1. יש עם מי לדבר: בנק לאומי היה האחרון מבין הבנקים שפרסם אתמול את דוחותיו לרבעון הראשון של 2017, והוא בהחלט שמח לעשות זאת: הבנק גרף רווח של 622 מיליון שקל - זינוק של 35.5% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד. המנכ"לית רקפת רוסק־עמינח שמחה לבשר כי לאחר שבע השנים הרעות יחלק הבנק דיבידנד בסך 146 מיליון שקל. רוסק־עמינח אינה שונה מעמיתיה אצל המתחרים, שגם הם מגיחים מחדר הטראומה וצוחקים כל הדרך אל הבנק. שכן, הבנקים סיימו את הרבעון הראשון ברווח של 2.17 מיליארד שקל, ומדובר בעלייה של 24% בהשוואה לרבעון המקביל ב־2016.
אז איך ייתכן שלמרות כל גזירות השמד, קיצוצי העמלות והפופוליזם הרגולטורי, הבנקים ממשיכים להרוויח? ולא רק שהם מרוויחים, אלא שהפועלים ומזרחי־טפחות אף מגדילים את הדיבידנד, הבינלאומי ממשיך בתוכנית החלוקה, לאומי מחלק דיבידנדים בשעה טובה ובדיסקונט זה יקרה בקרוב.
יש סיבות רוחביות לשיפור, ואחת הבולטות היא הריבית האפסית, החוגגת 25 חודשים להיווסדה עם רווחי המימון שלצדה. לפי נתוני הפיקוח על הבנקים שנחשפו שלשום, הלקוחות משלמים על אשראי בהיקף עשרות מיליארדי דולרים 5.7% לשנה בממוצע, כשהריבית במשק 0.1% בלבד. את ההפרשים ניתן לאתר בצד הרווח בדוחות הבנקים. כשהריבית תעלה, הבנקים ירוויחו הרבה יותר.
ויש גם סיבות חשבונאיות: ירידת מס החברות בתחילת 2016 הגדילה את הפרשות המס וצמצמה את הרווחים. הפעם, האפקט פועל בכיוון ההפוך, והבנקים מרוויחים. בנוסף, המדדים השליליים ברבעון הקודם פעלו לרעה.
עליית המדד לצרכן ברבעון הראשון, בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד, שיפרה את הכנסות בנק לאומי ב־140 מיליון שקל ושל בנק הפועלים ב־139 מיליון שקל. לאלה יש להוסיף את רווחי הענק בשוק ההון ואת הירידה בחובות הבעייתיים, שמקורם בחובות העבר של הטייקונים. בנוסף, גם ההתייעלות מתחילה לשאת פרי.
אבל יש גם גורמים נקודתיים, הייחודיים לכל בנק. בנק לאומי, שבשנה האחרונה נהנה מרווח של מאות מיליוני שקלים ממכירה מוצלחת של תיקי איגרות חוב, נאלץ להסתפק הפעם בגידול משמעותי ברווחי המימון, בזכות זינוק של 3 מיליארד שקל בתיק האשראי.
ב־2016 הבנק נהנה ממאות מיליוני שקלים, גם ממכירת אחזקותיו במובילאיי ומעשרות מיליוני דולרים שקיבל מהשקעתו בוויזה אירופה ומהחזרי ביטוח של 60 מיליון דולר, כפיצוי על הסתבכות המס בארה"ב. כל אלה לא חזרו על עצמם ברבעון הראשון השנה. הרווחים ממימושי המניות שבצנרת יופיעו ברבעונים הבאים.
בנק הפועלים שבניהול אריק פינטו הרוויח ברבעון הראשון של השנה 767 מיליון שקל, בעיקר משום שהפסיק לעשות שטויות. בניגוד לעבר, הבנק לא מחלק הלוואות לכל דורש ותיק האשראי שלו ירד ברבעון המדובר לראשונה ב־2 מיליארד שקל.
לכך יש להוסיף ירידה חסרת תקדים בחובות הבעייתיים. הפועלים ידוע ביחסי היעילות המצוינים עקב תוכנית התייעלות שיושמה עוד בתקופת ציון קינן כמנכ"ל. בעלת הבית שרי אריסון, המשתוקקת למכור את הבנק, בינתיים ללא הצלחה, מתנחמת בשלב זה בדיבידנד נדיב שמחלק הבנק - דיבידנד שעוד יגדל.
דיסקונט שבניהול לילך אשר־טופילסקי, שנחשב בשנים האחרונות לילד הבעייתי במערכת, מתחיל להתרומם מהקרשים. אפשר לדבר בזהירות על הגדלת הגמישות הניהולית. העוצמה שלו תורגש בשנים הקרובות, לאחר שיישאר השליט היחיד בחברת ויזה כאל.
אבל גם אצלו, היצירתיות החשבונאית עבדה. הפרשי השקעה שליליים בדולר (עקב השקעת הענק בבנק בארה"ב) של עשרות מיליוני דולרים, נספגו בחשבון ההון ולא ברווח ובהפסד, מה שהפך את דוח הרווח וההפסד לוורוד יותר.
הנהלת הבנק גם השכילה להשקיע את העודפים הכספיים בקרנות חיצוניות, שמתוכן שתיים הצליחו במיוחד - קרן ההשקעות פימי שבניהול ישי דוידי וקרן פורטיסמו של יובל כהן - שהניבו לבנק לאורך השנים רווחים של מאות מיליוני שקלים. יצוין שהבנק שולט בדיסקונט ניו יורק, המשמש כרשת ביטחון לכל צרה שלא תבוא.
מזרחי־טפחות הוא ענק משכנתאות, שתדלק בשנים האחרונות את שוק הדיור. תיק המשכנתאות, שהיקפו 130 מיליארד שקל, מהווה 38% מהאשראי הכולל בבנקים. מכיוון שאין למזרחי מקורות כספיים ארוכי טווח למתן משכנתאות, הוא נחשף ומממן אותם בפיקדונות קצרים. הריבית על המשכנתאות המריאה בשנה וחצי האחרונות ובעקבותיה גם רווחי הבנק. מזרחי־טפחות הוא היעיל ביותר מבין הבנקים ובזכות לא מעט מזל, גם לא הסתבך בחו"ל. אולם למרות אזהרות בנק ישראל, הוא החל בשנה האחרונה להסיט פעילות לכיוון משקי הבית ופצח ברומן פיננסי עם המגזר הערבי.
הבנק הבינלאומי מתנהל בפועל כבוטיק השקעות, המתמחה בשוק ההון. הרבה לפני שהבנקים הסתבכו עם נוחי דנקנר ואליעזר פישמן, הוא נמנע מהענקת אשראי לטייקונים. ואת הכסף הגדול הוא עושה בעיקר על הבורסה ופה ושם באשראי צרכני.
הבנקאים, אם כן, מרימים ראש. הם הפסיקו להיות כנועים כמו ילד הכאפות של הכיתה ומשיבים מלחמה. כשצריך, הם מגיעים גם לבית המשפט, להילחם על הצדק. זה התחיל בעתירה נגד חוק שכר הבכירים ונמשך בעתירה נגד משרד האוצר לקבלת מידע על דוח מקינזי, שחייב אותם להיפרד מחברות האשראי.
זאת ועוד, בשבוע שעבר עתר איגוד הבנקים באמצעות עו"ד דליה טל נגד האוצר, בדרישה לחשיפת המידע המתייחס ל"שירות השוואת עלויות פיננסיות", המכונה Read Only, כחלק מרפורמה בבנקאות.
הגופים החוץ־בנקאיים מתחילים להתלונן. הם לא מורגלים לבנקאות לוחמת. בשבוע שעבר הם פנו לוועדת הרפורמות וטענו שהבנקים בחסות בנק ישראל עורמים קשיים ולא משתפים איתם פעולה. למשל, פניות אליהם מטופלות רק באמצעות הפקס - ולא דרך המייל. קואליציית הארגונים החברתיים טוענת שהמפקחת על הבנקים מגנה על הבנקאים ולא על הציבור. אפילו ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, התעורר ומאיים להפקיע מבנק ישראל את האחריות לפיקוח בנושאי צרכנות. "הפיקוח הפסיק לדאוג ללקוחות הבנקים, והם שבויים בידי הבנקים. הם מרתיחים לי את הדם ולא עשו דבר בשנה האחרונה", אמר לי גפני.
והבנקאים, לא רק שאינם מתרגשים, הם אף דורשים להיכנס לתחומי פעילות חדשים, כמו ביטוח. מנכ"ל הבורסה, איתי בן זאב, נפגש באחרונה עם המפקחת על הבנקים וביקש להתיר לבנקים להפוך ל"עושי שוק" הממתנים את התנודות במסחר בניירות ערך, לראשונה מאז מפולת מניות הבנקים.
קרנית פלוג, הגברת הראשונה של הבנקאות, ערה לביקורת הגוברת. בדיון בכנסת הדגישה נגידת בנק ישראל כי "השיח על היציבות הפיננסית נתפס פעמים רבות כמשהו שבא לשרת את הבנקים וזה לא נכון. היציבות משרתת את המשק ואת הציבור, המפקיד את משכורתו בבנק ויכול לישון בשקט - בהנחה שיקבל אותה בחזרה מתי שירצה".
2.הגננת של הבורסה: קוראים לה אנטרופי והאסוציאציה המיידית שעולה היא לאטרופין, הזריקה לנטרול השפעות שליליות של מתקפות אב"כ. ואם להמשיך עם האסוציאציה, הרי שחברת הייעוץ אנטרופי מסייעת לגופים מוסדיים ולחברות בורסאיות לנטרל דרישות רגולטוריות או מתקפות תקשורתיות, בכך שהיא מספקת חוות דעת על עסקות בורסאיות קודם לאישורן באסיפות הכלליות.
רשות ההגבלים קבעה אומנם שאנטרופי אינה מונופול, משום שלצדה פועלים גופים נוספים, כמו עמדה או בית ההשקעות פסגות (המייעץ לקופות מפעליות) - אבל אין ספק שהיא הדומיננטית מכולן.
בהתחשב בעובדה שמדובר בגוף לא מפוקח, הוא נהנה מחופש פעולה מוחלט. החקיקה והרגולציה הרבות בשנים האחרונות מחייבות להביא כל החלטה מהותית בחברה בורסאית לאישור האסיפה הכללית. גופי ההשקעה המוסדיים, המחויבים להשתתף ולהצביע באסיפות, מגיעים מצוידים בחוות דעת מהגננת אנטרופי. בתמורה הם משלמים לה ריטיינר חודשי של עשרות אלפי שקלים. הנושא הפופולרי ביותר הוא תנאי ההעסקה של מנהלים. הליכי האישור בענייני שכר קפדניים אפילו יותר מהליכי האישור של תרופות ב־FDA, מינהל המזון והתרופות האמריקאי. יש צורך בחוות דעת של מומחים לענייני תגמול, ועדות דירקטוריון ורוב מיוחד באסיפות בעלי המניות.
חוות דעת מבוקשת נוספת של חברת הייעוץ נוגעת לעסקאות עם בעלי עניין. וחוץ מזה יש גם מגבלות המחייבות אישור על כהונת בני משפחה בדירקטוריונים, ביטוחי אחריות מקצועית למיניהם והמלצות למינוי דירקטורים.
בעניין מינוי הדירקטורים, נזכיר שאנטרופי הקימה מאגר דירקטורים, שההצטרפות אליו כרוכה בתשלום שנתי של 400 שקל. כך, חברה ציבורית מוזמנת לבחור מהמאגר דירקטורים שקיבלו את ה"הכשר" מאנטרופי. חברת הייעוץ, אם כן, מייעצת מצד אחד לגבי איכות המינויים, ומצד שני מתפעלת מאגר מועמדים שלה.
לכן, לא פלא שחלק מהחברות הציבוריות נעשו תלויות באנטרופי בעקבות העוצמה שצברה. בעלי השליטה מתייעצים עמה קודם לקבלת החלטות מהותיות. השיטה גם נוחה לגופים המוסדיים, המבקשים לעצמם שקט רגולטורי. חוות הדעת מחלצות אותם מהמבוכה, כשלעתים הם נאלצים להצביע נגד בעלי חברות.
אבל יש יוצאי דופן. גלעד אלטשולר מבית ההשקעות אלטשולר שחם לא צריך את אנטרופי. הוא אינו חושש להטיח את ביקורתו בפני בעלי החברות, גם ללא חוות דעת.
בשורה התחתונה, לא פלא שבעלי שליטה שהשיטה לא התאימה להם, החליטו לנטוש את הבורסה. אייל ולדמן, הבעלים של מלנוקס, מחק את מניותיו מהמסחר לאחר שנמנעה ממנו האפשרות לכהן במקביל כמנכ"ל וכיו"ר החברה. אסם נמחקה מהמסחר בבורסה לאחר שדן פרופר, יו"ר הדירקטוריון, התלונן על החיוב לאשר עשרות עסקאות בין בעלי העניין (עם נסטלה בעלת הבית) באסיפות. ואם אמרנו פרופר, זאת הזדמנות טובה לברך אותו על קבלת פרס מפעל חיים מדן אנד ברדסטריט ביום ראשון הקרוב.
ובחזרה לענייננו, האם לא הגיעה העת לשנות את שיטת אנטרופי? כשיו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר, קורא ל"הודנה של רגולציה", האם לא הגיע הזמן גם להודנה מחוות הדעת של אנטרופי?
ומדוע לא לתת קרדיט לגופים המוסדיים שיודעים לנהל 2 טריליון שקל, אך מחייבים רגולטורים להשתתף באסיפות? מבדיקה שערכתי מתברר שבאחרונה אכן נבחנת האפשרות לשנות את חובת ההשתתפות באסיפות, אך החלטה סופית עדיין לא התקבלה.
הקלה נוספת המסתמנת באופק היא שהחברות הדואליות (שמניותיהן נסחרות במקביל בישראל ובחו"ל) יוכלו, בבואן לקבל החלטות מהותיות, להסתמך על מודל ה־ISS (המקבילה האמריקאית לאנטרופי), המקל בצורה משמעותית בהשוואה לגרסה הישראלית.
3. ילדים זה שמחה: הביטוח הלאומי מפרסם בימים האחרונים מודעות ענק, המאיצות בהורים להחליט מהו מסלול ההשקעה המועדף עליהם (קופת גמל או בנק) לתוכנית החיסכון שהמדינה פתחה לילדים. ביום רביעי הקרוב בחצות יפוג המועד שבו ההורים יכולים לבחור בעצמם, ומאותו רגע הבחירה תועבר לאחריות המדינה.
בישראל 2.96 מיליון ילדים עד גיל 18, הזכאים על חשבון המדינה לתוכנית חיסכון שבה מופקדים 50 שקל בחודש (ובסך הכל 1.7 מיליארד שקל בשנה), עם אופציה להפקדת 50 שקל נוספים על חשבון קצבת הילדים. עד עתה הוריהם של 1.66 מיליון ילדים כבר החליטו היכן הם רוצים להפקיד את הכסף. כל היתר, עדיין לא. אולי הם מתלבטים, ואולי, למרות כל הפרסומים, הבשורה המשמחת על החיסכון טרם הגיעה אליהם. ואולי אף יש כאלה שאינם מסוגלים לתפעל את האינטרנט.
אופציות ההשקעה הרלוונטיות לגבי אלה שטרם החליטו אינן רבות. בקופות גמל אפשר לבחור באחד מחמישה מסלולי השקעה ברמות סיכון שונות. יש אפילו מסלול התואם את חוקי ההלכה ולאיזון - גם מסלול התואם את חוקי השריעה המוסלמי. בבנקים מוצע חיסכון בריבית שקלית קבועה, צמודה לפריים או צמודה למדד.
הורים לכמיליון ילדים כבר בחרו במסלול קופת גמל, ושליש מהם העדיפו את קופות הגמל של בית ההשקעות אלטשולר שחם. כל היתר הלכו על תוכנית חיסכון בבנק. כאמור, אם עד 31 בחודש בחצות ההורים לא יחליטו, המדינה תעשה זאת בשבילם: לילד עד גיל 15 הכסף יועבר לקופת גמל סולידית, ולילד מגיל 15 ויותר הכסף יועבר לפיקדון בנקאי.
בחירת רוב ההורים במסלול הגמל מובנת ומוצדקת לטעמי. כשהילדים קטנים מאוד, אפשר להגדיל את הסיכון (בהשקעה) וללכת על קופות גמל המתמחות במניות, שהניבו לאורך השנים תשואות עדיפות על הריבית הבנקאית האפסית. הפרשי התשואות לאורך השנים יכולים להסתכם באלפי שקלים.
ובאיזה גיל מומלץ למשוך את הכסף - 18 או 21? למי שאינו סומך על הממשלה ורוצה את כספו בכיס, מומלץ למשוך כבר בגיל 18. למי שיכול להתאפק, מומלץ לחכות עוד שלוש שנים. שכן, אז הילד יקבל מענק נוסף על חשבון המדינה. בעלי סבלנות יוצאת דופן, שמעוניינים למשוך את הכסף מהקופה כשהוא פטור ממס, מוזמנים להמתין עד שהילדים יגיעו לגיל 60. לילידי 2017 - מדובר ב־2077. בהצלחה!
4. שבוע חם בהוט: השבוע של מנכ"לית הוט, טל גרנות־גולדשטיין היה חם במיוחד, אפילו לוהט, ולא מדובר על מזג האוויר. זה החל בפרסום דוח רבעוני איכותי, נמשך בקבלת פרס המצוינות של המרכז הישראלי לניהול בנושא שירות וחוויית לקוח, ולקינוח היה גם עניין המיתוג מחדש (שעוד אגע בו).
"אחרי שנתיים של עבודה מאומצת, הוט גאה לקבל את פרס המצוינות. זוהי הוכחה לחוויית השירות שאנחנו מעניקים ללקוחות. נמשיך לפעול למען שירות בלתי מתפשר ולהציע את המוצר הטוב ביותר הקיים בשוק", מתמוגגת גרנות־גולדשטיין.
וזה לא עניין של מה בכך. איכות השירות בחברה נחשבה עד לפני שנתיים לגרועה, לפי כל מדד. היא הפכה אפילו לחומר גלם לתסריטאים. צופי הסדרה "רמזור" זוכרים בוודאי את מסכת הייסורים שעבר נירו לוי (חפר גורי בסדרה) בניסיונותיו להתנתק מחברת הכבלים. מה לא עשה? אפילו גיא פינס ניסה לדבר על לבו, אבל זה לא עזר.
אלא שמוקדי השירות עברו מאז מהפך, והאור האדום ברמזור שהוצב להוט, התחלף לירוק. והנה, דווקא אחרי שהמותג החבוט המציא את עצמו מחדש, הגיעה ההודעה יוצאת הדופן של בעלת הבית, קבוצת אלטיס, על שינוי השם.
אלטיס, שבבעלות פטריק דרהי, החליטה השבוע למתג מחדש את כל הקבוצה הבינלאומית. לצד המחמאות שהורעפו על הנהלת הוט וביצועיה העסקיים, הקבוצה הודיעה שהוט תיפרד מהלוגו האדום העז ותתיישר עם אלטיס.
האם התייעצו איתכם או שפשוט הנחיתו עליכם את ההחלטה?
גרנות־גולדשטיין: "דיברו איתנו מראש על המהלך, ושום דבר לא נפל עלינו כרעם ביום בהיר. אני ובודדים מאגף השיווק היינו מעורבים בשנה האחרונה בחשיבה על העיצוב ועל המסרים שיש להעביר. מדובר היה בתהליך מרתק שהגיע השבוע לרגע השיא בכל המדינות שבהן פועלת הקבוצה. בשנה הקרובה נעבוד על המיתוג המסחרי של הערוצים, הפרומואים, החנויות, התכנים וכל מה שנוגע ללקוח הסופי. עד אמצע 2018 נסיים את התהליך".
אז המותג הוט שבו השקעתם כל כך הרבה ירד לטמיון? וכמה יעלה לכם המיתוג מחדש?
"המהלך אכן פוגש את הוט בתקופה הכי חזקה שלנו בעולמות התוכן והחדשנות ובהובלת שוק התקשורת. המיתוג מאפשר לעשות קפיצת מדרגה, שרק מותג גלובלי יכול להעניק, וזה יאפשר לנו ליהנות מערכים מוספים. זו חוויה ללכת בערים באירופה ובארה"ב ולראות את אותו לוגו. עלות ההשקעה בשנה הקרובה נאמדת בעשרות מיליוני שקלים. המותג החדש ייקרא בשנה הקרובה HOT BY ALTICE, אולם עד סוף השנה יובלט עדיין השם הוט. כאמור, הלוגו המחודש יתנוסס על כל דבר שקשור לחברה - מהמכוניות שלנו, דרך השלט רחוק ועד המסך הביתי. נמשיך לעבוד בשיתוף פעולה עם משרד הפרסום ראובני פרידן".
הבנתי שהפכתם לספק תוכן טלוויזיוני גם לחברות בינלאומיות הנמנות עם קבוצת אלטיס. יש דוגמאות?
גרנות־גולדשטיין: "בהחלט. הסדרה 'בתולות' בכיכובה של מגי אזרזר, שאצלנו משודרת בעונה השנייה, משודרת גם בצרפת בדיבוב, וזו רק הסנונית הראשונה. עוד קודם לכן היו סדרות שמכרנו לחו"ל, אבל כאן מדובר לראשונה בסדרה שמשודרת כמו שהיא בצרפת וזוכה לרייטינג טוב. בכוונתנו להרחיב את שידור הסדרות גם לארה"ב. אנחנו משקיעים בהפקות מקור 180 מיליון שקל לשנה (ההשקעה הכוללת בתוכן נאמדת ביותר מ־500 מיליון שקל לשנה - י"ש)".
איך אתם מתמודדים מול התחרות בשוק הטלוויזיה? הוט TV איבדה הרבעון כמה אלפי מנויים.
"בישראל קיימת רגולציה, המגבילה את שידורי הספורט, ויש איסור על בלעדיות. אנחנו משדרים את כל הספורט במלואו. איבדנו הרבעון 3,000 מנויים בלבד, ויש לנו בסך הכל יותר ממיליון לקוחות. הוצאנו את הפלטפורמה נקסט, שהולכת וצוברת תאוצה. נמשיך לחדש ולפרוץ קדימה. אנחנו עומדים לתת השנה מענה יותר ממוקד למגזרים השונים, כמו האוכלוסייה הערבית, ולפתח עוד את הטכנולוגיה שלנו. נשאף להגיע לכל צופה, עם הצרכים הייחודיים שלו. כמובילי שוק חלה עלינו כל הזמן החובה לחדש, ואנו עושים את זה בין השאר דרך מעבדות אלטיס בישראל".
מה אתם מתכננים לחדש השנה בתוכן הטלוויזיוני?
"בימים אלה הסתיימה בלוס אנג'לס הקרנה מסחרית לקניינים של מספר סדרות מובילות וסביר שנשדר חלק מהן. 2016 הייתה השנה הכי טובה בהפקות מקור בשמונה השנים האחרונות מבחינת הרייטינג. אבל 2017 צפויה לשבור את השיא של השנה שעברה. יש לנו בכל רגע נתון שתי הפקות מקור באוויר. אנחנו מחזיקים את היצירה הישראלית מעל המים ונותנים פרנסה וכבוד למפיקים, לכותבים ולשחקנים. לגבי רכש זר, אנחנו כאמור במגעים מתקדמים לשידור סדרות מובילות, שגורפות מחמאות, בנוסף לכל התכנים של HBO".
האם נכונות ההערכות שבקרוב תתחילו לשדר את I24?
"אכן, יש כוונה לשדר את הערוץ, כמקובל בכל העולם, אבל הדבר נמנע עד כה בגלל הרגולציה הישראלית. אני לא רואה שום סיבה מדוע לא לאפשר לשדר את I24. מדובר בערוץ מקצועי המשודר מת"א־יפו באירופה ובארה"ב בערבית, באנגלית ובצרפתית. אין סיבה שהצופים בישראל לא ייהנו ממנו, ואנו מקווים שיאפשרו לנו לעשות זאת. אני מבינה שחלה התפתחות חיובית בעניין אצל הרגולטור, ואולי נתחיל לשדר בקרוב".
המחיר שלכם לחבילת בסיס כולל VOD נאמד ב־220־230 שקל לחודש ועדיין גבוה לעומת המתחרים. מדוע אתם לא מורידים מחירים?
"משום שאנחנו פונים לקהל שלא מקבל בשום מקום חבילת תכנים דומה. אנחנו פונים לכל המשפחה ומציעים מגוון הכולל את ערוצי הספורט, הילדים, התרבות וכל תוכן אחר. חבילת הפרימיום כוללת גם תשתית אינטרנט, טלוויזיה וטלפון ויש לה עלות ותג מחיר. לו הרגולציה הייתה יותר גמישה ומאפשרת לנו לעלות למגרש בצורה יותר שוויונית, היינו הולכים לקראת הצרכן. אנחנו, בניגוד למתחרים, לא יכולים להציע חבילה הכוללת סלולר או ISP (ספק אינטרנט). אנחנו לא יכולים לקנות ספורט במישרין, אלא צריכים לעבור דרך הזכיינים. אסור לנו גם להיות בעלים של ערוצי הילדים או הסרטים. למרות זאת, אנחנו מספקים לצרכן תוכן מצוין. מי שלא מעוניין, יכול לרכוש חבילת מצומצמת ב־125 שקל לחודש, או להתחבר לפלטפורמה נקסט".