1. סיכום שנת קורונה
הקורונה: בסקר חדשות ערוץ 12 שנערך בתחילת דצמבר "זכתה" הקורונה לדירוג נמוך ביותר בהתעניינות הציבור - 6% בלבד מהנשאלים טענו שהם מוטרדים מהנגיף. הקורונה הפכה למשעממת, כי אז עדיין חגגו את הניצחון על זן הדלתא, ומצב התחלואה נראה טוב מתמיד. אלא שאז הופיע האומיקרון והפך את הקורונה לרלוונטית מתמיד. שוב סגר עומד על הפרק וכבר מדברים על עשרות אלפי נדבקים ליום. מתברר שהקורונה בלתי ניתנת לחיזוי בדיוק כמו מזג האוויר.
ועדיין מפתיע וגם מאכזב לגלות שב־2021 "מומחים" למיניהם עדיין מחזיקים ביומרה לחזות את התנהגות הנגיף ולדעת כדי להתמודד איתו. אל תאמינו למי שגם ב־2022 ינסה לחזות את התפתחות הנגיף, השפעתו על מערכת החינוך ומתי יינתן החיסון הרביעי. האות התורנית בא'־ב' היוונית היא פאי, וייתכן שזה יהיה שמו של הווריאנט הבא.
הפוליטיקאים: לרגע אחד עוד היינו עלולים ליפול בפח ולהאמין שממשלת השינוי בראשות בנט אכן תעמוד בהתחייבויותיה ותשנה לטובה את מצב המשילות, המינויים הפוליטיים ויוזמות החקיקה.
מה שמפתיע ומאכזב הוא לא רק הנסיגה מההתחייבויות, אלא מהירות הבזק שבה זה קרה. הבטחות שניתנו הופרו בצורה סיטונאית. עצם הקמת הממשלה נעשתה בזכות הפרת נדרים מסיבית וחסרת תקדים, כמו ההבטחה של נפתלי בנט שלא לשבת בממשלה תחת יאיר לפיד או עם מנסור עבאס. מאז, ממשלת השינוי תופחת עם שרים, סגני שרים וחברי כנסת שהוכנסו בזכות החוק הנורווגי, אף על פי שהובטחו לנו 18 שרים בלבד. המינויים הפוליטיים לא פסקו, הכספים הקואליציוניים פוזרו והבטחות כמו תשלום דמי אבטלה לעצמאים נשארו על הנייר.
הדולר והבורסה: הדולר התקרב לקראת סוף 2021 לקידומת 2. תשואות קופות הגמל מתקרבות לשיא של 13%. הבורסה שברה שיאים כשמדד ת"א 135 עלה ל־28%, והסוף עוד לא נראה באופק.
ועדיין מפתיע לגלות שכל אלה שחשבו שהריבית אמורה לעלות ושוק איגרות החוב בדרך לקריסה, ממשיכים להתיימר לחזות את 2022. כפי שנאמר: תחזיות הן כמו בושם, נעים להריח אבל מסוכן לשתות. התנהגות הדולר בלתי ניתנת לחיזוי בדיוק כמו התנהגותו של רג'פ טאיפ ארדואן והלירה הטורקית, כי הכלכלה הישראלית כבר מזמן אינה מקומית אלא גלובלית. כדי לדעת מה יהיה עם הריבית חייבים להיכנס למה שעובר בראשו של יו"ר הפד האמריקאי, ולא של פרופ' אמיר ירון. הנגיד יפרסם ביום שני הקרוב את גובה הריבית, ולא בטוח שנכון לשעת כתיבת שורות אלה הוא יודע מה להחליט.
מצב התעסוקה: במשק חסרות עשרות אלפי ידיים עובדות, ואת זה מספר כל מעסיק. כולם משוועים לעובדים ולא רק בהייטק. זה כבר מובן מאליו - ידוע שבוגרי 8200 או אנשי סייבר מתחילים מחוזרים במשכורות של עשרות אלפי שקלים לחודש.
אבל גם בענפי תעשייה מסורתיים כמו המסעדנות, הבריאות והתחבורה משוועים לכוח אדם, הממאן להגיע. הממשלה נאלצת בלית ברירה לאשר ייבוא עובדים לענפי החקלאות, הבנייה וגם למלונאות. באמצע 2021 עוד היו שהאמינו שחל"ת הוא ההסבר לפינוק המובטלים מרצון, ושלאחר ביטולו כולם יסתערו על מקומות העבודה. מה רבה הייתה ההפתעה והאכזבה כשזה לא קרה.
שנתיים אחרי שהקורונה הפכה לעובדה מוגמרת, עובדי ענף התיירות, מלונאים, מורי דרך, סוכני נסיעות או עובדי ענף התעופה נאחזים בציפורניים בעיסוקיהם הנוכחיים. למרבה ההפתעה הם מסרבים להתפשר, בתקווה שמחר בבוקר יחזרו לעיסוקם המקורי.
הטייקונים: ביולי 2011 פרצה המחאה החברתית, שהייתה בפועל גם המחאה נגד מי שכונו "טייקונים". בהמשך התפשטה ואנשיה תקפו את מתווה הגז ואת כל מה שהסתמן כמעמד מועדף לבעלי ההון. באותו זמן פרץ לעולמנו גם המונח "ריכוזיות", שבהמשך הפך לפירמידות. מאז חלף עשור, וטייקונים כמו נוחי דנקנר, אילן בן דב ואחרים נעלמו מהזירה העסקית, ועדיין - המושגים האלה לא נעלמו מהשיח הציבורי. קחו לדוגמה את אלפרד אקירוב, שהוא "זן מודרני" של טייקון. הוא לא ריכוזי ויש לו ההון הנדרש לעשיית עסקים. האדון אקירוב מעוניין לרכוש את כלל ביטוח, ומאז הוא הוצב על הכוונת. מה שמפתיע הוא עוצמת העליהום, וזאת עוד לפני שהמפקח על הביטוח הספיק לעיין בבקשתו.
ויש כאלה שלמרבה ההפתעה והאכזבה עדיין לא נגמלו מהביקורת על מתווה הגז, שלדידם עדיף היה שישאר בבטן האדמה. לו זה היה קורה, משבר האנרגיה באירופה לא היה פוסח על ישראל. התורים בתחנות הדלק אצלנו היו ארוכים לא פחות מאלה שבבריטניה, ותעריפי החשמל היו עולים לא ב־4.9% - אלא מזנקים ב־49%.
2. נכנסו לאוברדראפט
בתום דיון סוער על קיצוץ מסגרות האשראי בכרטיסי האשראי, הודה יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ מיכאל ביטון (כחול לבן) כי לא צריך להצדיע אוטומטית למילה "רפורמה": "קיצוץ המסגרות הוא טעות, ויש לעצור את המהלך לשנתיים. זה סעיף דבילי שפגע בחלשים. האם צריך לקדם תחרות שבפועל פוגעת באזרחים? אחרי 70 שנה ו־700 רפורמות, כשבירוחם יש רק סניף בנק אחד, מותר להודות בטעות ולתקן".
זו הפעם הראשונה שבה פוליטיקאי מודה בפה מלא שאחת הרפורמות הבנקאיות שיזם שר האוצר לשעבר משה כחלון נכשלה. מדובר בהחלטה על הוצאת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים וקיצוץ של 50% במסגרות האשראי ללקוחות. ח"כ מיכל שיר (תקווה חדשה) אפיינה את תמונת המצב בצורה מדויקת: "הניתוח הצליח והחולה מת".
אדריכל הרפורמה היה דרור שטרום, שהשתתף בישיבת הוועדה בזום וניסה להגן עליה. לפי הנתונים שלו הרפורמה בבנקאות דווקא הצליחה: העמלות הנגבות מבתי העסק ירדו משנת 2017 ב־14% ריאלית, האשראי הצרכני לציבור ירד במחצית האחוז, והריבית הריאלית ב־10%. עם זאת, שטרום מודה שהדרך שבה יושמה הרפורמה הייתה עקומה. במקור, הכוונה הייתה למנוע לחלוטין מהבנקים את היכולת להנפיק כרטיסי אשראי. הפשרה הייתה שיותר להם להנפיק כרטיסים, אך מסגרות האשראי ללקוחות יקוצצו במחצית כדי לעודד תחרות.
את מחיר הקיצוץ עלולים לשלם 400 אלף לקוחות מוחלשים, שמסגרות האשראי שלהם יופחתו והם יאלצו לחפש פתרונות יקרים. קיצוץ המסגרות הוא צרה אחת בלבד. כשהוחלט על הפרדת ישראכרט מבנק הפועלים ולאומי קארד מבנק לאומי, הבעלים החדשים העלו את הריבית, והלקוחות שילמו יותר.
תמונת מצב זו אינה חדשה לקוראי המדור. בזמן אמת נכתב כאן שבשונה מרפורמת הסלולר, הרפורמות הבנקאיות ייכשלו, שכן המחירים לא רק שלא יירדו אלא יעלו. הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים הייתה תקדימית ברמה הבינלאומית. אבל כשמסמנים את המטרה, הכל כשר. וכאילו הלקח לא נלמד, כעת שטרום ופרופ' אבי בן בסט ממליצים לשר האוצר להורות לדיסקונט להיפרד עד סוף 2022 מהחזקותיו בוויזה כאל (הבנק היחיד שמחזיק עדיין בחברת כרטיסי אשראי). בזכות ההחזקה בוויזה כאל דיסקונט הוא אחד ממחוללי התחרות בשוק. הריבית בוויזה כאל ירדה בשנים האחרונות וגם העמלות. הוצאת כאל מדיסקונט תחליש אותו מול לאומי והפועלים. אם לבנק מזרחי טפחות הותר לרכוש את בנק אגוד כדי שיתחרה מול הגדולים, אין סיבה למנוע זאת מדיסקונט.
רפורמת האשראי לא הייתה המקרה היחיד שבו המילה "רפורמה" מקדשת את המטרה. ועדת הכלכלה דנה לפני שבועיים בעמלות הגבוהות (6 שקלים ויותר) על משיכת מזומן בכספומטים החוץ־בנקאיים. הדבר נובע מהחלטה פופוליסטית נוספת, שחייבה את הבנקים למכור לפני מספר שנים את חברת שב"א העוסקת בסליקת מכשירים אוטומטיים, ואסרה עליהם להתחרות בשוק. כצפוי וכפי שהערכתי, משיכת מזומנים - שהייתה כרוכה עד אז בעמלה בנקאית של 1.3־1.8 שקלים לפעולה - הוקפצה על ידי המפעילים הפרטיים, והנפגעים היו הלקוחות.
קשה כמובן להתעלם מ"רפורמת קליק", שהושקה לפני שלושה חודשים במטרה לעודד את התחרות דרך הקלת מעבר לקוחות בין בנקים. זה לא מקרי שאחרי שנים של יובש פצחו הבנקים בקמפיינים פרסומיים לעידוד מעבר הלקוחות. אגב, בהקשר זה בולט הקמפיין המושקע של דיסקונט בכיכובה של רותם סלע. סלע והלקוחות רקדו אל הבנק לצלילי מוזיקת דהרת הוולקירות מהאופרה של וגנר. בעקבות תלונה על השמעת וגנר הוחלפה המוזיקה לשירת המקהלה "האודה לשמחה" מהסימפוניה התשיעית של בטהובן.
אז האם "רפורמת הקליק" גרמה לתזוזה טקטונית ולמעבר מסיבי של לקוחות בין הבנקים? לפי נתוני הפיקוח על הבנקים מהחודש שעבר, המעבר הסתכם ב־10 אלפים לקוחות בלבד, וזה אפסי במונחי הבנקים. לקוחות שרצו לעבור שוכנעו להישאר לאחר שהובטח להם מקצה שיפורים בתנאים. רפורמת המעבר בקליק הייתה כרוכה בהוצאה בנקאית הנאמדת בחצי מיליארד שקל. האם המאמץ וההוצאה היו שווים? התשובה היא שכאשר מדובר בבנקים הכל מותר.
בעצם לא מדויק. ח"כ ביטון הודה שהוא אומנם לא קונה את כל מה שהבנקים הגדולים מספרים לו, אבל "אני לא מתאהב בשנאת בנקים. הכנסת טעתה בכך שהסכימה לאשר את צמצום מסגרות האשראי, וזה לא משנה מי ישב כאן. אנחנו יודעים להגיד שטעינו".
3. אסם מוכרים לוקשים
רשות התחרות, שחקרה בחודש שעבר מנהלי רשתות שיווק כמו איציק אברכהן משופרסל ורמי לוי בחשד לתיאום מחירים, טעתה קשות. הכתובת לטענותיה או לחקירותיה אינה רשתות השיווק אלא יצרנים דוגמת אסם. החברה הוכיחה השבוע שעם כל הכבוד לטענות על יוקר המחיה היא מצפצפת על הצרכן, מעלה מחירים ב־4.6% בממוצע ומאכילה אותנו לוקשים.
התעלמות כזאת מרחשי לב הציבור לא הייתה כאן מעולם, אבל כיצרנית המזון הגדולה בישראל, הנהלת אסם, בראשות המנכ"ל אבי בן אסייג, יכולה להרשות זאת לעצמה.
אז מה עושים? ציבור הלקוחות חייב להוכיח לה את ההפך. אם פוליטיקאים כמו שר האוצר ליברמן או יו"ר ועדת הכלכלה ביטון מגלים אדישות, הצרכנים מוזמנים להצביע ברגליים, כפי שמשתקף מהסיפור הבא: השבוע פרסם אוהד חמו כתבה מצוינת בחדשות 12 על הישראלים שעורכים קניות ביישובים ערביים דוגמת ברטעה (שחלקו ברשות הפלסטינית). כשהישראלים נשאלו איך ייתכן שהמחירים שם נמוכים לעתים במחצית מאלה שבישראל, הם השיבו ללא היסוס שהיצרנים בישראל מתנהגים בצורה חזירית.
אז נכון שיש הסברים מסוימים לפערי המחירים, כמו תשלומי המסים הנמוכים במגזר, שכר עבודה, דמי שכירות לא גבוהים ופערי תיווך אפסיים. אבל כל אלה מסבירים פערים של 10% או אולי 20%, לא פערים של 50% ואולי יותר.
ההסבר לתופעה הרבה יותר פשוט: המוכרים ביישובים הערביים חזיריים פחות ומוכנים להסתפק ברווחיות נמוכה. הנהלת אסם, המגלגלת מחזור מכירות של יותר מ־4 מיליארד שקל, לא שמעה על האפשרות הזאת.
את ההסבר שלפיו "חומרי הגלם, האריזה ועלויות השינוע זינקו בעשרות עד מאות אחוזים באופן שלא נראה כמותו בעבר וכי השלכות המגמה מסתכמות בעלויות חסרות תקדים בהיקפן", יש לדחות על הסף. אסם מעוניינת פשוט להרוויח עוד כמה גרושים.
הביקורת התקשורתית החריפה מנעה עד היום את העלאת המחירים, אבל נראה שהבושה של הנהלת אסם נעלמה. אם היא תעמוד בפני הלחץ הציבורי ולא תתקפל, הבאים בתור יהיו יצרני מוצרי החלב, ובראשם תנובה ושטראוס. לכן צריך להפעיל את כל הכוח ולמנוע מאסם את המהלך. זה צריך להתחיל במערכת הפוליטית כפי שנעשה לפני שלוש שנים על ידי שר האוצר לשעבר כחלון, זה צריך להימשך בהתנהגות הצרכנים, וזה חייב לכלול את הרשתות הקמעונאיות שימנעו את ההעלאה. עם כל הכבוד לאסם, ניתן יהיה להסתדר לפרק זמן מסוים גם ללא טייסטר'ס צ'ויס, במבה או החטיפים האחרים.
4. עצמאי בשטח הפקר
האסיפה הכללית של ארגון העצמאים להב אישרה אתמול את בחירתו של עו"ד רועי כהן לנשיאות הארגון לתקופת כהונה נוספת. כהן התמקד בשנתיים האחרונות במאבק של ארגוני העצמאים לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו עקב הקורונה. כשסוף־סוף חשב שהעסקים ממריאים למסלול הרגיל, הגיע האומיקרון והוכיח שעוד נכונו להם ימים קשים.
"תמו ימי החסד של הממשלה הזאת. למרות שיש לנו בממשלה נציג של העצמאים (סגן השר אביר קארה, ממייסדי תנועת "השולמנים" – י"ש) היא שמה פס על העצמאים. לא יכול להיות שיטילו עלינו מגבלות נוספות ללא פיצוי", אומר כהן ומוסיף: "מדברים על פיצוי של 430 שקלים עבור הבידוד לכל השבוע? זה לעג לרש. אתה מבין שעצמאי יקבל 61 שקל ליום על יום בידוד, שזה פחות משעת עבודה אחת? הממשלה לא מותירה לנו ברירה אלא לשוב ולצאת לרחובות. חשבנו שכל זה כבר מאחורינו".
השטח מתחיל לבעור. מאות מורי דרך ועובדי ענף התיירות הפגינו השבוע וחסמו את צומת עזריאלי ואת נתיבי איילון בדרישה לפתוח את השמיים לתיירות. אבל ענף התיירות הוא רק פן אחד של צרות העצמאים. חיי היומיום בשטח נראים עגומים. צמרת אביבי, מנכ"לית ארגון מורי תוכניות העשרה וחוגים (תל"ן), מטפלת בלימודים המשלימים שבאחריות הרשויות המקומיות. חלקן, כמו עיריית הרצליה, החליטו לוותר עליהם. "אין לנו אבא או אמא ואנחנו עומדים מול שוקת שבורה", היא אומרת לי.
טלי לאופר, מנכ"לית התאחדות סוכני הנסיעות, יוצאת נגד האפליה בין תיירים נכנסים לתושבים ישראלים, וקובלת על כך שהפיצוי שניתן בפועל לנפגעים בענף הוא חלקי. "המדינה משיתה הרס על ענף התעופה והתיירות ומקריבה אותנו", היא אומרת. אלי מילוא, מנכ"ל אגודת מורי הדרך, עונה "יכול להיות יותר טוב", בתשובה על שאלתי: מה נשמע? "מורי הדרך במצב הגרוע ביותר בעקבות המשבר, ושלושה מהם כבר התאבדו. ברור לכל בר־דעת שענף התיירות הכלל עולמי נמצא במצוקה, והנתונים מכל העולם מראים שהמצב היום יותר גרוע מזה שהיה אחרי מלחמת העולם השנייה.
"למרות שישראל בעמדת פתיחת מצוינת לענף התיירות, כי אדם מאמין מהעולם רוצה להגיע לארץ הקודש, אנחנו במלכוד. שר האוצר רוצה לשלוח אותנו ללמוד מקצוע חדש, למרות שרבים מהמורים כבר בגיל שלא ניתן להחליף בו מקצוע, וגם אם כן - לא בטוח שתהיה להם עבודה". אבירם אלון, מנכ"ל התאחדות אולמות האירועים, חושש שהמגבלות על התקהלויות יחזירו את מצב הענף למשבר של לפני שנה ויעמידו את הזוגות שהזמינו אולם במצב של חוסר ודאות.
ראשי ארגוני העצמאים מדברים מדם לבם. הם מעוניינים לעשות הכל כדי לחזור לעבוד. אף על פי שהממשלה משדרת שאין בכוונתה להטיל סגר, היא מפזרת סימני שאלה ומשרה אווירת נכאים שגורמת לציבור להתרחק מכל פעילות ולהישאר בבית. במצב הזה היא גם חייבת לפתוח את הכיס ולפצות.
5. הבחירות של היו"ר
בימים האחרונים אין רגע דל בהסתדרות. לא עובר יום שבו היא אינה תופסת כותרות. פעם זה הסכם קיבוצי נוסף ופעם התייחסות של ראשיה לנושא כלכלי שעל הפרק. האם יש לכך קשר לבחירות המתקרבות?
"מה פתאום. אין לזה שום קשר. שאנשים ידברו. אני נע קדימה", אומר לי יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד בראיון לסיכום השנה. עם או בלי קשר, השבוע אישרה הנהלת ההסתדרות את התקציב ל־2022, בהיקף 839 מיליון שקל. "התקציב נבנה במטרה לשפר את פעילות האיגודים ולחזק את מערך ההדרכה וההשכלה. הקדשנו משאבים גם למוצרים חדשים שנותנים ערך מוסף", אומר בר דוד, שסוגר שלוש שנות כהונה כיו"ר ההסתדרות.
"אני מדבר על הגברת הפעילות באגף לאיגוד מקצועי והגדלת מספר החברים. אני מדבר על תמיכה במאבקים חברתיים, מימון הכשרות מקצועיות, מתן סיוע לחברים שנקלעו למצוקה בעקבות משבר הקורונה. התקציב יאפשר עידוד השכלה גבוהה במסגרת תוכנית 'לומדים ומתקדמים', הרחבת השירותים המסובסדים באמצעות מועדון 'ביחד בשבילך' ומועדון 'עובדים בריא'. חלק מהתקציב יופנה לצורכי חברי הסתדרות הגמלאים, להפיכתנו ל'ארגון ירוק' ולפעילות של האגף לקשרים בינלאומיים".
אמרת שלפעילות הזאת אין קשר לבחירות, ובכל זאת איך אתה נערך אליהן, אפרופו כוונת עופר עיני להתמודד והמגעים של יש עתיד להצטרף לסיעה שלכם?
"הבחירות ייערכו במאי 2022. הוקמה ועדת בחירות וזאת הפעם הראשונה שהבחירות יהיו ממוחשבות ברמה הארצית. ישתתפו בהן 600 אלף מצביעים, שזה מספר המצביעים הגדול ביותר בבחירות כלשהן חוץ מהכנסת. התוצאות הסופיות יתקבלו בתוך שעתיים. אנחנו לא יודעים את רשימת המועמדים הסופית ואילו סיעות ישתתפו. את זה נדע בסביבות ינואר־פברואר. ברור שסיעת עוגנים, שבראשה אני עומד, משתתפת. מתקיים שיח מכובד עם יאיר לפיד על הצטרפות יש עתיד לסיעה. ההבנה היא שהוא יתמוך בי תמורת ייצוג נאות במוסדות ההסתדרות. יש מו"מ מתקדם שעדיין לא הסתיים".
האם אינך חושש מהצטרפותו למרוץ של עיני?
"אני לא יודע אם הוא החליט להתמודד, אבל הבנתי שיש סיכוי שכן. אני יכול לומר שאותי לימדו שלא הולכים אחורה (לתפקיד שבו כבר היה – י"ש) אלא קדימה. אבל כל אחד עושה את השיקולים שלו ואת מה שהוא מבין. זה תהליך דמוקרטי. מי שרוצה לעלות למגרש ולהתמודד מולי מוזמן להיות מנוצח על ידי, אבל תהיה לו משימה לא קלה. עופר עיני הפסיק לייצג עובדים, הוא מייצג הנהלות. שבוע אחרי שהוא עזב את התפקיד הוא ייצג את דיסקונט ואת אל־על. הייתי מצפה ממנו לייצג רק עובדים. הוא הולך להנפיק בבורסה את אחת החברות שלו (הכוונה היא להנפקת חברת עושרד באמצעות מיזוג עם השלד הבורסאי וונטייז - י"ש). איך במצב הזה הוא מתיימר לייצג עובדים? אני לא יודע למה הוא שוקל להתמודד, אבל כל אחד והשיקולים שלו. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית. אבל אני לא מודאג. אני אנצח בגדול כל מועמד שיעמוד מולי, כולל עופר עיני".
איך נערכתם בהסתדרות לגל החמישי של הקורונה?
"יש לנו הסכמים בנושא שמבטיחים את עובדי אל־על. אם תהיה עבודה מהבית או בקפסולות, ניערך לפתרון. אם יהיה סגר, ההסכם שנחתם יעניק גמישות בתעסוקה. עובדים יעשו עבודות אחרות, כמו שבעבר מצילים הפכו לפקחי קורונה או חילקו אוכל לקשישים. במגזר הציבורי יש פתרונות ויש גם הסכמים לגבי תשלום לעובדים שנכנסו לבידוד. אני מקווה שהגל החמישי יהיה מהיר וקצר, ואם יהיה צורך, נפעיל את ההסכמים הקיימים.
"אני בדעה שלא צריך לעשות סגר, והממשלה גם לא הולכת על זה. אעשה כל מה שצריך שלא יהיה סגר, ואני מקווה שהכל יישאר פתוח. אם ייסגרו מקומות עבודה בענפי התעופה והתיירות, יימצא מנגנון פיצוי. הממשלה לא תוכל להתעלם מהפגיעה הנקודתית בענף התעופה. ההנחה היא שהגל יחלוף תוך חודש־חודשיים. אני מצפה שהאוצר לא יהיה עם יד קפוצה אלא יבוא עם גישה של חמלה כדי שמקומות עבודה לא יקרסו. הסכם הקורונה שהוארך נותן פתרונות למקומות בעייתיים. אם נמל התעופה ייסגר יימצא פתרון לעובדים".
שר האוצר המליץ למורי הדרך לעשות הסבה מקצועית. מה דעתך?
"אני לא מקבל את האמירה הזאת, ואני יודע שהוא התנצל עליה. אי אפשר להגיד דברים כאלה. כל אחד שיעשה את החשבונות שלו. למורי הדרך קשה לעשות שינוי אחרי 30 שנה. אם מדובר בצעירים, אז הם צריכים למצוא תחליף עד יעבור זעם. צריך לדעת לחבק את העובדים ולחפש פתרונות ולא לתקוף".
אם תשאל מעסיקים, יש עובדים שפשוט לא רוצים לעבוד. יש טענה שהם מפונקים.
"זאת תופעה כלל עולמית. הקורונה שינתה את עולמות העבודה, וצריך לדעת להתמודד עם התופעה. האבטלה בישראל כבר ירדה לממדים שלפני הקורונה. נכון שיש מחסור בידיים עובדות והמדינה צריכה לדעת להתמודד. אנחנו, בשיתוף מנהלת המעסיקים ונשיאות המגזר העסקי, עושים הסבות מקצועיות. חייבים לתת למעסיקים מענקים כדי שיקלטו עובדים. מביאים לישראל עובדים זרים כי ישראלים פשוט לא רוצים לעבוד במקצועות מסוימים. מה לעשות? חלק מהעובדים מפונקים, אבל זאת תופעה כלל עולמית וצריך לדעת להתמודד איתה".
בשלוש שנות כהונתך נרשמה רגיעה יוצאת דופן ביחסי העבודה ולא היה אפילו יום אחד של שביתה. איך זה קורה?
"תשמע, אנחנו נמצאים באחת התקופות הקשות ביותר למשק, הפועל זה שנתיים תחת הקורונה. עד לאחרונה לא היה תקציב והיו ארבע מערכות בחירות. בכל הזמן הזה גיליתי אחריות ובמקביל הייתי עסוק בבלימת יוזמות פגיעה בהסתדרות ובעובדים של שר האוצר הקודם ישראל כ"ץ. כולם טורפדו ללא שביתה בזכות מדיניות נכונה. כ"ץ איים לרסק את המגזר הציבורי אבל בסוף לא קרה כלום. כשהמדינה במצוקה בקורונה, זה לא הזמן לשרוף צמיגים אלא לקדם את המשק. לכן הלכנו לעסקת החבילה, שבה הסכמנו רק להקפאת שכר ב־2022. כל מה שביקשתי במו"מ עם ליברמן, כולל העלאת שכר המינימום, הושג בעסקה. בסוף, עוצמת ההסתדרות נמדדת בעוצמה המוסרית שלה ובאחריות והממלכתיות. שבתי מספיק בימי חיי, וכשיהיה צריך לשבות אז אני יודע גם לשבות".
יזמת בשבועות האחרונים הסכמים קיבוציים בחברות כמו הפניקס, פרטנר, דיסקונט ומטבחי רגבה. מה צפוי בהמשך?
"אני עובד בשיתוף יו"ר האגף לאיגוד המקצועי ויהיו עוד הסכמים קיבוציים. אנחנו מקדמים סקטורים במגזר הציבורי והפרטי. העובדים סוף־סוף מרימים את הראש, וההסתדרות הולכת קדימה ולא לאחור. בזכות עסקת החבילה ייחתמו בקרוב הסכמים עם עובדי המינהל והמשק בבתי החולים הממשלתיים, כמו שנחתמו בשירותי בריאות כללית. הצעד הבא יהיה טיפול בעובדי מד"א, ובחודשיים הקרובים ייחתם הסכם קיבוצי גם עם הסייעות בבית הספר ובגנים. זה כוחה של ההסתדרות".
ואתה רוצה להגיד לי שאין להסכמים שום קשר עם הבחירות המתקרבות?
"מה זה קשור לבחירות? עסקה החבילה הגיעה יחד עם אישור תקציב המדינה שאושר ללא קשר לבחירות להסתדרות. האם ההסכם הקיבוצי שנחתם השבוע בדיסקונט קשור לבחירות? בתי החולים ומערכת הבריאות עובדים תחת קורונה שנתיים וקורסים תחת הנטל וצריך לדאוג להם. מצדי שאנשים ימשיכו לדבר. מה אכפת לי. אני נע קדימה ומתקן עיוותים כל הזמן. כך פעלתי בתפקידיי בעיריית ת"א, בהסתדרות המעו"ף, ברשויות המקומיות ובכל מקום אחר. ההסתדרות נעה קדימה כל הזמן ומטפלת בשכר המינימום, בפנסיות של האנשים, ותרחיב את סל הפתרונות לעובדים תוך מתן תחושה של שייכות. אנחנו משנים את התדמית והופכים להיות רלוונטיים יותר מאי־פעם. אנחנו נמצאים בשורה הראשונה של קבלת ההחלטות ולא בשורה האחרונה של היציע".
האם אתה מוטרד ממצב העוני כפי שמשתקף מהנתונים?
"בהחלט כן. אכן יש עוני אבל אנחנו מטפלים בנושא בכלים שלנו ככל האפשר. אחד הכלים החשובים לטיפול בעוני ולצמצום פערים זה הקצבאות, אבל זה לא בידיים שלנו. הכלי השני הוא העלאת שכר המינימום, והשכר הולך לעלות ל־6,000 שקל. כל עובד בחנות או מוכר במסעדה שצמוד לשכר המינימום יקבל בקרוב עדכון לשכרו".
