רופאי קבלן: גם מי שלמד שבע שנים יכול למצוא את עצמו "עובד סוג ב"

אבל זוהי המציאות: בכל בית חולים עובדים שני סוגים של רופאים. רופאים "רגילים", המועסקים בזכויות מלאות על ידי בית החולים; והאחרים, העשויים להוות מחצית מעובדי בית החולים, רופאים "סוג ב'". לא בכישוריהם וביכולתם, אלא רק בביטחון התעסוקתי שלהם ובתנאי עבודתם. הם אינם מועסקים על ידי בית החולים, אלא על ידי "תאגיד" - "חברה בת" שהוקמה על ידי בית החולים וכל יעודה הוא לפגוע בעובדים ולקפח את שכרם.
 

ה"תאגיד" אינו כפוף להסכם הקיבוצי, שכן הוא כביכול גוף נפרד מבית החולים החתום על הסכמי העבודה הקיבוציים מול ארגון רופאי המדינה, ולכן הוא אינו מחויב להעניק לרופאים המועסקים באמצעותו קביעות, את מספר ימי החופשה המחויב על פי הסכמי העבודה של הרופאים "הרגילים", ועוד. 
 

מה שהחלה כתופעה שולית שאפשרה לבתי החולים גמישות מסוימת בניהול כוח האדם שלהם, הפכה לתופעה נרחבת. בשיבא תל השומר, הגדול בבתי החולים הממשלתיים, כ-660 מתוך 1,400 רופאי בית החולים הם "רופאי תאגיד". הרופאים המאוגדים נטו בעבר להעלים עין מהתופעה המצומצמת, אבל בשנים האחרונות הם מבינים שמדובר באיום ישיר עליהם. שביתת הרופאים הבאה כבר לא תאיים כל כך על מערכת הבריאות: אם ינסו הרופאים לממש את זכותם הטבעית לשבות, ימלאו "רופאי התאגיד" את מקומם. הרופאים הנחותים אינם מוגנים ומי שיסרב לעבוד פשוט יפוטר. 
 

"זו הייתה שגיאה להסכים שבתי החולים יעסיקו רופאים בצורה כזו", אומר ד"ר נמרוד רחמימוב, יו"ר ארגון הרופאים בשירות המדינה, אבל אני לא הייתי אז בארגון. היום אנחנו פועלים לתקן את המצב".
 

"הצגנו את הנושא בוועדה אבל הוא לא קיבל ביטוי במסקנותיה. פתחנו במו"מ עם מנהלי התאגידים הגדולים ודרשנו את השוואת התנאים. אבל המו"מ התנהל בעצלתיים. במקום להתגמש הם הקשיחו עמדות. בינתיים ערכנו עצרת מחאה ובקרוב נפנה לערכאות, ככל הנראה לבג"ץ".
 

-660 מתוך 1,400 רופאי בית החולים הם "רופאי תאגיד". בית החולים שיבא. צילום: פלאש 90
 

מו"מ מוצלח יותר הצליחו רופאי המדינה לנהל מול קופת חולים כללית. על טיבו של ההסכם, המאפשר לרופאי המדינה גישה ישירה לרופאי קופת חולים, הדעות חלוקות. מבקרי ההסכם טוענים שהוא מקנה לרופאים יתרון לא הוגן בתורים לרפואה המקצועית של קופת חולים.
 

רחמימוב: "אין כל אמת בטענות. ההישג העיקרי בהסכם שהוא פוטר את הרופאים מצורך בטופש 107- התחייבות כספית של קופת החולים לשאת בעלות הטיפול. במקום שרופא הנזקק לטיפול יפנה לעמיתו שממילא יכתוב לו את האישור, יכול הקופא לכתוב את האישור לעצמו.
 

בכל זאת השגתם יתרון על פני החולים הרגילים. חולה מן השורה צריך לעתים לטרוח מאד כדי להשיג טופס 17 שהקופה מסרבת לאשר לו.
"מדובר רק בטופס 17 לטיפולים פשוטים יחסית, שעלותם נמוכה וקופת חולים לא עושה בעיות באישורם. לטיפולים מורכבים ויקרים יותר, כמו למשל סקירת MRI, יידרשו הרופאים לבקש טופס 17 כמו כולם".
 

"ההסכם לא מקנה כל עדיפות לרופא על פני מטופל אחר. עם זאת, ברור שכאשר רופא עובד כבר בבית החולים קל לו יותר לדעת אם במקרה מישהו ויתר על תור או שהרופא פנוי, ואז הוא יכול להיכנס מוקדם יותר, שלא על חשבון חולים אחרים".
 

"לא זו הסיבה שהתנגדנו למסקנות ואני מקווה ששר הבריאות החדש ישנה את ההחלטה. בבתי החולים הממשלתיים יש הרבה מאוד יכולת ייצור לא מנוצלת והדבר גורם להתארכות התורים ללא סיבה. רוכשים עבור בתי החולים ציוד יקר מאוד, אבל בשעה 15.00 כולם הולכים הביתה והציוד לא מנוצל".

"הניצול החלקי לא מאריך את חיי הציוד מפני שהוא מתיישן מהר מאוד, ואחרי כמה שנים זורקים אותו. שירות הרפואה הפרטית, הפועל אחרי שעות העבודה הרגילות של בתי החולים, מאפשר ניצול טוב יותר של הציוד וחוסך הרבה כסף. אם היו מנצלים כראוי את הציוד בבתי החולים הממשלתיים, לא היה צורך בכל המרפאות הפרטיות. הבזבוז הוא עצום".
 

"אין לי הערכה מדויקת אבל אפשר להביא בחשבון את הכנסות הרפואה הפרטית בישראל, הנאמדות ב-5 עד 7 מיליארד שקל בשנה. רופאי בתי החולים, המסיימים יום עבודה בבית החולים הממשלתי ורצים לעבוד בבית חולים פרטי, היו שמחים לעשות אותו הדבר בבית החולים שלהם, גם אם זה היה כרוך בתשלום קטן יותר". 

בראיון בערוץ 2 נאלץ יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, להודות: החלפת הנהלת הבורסה לא עזרה עד כה. האוזר האשים את המנכ"לית הקודמת והיו"ר בחוסר מעש מול הידלדלות הפעילות. מינויים של יוסי ביינארט הנמרץ לתפקיד המנכ"ל ושל הכלכלן הוותיק אמנון נויבך ליו"ר לא הניב שינוי של ממש, למעט מצגות מרשימות לרפורמה בשוק ההון. מחזור המסחר במניות הסתכם בחודש שעבר במיליארד שקל בממוצע, רק 15% יותר מאשר בשנה שעברה.
 

שנים של מאבקי כוח בין הנהלות הבורסה לרשות ניירות ערך, הותירו את מנהלי הבורסה עם מעט מאוד סמכויות לשינוי סדרי המסחר ורישום חברות חדשות. עיקר סמכות המנהלים היא להציע יוזמות, ולקוות שמישהו יצליח להעביר אותן במסלול האישורים הנפתל והארוך. ההבטחות לפתיחת הבורסה לגיוסי הון של חברות קטנות יותר ומגוונות, רישום למסחר מניות שלא הנפיקו בבורסה וארגון מחדש והפרטה של הבעלות, לא יצאו לפועל.
 

הבעיה נותרה המבנה המסורבל של התקנות והפיקוח על הבורסה. כמעט כל שינוי מהותי דורש שרשרת אישורים ארוכה בדירקטוריון הבורסה, רשות ניירות ערך, מליאת רשות ניירות ערך, ובדרך כלל גם חקיקה מיוחדת בכנסת. כאשר הכל תקוע, מצליחים ביינארט ונויבך להכריז מידי פעם על מדד חדש או לציין בפתיחה חגיגית הנפקה כלשהי. המשקיעים מוצאים עניין רב יותר בבורסות הזרות, אליהן אפשר להגיע ללא קושי בהנעה קלה של עכבר המחשב.
 

כעת ממתינים בבורסה להשלמת הרכבת הממשלה ולחידוש עבודת הכנסת. דחיפה מתאימה מצד משרד האוצר ויו"ר נמרץ בוועדת הכספים עשויים להחזיר לבורסה של תל אביב לחיים.