אלי בר און, הבעלים של חברת הנדל"ן "נווה העיר", שוחח הערב (חמישי) עם אלון גל בתוכנית "איפה הכסף", והתייחס למשבר בענף הדיור בצל התפשטות נגיף הקורונה.
הקורונה מכה בשוק הדיור? כן. בחודש אפריל מספר עסקאות הנדל"ן צנח לשפל של עשרים שנה, המשקיעים רכשו 245 דירות בלבד. אלי בר און, הבעלים של חברת הנדל"ן נווה העיר, הנתון הנמוך הזה מפתיע אותך או לא?
"מפתיע אותי לטובה, חשבתי שבחודשים האלה של הקורונה אף אחד לא יבוא לקנות דירה. מסתבר שעם ישראל יצא החוצה, למרות הקורונה ולמרות ההגבלות".
איך התנהלתם מול קונים עם מגבלות הסגר, חוסר היכולת להגיע והפחד להידבק? איך אפשר היה לעשות עסקאות בכלל?
"היה קשה מאוד. כולנו עבדנו מהבתים, למעט משרדים בודדים. עבדנו על-פי כל הנהלים, שמנו מחיצות, שמנו אלכוג'ל ואת כל מה שביקשו לפי התו הסגול, אבל מאמצע מרץ ועד סוף אפריל המשרדים היו סגורים ועבדנו רק בזום. חשבנו שאף אחד לא יגיע בתקופה הזו, ולכן הנתונים הללו מפתיעים אותנו, ומראים כמה יש ביקוש לדירות במדינת ישראל".
ואז נפתחו השערים והגיע נחשול מתפרץ, או אדוות גלים?
"יש גל גדול מאוד שהפתיע אותנו בעוצמה שלו. ראינו את זה גם באפריל 2008, כשבמשך שלושה חודשים לא ראינו לקוח אחד, ופתאום הגיע אפריל והיה נחשול גדול. כך גם עכשיו, המשרדים מלאים באנשים – כאלה שהיו כבר לפני הקורונה וכעת חוזרים, והם מחפשים את ההזדמנויות שיש היום. פה ושם אפשר למצוא הזדמנות, שקל הנחה, עוד איזה אחוז או עוד הטובה. יש חלון הזדמנויות לאנשים".
רוב האנשים שיצאו לחל"ת עדיין לא חזרו ויש עסקים שלא פוצו. עד כמה החשש מהמיתון ומהאבטלה, והלחץ מהעתיד, משפיע על סגירת עסקאות נדל"ן כרגע?
"החשש קיים. בגלל זה נוצר סעיף חדש בחוזה שקודם לא היו לנו - סעיף קורונה. אנשים מוכנים לקנות את הדירה רק בתנאי שהבנקים יאשרו להם את המשכנתאות".
אז יש יותר התניות בחוזה ויותר גמישות מכל הצדדים.
"יש התניית קורונה. במידה והבנק לא מאשר את המשכנתאות, אז העסקה בטלה ומבוטלת והכסף חוזר ללקוח".
וזה ללא נסות. אתם כבר רואים בעקבות הקורונה מחירים שירדו?
"יש מבצעים והטבות. כל חברות הנדל"ן רוצות לפצות על החודשיים שעברו עלינו ללא מכירות ולהחזיר את הקהל אליהן. אז יש הטבות יש מבצעים, רואים את זה גם באתרים וגם בפרסומות שעולות בכל הרשתות".
יש לך ניסיון רב, לפי המניפסט שלך מה צריכה הממשלה החדשה לעשות כדי להתמודד עם הביקוש הגובר בדירות, ולאפשר מחירים כך שיותר זוגות צעירים ויותר משפחות יוכלו לממש את רצונם לרכוש דירה?
"הבעיה היא בהיצע. צריך להגדיל את ההיצע, לא רק לזוגות צעירים ולמחיר למשתכן. ברגע שיש תוכנית כמו מחיר למשתכן, אז כל "משפרי הדיור" יוצאים מהמשחק, והמלאי שיש רק הולך ומתייקר".
המדינה יכולה להגביר את ההיצע בהינף יד.
"זה לא בהינף יד. רואים שזה קשה, זה לא קל, ולא מצליחים להגביר את ההיצע. קשה לשחרר פרויקטים. קשה לשחרר דירות. תראה מה קרה בשנים האחרונות, רוב הדירות הן מחיר למשתכן".
למה הממשלה לא מגדילה את ההיצע? זה נובע מתוך חשש לאבד מיסים?
"כן, זה מתוך חשש לאבד מיסים. המדינה מרוויחה מכל פרויקט שיוצא ועל כל דירה שנמכרת. אם אתה מסתכל על המיסים ועל המע"מ, רוב הכסף הולך למדינה. המדינה לא רוצה לאבד כסף בתוכנית הזו. בתוכנית של מחיר למשתכן, שיצאה ב-2015, המדינה הפסידה קרוב ל-5.4 מיליארד שקלים, וזה המון כסף".
יש פה רצונות מנוגדים, שיוצרים איזשהו מצג שווא. כביכול רוצים להוריד את מחירי הדירות, אבל לא רוצים לשלם את המחיר הנובע מכך.
"אין היום כמעט לאף אחד אינטרס להוריד מחירים, לא לבנקים, לא למחזיקי הדירות. יש מקטע קטן של זוגות צעירים שלהם זה חשוב".
אז אפשר בשבילם למצוא פתרונות, כמו שכירות לטווח ארוך, ולתת לכל יתר השוק להתנהל, במקום לנסות להרוג אותו. אלי בר און, תודה לך על הדברים.