אחת לכמה חודשים עולה לכותרות ניסיון לפעולת חרם כזאת או אחרת על ישראל. המכנה המשותף לחרמות הוא התמקדות בחברות ישראליות הפועלות בשטחים שמעבר לקו הירוק. מוקד נוסף הוא טיפול בחברות המשקיעות כספים שם.
את מהלכי החרם מובילים בדרך כלל ארגוני סטודנטים, או איגודי עובדים הנתמכים על ידי גורמים פרו-פלסטינאים. אין המדובר בחרם ברמה של מדינה, או אפילו של יבואנים שמחליטים שאינם קונים סחורה מישראל.
המוטו המוביל הוא שישראל היא מדינה כובשת ולכן אין לרכוש מוצרים המיוצרים בשטחים. גופים עסקיים שהיוו את הכתובת לחרם היו חברות כמו סודה סטרים (שפעלה מאזור מעלה אדומים), חברת בייגל את בייגל, חקלאים שגידלו את תוצרתם בעמק הירדן ועוד.
עקב הלחץ, נאלצו חברות יוניליבר וסודהסטרים להתקפל לתוך הקו הירוק ולסגור את המפעלים שבשטחים. אחרים, כמו מגדלי ירקות או תמרים, נאלצו לסמן את המוצרים ולציין שהמקור הוא מעבר לשטחים. לחליפין, היו גם חקלאים שעקפו את החרם באמצעות חברות שיווק שפועלות בתוך הקו הירוק.
רשתות ענק באירופה סימנו את המוצרים מהשטחים הסבירו שסימון זה הוא חלק מהשקיפות והגילוי הנאות כלפי הצרכן האירופאי, שמעוניין לוודא האם הסחורה הגיעה ממדינה השומרת על זכויות העובדים או שמא היא נוהגת שלא על פי אמות המידה הבינלאומיות.
במקרים נוספים, הוטל חרם של קרנות השקעה ממדינות סקנדינביה על חברות ישראליות הפועלות בשטחים (כמו אלביט מערכות). עם זאת, ניתן לקבוע כי ההשפעה הכלכלית של החרם לא משמעותית. הסיבה לכך היא שהסחורה הישראלית נחשבת למוצר איכותי, וכל עוד היא נמכרת במחיר הוגן, אין סיבה שלא למכור אותה. זאת ועוד: גופים עסקיים באירופה לא נמנעים בכל מקרה ממסחר עם ישראל, כל עוד הפעילות נעשית בגבולות הקו הירוק. לאותם גופים אין עניין לערבב עסקים ופוליטיקה.
ואכן, הייצוא לשווקים באירופה מהווה עדיין 30% מהיקף הייצוא הישראלי והיקף הסחר נמצא במגמת עלייה, למרות חולשת היורו. ברגע שיתחיל לייצוא הגז מקידוח לוויתן, מדיניות אירופה יעמדו בתור כדי לקנות את הגז.
אנשי עסקים מאירופה מרבים להגיע לישראל כדי לחפש השקעות בתחום ההיי-טק. כדאי גם לשים לב שבכל השיח של החרם, לא מדברים על ייצוא סחורות לישראל. יש לכך סיבה פשוטה: היצרנים למיניהם רוצים למכור - וכמה שיותר.
מכיוון שהמוטיב הכלכלי פוגע באפקטיביות של ניסיונות החרם, מנסים הארגונים הבינלאומיים כמו BDS ליזום חרמות על ישראל במישורים נוחים יותר, כמו ספורט, אקדמיה, תרבות ואמנות, ומפעלים לחץ על אמנים שמתכננים להופיע בישראל לבטל את הופעותיהם, לעיתים גם בהצלחה.
למרות כל זאת, עדיין חוששים במשרד האוצר מההשלכות הכלכליות של חרם אפשרי. לפני כשנתיים הכינו פקידי האוצר נייר עמדה עם הסבר למה יגרום חרם מקיף וכיצד תראה הכלכלה הישראלית במקרה כזה.
יש לציין כי ההסתברות לתסריט שכזה אינה גבוהה. נייר העמדה הוכן בתקופה שבה יאיר לפיד שימש כשר האוצר, והאינטרס הפוליטי שלו היה לקדם את השלום והתהליך המדיני עם הפלסטינים. בכל מקרה במשרד האוצר מסרבים עדיין לתת אישור פומבי לכתוב במסמך זה.