כ-20 מעובדי מפעל נגב קרמיקה הגיעו בצהריים למחסני התצוגה והמחסנים של המפעל בראשון לציון. העובדים הודיעו שימשיכו בצעדי המחאה וההפגנות עד לפתיחת שערי המפעל. "התחושות מאוד מאוד קשות", סיפר דוד פנקר (55) העובד בנגב קרמיקה 32 שנה ויש לו חמישה ילדים ושני נכדים. "אם חלילה ייסגרו את המפעל – אין לנו לאן ללכת. בירוחם יש 11.5% אבטלה ואנחנו יודעים רק לייצר קרמיקה. יש כאן עובדים רבים מעל גיל 50 שזה המקצוע שלהם. לאן הם יילכו?"
 
"נגיע מידי יום לראשון לציון ונפגין עד שיימצא פתרון", המשיך, "במיניבוס היה מקום ל-22 אנשים ולכן לא הגיעו היום יותר", הוא ציין עוד – "אנחנו דורשים שההנהלה תחזיר כמיליון מ"ר קרמיקה שהיו מאוחסנים במפעל כאשר הוא נרכש בזמנו. לא נרפה עד ששערי המפעל ייפתחו. כמו שההנהלה עושה לנו נזקים בסגירת המפעל – נפגין מול אולם התצוגה", הוא הודיע.
 
בתוך כך, ההסתדרות עתרה לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה לעכב את סגירת המפעל עד לדיון מחודש בערעור על החלטת בית הדין האזורי. במקביל, מתנהלים מגעים מאחורי הקלעים, בשיתוף משרד הכלכלה, בניסיון למצוא רוכש שימשיך לתפעל את המפעל.

עובדי נגב קרמיקה מפגינים נגד סגירת המפעל. צילום: אבשלום ששוני

 
יו"ר ועד העובדים של 'נגב קרמיקה', יעקב צרפתי, שסיפר אמש בגילוי לב כי אחיו נפטר במהלך משמרת במפעל, וכי הוא חושש ממצבם הנפשי והפיזי של העובדים, אמר היום בראיון ל'כאן ב' כי קיבל מכתב פיטורים לפני שימוע. "אנחנו עדיין המומים מהחלטת השופט ושוקלים את צעדנו", סיפר, "מחר ראש הממשלה מגיע לקבר בן גוריון, אני רוצה שיבוא להסתכל לי בפנים. איך אגור בנגב אם אין לי עבודה? רק הוא יכול לשנות את הגזירה". 
 
עובד נוסף, אבי בן אבו, סיפר: "מגיל 21 השתחררתי והתחלתי לעבוד. זה חורבן. איפה נעבוד? אני בן 49, אין הרבה אופציות לעבוד, האישה לא עובדת, הילדה השתחררה מהצבא. אנשים במצב גרוע כלכלית ונפשית. אני עייף, מותש, אין לי מילים". 
דרור בהזטיקר, מפעיל בנגב קרמיקה: "עד עכשיו הפגנו בכמה צמתים, אנחנו נמשיך היום גם לחנות בראשון לציון של נגב קרמיקה. אני מרגיש מושפל, פגוע, מצד ראש הממשלה והשרים שלא באים לראות 140 עובדים, במיוחד בירוחם, שאין מקומות עבודה. זאת גזירה מאוד קשה, משאירים אותנו ככה בלי פיצוי, בלי כלום, משאירים אותנו עירומים לגמרי, זה ממש מביש.

"יש מגעים עם כמה רוכשים, אבל הם לא נותנים להם את ההזדמנות, הם צריכים להכיר את מה שקורה בנגב. יש אנשים שרוצים לקנות את המפעל. אחרי שאסיים להפגין, אני לא יודע איך לסגור את היום הזה בכלל, איך לסגור פערים מול הבנקים, המצב קשה. אני נשוי עם שלושה ילדים, עובד 24 שנים במפעל, בירוחם יש בעיה של מקומות עבודה. עדיין לא התחלתי לחפש עבודה אחרת". 
טל אוחנה, ממלאת מקום ראש מועצת ירוחם, סיפרה בריאיון ל"כאן" ש"זה יום קשה לנו ולנגב. לכאורה מראות שהיינו עדים להם בעשורים קודמים חוזרים על עצמם. יחד עם זאת, יש מן הכרת הטוב שצריך להגיד בעת הזאת. הניסיון של שר הכלכלה והממשלה, שמנסים להציל את המפעל, באמת רואים שהם עושים מאמצים מעל ומעבר. 
"כרגע מחפשים יזם חדש שירצה לקחת את המפעל. המאמצים נמצאים על שולחנו של יו"ר ההסתדרות שמנהל את המגעים. יש שלושה רוכשים שרוצים, אחד מהם עם כוונות רציניות, ורוצה להגיע לכדי החלטה. ייקח מספר חודשים עד שהמפעל, אם וכאשר, יפתח את שעריו. יש מקומות עבודה שמוכנים לקלוט את העובדים, אבל לא עם השכר והמעמד שלהם במפעל, הם יצטרכו להתחיל מהתחלה.

"התעשייה נרתמה וכל עובד שיבחר לסיים את העסקתו וכבר עכשיו להיכנס לשוק התעסוקה אנחנו מלווים אותם באופן אישי. יש שישה מפעלים מאוד גדולים בירוחם, שלושה מהם במצב ריווחי, אז הם יכולים לתת לחלק מהם תעסוקה. הממשלה וההסתדרות מנסים למצוא רוכש ופתרון, ורק לפני יומיים אמר לנו שר האוצר 'דירות ומגורים זה חשוב, אבל יותר חשוב לי שיהיו פה מקומות עבודה, אני רוצה תעסוקה בירוחם".