במהלך השנה שעברה, התפרצה בעולם מגפת הקורונה. מדינות רבות, ובכללן ישראל, נקטו בצעדים חריפים למיגור המגפה, ביניהם סגרים ובידודים, שייצרו מצב כלכלי חדש ומורכב עבור הפרטים, החברות והמשק כולו. המצב החדש הביא לצורך ליישם פתרון כלכלי אפקטיבי ורחב היקף. בתוך כך, עלתה סוגיית שימוש בשיטת הכנסה בסיסית לכל, שרעיונות מתוכה ייושמו באופן חלקי וזמני במדינות שונות בעולם. בימים אלו, בהם נראה כי הקורונה מתפרצת מחדש, ומתחדדת ההבנה כי אולי היא תישאר איתנו לאורך זמן, על כל השלכותיה הכלכליות, שיטת הכנסה בסיסית לכל הופכת לסוגייה רלוונטית מתמיד.
הכנסה בסיסית לכול (UBI - Universal Basic Income) היא שיטה כלכלית, לפיה המדינה מעבירה תשלום תקופתי אחיד, לרוב מידי חודש, לכל איש ואישה בגירים במדינה. התשלום אינו כפוף למבחני הכנסה וגם לא להתחייבות לבצע עבודה בתמורה לכך, בכוונה להבטיח לכל אדם הכנסה מינימלית בסיסית למחייתו. לשיטת ההכנסה הבסיסית לכל ישנן כמה מטרות. המטרה הראשונה היא לאפשר לאנשים חופש ללא תנאי, כבסיס לחיים בעלי משמעות. השנייה היא למגר את העוני ואת חוסר השוויון בין הפרטים. המטרה השלישית היא לבטל את כל שאר שיטות הסעד הקיימות, שנתפסות על ידי הוגי השיטה, כמסורבלות, כלא אפקטיביות, וככאלה שיוצרות תיוג שלילי כלפי הפרטים הנזקקים להם.
הוגי דעות וכלכלנים רבים תמכו בשיטה זו, כבר מהמאה השמונה עשרה, ביניהם הכלכלן ג'ון סטיוארט מיל, מרטין לותר קינג, וזוכי פרס נובל לכלכלה מילטון פרידמן וג'וזף שיטגליץ. עם עליית הרעיון מחדש בשנים האחרונות, ניסויים בקנה מידה קטן נערכו במקומות שונים בעולם, ביניהם: קנדה, ארצות הברית, הודו, דרום אמריקה, אפריקה ופינלנד. מסקנות ראשוניות מהניסוי בפינלנד הצביעו על תוצאות חיוביות, ובתוכן שביעות רצון גבוהה מהחיים, הגברת תחושת הרווחה והבטחון בעתיד הכלכלי. בדומה, רעיון זה עלה גם בישראל, ומנהלת המידע והמחקר של המוסד לביטוח לאומי, העלתה הצעה להפעלת השיטה במסגרת ניסוי שיאפשר לבחון את התאמתו לחברה הישראלית.
יחד עם ההבנה על יתרונות השיטה, ביקורת משמעותית לגביה, הובעה עליה על-ידי כלכלנים שונים. ביקורת מרכזית כיוונה לטענה כי הכנסה בסיסית כזו תפגע במוטיבציה של הפרטים לעבוד, תפגע במוטיבציה שלהם לפתח את ההון האנושי שלהם על-ידי לימודים והכשרה, ותזיק למשק כולו. ביקורת חשובה נוספת, ביקשה לבחון את היעילות של ההשקעה, לעומת השקעות אלטרנטיביות שניתן לעשות בכספי תשלומים אלו, בהיבטים אחרים נדרשים במשק, כתשתיות, בריאות, רווחה וחינוך.
תקופת התפרצות מגפת הקורונה הייתה הזרז ליישום חלקי של שיטה זו במדינות שונות בעולם ובתוכן ישראל, כשיטה להתמודדות עם המשבר הכלכלי שיצרה המגפה. כך למשל מדינות כארצות הברית, קנדה וברזיל, העבירו מספר תשלומים לאזרחים, לתקופות מוגבלות של כמה חודשים. במדינות נוספות כאיטליה וספרד, הוגברו הקריאות ליישום שיטת ההכנסה הבסיסית לכל. גם בישראל הממשלה נתנה לאזרחים כמה מענקים והלוואות, שהיו בעלי דמיון לשיטת ההכנסה הבסיסית לכל, אך הם היו בקנה מידה קטן. בהתאם לשיח הכלכלי המתפתח בנושא, הפורום הכלכלי העולמי (World Economic Forum), קידם גם הוא את רעיון ההכנסה הבסיסית לכל במהלך מגפת הקורונה, וארגונים בינלאומיים נוספים פרסמו יוזמות להנחלת השיטה במדינות שונות בעולם.
עם התפתחות החיסונים, שסופקו באופן מהיר במדינות שונות בעולם, נראה היה כי הושגה שליטה, גם אם לא מלאה על המגפה, וממשלות השיגו את צעדיהן החריפים, במטרה להחזיר את המשק לפעילות רגילה. ביחד עם כך, נערכו הממשלות להפסיק את התשלומים והמענקים לאזרחים, מתוך צורך תקציבי ובמטרה להחזיר את הפרטים להשתתפות מלאה בשוק את העבודה. בחודשים האחרונים, אנו חווים התפרצות מחודשת של הקורונה, הפעם מזן דלתא, שלעת עתה מתפשטת בעולם ובישראל במהירות יחסית. התפרצות זאת, עשויה להעלות מחדש את ההבנה, כי נדרשת חשיבה מדינית כלכלית מחודשת, המצריכה יישום ארוך טווח של פתרונות כלכליים שונים מהפתרונות שהיו טרם תקופת המגפה. לפיכך, יתכן כי קורונה דלתא תהיה הטריגר לקונצנזוס אודות הרלוונטיות של שיטת הכנסה בסיסית לכל, והצורך ביישום חלקי או מלא שלה.
לי-נוי גרין היא ראשת תחום ומרצה בתוכניות התואר הראשון במכללה האקדמית רמת-גן. לי-נוי הינה חוקרת בתחום הכלכלה ההתנהגותית, ועוסקת בשאלות הנוגעות לכוחות החברתיים-תרבותיים המשפיעים על אופן קבלת החלטות הכלכליות האישיות שלנו וכן על השפעתם על מדיניות ציבורית.