מחפשי מפתחים, על מיקור חוץ בנפאל כבר שמעתם?
"התחלנו לעבוד עם נפאל לפני כארבע שנים. זיהינו הזדמנות", מספר נמרוד ברגר, מנכ"ל חברת Kavadev, שמספקת פתרונות למיקור חוץ בנפאל לחברות הייטק ישראליות.

ברגר, המשמש גם קונסול הכבוד של נפאל בישראל, מסביר: "הרציונל הוא להשיג מפתחים איכותיים בעלות הכי טובה שיכולה להיות, ולכן יש כל הזמן סוג של מרדף אחרי מקומות שיכולים לספק איכות מתכנתים גבוהה במסגרת עלות אפקטיבית ביחס לפתרונות אחרים".

נמרוד ברגר, מנכל חברת Kavadev  (צילום: יחצ)
נמרוד ברגר, מנכל חברת Kavadev (צילום: יחצ)


מצאת זאת בנפאל?
"בנפאל מצאנו את האיזון המושלם. יש שם עובדים איכותיים מאוד עם אופי מתאים מאוד לתעשייה הישראלית. אנחנו אוהבים אנשים יצירתיים, חרוצים, שחושבים מחוץ לקופסה. אחד היתרונות הבולטים שלהם הוא הנאמנות וההזדהות עם המותג. העובדים מזוהים עם הלקוח שהם עובדים בשבילו, עם החיבור שאנחנו עשינו".


תחתית החבית


הייטק בנפאל, אומר ברגר, הוא שוק יחסית צעיר. "מדובר במדינה של 30 מיליון איש. נכון להיום יש בה כמה עשרות אלפי עובדים בתחום. יש שם כמה שנים פעילות של חברות הייטק אמריקאיות ואוסטרליות, וגם אנחנו הצטרפנו לטרנד הזה. אנחנו ממש מגרדים את תחתית החבית מלמטה אבל רואים את הפוטנציאל. הצורך בישראל למפתחים הוא עצום ובלתי נדלה".

איך אתם מאתרים את העובדים הללו?
"אנחנו פעילים בקטמנדו, המטרופולין הכי גדול בנפאל. העובדים שלנו הם בוגרי אוניברסיטאות ומכללות בנפאל בתחומים הרלוונטיים, וגם בוגרי אוניברסיטאות בינלאומיות, כי בנפאל מקובל מאוד לעשות חילופי סטודנטים. כשיש דרישה מלקוח ישראלי להקמת צוות חדש, הצוותים שלנו בשטח מפרסמים באתרים שונים וגם באמצעות חברות השמה מקומיות - ו'צדים' מועמדים מתאימים. זה לא פשוט, אבל אנחנו גדלים בכל חודש. השוק הזה גדל כל הזמן. פעמים רבות אני גם מוציא עובד ממקום אחר, כי לעבוד בחברת הייטק ישראלית נחשב אטרקטיבי מאוד מבחינתם".
כרגע, מספר ברגר, יש לחברה שלושה מרכזי פיתוח בקטמנדו עם כ־200 עובדים, ועשרות חברות ישראליות משתמשות בשרותיהם. "מפתחים מנפאל זו עדיין לא אופציה מוכרת כמו למשל אוקראינה, שהייתה המיינסטרים בתעשייה לפחות עד המלחמה. אבל אנחנו עושים מאמצים להכיר את האלטרנטיבה הזאת לאנשים, וזה גם עובר מפה לאוזן. ככל שהפעילות מוצלחת, אנשים מספרים אחד לשני".

חברות שמחפשות מפתחים לא סקפטיות לגבי האופציה הזאת?
"אני חושב שאנשים יותר סקרנים מאשר סקפטיים. אנשים עדיין תופסים את נפאל כמקום לטרקים אחרי צבא. לי זה נראה הכי טבעי בעולם. אני מאוד מאמין במדינה הזאת".

לדברי ברגר, הביקוש אצלו למפתחים נפאלים עלה בעקבות המלחמה באוקראינה במאות אחוזים. "אתמול למשל היינו בשיחה ראשונה עם לקוח, שמשתמש בשירותים של מפתחים אוקראינים. עכשיו, לאור המצב, הוא רוצה לגוון, לא לשים את כל הביצים בסל אחד".

הכסף, טוען ברגר, מדבר בסופו של דבר. "בישראל עלות מעביד ממוצעת של מפתח Full Stack היא כ־13־14 אלף דולר, באוקראינה 6,500־7,000 דולר, ואילו בנפאל היא 3,500 דולר. עבודה עם נפאלים מוזילה בצורה דרסטית את העלויות", הוא אומר.

מה לגבי הרמה המקצועית שלהם?
"הצורה שבה זה עובד היא שבסופו של דבר הלקוח הישראלי מראיין את המפתח ומבצע את הגיוס בפועל. ייתכן שהוא יצטרך לראיין יותר, לא לגייס את הראשון או הרביעי. המועמדים שלנו בהחלט עונים לקריטריונים של חברות בהרצליה פיתוח וברוטשילד. אני גם מאוהב באופי שלהם, הם ישרים, נאמנים".

לדברי ברגר, נפאל אמנם לא תהפוך בעתיד להיות כמו הודו מבחינת היצע המפתחים שהיא תציע, אבל נפאל בהחלט "עשויה להיות והופכת להיות מרכז פיתוח בינלאומי בפועל.

"הודו היא מספר 1 בעולם מבחינת ספקי שירותים בכל תחום, בגלל הגודל שלה. אין ספק שאי אפשר להגיע לממדים של הודו, מדינה של יותר ממיליארד תושבים, שהיא מעצמה מהבחינה הזאת. אבל כאמור גם לנפאל יש פוטנציאל, והעדות לכך היא יותר ויותר חברות ישראליות וכן בינלאומיות שבחרו בנפאל כבסיס להקמת צוותים".


הקשר האוקראיני


"זה כשנתיים אנחנו עובדים עם ארבעה מפתחים מנפאל במקביל לארבעה מפתחים מאוקראינה", אומר רון ליברמן, סמנכ"ל הפיתוח ושותף בסטארטאפ Authomize, העוסק באבטחה של הרשאות. "כרגע שני מפתחים מאוקראינה הצליחו לברוח מהמדינה, ושניים אחרים תקועים במדינה ואנחנו מאוד דואגים להם. כרגע אנחנו שוקלים את הצעדים הבאים, מחכים לראות את ההתפתחויות. אם נראה שזה לא הולך שם לכיוון טוב, נצטרך לחפש עוד מפתחים במקום אחר - באירופה או בנפאל. בנפאל ראיינו לא מעט אנשים. יותר קשה למצוא טאלנטים בנפאל, יותר קשה למצוא אנשים עם ניסיון של הרבה שנים לעומת מדינות אחרות, אבל מצאנו כמה טובים מאוד".

רון ליברמן (צילום: בן מזרחי)
רון ליברמן (צילום: בן מזרחי)


ליברמן מוסיף: "אני חושב שלרוב חברות בוחרות לקחת נפאלים למשימות שדורשות מיומנות נמוכה יחסית. אנחנו דווקא כן חיפשנו מפתחים, ולכן גם היה לנו יחסית קשה לאתר חבר'ה טובים. מאגר הטאלנטים שם לא גדול, בניגוד לאוקראינה שיש שם טאלנטים והתחרות עליהם הייתה כמו בארץ. באוקראינה הייתי צריך לעשות תהליך מיון כמו לישראלים, לסיים אותו בתוך ימים ספורים, אחרת העובד היה נחטף. בנפאל כאמור גם מצאנו אנשים טובים, אבל זה היה קשה. הנפאלים כידוע מאוד זולים. מדובר במשכורות שהן 1/5 מישראל. יש לי בנפאל צוות במחיר שהוא פחות מעלות של מפתח אחד בארץ. בארץ עלות מעביד של מפתח היא 50־60 אלף שקלים, ואפילו יותר. בנפאל עלות מעביד למפתח היא 2,000־3,000 דולר לחודש".

מה יקרה לדעתך בעקבות המלחמה באוקראינה?
"אם המלחמה תימשך, רוב החברות יחפשו לעבור למקום אחר במרכז אירופה, שם המנטליות תהיה דומה לאוקראינה והמחירים יהיו דומים לאוקראינה. להעביר את כל הפיתוח לנפאל זה לא מציאותי. יש גם את האלמנט הזה שאתה רוצה לטוס, להיפגש עם המפתחים שלך מדי פעם, והלוגיסטיקה יותר קלה באירופה".

"למעשה, אחד הקשיים לעבוד עם מיקור־חוץ באופן כללי זו רמת הביטחון שיש לך בלחשוף את הטכנולוגיה לאנשים שאתה לא רואה אותם במשרד ביום־יום", אומר רועי קאשי, שותף, מייסד וסמנכ"ל טכנולוגיות של חברת ההייטק Elsight, המספקת פתרונות תקשורת לכלים בלתי מאוישים.

רועי קאשי (צילום: עדן גבאי)
רועי קאשי (צילום: עדן גבאי)


לחברה יש צוות פיתוח בארץ וגם בנפאל, עמו החלו לעבוד לפני כשנתיים. "כשהתחלנו לעבוד עם מיקור־חוץ זה היה בעיקר למשימות עם רגישות נמוכה, למשל לפתח את ממשק המשתמש", הוא מספר. "עם הזמן נצבר הביטחון בשיטת העבודה הזו (גם הקורונה תרמה לכך), למדנו איך עובדים ביחד, התייחסנו אל הנפאלים כחלק אינטגרלי מהצוות, וזה אפשר לנו בסופו של דבר גם לחשוף אותם לרבדים עמוקים יותר בתוך הקוד. כרגע יש לנו חמישה מפתחים בנפאל".

למה בחרתם דווקא בנפאל?
"לחלוטין בגלל המחיר. כשאנחנו מסתכלים על מתכנת נפאלי טוב, עלות המעביד שלו הרבה יותר נמוכה ממתכנתים מקבילים במזרח אירופה".

מהרמה שלהם אתה מרוצה?
"לגבי סטארטפים שמחפשים לפתח מוצרי ענן למשל, אז אין הבדל משמעותי ברמת המפתחים הנפאלים לעומת מקביליהם. במעטפת המוצרית אין הבדל מהותי ביכולת. אבל ככל שנכנסים יותר פנימה לליבה המקצועית, הרי שלמתכנתים מאוקראינה, למשל, יש יותר ניסיון בכך. באופן כללי, אני בדרך כלל לא לוקח ג'וניורים במיקור־חוץ. מראש מביא כאלה שיש להם ניסיון. בסופו של דבר, גם אני ומישהו נוסף מהצוות שלי בארץ ראיינו באופן אישי את המתכנתים הנפאלים. נתנו להם מבחני בית, ואכן מצאנו מתכנתים טובים".

"כמו כן", מוסיף קאשי, "יש לנו אינטרס שהם יהיו מרוצים ויישארו הרבה זמן. אז חלק מהעניין זה לשאול למשל את המפתח: 'האם תרצה להתנסות בטכנולוגיות נוספות? מה מעניין אותך עוד?'. התפיסה היא להסתכל על המתכנתים של קבלני משנה כמו אל המתכנת שאתה רוצה לדאוג לו ושמועסק אצלך באופן ישיר".

"אנחנו אפילו כבר נותנים למפתחים הנפאלים שמות ישראלים. ל־Umesh אנחנו קוראים מנאש. ל־Abhishek קוראים אבי", מספר גיא דורון, מנכ"ל Moblers, חברה לפיתוח מוצרים דיגיטליים שמקימה צוותים היברידיים של מפתחים ישראלים ונפאלים. "למשל מגיעה אלינו חברה עם איזשהו פרויקט. אנחנו מרימים צוות של מפתחים לטובת אותו פרויקט. הצוות הוא היברידי: חלק ישראלים שיושבים איתנו במשרד, וחלק יושב בנפאל", הוא מסביר. "שלוש שנים אנחנו עובדים בצורה כזאת. לפני כן עבדנו ככה עם אוקראינה. היה לנו קשה מאוד באוקראינה כי הרגשנו שלא כל כך אכפת להם מהפרויקט, לא היו ממש מסורים אלינו. הרגשנו שהם מורחים אותנו בזמנים. קצת קשה לי להגיד זאת עכשיו כשהמצב שלהם כזה, אבל זו האמת. אצל הנפאלים גיליתי הרבה יותר אכפתיות, מסירות אלינו, רצון לעזור. הצוות בנפאל גם יותר זול מאוקראינה.

גיא דורון (צילום: מרב אלון)
גיא דורון (צילום: מרב אלון)


"לעומת זאת, אצל האוקראינים האנגלית הרבה יותר טובה והרבה יותר קל לתקשר איתם. לנפאלים אומנם יש אנגלית טובה אבל המבטא כבד מאוד, ולפעמים קשה לתקשר. הדבר הנוסף זה הפרשי השעות. באוקראינה ובישראל הזמן הוא זהה, וזה מאוד נוח. בנפאל הם ארבע שעות קדימה, כלומר מתחילים לעבוד מוקדם מאוד ומסיימים מוקדם יחסית אלינו".


עוד לא מיינסטרים


כרגע לטובת פרויקטים של Moblers עובדים בנפאל 12 מפתחים, "ואנחנו עתידים לגדול בעוד שלושה", אומר דורון. "אלה שגייסנו אלינו הם ברמה גבוהה מאוד. אף שיש חברה אחרת שכביכול משכירה לנו את שירותיהם, את הגיוס בפועל אנחנו עושים בעצמנו. יש בינינו בהחלט אווירה ארגונית נעימה, ולפעמים גם תחושה שהם ממש יושבים פה. חברה שעושה דרכנו פיתוח, מתקשרת עם המפתחים הישראלים שלנו, ולא צריכה לתקשר עם החבר'ה מנפאל. הם יכולים, אבל אנחנו נותנים להם את הנוחות, נותנים להם מנהל פרויקט ישראלי".

לשכור את שרותיהם של מפתחים מנפאל זה עדיין לא המיינסטרים, מודה דורון. "אני חושב שזה גם די חדש בנפאל. עכשיו זה בשלבים ההתחלתיים שם. זה לא מוכר מדי, אבל אני מאמין שזה ילך ויגדל. אני רואה זאת גם אצלנו, זה כל הזמן הולך וגדל", הוא אומר, ומציין שבגלל הקורונה עדיין לא פגש את החבר'ה פנים מול פנים. אבל בקרוב, הוא מבטיח, תהיה ארוחה משותפת בזום, ולקראת סוף השנה "כנראה גם ניסע אליהם".