לפני יותר מחודשיים המליצה ועדת המנכ"לים לפנות את מפרץ חיפה מהתעשייה הפטרוכימית בתוך עשור. מאז התחלפה הממשלה, וגם מי שעמד בראש הוועדה, יו"ר המועצה הלאומית לכלכה פרופ' אבי שמחון, הודיע על התפטרותו. למרות זאת, נדמה שגם אחרי חילופי השחקנים העתיד של מפרץ חיפה לא צפוי לרדת מסדר היום, ובקווי היסוד של הממשלה החדשה נכתב כי היא "תפעל לפינוי המפעלים המזהמים ממפרץ חיפה".
הדוח המפורט של ועדת המנכ"לים, המתפרש על יותר מ־80 עמודים, מתייחס להיבטים רבים הקשורים בפינוי השטח המדובר, אך נושא ההון האנושי של שלושת המפעלים - בזן, כרמל אולפינים וגדיב - כמעט שלא הוזכר. מדובר באלפי עובדים שמועסקים ישירות במפעלים. השפעתם על שרשרת המזון התעסוקתית באזור מגיעה עד לרבבות מועסקים שפרנסתם עלולה להיפגע אם ייסגרו המפעלים. לפיכך גם מי ששם לנגד עיניו את בריאות הציבור - שיקול קריטי כשלעצמו - לא יכול להתכחש למשבר התעסוקתי שייווצר אם תיושם ההחלטה כלשונה.
"מעריב", בשיתוף קבוצת בזן, ערך לאחרונה שולחן עגול העוסק בנושא התעסוקה האפשרית עבור עובדי המפעלים, אם הממשלה תאמץ את נייר העמדה של המנכ"לים ותחליט על סגירתם.
בדיון, בהנחיית הכותבת, השתתפו: מנכ"ל שירות התעסוקה רמי גראור, הכלכלן הראשי ושותף בפירמת הייעוץ BDO חן הרצוג, סמנכ"ל מדיניות וכלכלה בהסתדרות אדם בלומנברג ומנהל איגוד תעשיות הכימיה בהתאחדות התעשיינים ניר קנטור.
חן הרצוג, המייעץ להתאחדות התעשיינים, הציג את השלכות הסגירה על שוק התעסוקה: "מהמחקר שעשינו עולה כי התרומה הישירה והעקיפה של התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה לתעסוקה מסתכמת בכ־25 אלף מקומות עבודה. יש כאן שלושה מעגלי תעסוקה. המעגל הישיר של העובדים במפעלים - כ־3,000 עובדים. במעגל השני נמצאים כל קבלני המשנה והספקים שנותנים שירותים לתעשייה הפטרוכימית. לדוגמה, מובילים, עובדי בינוי ותחזוקה ועובדי קבלן אחרים - כ־11,500 מועסקים. המעגל השלישי מסכם את השפעת הצריכה של עובדי התעשייה הפטרוכימית שמניעים את המשק באמצעות הצריכה שלהם, והוא מגיע לכ־25 אלף מועסקים".
לדבריו, "הגיל הממוצע של עובדי הקבוצה הוא מעל 50. מהנדסים, הנדסאים וטכנאים המתמחים בענף הפטרוכימיה, שאין להם הרבה אלטרנטיבות אחרות".
רמי גראור, מנכ"ל שירות התעסוקה: "היום המדיניות הממשלתית היא לא להוציא את העובדים לפרישה מוקדמת. אנחנו רוצים אותם בשוק העבודה. אם יש עובדים שיחליטו שהם לא רוצים להמשיך לעבוד והם לא מסודרים כלכלית, זה בסדר, אבל אנחנו לפחות צריכים לתת להם את ההזדמנות להשתלב בשוק התעסוקה. להוציא 1,000 עובדים בני 50 ומעלה לפרישה מוקדמת זה לא דבר חיובי".
מצפון תיפתח הרעה
גראור המשיך: "חובתנו לעזור לכל מפעל שנקלע לקשיים, בין אם בעקבות החלטת הממשלה ובין אם בשל מצבו העסקי. אנחנו מחויבים לסייע לאותם העובדים. המדיניות שלנו היא לא לחכות שדורשי העבודה יפוטרו ויגיעו אלינו, אלא להתחיל לפעול מבעוד מועד. אנחנו צריכים לראות איך מקילים את המעבר של העובדים ככל האפשר. זהו אחד המשברים הגדולים ביותר בחיי האדם, כשהוא נותר ללא מקום עבודה".
גראור הוסיף כי המיקום הגיאוגרפי של מפעלי בזן עלול להוסיף לקושי של שילוב העובדים בשוק התעסוקה: "נכון לעכשיו, במחוז הצפוני יש לא מעט מובטלים, חלקם ללא זכאות לדמי אבטלה. מפני שעניין הסגירה ייקח עוד שנים רבות, יש לנו מספיק זמן כדי להתכונן לאירוע הזה משני כיוונים - לבדוק אם יש משרות פנויות שיכולות להתאים לאותם העובדים ומה עושים עם השטח שיתפנה. יהיה אפשר לעשות הסבות מקצועיות לפחות לחלק מהעובדים.
"המדינה צריכה לראות איך אפשר לעזור למשפחות האלה לעשות שינוי - לא רק בהיבט של הביטחון הכלכלי, אלא איך אפשר לשבץ את העובדים במעגל העבודה. זאת ההסתכלות שצריכה להיות. מרגע שמתקבלת ההחלטה הסופית לסגור את השאלטר, צריכים לתכנן מה עושים עם העובדים, איך עוזרים להם, צריך להסביר להם, לדבר איתם. האנשים האלה כבר במתח".
אדם בלומנברג, סמנכ"ל מדיניות וכלכלה בהסתדרות, התייחס בדיון להמלצות ועדת המנכ"לים, ואמר: "קודם כל צריך להתייחס לאיכות הביצוע של הדוח של המועצה הלאומית לכלכלה ולתזמון של הוצאת הדוח בנושא - סוף אפריל - סוף הממשלה הקודמת והתנגדות נחרצת של משרד הכלכלה, משרד האוצר, משרד האנרגיה ורמ"י".
בלומנברג ציין עוד כי משרדי הכלכלה, האנרגיה והאוצר הוציאו התייחסות ספציפית לנושא התעסוקה וכתבו כי התוכנית אינה משפרת את מצב התעסוקה. "אגף תקציבים הצביע על תקצוב בחסר של התוכנית, גם משרד האנרגיה הוציא התייחסות שאומרת שההשפעה על הזיהום היא זניחה באופן יחסי. ההמלצה היא לפתח את המפרץ על בסיס התשתיות הקיימות ועל בסיס המפעלים הקיימים והתעשייה הקיימת וכן להכניס לה כלים מודרניים של הפחתת זיהום האוויר".
בלומנברג התייחס גם אל הדוח של KPMG שהוכן עבור רמ"י ולפיו הסבת שטח בזן לשטחי נדל"ן, מסחר ותעשייה תביא לתוספת של 140 אלף מקומות תעסוקה. "כרגע המדינה לא יודעת להתמודד עם המובטלים הקיימים ולא יודעת לנהל מבצעי השמה בהיקפים כאלה. ואילו הייתה יודעת לעשות זאת, מדוע שיעור האבטלה גבוה כל כך?".
אלטרנטיבה תעסוקתית
האם יש אלטרנטיבה תעסוקתית עבור עובדי בזן אם המפעלים ייסגרו?
ניר קנטור, מנהל איגוד תעשיות הכימיה בהתאחדות התעשיינים: "מרבית העובדים ירצו להישאר באזור המפרץ, במקום שבו הם מתגוררים עם משפחותיהם. באזור זה אין להם הרבה אפשרויות תעסוקה שבהן יוכלו להמשיך להשתכר באותה רמה - מדובר בשכר של כ־19 אלף שקל בממוצע ברוטו. למעט ההייטק אין את זה בצפון. אני לא רואה את האנשים האלה, שעובדים במשך 20־30 שנה בתעשייה, צווארון כחול, עושים הסבה להייטק כדי לקבל משכורות כאלה. זה אומר שהם יכולים להיות מחר שומרים בקניון או מקצועות מהסוג הזה. מבחינתם תהיה פה פגיעה קשה מאוד".
לדבריו, "תעשיית הכימיה בישראל מתפתחת לאט ומעט. יש לנו את אזור נאות חובב, אזור ים המלח ומישור רותם - אלו אזורים עם תעשייה מסוג זה. תיאורטית, אם יהיו עובדים מבזן שירצו לעבור לשם, ייתכן שזה יתאפשר. אבל להערכתי, רוב העובדים לא יצליחו למצוא עבודה בתעשייה דומה בשאר המקומות בארץ".
במהלך הדיון הסביר קנטור מדוע, לתפיסתו, העתקת המפעלים לדרום אינה אפשרית. "מדובר בשלושה מפעלים שמחוברים אחד לשני באמצעות מערכות תשתית, תהליך הייצור שהפך לסימביוזה מלאה בין החברות. פסולת של תהליך אחד הפכה לחומר גלם של תהליך אחר וכך הלאה. זה בנוי בצורה כזו שאם מפעל אחד מושבת - כולם מושבתים. בתי זיקוק בעולם ממוקמים לרוב בקרבת הנמלים, אחרת זה לא כדאי. באזור אשדוד יש כבר מפעל מתחרה אחר, אני לא רואה שמקימים שם מפעל בתי זיקוק. המשמעות היא שבזן נסגר".
אז מה לדעתך צריך לעשות?
קנטור הדגיש כי תקופת הקורונה הבליטה במידה רבה את הצורך של ישראל בעצמאות: "בתקופת הקורונה היינו זקוקים לחומרי חיטוי והלכנו לחפש בעולם. מה יהיה כשיהיה משבר עולמי אחר ונסגור את בתי הזיקוק? בתקופות משבר כל מדינה תרצה לשמור לעצמה את הסולר, הבנזין והדלק הסילוני שהיא מייצרת. ואז גם מטוסי הצבא שלנו לא יוכלו לטוס".
לדבריו, מאז ההפרטה של בזן ב־2007 השקיעה החברה סכומי עתק כדי להפחית את פליטות המזהמים. התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה כולה אחראית ל־10% בלבד מזיהום האוויר במפרץ, והיתר נובע מהתחבורה. "אנחנו משלמים על תדמית העבר.
היום התעשייה שם נקייה הרבה יותר. זה נכון שיש תחלואה גבוהה יותר באזור חיפה, אבל היא נובעת גם מהתחבורה. בזן מפתחת מוצרים חדשים, נקיים יותר. צריך לקחת את החברה, עם הבסיס הטוב שלה והידע שלה, ויחד איתה לפתח את דור העתיד. אנחנו לא צריכים להמר מתי יפסיקו להשתמש בדלק פוסילי, למדינה יש יעדים, אבל היא לא עומדת בהם".
הרצוג: "צמיחה בת־קיימא של המשק צריכה לנצל את כל היתרונות היחסיים של המשק, ואם אנחנו מסתכלים על הכלכל הישראלית, בתחום הזה של התעשייה הפטרוכימית יש לנו יתרון יחסי מובהק. מדובר בתעשייה עתירת הון, תעשייה עתירת ידע ואנרגיה - ויש לנו גם מקורות עצמיים של אנרגיה. לכן כאשר שואלים אילו תחומים כדאי לפתח בכלכל הישראלית, אז ברור שאנחנו רוצים הייטק וטכנולוגיה מתקדמת, אבל הן לא יכולות להיות הבסיס היחיד של הצמיחה של הכלכלה הישראלית. אנחנו צריכים עוד עוגנים. כאשר המדינה מפתחת תעשייה שיש לה יתרון יחסי, המדינה מרוויחה ומרוויחים גם העובדים - רמת השכר בתעשייה הכימית בחיפה גבוהה פי 2.2 מהשכר הממוצע במשק".
עוד הוסיף הרצוג: "המעבר לכלכלה דלת פחמן הוא נכון מבורך. אבל השאלה שהמדינה צריכה לשאול את עצמה היא איך עושים את התהליך הזה תוך עידוד הצמיחה והתעסוקה. לסגור מפעלים מבלי לייצר אלטרנטיבה תעסוקתית, גם לא מייצר צמיחה וגם לא פותר את הבעיה הסביבתית.
"למה? כי המשכנו לצרוך את הדלקים המזהמים והעברנו את הזיקוק לסין ולהודו, ששם כנראה תהליכי ייצור הם הרבה פחות מתחשבים בהיבטים הסביבתיים. לא באמת דאגנו לכדור הארץ, אלא החמרנו את הנזק הסביבתי. בעיית האקלים היא גלובלית, אי אפשר לעצום עיניים ולהגיד שאחרים ייצרו בשבילנו ואנחנו נרגיש את עצמנו נקיים".
מסע עולמי
הרצוג סיים את דבריו בהפניית מבט לעבר אירופה: "בעקבות משבר הקורונה, באירופה נתנו תקציבים לפיתוח תהליכים נקיים, לייצר כלכלת מימן - תעשייה מקומית שמתאימה את עצמה לעולם העתידי. זה גם מה שצריך להיות אצלנו. אנחנו גם צריכים לעבור לתחבורה נקייה, חשמלית. זה הפתרון האמיתי לבעיה הסביבתית".
נציג ההסתדרות, בלומנברג, אמר כי הממשלה צריכה לפתח פרקטיקה של הידברות עם ארגוני העובדים בעת קבלת החלטות מהסוג הזה, דבר שכבר קיים בארה"ב ובאיחוד האירופי. "הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן אמר שממשלתו לא מקדמת תהליכים לבדה, אלא יושבת עם העובדים בשולחנות עגולים ומייצרת פתרונות יחד".
לדבריו, גם במקרה של בזן, הפתרון צריך להיות טרנספורמציה לתעשייה מודרנית יותר וירוקה יותר. "יש לנו הון אנושי מוכשר מאוד, חלקם עם ותק של 20־30 שנה. אנשים שיודעים את המקצוע ורוצים להמשיך ללמוד. ארגון העבודה הבינלאומי הוציא אמנה לשילוב עובדים ומעסיקים ביחד עם המדינה במטרה להפוך מפעלים כאלה למודרניים יותר - 46 מדינות חתמו. איפה מדינת ישראל? ישראל החליטה להוציא בשלהי הממשלה הקודמת דוח של 82 עמודים, ויש לה חצי המלצה בנוגע לשילוב עובדים. 82 עמודים וההתייחסות לעובדים מסתכמת בחצי משפט".
בתשובה לשאלה על מדיניות הפיצוי, נציג ההסתדרות הכללית בלומנברג, המייצגת את עובדי בזן, אמר: "בזן לא צריכה להיסגר וצריכה להמשיך ולעשות תוכנית בת־קיימא שמשלבת את כל השחקנים יחד, ולא רוצה דוח חד־צדדי בתזמון הזוי (המלצת ועדת המנכ"לים - ס"ג). אני מאמין כי הממשלה החדשה, ובעיקר שר האוצר, הבינה את החשיבות של שיתוף פעולה ויצירת שולחנות עגולים עם ארגוני העובדים והמעסיקים, וזאת הזדמנות לעשות תהליכים משותפים.
זה שאני אגיד שידרשו פיצויים מוגדלים ופנסיית גישור זה טוב ונחמד, אבל זאת לא המטרה שלנו. העובדים רוצים תעסוקה, הסוגיה של הפיצויים נעשית כשיש תהליך חד־צדדי ולא משולב. במקומות שבהם מייצרים תהליכים משולבים, מייצרים רשת ביטחון והכשרות ורציפות תעסוקתית, יש פחות סכסוכי עבודה ויש פחות צמיגים שרופים. בשורה התחתונה, אני לא מאמין שבזן ייסגר".