מה תגידו על שר האוצר שלנו, בצלאל סמוטריץ’, שמצא השבוע דרך להגדיל את תקציב המדינה בכמעט 3 מיליארד שקל מבלי להגדיל את הגירעון? הנה שלושה פתרונות אפשריים לקושייה.
האפשרות הראשונה היא שסמוטריץ’ קוסם. לא קוסם שיאמר לכם על איזה קלף חשבתם, ואפילו לא כזה שישלוף ארנב מן הכובע או יונה מתוך מטפחת, אלא רב־מג, אלכימאי ממש, כזה שמצא דרך להגדיל את התקציב מבלי להעמיק את הגירעון – הוקוס־פוקוס, יש מאין.
האפשרות השנייה היא ששר האוצר שלנו הוא כסיל מוחלט, חסר הבנה עד כדי כך בכלכלה, עד שפסח על החוק הראשון שלה שגורס שאין דבר כזה יש מאין: אם סך ההכנסות לא גדל, הרי שכדי לשים יותר בכיס אחד, תצטרך לקחת את התוספת מכיס אחר.
האפשרות השלישית, יסלחו לי הקוראים, היא ששר האוצר הוא נוכל. אולי לא ברמה הפלילית, כלומר לא יותר מכל פוליטיקאי אחר, אבל אחד שמלהג ומחרטט את שומעיו, מתוך תקווה שהם חסרי הבנה עוד יותר ממנו (אף שעל פי עדותו שלו, הוא כבר למד מושגי יסוד כגון: כלכלה “מאקרו”!), כך שלא יבינו שמה שזה עתה יצא מפיו אינו אלא שקר מוחלט.
החל מהשבוע הבא: מחיר הדלק צפוי לרדת - כמה תשלמו?
הנגיד בביקורת על הממשלה: עיכוב אישור התקציב יעלה את האינפלציה
האפשרות הזאת אינה מחמיאה לסמוטריץ’, אבל נוכח עיון בהודעה שהוציא משרד האוצר בתחילת השבוע, עת תושבי המרכז התעוררו כדי לשמוע שניצלו מפגיעה של חיזבאללה במרכז הארץ, ותושבי הצפון התעוררו לעוד בוקר שבו נוכחו לדעת שממשלת ישראל סופרת רק את אלה שמתגוררים מדרום לחיפה ומצפון לאשדוד - בישר שר האוצר לאומה כי הנה, נמצא מזור לצרותנו ונתגלו, יש מאין, 2.7 מיליארד שקל.
למה מיועד הכסף “החדש”? ובכן, רובו יוכוון למימון המשך שהיית תושבי הצפון במלונות, לתקצוב התשלום שניתן במקום דמי אבטלה למי שנאלצו להפסיק לעבוד בשל הפינוי ועוד הטבות למילואימניקים ושאר תופינים – כולם, למען הסר ספק, ראויים בהחלט.
מאיפה הכסף?
אבל מהיכן יילקח הכסף? זה לא ממש ברור – והרי זה צריך לבוא ממקור כלשהו, נכון? אפשרות אחת היא שמדינת ישראל תגדיל את הגירעון בתקציב, שיעדו הוא 6.6% (אבל בחודש שעבר כבר עמד על 8.1%). את האופציה הזאת מכחיש שר האוצר בחתימתו, עוד במסגרת ההודעה שהוא עצמו הוציא. כלומר, לדידו הגירעון המתוכנן בתקציב המדינה לא יגדל.
טוב מאוד שהגירעון לא יגדל: הגדלת הגירעון פירושה ירידה צפויה נוספת, כמעט ודאית, בדירוג האשראי של מדינת ישראל. זה הזמן להיזכר שישראל הייתה עד לא מזמן לווה מהימנה, שגייסה בקלות כספים לצורכי פיתוח, בריבית נמוכה. המצב שבו מדינת ישראל זקוקה להרבה יותר כסף כדי לממן את ההוצאות הכבדות שכפתה עליה המלחמה, במקביל לירידה בדירוג האשראי, הופך את נטל המימון ליקר הרבה יותר – כשבמקביל תחזית הצמיחה נמצאת בירידה, מדובר במה שעלול להפוך למדרון חלקלק.
אז בהנחה ששר האוצר לא מצא אוצר, מהיכן יבוא הכסף? ובכן, אפשרות נוספת היא קיצוץ בתקציב משרדי הממשלה. כאן כבר הוכיח שר האוצר שקודש הקודשים שלו הוא הכספים הקואליציוניים, אלה שמחולקים כאתנן למפלגות הקואליציה כדי שלא יתפתו לפתח זוטות כגון ערכים או תפיסת עולם, חלילה, יישרו קו עם כל גחמה ממשלתית ויהיו ממושמעות בהצבעותיהן.
להגנתו של סמוטריץ’ ייאמר שהוא לא המציא מאום: שימור הקואליציה בעזרת חלוקת כספי ציבור למפלגותיה אינו המצאה חדשה. מה שכן, אפשר לכל הפחות לקבוע ששר האוצר הנוכחי שדרג אותה ושכלל אותה לדרגת אומנות, לאמור: נפגע בחינוך, בבריאות, ברווחה ובתשתיות – אבל לא בכספים הקואליציוניים, מאלה שהתפיחו עד להתפקע את כיסי המשרד הפיקטיבי של אורית סטרוק, חברת מפלגתו של שר האוצר, שנקרא “משרד ההתיישבות” – ועד לכאלה שחולקו בנדיבות למוסדות חינוך חרדיים, כולל עמותות שנלחמות בגיוס בני ישיבות.
כן, מה ששמעתם: מדינת ישראל מתקצבת עמותה שמעודדת השתמטות מחובת הגיוס. מדובר כמובן באנקדוטה (ובכל מקרה הכסף קטן), אבל ההיגיון, או במקרה דנן – אי־ההיגיון, ברור: לא נוגעים בכספים שנועדו לקנות את תמיכת החרדים או שמופנים ישירות אל הבייס של שר האוצר.
מכאן שאם אכן יגויסו הכספים מתוך התקציב הקיים, הרי שתושב הגליל העליון למשל, ימשיך לקבל דמי אבטלה (זה לא נקרא כך, אבל מדובר באותו הדבר בדיוק) ומגורים בחדר מלון, אבל מאחר שתקציב המשרדים השונים יקוצץ, הרי שגם אם יזכה לשוב לביתו, יגלה שחיבלו לו בתשתיות שזקוקות לשיפוץ, שהפחיתו את מספר הרופאים ושעות הקבלה במרכז הרפואי הסמוך (שמלכתחילה לא העניק פתרונות הולמים לחלק מהצרכים) ושבבית הספר האזורי, שבו לומדים ילדיו, יש עתה יותר תלמידים בפחות כיתות.
עוד הוא יגלה שאת הנזקים הנפשיים שספגה משפחתו בעקבות הפינוי, הוא יצטרך לתקן בעצמו או לפחות על חשבונו, כי גם שירותי הרווחה קוצצו (גם כך היו העובדים הסוציאליים על סף קריסה).
זה לא שאין מהיכן לקחת – נוסף על תקצוב המשתמטים (שלמרבה המזל הוקפא בצו בג”ץ), יש לא מעט משרדים הזויים, כאלה שבהם אפילו השרים הממונים לא סגורים בדיוק על מה הם אמורים לעשות. אבל כמובן שלא על זה מדובר, והשרים יוכלו להמשיך לנמנם בין בר־מצווה לבן של פעיל ליום ההולדת של קבלן הקולות מבלי שייגרע שקל אחד מתקציביהם, ושום מינוי פוליטי עבור מקורבים לא יקוצץ.
המדינה זה עני
נשאר עוד מקור אחד להרחבת התקציב מבלי להגדיל את הגירעון, כהבטחת שר האוצר: הגדלת הכנסות המדינה. הכנסות המדינה כידוע מקורן במסים. בתקופות שפע, עולות ההכנסות בעקבות התגברות הפעילות הכלכלית במשק: יותר עסקאות חייבות במע”מ, יותר הכנסות לגבות מהן מסים – מס מחברות על רווחיהן או מס הכנסה מהאזרחים. בעידן ההייטק אפשר להוסיף לכך גם חברות שנמכרות לגופים בינלאומיים ענקיים ומשלשלות מיליארדים לכיסי המדינה, אחרי מיסוי ה”אקזיט” של מייסדיהן.
הבעיה היא שהימים אינם בדיוק כאלה, בלשון המעטה. תחזית הצמיחה של ישראל, מהגבוהות בין מדינות ה־OECD, מתעדכנת בשנה האחרונה רק כלפי מטה. הפעילות בתעשייה פחתה, הפעילות בתיירות כמעט שנעצרה, חברות סטארט־אפ נרשמות בחו”ל, ענף הבניין כמעט בקיפאון ולמעשה צמיחה מואצת נרשמת רק בסקטור אחד, תעשיות הביטחון.
אלה אומנם צומחות באחוזים נאים כתוצאה מהתערערות היציבות בעולם, בעיקר בשל תוקפנות “ציר הרשע” של רוסיה וסין (שמגיע עד איראן, תימן ולבנון), אבל גם כאן כדאי לזכור שהלקוח הגדול ביותר של מרבית המפעלים בתעשייה הצבאית בישראל הוא משרד הביטחון... כלומר, אפילו כאן חלק מהגידול במכירות הוא על חשבון כספי ציבור.
מכאן, שהמוצא האחרון שנותר כדי להגדיל את התקציב ללא הגדלת הגירעון – הגדלת הכנסות המדינה ממסים – יכול לבוא רק מהטלת מסים חדשים או מהגדלת נטל המסים הקיימים, כמו למשל העלאת המע”מ.
תתפלאו, אבל דווקא כאן יש, לכאורה, עם מה לעבוד: למשל הטלת מס על השכרת דירה או מיסוי אפיקי חיסכון שונים (קראו נא את טוריו המחכימים של שלמה מעוז ולמדו עוד). אז למה “לכאורה”? כי אפילו בנתיב הזה נמצאת הממשלה באין כניסה: הן משום שרבים ממקבלי ההחלטות הם בעצמם בעלי הון צנוע ודירות להשכרה, והן מפני שמדובר בצעד מאוד לא פופולרי, בלשון המעטה.
אם כך, מהיכן יבואו אותם כמעט שלושה מיליארד שקל שהבטיח לנו שר האוצר? סמוטריץ’ מתבסס בהודעתו על מדדים חיוביים שמצביעים על גידול בהכנסות המדינה. אילו מדדים? לא ברור גם עתה – העיקר שיש נייר, שיש הכרזה.
בכיינים, נמאסתם
מילא היה סמוטריץ’ עסוק רק באחיזת עיני הציבור, אבל הוא מוסיף חטא על פשע כשהוא כותב בהודעתו (אחרי שמנה את הישגי הממשלה בתקצוב הצרכים המיוחדים שנוצרו עקב המלחמה. אגב, על רובם אפשר להגיד “עוד חזון למועד”):
“... את כל זה עשינו באחריות תקציבית עליונה. בניגוד לנהי ולתחזיות הקודרות בתקשורת, כלכלת ישראל חזקה והמדדים מצביעים על כך, ובשל גידול בהכנסות החקיקה הנוכחית אינה מגדילה את הגירעון השנתי הצפוי, העומד עדיין על 6.6%. אנחנו נוהגים באחריות כלכלית ונמשיך לנהוג כך...”. נאום הגבר.
על אילו תחזיות נהי, כלשונו, מדבר בדיוק סמוטריץ’? אולי אזהרת הכלכלנים שלפיה דירוג האשראי של ישראל צפוי להיפגע? ובכן, האזהרה הזאת, שהתחילה כהתראה בדמות הורדת תחזית־הדירוג, בימי המאבק סביב החקיקה המשפטית, הפכה כבר לירידה רב פעמית בדירוג האשראי של מדינת ישראל.
אולי מדובר בהתרעות מפני הפסקות תרומות של קהילות יהודיות בחו”ל, שגם הן התממשו כמעט במלואן? הנה אנקדוטה (ששווה מאמר נפרד): אחת הסיבות שבגללן יצא הקצף על תנועת “אחים לנשק” היא בגלל הצלחתה הפנומנלית בגיוס תרומות בקרב יהודי העולם, שנוכחו שפעילי העמותה הם היחידים שמתפקדים בשטח, בעוד מדינת ישראל ישנה בעמידה.
אולי מדובר באזהרות הנוכחיות שלפיהן המשק הישראלי לא יוכל להמשיך עוד זמן רב לשאת על כתפיו הן את מימון המשך המלחמה והן את מימון צורכיה של אוכלוסייה שבוחרת מרצון ובמודע שלא להשתתף במעגל העבודה?
ייאמר מיד: חלק מתחזיות הכלכלנים יש לקחת “עם הרבה מלח”, וחלקן נגועות גם באינטרסים פוליטיים או לפחות בהכפפת התחזית להשקפת עולם מדינית. ובכל זאת, אם אני צריך לשים את השקל שאני מחזיק בידי (כל עוד מדינת ישראל מאפשרת החזקה של הון פרטי, ואפשר שגם אליו היא תגיע במוקדם או במאוחר) על תחזיות “הנהי” של הכלכלנים, אנשי המקצוע, או על ה”כלכלה נכונה בעזרת השם” שמוביל שר האוצר, די ברור לי לאן השקל שלי ילך. רמז: זה לא יהיה למי שבטוח שכולנו מטומטמים.