שלום לך, מר דוד ברודט, יו"ר בנק לאומי. קראתי שהשתתפת בדיון אקדמי ואמרת שהדיור הוא בעיה, אבל מושקעת בנושא יותר מדי אנרגיה. אתה מבין, מר ברודט, שהפכת בזאת ל "כוכב" שלי? זוגות צעירים שגרים אצל ההורים, משפרי דיור שחיים בדירת חדר בדימונה, אנשים שחיים בשכר דירה שמכלה לכם את כל המשכורת ואין להם שום סיכוי להגיע לדירה משלהם. אמהות חד-הוריות ונכים, שחוסכים אגורה לאגורה, כדי להתמודד עם מצוקת הדיור האיומה - יו"ר בנק לאומי, האיש שהיה בכיר באוצר ומקבל ממנו פנסיה מופלאה, האיש שמרוויח בבנק לאומי לפי פרסומים אחדים כמה מיליוני שקלים בשנה, האיש שלא חי בשכונת הארגזים ולא באוטובוס על שפת הים ולא בדירת שיכון מתקלפת בירוחם ולא בחדרון בדיור מוגן, אומר לכם שקובעי המדיניות מקדישים יותר מדי זמן לבעיית הדיור, וזה על חשבון הבעיות האמיתיות של הטווח הארוך.
אתה, ברודט, שמגיע מדי בוקר למשרדך בבנק במכונית מפוארת ומקדיש זמן לשאלות הרות גורל, כמו האם לאכול עם האספרסו המשובח שיוגש לך מיד קרואסון שקדים פריך או 'אגז בנדיקט' עם סלמון מהים הצפוני, ובביתך עובדת עכשיו המנקה ומבהיקה לך את הבית בשכר מינימום, אתה, ברודט, חושב שמשקיעים יותר מדי זמן לפתרון בעיית הדיור? תגיד, ספרת עד 10 לפני שאמרת את דבר ההבל הזה? אתה בכל זאת יהודי בן 72, כבר ראית הכל ושמעת הכל, וידך בכל וצברת ממון רב בשנות פעילותך, ועדיין אתה חושב שבעיית הדיור היא לא החשובה מכל? עוד רגע תגיד לנו שדבריך הוצאו מהקשרם, מה שהוא ממש לא העניין. אני מציע לך, שאחרי שיסתיים יום העבודה המפרך שלך בלשכתך בבנק, במקום לנסוע לביתך המרווח, סע קצת לפרברים, תעשה גיחה לשכונות ולערי הפיתוח, תן קפיצה לנתיבות ולמצפה רמון, לשלומי ולקריית שמונה, תיפגש עם מחוסרי דיור ותשאל אותם, אם גם הם חושבים שהממשלה משקיעה זמן רב מדי בפתרון בעיית הדיור.
יכולתי לייסר אותך עוד, אבל לא נראה לי שתבין, כי אתה כמו כל החברים שלך מהשמנת של החברה, מנותק וחי בבועה. אז כשהטקסט הזה יגיע אליך, תחשוב שוב, ובדיון הבא שתוזמן אליו, תגיד את מה שצריך. שבית זה לא רק מקום שישנים בו. בית זה עולמו של אדם, זה המקום שבו מגדלים ילדים, שבו ישנים ונולדים ומתים, וכל אחד צריך בית, ובזה צריך להשקיע את כל הזמן שבעולם, כדי שלכולם יהיה בית כמו שלך. טוב, לא בדיוק כזה, אבל גם דירה קטנה זה משהו.