו לידינו נראה פועל יחף וחצי עירום מבצע יציקת בטון כשהוא משכשך רגליים בנוזל האפור והולך מצד אחד של החדר לצדו השני. אחר מודד בסרט מידה שוב ושוב ערימת לבנים שהניח על ריצוף חדש, בלי סיבה נראית לעין, והאחרים מסתובבים עם מריצה בלי פשר, או יושבים בחוסר מעש במשך שעות.

במקום שיגיעו לכאן עובדים זרים מקצועיים שישלימו במהירות את הפערים הגדולים שנפתחו בקצב הבנייה, מה שרק מגביר את המחסור בשוק הדירות וגורם לזינוק חד במחירי הנדל”ן, קרה בדיוק ההפך. “מעריב־עסקים” מביא בפניכם את סיפורם הבלתי ייאמן של התאגידים החדשים שנענו לקריאת המדינה, שילמו סכומים אדירים מכיסם – ואז גילו שהופקרו לגורלם.

עם פרוץ המלחמה נעצרה כניסתם לארץ של כ־90 אלף פועלים פלסטינים בענף הבנייה, מה שגרם למחסור עצום שהשבית את האתרים כמעט כליל. למרות הצורך הבהול בעשרות אלפי ידיים עובדות, נקלטו בישראל מפרוץ מלחמת חרבות ברזל עד היום פחות מ־25 אלף פועלי בניין, רובם מהודו, וחלקם מאוזבקיסטן, מסרילנקה, וממולדובה.

העובדים נקלטו בארץ ב־49 תאגידים ותיקים, המעסיקים מאות עובדים, ובעוד 120 תאגידים חדשים, המעסיקים בממוצע 150 עובדים כל אחד. עד כה קלטו התאגידים החדשים כ־5,000 עובדים בלבד, וחלק מהם נמצאים על סף פשיטת רגל עקב התנהלותה הלקויה של המדינה, שהכניסה אותם להתחייבויות כספיות כבדות, אך לא סיפקה להם תמורה ראויה.

משיחות עם גורמים בענף עולה כי הליך הבאת העובדים בהסכמים בילטרליים, שנחתמים בין מדינה למדינה (G2G) ומתבצע באמצעות משרד השיכון, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד החוץ והתאחדות הקבלנים, גובל בחלמאות, בגרירת רגליים ולעתים בטיפשות של ממש, כשכל גוף מטיל את האשמה על האחר.

המדינה, שהייתה אחראית על מיון העובדים, בדיקות הרקע שלהם והטסתם לארץ, הביאה לכאן פועלים חסרי מיומנות במקצועות הבנייה, ואף שהיו אמורים לעבור מבחנים מקצועיים בארצות המוצא שלהם, איש לא וידא שמי שעבר את המבחנים הוא זה שעלה על המטוס. בנוסף, הגעתם של העובדים לישראל התעכבה בגלל בירוקרטיה ומחסור בכוח אדם.

“נוכח כישלונו של האגף הבילטרלי ברשות האוכלוסין וההגירה ומשרד השיכון, בהבאת העובדים הזרים ומיונם, הגיעו לישראל עובדים לא מקצועיים וחסרי ניסיון בעבודות בניין”, טוען עו”ד יאיר דוד, המייצג את התאגידים החדשים. “מדינת ישראל מתנערת מאחריותה ומסרבת לבטל הגעת עובדים נוספים, ואף מציעה להעביר את העובדים האלה לתעשייה, מה שמותיר את ענף הבנייה בלי כל מענה. כל זה גורם לתאגידים החדשים נזקים כספיים ותדמיתיים, עד פגיעה בתפקודם ושקילת סגירתם”.

תקועים על המסלול

כדי להבין את הכאוס שמתרחש בחודשים האחרונים, צריך לחזור עד לשנת 2005. בעקבות מסקנות ועדת אנדורן, על הסדרת העסקה של עובדים זרים למתכונת של “משטר תאגידים”. פירושה של ההסדרה הייתה שהעסקתם תתבצע באמצעות תאגידי כוח אדם מורשים, שנמצאים תחת פיקוח הדוק של רשות האוכלוסין וההגירה. אחת לכמה שנים מפרסמת הרשות קול קורא לחברות חדשות המעוניינות להפוך לתאגידים כאלה.

ב־1 בספטמבר 2023 פורסם קול קורא שכזה לקראת שנת 2024, לקבלת היתרים לתאגידים חדשים. אלא שבעקבות מתקפת 7 באוקטובר ופתיחת מלחמת חרבות ברזל, הוטל איסור על כניסתם של 90 אלף עובדים פלסטינים, כוח אדם משמעותי מאוד בענף הבנייה. במקביל, עובדים זרים ששהו בישראל טסו הביתה – זמנית או לצמיתות.

המחסור החמור בידיים עובדות בבניין הביא את הממשלה להכריז על הבאה מיידית של עובדים זרים כדי לשמור על רציפות הפעילות באתרי הבנייה שהושבתו. על רשות ההגירה הוטל להתיר את כניסתם של עד 10,000 עובדים מחו”ל אם באמצעות המדינה, כשהיא זו שדואגת לבחון את העובדים ולהביא אותם לארץ, או אם במסלול גיוס פרטי, שבו התאגידים עצמם עורכים את תהליכי המיון, על פי מתווה של משרד השיכון והבינוי.

וכך, במטרה לקצר בירוקרטיה, פורסם בסוף נובמבר 2023 נוהל זמני להבאה מהירה של עובדים זרים לענף הבנייה בעקבות המלחמה, שמאפשר לכל תאגיד שמחזיק ביותר מ־200 עובדים מיומנים להנחית בישראל עובדים זרים מבלי לבחון אותם, אלא על סמך ניסיון מקצועי מוכח. מי שהגיע לעבוד כאן, היה צריך להיות מקצוען.

לעומתם, התאגידים החדשים לא הגיעו למכסה הנדרשת ליבוא פרטי, ולכן נאלצו לסמוך על המדינה באמצעות המסלול הממשלתי. אלא שבמקום להרוויח על כל פועל בין 1,500 ל־3,000 שקל לחודש, כמובטח, הם החלו לדמם מזומנים במשך חודשים ארוכים, עוד לפני שראו אפילו פועל אחד נוחת בנתב”ג.

באמצע חודש מאי התקבלה החלטת הממשלה מספר 1752, “ייעול ושיפור הפיקוח והאכיפה על העסקה של עובדים זרים ותיקון החלטות ממשלה”. ההחלטה כללה הקמת ועדת מנכ”לים בראשות מנכ”ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, לטיפול בשלל הנושאים הכלולים בהחלטה. אחד הסעיפים תחת חלק זה בהחלטה קבע כי הוועדה תוכל לאשר הבאה פרטית של עובדים זרים, “תוך קביעת תנאים נוספים להבאה ממדינות אלה, אם יידרשו”.

על בסיס זה קידם מנכ”ל משרד הבינוי והשיכון את ביטול המכסה להבאת עובדים זרים במסלול הפרטי – יבוא עובדים מקצועיים ומנוסים ללא מיונים – יחד עם החלטה על הבאת 5,000 נוספים במסלול זה, עם כוונה להגיע גם ל־10,000. ישיבת ועדת המנכ”לים המדוברת התקיימה בתחילת יוני, במטרה להניע את התהליך, אלא שלפתע התגלה שמשרד המשפטים עוצר אותו. כך נולד לו עוד עיכוב מיותר שפגע בתאגידים החדשים והותיר אותם במסלול הממשלתי.

 “לטאטא לא הייתי נותן לו”

מיד עם פרוץ המלחמה הבין אייל מוסט, מנכ”ל התאגיד החדש אלו אקספרס, כי הצורך בעובדים זרים בישראל אקוטי - וזיהה הזדמנות עסקית. “אחרי שאתרי הבניה התרוקנו, המדינה יצאה בקול קורא, שזה הדבר הטוב היחיד שהיא עשתה”, הוא מספר. “מכאן והלאה כל ההחלטות שהתקבלו היו קטסטרופליות.

“עמדנו בקריטריונים. בינואר קיבלנו אישור סופי כתאגיד חדש ואז הבנו למה נכנסנו”, ממשיך מוסט. “תחשבי שלוקחים מישהו, קושרים לו את הידיים והרגליים, מכסים לו את העיניים ואומרים – תשחה. התחום מלא בבירוקרטיה. אין לך מושג איך להתנהל מול רשות האוכלוסין וההגירה, חייבים לדווח על כל צעד ושעל, והם, שטיפלו עד אז רק ב־49 תאגידים, קיבלו פתאום עוד 120 וקרסו. כל טופס אתה מחכה שעות בטלפון וכשמישהו עונה לך ואתה שואל שאלה, כועסים ששאלת בכלל. אין ליווי ואין שירות".

“כדי לעמוד בתנאים, נתנו פיקדון של 3.2 מיליון שקלים, מיליון שקלים נוספים רותקו בבנק כדי להוכיח איתנות כלכלית, ושילמנו אגרה שנתית של 365 אלף שקלים, בלי שקיבלנו עובד אחד”, הוא מפרט. “בתחילת ינואר שכרנו משרד, חשבת שכר, עו”ד בריטיינר, מנהל תפעול, ואת העובד הראשון, מסרי לנקה, קיבלנו רק ב־14 באפריל. במשך שלושה וחצי חודשים הסתובבנו כמו קבצנים שמחפשים עזרה מתאגידים ותיקים, שלא היה להם אינטרס לעזור לנו”.

54 העובדים הראשונים נחתו בארץ בהתראה של שלושה ימים, ובמהלכם היו צריכים התאגידים להשיג עבורם מקומות לינה מעכשיו לעכשיו. לבעלי אחד התאגידים נאמר שהעובדים שלו יגיעו יום אחרי ליל הסדר, “ועכשיו לך תמצא להם סידורי לינה כשהכל סגור בחול המועד”, הוא מתאר.

“הייתי צריך לשלם להם משכורת במשך עשרה ימים, בזמן שכל אתרי הבנייה בכלל סגורים. מי שנכנס לתחום הזה בלי כיסים עמוקים - התרסק, 20 תאגידים חדשים החזירו את הרישיונות. בקושי עשרה שורדים”.

מוסט פגש את העובדים שלו לראשונה בנמל התעופה. “אתה מקבל חתול בשק”, הוא כועס. “רק כשהם פה, אתה מגלה שבינם לבין מקצועות הבנייה אין שום קשר. הקבלנים החזירו אותם שוב ושוב וטענו שאפילו לטאטא הם לא היו נותנים להם, וגם אין שום אפשרות לתקשר איתם. ואנחנו מחויבים לשלם להם משכורת, גם אם לא מוצאים להם עבודה, החל מהיום השלישי שלהם בישראל. רק אחרי שצעקנו אפשרו לנו להעביר חלק מהם לתעשייה”.

 “התרענו שיש בעיה”

אייל בזיני, בעלים ומנכ”ל “נ.ר תאגיד כ”א לבנייה” גויס בצו 8 לשירות מילואים כמג”ד במהלך חופשת השחרור שלו משירות בקבע. את הפרוצדורות לפתיחת התאגיד והזמנת העובדים עשה מתוך עזה במיילים ובטלפונים והשתחרר באפריל, עם הגעת העובדים הראשונים מסרי לנקה.

“האגרות השנתיות שאנחנו משלמים הן גזל. בנוסף, שילמתי אגרות של 180 אלף שקלים לחודש, במשך יותר משלושה חודשים, על עובדים שלא היו כאן”, הוא מספר. “אמרו לנו שכשהעובדים ייכנסו, נקבל זיכוי רטרואקטיבי וכשהזעקה שלנו גברה, הם הקפיאו חלק מהתשלומים באופן זמני. נאלצנו להזרים עוד חצי מיליון שקלים כדי לא ליפול.

“גם הגבייה מהקבלנים, שחלקם נמצאים בקשיי תזרים, לא קלה”, מוסיף בזיני. “עלות העובדים הזרים עלתה באופן חד. להחזיק עובד זר עולה היום בין 16 אלף ל־20 אלף שקלים, והקבלנים מבקשים דחיית תשלומים. בחודש שעבר עשינו מאזן רווח והפסד לשלושה חודשים והתברר ששילמנו 1.2 מיליון שקלים רק על אגרות.

בעלי התאגידים החדשים מפנים אצבע מאשימה כלפי רשות האוכלוסין וההגירה, שלא נערכה ולא הייתה מסוגלת לקלוט את העובדים בתחילת הדרך; את התאחדות הקבלנים, שהייתה אמורה לבחון אותם כראוי; ואת משרד השיכון, שהיה אמור לפקח על תהליך הסינון ולא הוציא מכרז לגוף בוחן נוסף.

“הודים היו מגיעים לבחינות בלי דרכון ותעודת זהות, ומקבלים מהבוחנים של התאחדות הקבלנים מספר”, מספר בעלי תאגיד חדש. “כמה מהם עם ידע בבניין עשו את המבחנים, ואחרים עמדו בתור של רשות האוכלוסין במשך ימים ארוכים, כדי שיעשו להם בדיקת רקע ויאשרו את הגעתם לארץ. אף אחד לא בדק שמי שעבר את מבחן הוא זה שהגיע לכאן ומכיוון שלא נתנו לנו להיכנס ולראות איך בוחנים אותם בעצמנו, אז אין לנו מושג איך התבצעו המבחנים”.

“התאחדות הקבלנים בחנה למעלה ממאה אלף עובדים משנת 2012”, מציין יגאל סלובניק, מנכ”ל התאחדות הקבלנים. “והמבחן הוא תמיד אותו מבחן. תשאלי את רשות האוכלוסין את מי הם הביאו לארץ ולמה לא בדקו אותם כמו שצריך. אנשים הגיעו לבחינות בלי תעודות זהות, ורשות האוכלוסין הכניסה למבחנים פי שניים מהכמות שתוכננה, מה שקיצר את זמן הבחינה. באיזשהו שלב עצרנו את המיונים והתרענו שיש בעיה, עשינו תחקיר וחזרנו לבחון אחרי ששר השיכון התקשר ליו”ר שלנו, ראול סרוגו”.

קיבלתם כסף עבור הבחינות, ולמרות האינטרס שלכם לשרת את הקבלנים, הגיעו לכאן עובדים לא מיומנים.“לא קיבלנו תשלום, אלא רק הוצאות. ביצענו מיונים מקצועיים בפיקוח משרד השיכון ולא אנחנו ניהלנו את התהליך, אלא המדינה.

המצוקה של התאגידים החדשים לא נובעת מבעיה של עובדים לא מקצועיים, אלא בגלל ששוחטים להם את הכיס באגרות על אגרות על עובדים שלא קיבלו. עד שהם לא מגיעים ל־350 עובדים הם לא יכולים להתחיל להרוויח. אנחנו הצענו למשרד השיכון ולרשות ההגירה לעבור ליבוא עובדים פרטי, ורק עכשיו הם קיבלו שכל ואישרו את זה”.

“דווקא במסלול הממשלתי מביאים את הבררה”

ח”כ אליהו רביבו, יו”ר הוועדה לעובדים זרים, שניהל ישיבות סוערות בנושא, טוען מנגד שהתאחדות הקבלנים מקבלת כסף עבור המיונים שהיא עורכת. “משרד השיכון בחר בה כממיינת הבלעדית של עובדי הבניין. כל השוק תלוי בהם ובהחלטותיהם והממשלה משלמת להם הרבה כסף בשביל זה”.

הם טוענים שהמדינה משתתפת בהוצאות שלהם. “ארבעה וחצי מיליון שקלים רק להוצאות? משרד השיכון, הרגולטור, הבין את הטעות וסוף־סוף הוציא מכרז לגוף ממיין נוסף”. התאחדות הקבלנים מאשימה את רשות האוכלוסין וההגירה. “דרשתי להביא לכאן עובדים לא על סמך מיונים אלא על סמך ניסיון קודם. ברשות האוכלוסין התנגדו".

גילינו לאחרונה שהתאחדות הקבלנים והתאחדות התאגידים יצרו קשר עם משרד השמה הודי בשם דינאמיק והמליצו לכולם לעבוד רק דרכו. משום מה דווקא ממנו שכרו את האתר למיונים, כך שנוצר הרושם כאילו משרד השיכון הוא זה שמפנה אליו ואל הבעלים, סמיר. כשביקשתי לפנות לסמיר כדי שיחשוף את הנתונים על העובדים שיישם, הם נאבקו כדי שזה לא יקרה, אמרו שהוא ייפגע אם אפנה אליו ושהוא תורם רבות לכלכלת ישראל”.

“יש הבדל בין רמת הגיוס במסלול הפרטי, לרמת הגיוס במסלול הממשלתי”, מוסיף גורם המעורה בפרטים. “סמיר מקבל סכום כסף נאה על כל השמה מוצלחת שהוא עושה, והעובד ההודי משלם 25 אלף רופי. דווקא במסלול הממשלתי, שאמור להגן על העובדים ולמנוע קומבינות וגזירת קופונים, מביאים את הבררה. לא רק רשות האוכלוסין נכשלת, אלא גם משרד החוץ. העובדים אמורים לעבור תהליך קונסולרי להוצאת ויזה שמאמת את הרקע שלהם, ולא מצליחים לטפל בכל כך הרבה עובדים בבת אחת, ולכן יש סחבת”.

ברשות האוכלוסין וההגירה דוחים את הטענות כלפיהם ומטילים את האחריות על התאחדות הקבלנים. “מהיום הראשון ההתאחדות עושה את המבחנים לעובדים בפיקוח משרד השיכון. בבדיקה שעשינו לכל נבדק היה טופס בחינה תקין. יש למישהו אינטרס להתעקש שהתהליכים יעברו למסלול פרטי.

“העובדים שלנו נאלצו לעבוד מסביב לשעון בגלל מספר התאגידים שכמעט שילש את עצמו וכמות העובדים הגדולה שהגיע לכאן בבת אחת”, הוסיפו ברשות.

“עשינו הפקת לקחים וקיבלנו לאחרונה עוד 60 תקנים, שאנחנו מקווים לאייש, כי יש אתגרי גיוס במשכורות של השירות הציבורי.
“צריך גם לקחת בחשבון שהעיכובים נבעו בגלל המלחמה. מדינות לא רצו לשלח לכאן עובדים ולכן הגעתם התעכבה במשך כמה חודשים. זה התחיל בתאילנדים, עבר לפיליפינים ואז ההודים עצרו הכל לחודש וחצי. יש עדיין 10,000 עובדים מאושרים בסרי לנקה שהתאגידים לא מזמינים, וצריך לשאול אותם למה”.

אולי כי הם לא מקצועיים.
“גם על הסינים אמרו אותו הדבר כשהגיעו לארץ. עובדים זרים הם בני אדם. אי אפשר להעביר אותם ממקום למקום בלי תקופת הסתגלות מינימלית. לכן אי אפשר להקיש מכמה מקרים לגבי עשרות אלפי עובדים. לא הכל טוב, אבל אנחנו מפיקים לקחים”.

קומבינת בונוס

למשרד השיכון יש את האינטרס העליון שיגיעו לכאן כמה שיותר עובדים והוא האחראי המקצועי על המיונים. לטענת מנכ”ל המשרד, יהודה מורגנשטרן, חוץ מתאגיד אחד שהתלונן על כשלים באיכות העובדים שהגיעו לארץ, השאר הביעו תרעומת בעיקר על האגרות והתשלומים הגבוהים שהשיתה עליהם המדינה.

“כבר במרץ 2023 אמרתי שאם אנחנו רוצים להגדיל את התחרות ולאפשר להם להתניע בשוק, צריך להפסיק לגבות כסף לפני שמגיעים העובדים, אבל באוצר התעקשו”, הוא טוען. “מבדיקות שערכנו, היו כמה מאות בודדות של עובדים שככל הנראה לא היו אלה שנבחנו, והם פחות מ־10% מכלל העובדים שהביאו התאגידים החדשים. בכל מקרה אנחנו מטייבים את עצמנו כל הזמן.

“יש אנומליה שאנחנו אחראים מקצועית על העובדים הזרים, והיישום הוא בידי לשכת האוכלוסין וההגירה שהחליטה, למשל, להכניס תנאי ידע באנגלית, כשנוכחו שם לדעת שאין דרך לתקשר איתם. אין ספק שהבאה פרטית על ידי התאגידים בלי מבחנים היא עדיפה, ולכן אני לוחץ בעניין”.

ואם כל זה לא הספיק לכם, הנה עוד קומבינת בונוס: בעבר נדרשו התאגידים הוותיקים לשלם מס מעסיקים למדינה. תשלום המס נדחה על ידם שוב ושוב והצטבר במרוצת השנים לחוב של עשרות מיליונים, שאותו דורשת מהם רשות המסים להסדיר. לפני כשלוש שנים המס בוטל, וכשקמו התאגידים החדשים, נכנסו תאגידים ותיקים לשותפות שקטה בהם, או קנו תאגידים חדשים שנקלעו לקשיים כלכליים, במטרה היא לסגור את העסקים הישנים, לחמוק מתשלום המס הכבד, ולהתחיל דף חדש.

ולסיום, בשורה טובה, או לפחות הקלה כלשהי שאמורה להגיע בקרוב. החל מ־1 באוגוסט, אחרי מאבק ארוך של התאגידים ושל ח”כ רביבו, תאגיד יוכל להזמין עובד במסלול הפרטי על סמך הצהרה בלבד, והמכסה המינימלית של 200 עובדים כדי להיכנס למסלול הפרטי תתבטל. עם זאת, מדובר רק ב־30% מסך העובדים, והשאר ימשיכו להגיע לכאן על ידי המדינה. התקווה היא שוועדת המנכ”לים אמורה להגדיל את מספרם לפי הצורך.

האם המדינה תתעלה על עצמה ועל הבירוקרטיה ואתרי הבנייה יתמלאו בקרוב? ממש לא בטוח. תאגידים חדשים שהגיעו למכסה הקודמת וביקשו להביא לעובדים בעצמם, מחכים כבר למעלה מחודשיים לאישור מרשות האוכלוסין ומקווים לטוב. השאר כבר מזמן הרימו ידיים.