דירה בתל אביב. מסע מפרך ומוזר שהפך למשל ישראלי מדי, עם התחלה מהוססת, אמצע מורט עצבים, וסוף שבו השכלת להבין שעבדו עליך כמעט לכל אורך הדרך. במהלך החודשים האחרונים זכיתי להכיר את כביש הכורכר המשובש הזה מקרוב, ושמעתי מבפנים את התשובה לשאלה הנפוצה ביותר בעיר על שלל חניותיה הדלות: למה מתעקשים לעבוד עלינו?
"חיזבאללה מתרגל חדירה ליישובי הצפון": התרחישים שמטרידים את ישראל
"שכרתי דירה מבחור", סיפרה לי לילי בר, שבסך הכל רצתה להתבשם קצת מאזור החיוג המרכזי. "הוא נתן לי דירה חמודה ברחוב חד סטרי שקט. בעודי משלמת חשבונות חשמל ומים כל חודש, הייתי צריכה לטוס לארצות הברית, ורצה הגורל שאשאר שם חודשיים", הדגישה. "כשאני חוזרת, אני מבינה שבזמן שלא הייתי, עדיין קיבלתי את החשבונות לבית שלי, ושהם יצאו גבוהים. לא הבנתי מה הסיפור, אז הבאתי שרברב לדירה. הוא הראה לי שצינור המים מפוצל ליחידת דיור מאחורי הבית. אמרתי לו שזה מחסן, אבל טעיתי - מסתבר שהיו שם דיירים שגרו בנכס למשך כמה שנים, ואני שילמתי עליהם. בסוף בעל הבית החזיר את הכסף, אבל זה היה פשוט מכוער".
בעלי דירות המנהלים מלחמת התשה עם השוכרים שלהם זו סאגה מוכרת. המנצח בדרך כלל הוא מי שמחזיק בנכס, בעל המאה אם תרצו, ומנגד – הדיירים הצעירים מוותרים בדרך כלל על החלום הגדול, ויוצאים מהחוויה העצמאית, לעיתים הראשונה שלהם, במפח נפש מיותר. אבל מה עם הצד ג' בסוגיה הנפיצה, הלוא הם המתווכים המתיימרים לסייע לנו, אבל בפועל חלקם פועלים בדיוק באותה שיטת מצליח? גילוי נאות: ישנם מתווכים נפלאים אי שם, שאפילו רוצים בטובת הדיירים, ובאותה נשימה – ממש לא קל למצוא אותם. כמעט כמו שמורכב למצוא דירה עם רצפות מהעשור האחרון.
"תחום התיווך פרוץ, מסתובבים הרבה חאפרים שהורסים לאחרים"
"במקור הייתי עורכת דין פעילה, וב־2016 עשיתי את השינוי", תיארה בפניי לירן גלעדי, בעלת משרד התיווך "מפתח הבית", המבינה מקרוב את בעיית המוניטין של המתווכים, לפעמים גם בצדק. "מהתחום ממנו הגעתי יש גוף מאוגד, הכל לפי הספר. בענף התיווך התחום פרוץ. אין אכיפה, אין מישהו שהוא האב והאם של המתווכים", הצליחה להפתיע אותי. "יש סנקציות, אך אף אחד לא אוכף. מסתובבים הרבה חאפרים שהורסים לאחרים. בתור מתווכת, כשבא אליי לקוח חדש, אני יכולה לחטוף ריקושטים שליליים. אנו גם נתקלים במתווכים שמתנהגים לעמיתיהם באופן מחפיר ולקוחות שנוהגים כלפי המתווכים בצורה איומה. מצד שני, אני מבינה את הלקוחות, יש המון אגו בין מוכר וקונה. אני נתקלת בלקוחות שמגיעים אליי שבורים כי התייחסו אליהם לא יפה ושברו להם את הרוח. את זוכה ליחס מזעזע ולא מבינה מה האדם עבר. יש המון כוחניות במקצוע משני הצדדים".
והדובדבן הרקוב שבקצפת פגת התוקף: הדירות. הנכסים המוצעים במרכז הארץ בכלל ובעיר בפרט, בעיקר בשל היצע, ביקוש, ובמקרה הזה ביקוש יתר. מסתור כביסה שהופך לחדר עבודה, מסדרון שהופך למסתור כביסה, ואם יש לנו מזל אז גם מרפסת סגורה שהיא חצי חדר עם טחב מימי המנדט הבריטי. מ־2015, לכל הרעות החולות הללו, שבאופן מצער נתפסות בשנייה, יש בית – "דירות בישראל שמדכאות אותי", עמוד הפייסבוק המאגד את הדירות הנוראיות ביותר שאי פעם הוצעו למכירה או להשכרה. וכן, הכל אמיתי.
"הכל התחיל כשחיפשתי דירה בעצמי", הודתה האדמינית של העמוד הפופולרי, המונה כבר 75 אלף עוקבים. "מצאתי מודעה של מישהו שמשכיר פרויקט בשכונה אותה כינה "קו הים", משהו מצחיק כזה. כשהגעתי לראות את המקום, הבנתי שהבחור הזה השכיר את המשאית שלו. באותו רגע, אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לפתוח את הדף. זה היה אפילו בצחוק, אבל משם זה התגלגל. ברור שהתופעה רחבה יותר ממה שבעמוד כי אני בוחרת את המקרים החריגים. זה לא נגמר אלא נהיה יותר ויותר גרוע. מה שהיה לפני שמונה שנים קורה גם עכשיו, איכשהו תמיד מצליחים להפתיע אותי".
האם הרמאויות בתחום הנדל"ן, לפחות כשצעירים הם קהל היעד המרכזי, פחתו בתקופת הקורונה בה הערכנו קצת יותר את הקיים? מסתבר שלא. "לא ראיתי שינוי מגמה, זה תמיד שם", טענה. "אני לא רואה פרץ יותר גדול בגלל הפוליטיקה או הקורונה. אנשים צריכים מקום לגור בו. הדברים יותר חזקים מכך". ומה לגבי פרופיל של משכירים יצירתיים במיוחד? "אין אף אחד שזה ייחודי לו, זה תקף לכולנו", השיבה, "אני כן חושבת שזו התופעה שקיימת פה יותר מאשר בחו"ל, אצלנו יש אקסטרה תאוות בצע".
"זה הזכיר לי תרגיל ירידה למקלטים בבית הספר"
כששאלתי את מנהלת העמוד מהו המקרה החריג ביותר שיצא לה לחוות, זה הרגיש קצת כמו לבחור הורה אהוב. רק ההפך. "לפני כשנתיים, היה מישהו שפרסם דירת ארבעה שותפים. הסתבר שהשותף הרביעי גר בבוידעם עם סולם ודלת קטנה, ואיכשהו הצליח לדחוף שם מיטה ומזגן. גם ילד לא יכול היה לעמוד שם. זה היה ממש מטורף, חדר של שישה מטרים רבועים ברוחב של מטר. באופן מוזר, גם הייתה שם מקלחת. כשהגעתי לבקר, השותף הרביעי הסביר לי איך להכין שם קפה, מה שאומר שצריך לעבור דרך המדרגות שוב. זה הזכיר לי תרגיל ירידה למקלטים בבית הספר. מנגד, יש גם דירות נורמליות, אבל מבקשים 30 אלף שקל על הריהוט".
ובכן, רכבת ההרים הזו שלי הושלמה לפחות לעת עתה. שמעתי אינספור שקרים כמו דירות אדריכליות שהן מצהיבות ומתקלפות בלי קשר לווינטג', ראיתי גרם מדרגות באמצע הסלון שלא מוביל לשום מקום, הגעתי לבניין שהקורות שלו היו חשופות, והמחיר – יד ראשונה מקבלן. מאכזב לדעת שענף מכניס כמו שוק הנדל"ן מנצל את רצונם של כל כך הרבה צעירים לחוות את התפוח הגדול של ישראל, כדי שיגלו אחרי שנייה שהוא קמחי ותפל. הנחמה היחידה היא שישנם ניצני שינוי, ומספיק דיירים פוטנציאליים כמונו שלא יתפשרו על בית מדכדך במחיר לא רציונלי. ובכל זאת, כמילות השיר, אימפריות נופלות לאט. במקרה הזה, לאט מדי.