"כשאתה בא ממצב שאין אך נותן ועוזר לזולת - אתה מקבל חזרה מהחיים"

"אנחנו באנו ממקום שלא היה באמת כלום", מספר איש העסקים רמי לוי. "כשאתה בא ממצב שאין, אבל לצד זה ההורים מעבירים לך ערכים ותרבות של נתינה ושל עזרה לזולת, אתה סולל דרך ומקבל חזרה מהחיים הרבה יותר".

לוי, בעל השליטה ברמי לוי שיווק השקמה, רמי לוי תקשורת, רשת קופיקס ועסקים נוספים, גדל כילד בשכונת הפחים בירושלים במצב כלכלי לא קל. תרומה לקהילה היא דבר שהוא מאמין בו כדרך חיים. את ארגון "מעגלים" הוא מלווה כבר עשר שנים לא רק בתרומה כספית אלא גם במפגשים והרצאות לבני הנוער, המגיעים לרוב ממצב כלכלי־חברתי מורכב.

"אני מגיע לשוחח עם הילדים ונותן להם מוטיבציה וזה חשוב יותר מהתרומה הכספית", מסביר לוי. "כשילד שומע אותי מספר שאני מבין מה עובר עליו כי הייתי באותו מקום שהוא נמצא בו עכשיו, זה נותן לו תקווה. אני מרגיש אותו באמת, וזה נוטע בו ביטחון ותחושה שגם הוא יכול. לי עזר כוח רצון והנחישות להוכיח לעצמי ולחברה שאני יכול, וזה המסר שאני מעביר לבני הנוער. לפעמים הכוח המניע הוא שחסר, ואתה רוצה שיהיה לך. הדרייב הוא המחסור, ואני בטוח שגם הם יכולים רק צריך לתת להם צ'אנס. צריך להאמין בהם, וברגע שזה קורה, יותר קל לעזור להם ולסלול עבורם דרך ומשם הם ידעו כבר ללכת לבד".

נקודת פתיחה כמקפצה

עופר ינאי, יו"ר ובעל השליטה בנופר אנרגיה, הפועלת בתחום פיתוח, רישוי, הקמה ותפעול של מערכות פוטו־וולטאיות, מודה שהגישה שלו בתרומה לארגונים היא לסמוך על ההנהלה שהם עושים הכי טוב עם הכסף שלו, וכשהאמון הזה קיים, אין צורך בבקרה. אמונה, הכוונה ונתינה אותנטית היא שם המשחק.

"לאורך חיי נתקלתי בלא מעט אנשים שדווקא נקודת הפתיחה הנמוכה שלהם אפשרה להם לקפוץ קדימה", מסביר ינאי. "הכל תלוי בסיפור שתספר לעצמך. אם הצלחת בפריפריה, אתה יודע שזה בזכות עצמך, והיכולת היא למרוד בסדר החברתי. אם אתה יודע לעשות את זה, דבר לא יגביל אותך. האמונה שלך בעצמך זה הלב של העניין.בתואר הראשון שלי נבחנו 500 איש במבחן שאורכו לרוב כשעתיים. המרצה החליט להקשות, והוסיף שאלה מורכבת".

"סיימנו את המבחן שלושה אנשים וזה לקח לנו שש שעות לפתור את השאלה. ומה שהחזיק אותי זו אמונה בלתי מתפשרת שאם זה פתיר אני אוכל לפתור את זה. זה הגיע מהוריי שהאמינו בי ונטעו תחושת מסוגלות מוחלטת. פה חשוב שיהיה לילד סוכן כלשהו שישים עליו זרקור ויחשיב גם את דעתו. מישהו שיגיד לך - אתה מבולבל, אתה חושב אתה שווה שתיים, אבל אתה שווה מאה".

"דור טוב ומכיל יותר"

בוועידה נכח גם היזם ואיש ההייטק זיו שילון, שהפך עם פציעתו ושיקומו לסמל לנחישות ואמונה בצדקת הדרך. מעבר ליזמות טכנולוגית שילון גם מרצה ומספר את סיפור חייו ועל מנהיגות והתמודדות עם אתגרים. את ילדי "מעגלים" הוא פוגש כבר חמש שנים ומכיר את כל הצוות.
"אני מלווה אותם החל ממפגש בפארקים וכלה בטיפוס למצדה וטיולים בבית שאן", הוא מספר.

"יש שם אנרגיה מדהימה של רצון לעשות טוב ותמונת ראי של מה היא באמת מדינת ישראל. וב'מעגלים' עושים את החיבור הזה בין הנוער לערכים וניסיון לייצר זהות משותפת וחזון של איך חיים נכון יותר כאדם ערכי. גם אסף המנכ"ל הוא לא מנכ"ל רגיל. הוא מאוד מעורב ואכפת לו מאוד מהחברה הישראלית ופועל כל הזמן כדי שיהיה כאן טוב. דווקא לדור הזה, שנולד למדיה חברתית, חשוב לקיים מפגשים פנים אל פנים, להפגיש אותם עם דמויות מודל, ולייצר דור טוב ומכיל יותר שמסתכל על המציאות הקשה בעין חיובית ומקבל השראה איך להגיע ממקום נמוך להכי גבוה אם רק רוצים".

עד כמה משפיעה נקודת הפתיחה של ילד בפריפריה לעומת ילד במרכז?
"נקודות הפתיחה שלהם שונות בתכלית", מסביר שילון. "הם עסוקים בהישרדות, אם יש או אין אוכל, דאגות, מעטפת משפחתית חסרה וכו'. סטטיסטית, יותר בני נוער במרכז יצליחו בסטארט־אפ ובטכנולוגיה. בפריפריה אנשים מגיעים עם ארגז כלים מועט בתחילת הדרך, וזה דורש מהם להשלים את זה באמביציה, נחישות ואופטימיות. אנחנו רואים שדווקא אלה שגדלו בתנאים לא פשוטים פורצים את המחסום ומצליחים. רוב הטייקונים בארץ הם כאלה: הראל ויזל, רמי לוי ועוד. אנשים שבזכות הרבה עבודה קשה וחוש עסקי הצליחו. גם בהייטק יש שיפור. למשל, מנכ"ל מובילאיי זיו אבירם גדל בפריפריה. אבל הפער קיים וחלק מהסיבות הן הכשרה וסל הכלים הראשוני".

איך אתה רואה את האיזון מתרחש?
"זה שילוב. ברגע שתוקצה תשומת לב לעולם החינוך לפריפריה ושיתוף פעולה בין הממשלה וחברות גדולות, ייצאו משם דברים מצוינים. אבל אסור לקחת אחריות מהנוער עצמו. נער שם צריך לדעת שיש לו יכולת להצליח בזכות גלובליזציה ואינטרנט, ורשתות חברתיות לפחות כמו ילד במרכז הארץ בזכות תנאים אלה שקיימים בזכות הטכנולוגיה. מי שנחוש, יכול היום ללמוד הכל במוקדי ידע ברשת".

שילון גדל בבאר שבע, ובעיניו השכונה שבה גדל לצד ילדים מכל העדות, רובדי החיים והמגזרים יצרה אצלו את החיבור העמוק אל אנשים באשר הם.

"היום אני מסתכל על בני הנוער האלו ורואה את הילד שהייתי. שלא ידע מה צריך לבנות ולאן לנתב", הוא משתף. "אבל בסוף המוטיבציה היא להשפיע והשאלה היא לאיזה כיוון. האם בעולם הפשע או בעולם העסקים. גם הגנגסטר הכי גדול, אם תנתב אותו נכון, יהפוך לאיש עסקים מבטיח. אתה מסתכל להם בגובה העיניים ואומר להם אני מאמין בכם ואתה משנה את כיוון המחשבה. זה שלב הפלסטלינה. עיצוב האישיות מאוד עדין פה. אני נוגע בהם והם אומרים שנתתי להם עוצמות ואמונה שהכל אפשרי. כשאני מסיים שם הרצאה זה ממלא אותי יותר מהרצאה במייקרוסופט. כי בסוף אתה משפיע על נוער שזרזיף האור הזה שנתת לו ייקח אותו למקום אחר בחיים".

מה היה הכוח המניע שלך?
"זה נבנה בשלבים. אני ידעתי תמיד שני דברים: שהייתי נחוש וסביב הצלחה כל הזמן. וככל שהחיים מכים בך יותר זה עלול לדעוך או לפרוח. זה מאוד אינדיווידואלי וחשוב שיהיו לילד מודלים מול העיניים שאם הבחור הזה הצליח אין סיבה שאני לא. וככל שתיקח כמה כאלה ותסלול דרך בהצלחות קטנות, זה יצליח. זה לא קורה בזבנג ומדובר בתהליך".

מה תייעץ לילד שרוצה לפרוץ קדימה?
"לשאול עצמו מה הוא אוהב, מה עושה לו טוב ואיפה מרגיש הכי בטוח בעולם. בין אם על המגרש או יוצר תוכן במחשב או מצחיק אנשים. בשלב הזה בחיים צריך להבין שיש לו אופציה להתחיל מוקדם יותר בניגוד לדור הקודם. לכל אחד יש תכונה מובילה. ילד שרוצה ללמוד מוזיקה פותח יוטיוב ולומד לבד. אני כל הזמן אומר שכל המידע קיים ברשת והיא מסייעת לגשר על הפערים בין הפריפריה למרכז והפער הוא בגישה איך לאמץ, לרצות לקחת ולהשתמש בזה. אני רואה את עצמי ממשיך להשפיע ב'מעגלים' גם בשנים הבאות ובעזרתם נבנה חברה מכילה וערכית יותר".