נוסעים יקרים, ברוכים הבאים, מדבר הקברניט, אתם אינכם רואים אותנו בדרך כלל, אבל היום אנחנו יחד ומחר אני בטייסת או ביחידת המילואים שלי, ואני לא היחיד. צוות טיסה בחברת תעופה ישראלית כולל בתוכו נשים וגברים, מרביתם משרתים במילואים או שירתו בסדיר או בקבע בעברם, כנהוג במדינת ישראל. השירות הצבאי שלנו לא עובר רק בטייסות חיל האוויר, הוא חולש על כל יחידות הצבא מחיל הרגלים לשריון, מהשייטת לחיל הרפואה. אין לזה אח ורע באף חברת תעופה בעולם, הייחוד הישראלי הוא גם גאווה עצומה. שירות המילואים בישראל הוא אבן יסוד בישראליות, אך הצעת החוק לחסינות גורפת בגין שירות ביטחוני בעבר ובהווה עשויה לשחוק את אבן היסוד ולהעלימה.
מקריאת הצעת החוק ותגובת משרד המשפטים, כדאי לציין לכולנו כמה נקודות מהותיות ומטרידות.
1.מתן חסינות גורפת איננה עולה בקנה אחד עם המצב הקיים. דמיינו פעולה שאינה מתאימה לערכי השירות, נוגעת במשמעת לקויה במקרה הטוב, ובמעשה פלילי פסול במקרה הגרוע, ולה תוענק חסינות.
2.החובה לחקור היא מיסודות הדין הישראלי והבינלאומי, אנו תמיד נעים בתווך שבין ביצוע המשימה וערכי השירות, בין הסיכון האישי והקבוצתי לבין חשיבות הפעולה, לעתים האלימה הנדרשת מאיתנו.
3.החובה לחקור עומדת בניגוד לחסינות גורפת ומחייבת אותנו לזהירות ולשיקול דעת יומיומי, שאותה חובה היא חלק משמעותי בדיני המלחמה אשר מדינת ישראל מתחככת בהם כבר עשרות שנים.
4.בקריאה מעמיקה מוצעת בחוק ועדת ערר המוסמכת לבטל את החסינות הגורפת, אולם זאת אינה מורכבת ממשפטנים כלל, דבר המוסיף על שינוי המציאות באופן מרחיק לכת אשר עשוי לייצר פגיעה משמעותית במשרתים הישראלים, בתוכם טייסות וטייסי ישראל המהווים רוב בחברות התעופה בישראל.
עד היום הדין הנוהג בישראל הוא כי המדינה היא זו שתחקור ותחליט אם פעולה מבצעית כלשהי בוצעה שלא בהתאם לדין, לערכי השירות ולמשמעת. חובת הדין הישראלי לחקור חשובה ביותר ומעקרת את החובה הבינלאומית לחקור בעצמה. בית הדין הבינלאומי אומר למעשה כי אמות המידה של בתי הדין בישראל אשר חקרו את האירוע מספקות אותם ולכן נפרשת על כולנו אותה הגנה משפטית בינלאומית.
החובה לחקור מעמידה גם אמות מידה מוסריות, ערכיות ומבצעיות חשובות למשרתים בכוחות הביטחון בישראל, בעבר ובהווה. חוק החסינות המוצע עשוי לפרום את ההגנה, וגם אם כוונתו להגן על המשרתים הוא עשוי לייצר מציאות הפוכה לגמרי ולעודד גופים רדיקליים לפעילות ענפה.
צוותי האוויר של ישראל, כמו לוחמי היחידות השונות, מצליחים לנוע בעולם. עתה הם עלולים להיתקל בעיכובים בעקבות צווי חקירה בינלאומיים (במקרה הטוב) ועד למעצרים (במקרה הגרוע). ארגוני מחאה קיצוניים ממתינים לשינוי המצב המשפטי בישראל ולא יהססו לעשות בו שימוש ולאתגר את בית המשפט הבינלאומי בצווים שישפיעו על כולנו. כאן נדרשת הבנה מעמיקה ותגובה עניינית, וזה בדיוק מה שאנו כאיגוד מקצועי מתכוונים לקיים, יחד עם עמיתנו, 140 אלף טייסי האיגוד הבינלאומי.
ההפרדה בין הזכות למחאה ובין קיומם של איגודים מקצועיים מתחדדת בעת הזו ויש להם מקום בשיח, אולי יותר מתמיד. באופן ענייני ומקצועי יש לתקוף כל שינוי מציאות ולהבין את השפעותיו על התעופה. מכאן יש לקרוא לכלל האיגודים שלא לעמוד מן הצד, אין זו העת לשתיקה רועמת, אלא לעבודה חרוצה. זה לא הזמן רק ליהנות מהסכמי שכר חשובים המגינים על תנאי עובדים, אלא גם להביט קדימה ולדאוג לעתידם. בישראל יש הרבה איגודים ויחד ניתן לייצר שיח בריא ותקיף, דיון ענייני חשוב לכלל העובדים.
טיסה ותעופה הם מהענפים הבינלאומיים הייחודיים בכל מדינה, רשת המושתת על אמנות והסכמים, על שפה משותפת והנחות עבודה דומות. בין משטרים שונים טסים מטוסים דומים, בין מדינות שונות עוברים מיליוני נוסעים ביום, מאיסטנבול לניו יורק, מבייג'ינג לדמשק. אולם הנעשה במדינת המקור חשוב ואין לנו לזלזל בהשלכות העשויות להגיע משינויים בסטטוס קוו שאפשר לנו במשך עשרות שנים את כל אלו. חוק החסינות המוצע עלול לייצר היעדר חסינות, הכוונה מאחוריו אינה תואמת את תוצאותיו.
נוסעים יקרים, על מנת שנוכל להמשיך ולשרת את כולכם נאמנה, ולקיים תעופה בריאה ומתקדמת בישראל כחלק ממשפחת העמים, עלינו להמשיך לבדוק לעומק ולא להסס לפעול בכל אמצעי העומד לרשותנו - וזה לא מעט - אל מול כל דבר אשר יאתגר אותנו. המדים שלנו משלבים עבר הווה ועתיד ישראליים, אין לנו שום כוונה לאפשר לקלקל את כל אלה. עם חסינות שכזאת, התעופה כאן עלולה פשוט למות.
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי