בכל סוף נובמבר, חודש לפני כניסת השנה החדשה, מתחילה אירופה להתקשט: שוקי הכריסמס הליליים שוקקים, שרשראות של אורות נתלות על עמודי תאורה, בניינים מוארים בירוק, אדום ולבן וסנטה קלאוס, עטור הזקן הלבן, מחבק ילד מאושר. אבל לפחות בחלק ממדינות אירופה ייראה חג המולד של 2022 אחרת לגמרי - חשוך, קר ומדכא.
משבר האנרגיה העולמי, שהולך ומעמיק ככל שהמלחמה עם אוקראינה נמשכת, מכניס כבר עכשיו את אירופה לאפלה, וזה רק מבוא לחורף קשה שמצפה לתושביה. עריה הגדולות של היבשת נכנסו כבר לפני כמה שבועות לחושך מרצון. ממשלות מעדיפות לחסוך בחשמל כבר עכשיו ונמנעות מהארת מבני ציבור, ארמונות, קתדרלות, מרכזי קניות וחנויות. בגרמניה נאסר לחמם בריכות, פינלנד ממליצה לאזרחיה להתקלח מהר ואיטליה קבעה טמפרטורות מקסימום ומינימום במזגנים.
מעושק למושיע
יוסי אבו, מנכ"ל ניו־מד אנרג'י, דלק קידוחים לשעבר, שנמצא כבר הרבה שנים בביזנס, מכיר את התחזיות הקודרות האלו היטב ומוסיף עליהן חשש שרבים ימותו מקור, אך גם יודע שהצרות האלה הופכות כבר עכשיו לברכה לחברה שהוא עומד בראשה ולקבוצת דלק של יצחק תשובה, שאליה היא שייכת.
אחרי שנים שבהן הואשמו חברות הגז בעושק הציבור, כשחתמו על הסכם למכירת גז לחברת החשמל במחיר שנחשב מופקע בזמנו, ונחשדו בתשלום תמלוגים נמוך באופן לא מידתי בחסות מתווה הגז של ועדת ששינסקי, הן הפכו למקור גאווה (וגם לא מעט כסף) למשק הישראלי, כך שאבו יכול להישען אחורה בנחת ולהפטיר את משפט הניצחון: "אמרתי לכם".
בראיון חגיגי הוא מדבר על השנים שבהן היה שק החבטות של הפוליטיקאים והרגולטורים, חי עדיין בכעס על הממונה לשעבר על ההגבלים דיויד גילה, משיב לכל אלה שרדפו אותו ומסמן יעדים לעתיד. "תגליות הגז, בעיקר תמר ולווייתן, הצילו את מדינת ישראל מהמשבר הכלכלי החמור ביותר בתולדותיה", אומר אבו, כשהוא יושב בשעת ערב במשרדו לפני עוד פגישה שתימשך לתוך הלילה.
"בואי ניקח, למשל, את גרמניה. עוד לפני שפרץ משבר רוסיה־אוקראינה, היא הציבה, כמו מדינות רבות אחרות באירופה, יעדים לא ריאליים להפקת אנרגיות מתחדשות, כשהאנרגיה הזמינה ביותר היא של גז ופחם, וכך הגיעו מחירי הגז לפי ארבעה מהמחיר הממוצע בישראל.
"כולנו מאמינים באנרגיות מתחדשות, ולכן גם אנחנו עוסקים בהן, אבל חייבים להיות ריאליים. אנרגיות מתחדשות תלויות במזג האוויר. למשבר האקלים יש השפעה שולית בהקשר הזה, כי המדידה רב־שנתית, אך הבעיה היא שתמהיל האנרגיה במדינות אירופיות נסמך יותר מדי על המתחדשות ופחות מדי על האנרגיות המסורתיות".
משבר רוסיה־אוקראינה רק החריף את המצב הבעייתי מלכתחילה. ההחלטה של ארה"ב והאיחוד האירופי להטיל סנקציות על רוסיה, ובהן גם החרמת הנפט והגז הרוסי, הקפיצו בחדות את מחירי כל חומרי הבעירה המשמשים לייצור חשמל - נפט, גז טבעי, גפ"מ ופחם.
"רוסיה מספקת 40% מהגז לאירופה, וכשהרוסים הפסיקו להזרים גז, המחיר ל־BCM (יחידת המדידה של הגז - ל"ר) הגיע ל־60 דולר, כשאצלנו המחיר נשאר קבוע על 4.5 שקלים. מחירי החשמל באירופה עלו ב־500% גם אחרי הסבסוד הממשלתי. חשבי על משפחה ישראלית שמשלמת חשבון חשמל של 1,000 שקל לחודשיים ופתאום הייתה צריכה לשלם 5,000 שקל או על מפעלים שהגיעו להוצאות עתק. באירופה מדינות משביתות תעשיות שלמות כדי לחסוך חשמל, פיטרו עובדים ועושים תעדוף כדי שאנשים לא ימותו מקור".
המדינה ואני
למדינת ישראל יש גז ששייך לאזרחי ישראל, ולכן לא היה חשש ממשבר כלכלי כזה.
"נכון שהגז הוא של ישראל ושל אזרחיה, אבל אלה שלקחו את הסיכון לחפש אותו - השקעות של מאות מיליוני דולרים והשקעה של מעל 10 מיליארד דולר לפיתוח - הם משקיעים פרטיים שלא קיבלו שקל מהמדינה. המדינה יצרה תנאים רגולטוריים להפקתו: 'קח סיכון, תשקיע, אם תפסיד - לא תקבל מאיתנו כלום, אבל אם תצליח - תשלם 50% מההכנסות' - כל זה בלי להשקיע שקל".
למה מדינת ישראל צריכה להשקיע בחיפושים, אם היא נותנת לכם את הגז? בלעדיו אין לכם קיום עסקי.
"מדינת ישראל והיזמים יצרו שותפות. אנחנו משלמים מהיום הראשון 30% מהבסיס עד החזר ההשקעה, ואז הסכום עולה ל־66%. בממוצע המדינה מקבלת 50% מההכנסות - מה שנמצא בשליש העליון של המיסוי הממשלתי על גז בעולם. אבל אנחנו מלאי גאווה למרות השינויים ברגולציה במעלה הדרך, שהחלה בששינסקי במיסוי, המשיכה בהגבלת היצוא ואחר כך בדיויד גילה, שכמעט הרס את כלכלת ישראל".
הגבלים ועסקים
בשנת 2012, בעת כהונתו כממונה על ההגבלים (היום רשות התחרות), ובמסגרת הדיונים לפירוק מונופול הגז קבע דיוד גילה, בכפוף לשימוע, כי מתקיים הסדר כובל במאגר לווייתן, שיש בו פגיעה בתחרות בשוק הגז, וביקש להוציא את המאגר מידי חברת דלק. לאחר מאבק עיקש, שניהלה החברה נגד החלטתו עם השותפות האחרות נובל אנרג'י ורציו, ולאחר עיכוב משמעותי בפיתוח המאגר הודיע גילה במפתיע על פרישתו מהתפקיד. ההסדר הכובל בוטל, ובמקומו הגיעה המדינה עם השותפות לפשרה.
אף על פי שחלפו כבר שבע שנים מאז, אבו נוטר לו טינה. "הגאווה שלנו", הוא אומר, "למרות הקשיים והשינויים ברגולציה, שהתחילה בששינסקי והמשיכה בהגבלת היצוא וודאי עם גילה, שנעלם כמובן וכאמור כמעט הרס את כלכלת ישראל. הוא עיכב את פיתוח לווייתן, ואחרי עשור הודיע פתאום שאנחנו לא הבעלים של תמר, כי אנחנו הסדר כובל. אבל חבל להתייחס לאנשים שההיסטוריה לא תזכור. התעקשנו ונלחמנו ועשינו לילות כימים לפיתוח לווייתן.
"התשובה שלנו למלעיזים, לכל אלה שרצו לראות את הגז נשאר באדמה, היא שישראל הפכה למעצמה אנרגטית ויש לנו גז זול וזמין, כשבעולם מתחרים על כל מולקולה של גז טבעי וגרגיר פחם. בגרמניה מקימים עכשיו מפעלים לגז נוזלי כדי לעבור את החורפים הקרובים במחירי אנרגיה גבוהים מאוד, ובמדינות כמו לבנון יש חשמל שעתיים־שלוש ביום. הפכנו לעוגן אנרגטי אזורי - ירדן, מצרים וישראל".
כמה פניות לקניית גז אתם דוחים?
"פונים אלינו מכל העולם. בשלב הראשון אנחנו מפיקים גז לישראל, למצרים ולירדן, ובשלב השני תהיה הכפלת כמות מתוך מטרה לייצא גז נוזלי לאירופה ולאסיה או באמצעות הנחת צנרת נוספת מישראל למצרים ושימוש במתקני ההנזלה שקיימים שם. עוד אופציה היא להקים מפעל הנזלת גז על אונייה מול חופי ישראל, להזרים אליו את הגז שמופק מלווייתן ומשם - באוניות לרחבי העולם. הכוונה היא להשקיע 5 מיליארד דולר שיגדילו את הרווח שלנו ושל המדינה".
הרגולטור הטיל עליכם הגבלות ביצוא.
"עד היום גילינו יותר מ־1,000 BCM, כשמדינת ישראל צריכה 13 BCM בשנה, ויש לנו כבר כמות ל־30 השנים הקרובות, ואנחנו יודעים שיש עוד באדמה. בשלב השני נייצא את הגז הנוזלי למי שישלם עליו הכי הרבה".
כרגע יש מחסור גדול בגז, אבל המצב יכול להתהפך, כשרוסיה תחזור להזרים גז לאירופה והמחיר יצנח בחדות. אתם ערוכים לתרחיש כזה?
"זאת הנחת העבודה שלנו. אי אפשר להקים תשתית בסדר גודל עצום כזה בלי להביא בחשבון שזה יקרה. ברור שהגז הרוסי יחזור למשחק בתוך חצי שנה, שנה או חמש שנים. נכון לעכשיו, המחיר ליחידה הוא 60 דולר, אבל בראייה רב־שנתית באירופה ובאסיה, ההערכה הסבירה שהוא יתייצב על 12־13 דולר ליחידת מדידה".
המשא ומתן על אסדת כריש נמצא בעיצומו בימים אלה, והמתיחות בין לבנון לישראל בשיאה. מכרתם את האחזקות שלכם לאנרג'יאן היוונית, שתבעתם על יתרת התשלום שלא העבירה לכם, לטענתכם, ועכשיו זאת הבעיה שלה.
"אנחנו גילינו את המאגר. אני לא איכנס לוויכוח הגיאופוליטי, כי קטונתי, אבל אין ספק שיש פה איום על ריבונות ישראל מצד ארגון טרור. כל עוד יעמדו בכללים הבינלאומיים ויבטיחו שהאינטרסים של מדינת ישראל לא ייפגעו, ניתן להגיע להסדר מול לבנון".
בזכות נתניהו
אבו, בן 44, עורך דין במקצועו, מזוהה עם דלק כבר שנים ארוכות. הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית, התמחה במשרדו של יגאל ארנון, שימש כיועץ שר האוצר רוני בראון, וב־2009 מונה לסמנכ"ל סחר ורגולציה בדלק אנרגיה. בתוך שנתיים מונה לתפקידו הנוכחי כמנכ"ל דלק קידוחים, היום ניו־מד אנרג'י, ובמקביל שימש כמנכ"ל אבנר חיפושי נפט, עד שמוזגה לתוך החברה.
הוא היה זה שהוביל את המאבק ברגולטורים וספג לא מעט ביקורת במהלך השנים. "הייתה תקופה שפוליטיקאים רצו לעשות על גבנו הון פוליטי ולקבור את הגז באדמה. מצד שני, ממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו ושל שר האוצר יובל שטייניץ הצליחה לייצר את מתווה הגז. אף אחד מהפוליטיקאים לא השקיע דולר בגז ולא לקח סיכון. כשאני שומע אותם צועקים: 'אנחנו פיתחנו ואנחנו הפקנו', אני יודע שאלה שפיתחו ועשו הם המשקיעים הפרטיים, לא הם".
היו נגדכם טענות שאתם לא מעבירים מספיק תמלוגים, ולכן קרן העושר ריקה.
"קרן העושר היא רק חלק ממה שאנחנו משלמים למדינה, אלה רק הרווחים העודפים, ויש בה כבר 10 מיליארד שקל. רק השנה העברנו 2 מיליארד שקל. מצד אחד אנשים רוצים לקבל פה מחירי גז נמוכים - בין 6־4.5 דולר ליחידת מדידה, ומצד שני הם נשענים על תחזיות גבוהות שאי אפשר לממש. צריך גם להביא בחשבון את העיכוב בפיתוח לווייתן בגלל דיויד גילה, שעיכב את ההפקה בכמה שנים טובות".
בעקבות משבר האנרגיה העולמי אולי צריך לשמור יותר גז למדינת ישראל ורק אחר כך להתחיל לייצא?
"כלל חוזי היצוא שלנו עומדים היום על 120 BCM מתוך 500 BCM שמותר לנו לייצא. ממשלת ישראל הייתה, בעיניי, אגרסיבית מדי כשדרשה לשמור גז ל־30 שנה קדימה, מה גם שאנחנו יודעים שהמשבר הנוכחי לא יימשך ואי אפשר לנהל כלכלה לפי משבר אחד".
קבוצת דלק, קבוצת האם שלכם, הייתה על סף חדלות פירעון והצליחה להתאושש באופן פנומנלי. עד כמה היית מודאג?
"התפקיד שלי הוא להיות מודאג - בשביל זה משלמים לי. כשדלק קידוחים התחילה לחפש ב־2008, נהנינו מתמיכה של קבוצת דלק, ובמהלך משבר הקורונה, כשהפכנו להיות העוגן שלה, זאת הייתה עבורנו זכות. הובלנו גיוס חוב של 2.5 מיליארד דולר, על בסיס קידוח לווייתן, כדי למחזר חוב קיים, וזה השפיע טוב על הקבוצה. אחת ההחלטות החשובות ביותר שקיבלנו במשבר הנוכחי היא לגייס חוב בריבית קבועה מתוך רציונל שהריבית נמוכה בגלל המשבר והיא תעלה מתישהו, כך שאנחנו לא חשופים לעליית הריבית".
גם אחרי 13 שנה בדלק ליוסי אבו אין שום כוונה לעזוב, והוא מתמקד עכשיו בפיתוח מאגר אפרודיטה לקראת תחילת הקידוח במחצית הראשונה של 2023, וחוץ מזה, הוא מתפתח עצמאית בתוך הקבוצה. "עשיתי שת"פ עם חברת אנלייט וניו־מד אנרג'י לפיתוח אנרגיות מתחדשות בעולם הערבי, בין היתר הקמת פרויקטים סולאריים ופרויקטים של אנרגיה מרוח בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. אני רוצה למקסם את הפוטנציאל שלי, ולצד הגז אני מאמין מאוד באנרגיות מתחדשות. רק תחשבי על האסון הסביבתי שיהיה כאן השנה בגלל החזרה לשימוש בעץ לחימום באירופה בחורף"