ענת דוידוב שוחחה הערב (רביעי) ב"איפה הכסף" ב-103FM עם רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, אשר התייחס למצב הקשה של המשק מאז פרוץ משבר הקורונה.
קודם כל, תגובה שלך למספרים האלה שאתה מתמודד איתם כל יום כל הזמן. עוד עסקים, הגדרתי את זה כמו דומינו, הולכים ונופלים ורואים את זה ברחובות. מה אפשר לעשות?
"את הקורונה הבריאותית אנו רואים כל יום. קמים בבוקר, רואים את המספרים, ויודעים שיש מספר מסוים של חולים. הקורונה הכלכלית הרבה יותר מורכבת וחלקה עוד כמו בקרחון מתחת לפני המים. מדינת ישראל נתנה בצדק רב לא מעט הלוואות לעסקים, לאנשים הפרטיים היא נתנה לא מעט דחייה של משכנתאות ודברים אחרים, בעצם יש לנו משק שלם או כלכלה שלמה שחיה באוברדראפט, ויום אחד יצטרכו לשלם אותו. לכן המספרים הקשים של כמות העסקים שקורסים זה עוד כאין וכאפס, כי אתמול שמענו ואני יכול להבין למה נגיד בנק ישראל יושב עם שר האוצר במחשבה לדחות הלאה את החזרי החובות".
לדחות הלאה כי הציבור לא יוכל לעמוד בזה ויהיו פשיטות רגל וזה דומינו כזה כמו שאמרתי שמתגלגל או גם הבנקים בצרות? אני שואלת אותך ככלכלן, גם הבנקים פוחדים פה?
"הבנקים נכנסו למשבר הזה די חזקים ואני יודע שהפיקוח על הבנקים הוא די גבוה ולכן אני לא חושב שיש איום מיידי על הבנקים. אבל אני לא צריך בנקים חיים ועסקים מתים כי בסוף מטרתם לשרת עסקים חיים. אני חלילה לא מאשים אותם במשבר. הבעיה כי כזאת כשאני מסתכל על התוצר הישראלי, על הירידה בו ועל היכולת שלנו להתאושש, הרי בסוף עסקים מתים לא מאוששים משק ובחלקם הם שרשרת, אפילו חנות או מכולת או מסעדה או בית מלון".
נתקדם לקראת מה שאמור לקרות בממשלה ביום ראשון - הצעת המחליטים שאמור הלהסדיר בחוק את הרבחת העדפת תוצארת הארץ, האם משרד האוצר הולך לסכל את הדבר הזה?
"משרד האוצר מסתכל על הדבר הזה, מבחינתם אסור לעשות העדפה בשום מקום, רק בעוד שאנחנו פה דתיים אדוקים במרכאות ולא מוכנים לעודד את המשק והעסקים הישראלים, כל העולם נוהג אחרת. אם העולם היה שיוויוני אז הכל בסדר אבל זה לא כך. עוד לפני הקורונה ראינו את טראמפ ב-2016 קורא להפוך את ארצות הברית לנפלאה שוב ואמר שהוא מביא עסקים לארה"ב וקונה רק מקומי ועם הקורונה הצטרפו נוספים, אירופה ודרום קוריאה מעדיפות, יש עוד לא מעט מדינות. בעולם שהוא לא שיוויוני בו כל אחד מעדיף את העסקים המקומיים שלו, רק אנחנו במדינת ישראל בעיקר משרד האוצר מסתכלים מהצד האקדמי שהוא אומר תחרות שווה לכל, הכל טוב אבל כשזה לא קיים חייבים לעזור. את מדברת על כלל כך הרבה עסקים קורסים, הקורונה תיגמר, הלוואי החיסונים יעבדו מהר או לאט יותר, איפשהו ב-2021 אני מקווה נסיים עם מרבית מגבלות הקורונה".
אני חייבת להפריע לך ולהתערב כאן, כי בוא ניקח סתם את העניין של המסכות שזה באמת מאוד זול. למה כאן בארץ מה שאנו מייבאים מסין עולה 10 לקופסה של 50 מסכות כאלה ואם אנו מייצרים את זה כאן זה עולה פי 3, שלא נדבר על מכשירים רפואיים מאוד יקרים.
התשובה נורא ברורה ומתחלקת לשני חלקים. חלק אחד הוא האשמה במרכאות על זה שאנו מדינה מודרנית שמכבדת את העובדים שלנו, אנו משלמים שכר מינימום מכובד ובתעשיה השכר הוא הרבה יותר גבוה ממינימום לעומת מאוד דולרים בודדים בסין. אנחנו נותנים תנאים סוציאליים לעובדים שלנו לעומת שום כלום במדינות האלה, אנו שומרים על איכות הסביבה במפעלים שזה עולה לנו הון תועפות ולכן יותר יקר לייצר פה כי באמת אנו מדינה מודרנית ואנו דואגים חברתית לעניין. החלק השני הוא שמי האשם הכי גדול ביוקר המחיה בישראל? לא התעשייה, המדינה, אנחנו משלמים את הארנונה מבין היקרות במשק, חשמל גבוה, המים יקרים לנו ואת שר המים שקיבל משרד במקום לחסוך את הבזבוז על המשרד המיותר שלו, החליט עכשיו לצ'פר וזה בסדר את האזרחים הפרטיים ולהוריד להם את מחיר המים, וכדי לאזן להעלות עוד יותר לעסקים. אנחנו בעצם אומרים אני רוצה לקנות כמו כל העולם אבל אתם קושרים לנו את הרגליים".
עוד נתון אחד. תגיד לי, כמה עובדים יפוטרו בתעשייה אם לא תתקבל הדרישה שלכם?
"המטרה שלי קודם כל היא לא רק שלא יפוטרו עובדים אלא לקלוט עוד יותר עובדים, כי בסוף המטרה שלי להיות מי שמוביל את הצמיחה במשק לחזור להיות כלכלה נורמלית".
ואם לא?
"ברור מאליו שאם נמשיך להתמכר לטורקיה וניקח את ארדואן כשליט של כל תשומות הבנייה שלנו וניקח את סין בתור השליט של כל הציוד הרפואי שלנו, אנחנו מדברים על סדר גודל של חשש של 100 אלף עובדים לאורך זמן כי אנו לא יכולים להתחרות שווה איפה שהמציאות לא שווה. בתעשייה יש בערך שני עובדים בשירותים ובמסחר, הקייטרינג, ההסעות לכן אני קורא למשרד האוצר לעשות רגע סטופ ולהבין שאנחנו לא בימים רגילים. אם רה"מ מבין את זה, לא לסקל את זה, וביום ראשון מבחינתי יהיה המבחן וכל אזרחי ישראל יבינו אם אנו רק מדברים מילים יפות לאזרחים"