לפני כמה שבועות פרסם משרד הכלכלה והתעשייה כי יקצה 100 מיליון שקלים לתוכנית להטמעת טכנולוגיות ייצור מתקדמות בתעשייה, שמבוססת על טכנולוגיית 4.0 במפעלים ברחבי הארץ. מיד נידרש למושג הזה. קצב הצמיחה בתחום הרובוטיקה בישראל זינק ל־20% בשנה, אך הוא עדיין נמוך בהשוואה לעולם המערבי. אחת הסיבות לכך הוא החשש מאובדן מקומות עבודה: רובוט אחד מחליף לפחות פועל אחד - וכאשר מדובר בתעשייה, לא תמיד אפשר לסמוך על כך שמי שיאבד את משרתו לרובוט ימצא עבודה חלופית.
אומנם קיימים בישראל כמה מפעלים יוצאי דופן המשמשים דוגמה לחדשנות, גם ברמה הבינלאומית, אך באופן כללי, התעשייה הישראלית נמצאת בתהליך שחיקה שעלול לגרום לחוסר כדאיות בייצור מקומי, מה שיביא למצב של סגירת מפעלים וחברות בתעשייה המקומית (ואבטלה גדולה עוד יותר מאשר של מי שיאבד את משרתו כתוצאה מקידום ושכלול הליך הייצור).
אז מה היא אותה טכנולוגיה או תעשייה 4.0? זהו כינוי למהפכה התעשייתית הרביעית, שהחלה לפני כמה שנים וצומחת בקצב מזהיר ובמהירות שיא. כן, אם לא שמתם לב אנחנו בעיצומה של מהפכה.
אבל לפני כן, קצת היסטוריה: המהפכה התעשייתית הראשונה, שהחלה בסוף המאה ה־18, עשתה שימוש במים וקיטור, המהפכה התעשייתית השנייה, בתחילת המאה ה־20, עשתה שימוש בפעם הראשונה בחשמל לצורך ייצור המוני, והמהפכה התעשייתית השלישית, בשנות ה־70, החלה לעשות שימוש באלקטרוניקה וטכנולוגיית מידע והבאת אוטומציה של ייצור. המהפכה הרביעית היא למעשה המשך ישיר שלה, רק שבניגוד לקודמותיה היא מתקדמת במהירויות שלא הכרנו עד עתה.
“כשאנחנו מדברים על המהפכה התעשייתית הרביעית, אנחנו מדברים על שימוש במכונות חכמות שמקושרות ביניהן באינטרנט", אומר רונן אהרון, מנכ"ל חברת ABB ישראל, קונצרן בינלאומי־שוויצרי המתמחה במתן פתרונות טכנולוגיים בתחום החשמל, התעשייה, התחבורה.
“השינוי של שתי המהפכות הראשונות ביחס לתקופת הזמן היה לינארי, קצב השינוי השתנה יחד עם השנים. קצב השינוי של הטכנולוגיה במהפכה התעשייתית הרביעית הוא אקספוננציאלי. אנחנו עומדים בשיאה של מהפכה טכנולוגית שתשנה וכבר משנה את הדרך שבה אנחנו חיים, עובדים, מתקשרים אחד עם השני".
על איזו טכנולוגיה אנחנו מדברים?
“אנחנו בעיקר רואים טכנולוגיות בתחום של אנרגיות מתחדשות. אנחנו מדברים הרבה מאוד על נושא של אגירות אנרגיה כחלק ממערך אספקת החשמל. זה אגב, רלוונטי מאוד לישראל, מכיוון שאנחנו מעין ‘אי של חשמל'. אנחנו לא מקושרים כמו באירופה למקורות אנרגיה ממדינות שונות שיש ביניהן מסחר רציני. אצלנו החוק אומר שאתה יכול לשלב אנרגיה מתחדשת לא יותר מעד 20% מסך הייצור אם אין לך אגירת אנרגיה, מה שמגביר את הצורך בשילוב של חומרים חדשים, המצאות חדשות בתחום של מבנה החומר, סוללות לאגירת אנרגיה. הרבה מאוד מהטכנולוגיה שהתחלנו לעשות בה שימוש קשור בהנדסת חומרים. התחום הנוסף הוא שימוש באוטומציה בייצור, שילוב של רובוטים. גם נושא של תקשורת מהירה וחכמה, חישה מרחוק, טכנולוגיה שהיא מונגשת היום ומאפשרת לעשות פלאים בעיקר בתחום של ייצור ושליטה על הייצור. תחבורה אוטונומית - רכבים שמסוגלים לנוע באופן עצמאי. וכמובן בינה מלאכותית ואנליטיקה מתקדמת, שילוב של מציאות מדומה ואלגוריתמים מתקדמים".
“סטארט–אפ, אבל מאחוריך"
ישראל היא מדינה מתקדמת מאוד, ואפילו נחשבת לאומת סטארט־אפ. בתחום הסייבר סקיוריטי יש 600 סטארט־אפים, אבל בתחום התעשייה המסורתית אנחנו עדיין קצת מאחור. “אם נסתכל לדוגמה על שילוב של רובוטיקה במפעלים, בישראל יש סדר גודל של 55 רובוטים לכל 10,000 עובדים. בקוריאה הדרומית זה עומד על 1,700 רובוטים. יש לנו דרך ארוכה מאוד לעשות בתחום הזה", אומר אהרון.
אתה חוזה מגמה של שינוי בעקבות הפרסום של משרד הכלכלה?
“בישראל התחילו להבין בשנים האחרונות כי עצם ההטמעה של הטכנולוגיה בתעשייה המסורתית עוזרת לה להתפתח. ההייטק, מטבע הדברים, משופע בטכנולוגיה, אלגוריתמים ובינה מלאכותית אבל בייצור המסורתי עדיין היה חשש מהורדת כוח העבודה. בחברת ישקאר, למשל, הבינו את חשיבות הטמעת הרובוטיקה והאוטומציה כבר לפני 20 שנה. כשאתה נכנס למפעל שלהם בכרמיאל או לקומפלקס המפעלים, את כמעט לא תראה בקווי הייצור אנשים, אלא הרבה מאוד מלגזות רובוטיות, רובוטים שמשולבים במכונות. מצד שני, למרות כל האוטומציה שישקאר הטמיעה, עובדים היום במפעלים שלה בישראל יותר מ־5,000 עובדים. הטמעה של רובוטיקה ואוטומציה לאו דווקא מקטינה את כוח האדם, להפך. דווקא ההיסטוריה מוכיחה שהטמעה של אוטומציה ורובוטיקה העלתה את כמות המועסקים בשוק".
וישנה בעיה נוספת, של “בריחת מפעלים".
“אם אנחנו רוצים לחזק את התעשייה הישראלית ולמנוע בריחה של מפעלים, מה שקורה היום לצערי, אנחנו צריכים להיות יעד להשקעות בינלאומיות, וזה אומר להטמיע רובוטיקה. אפילו בסין הפנימו שלמרות שעד היום היה להם יתרון של כוח עבודה זול, היתרון הזה הולך להיעלם ב־20 השנים הקרובות. יש מודעות גדולה יותר גם בסין לאוטומציה, והם משקיעים גם בטכנולוגיות וגם במענקים שהם נותנים למפעלים להטמיע רובוטים במפעלי הייצור שלהם. עדיין יש מקצועות חדשים שלא ניתן לקודד ולהחליפם על ידי רובוט וגם כאן המדינה, כל מדינה, צריכה להעניק סובסידיות להכוונה והדרכה".
שלא לדבר על יתרונות של רובוטים בתקופת קורונה.
“המשבר שפוקד אותנו היום הוא דוגמה טובה מאוד. תחשבי על ישקאר וגם על חברת רב בריח, שבעליה החליט לפני כמה שנים שהוא מטמיע טכנולוגיה של רובוטיקה ואוטומציה, כי הבין שלא יהיה לו מקום בעולם התחרות העתידי. בקורונה, הרובוטים לא חשופים לנגיפים, לשינויים במזג אוויר, ואותם מפעלים ממשיכים לעבוד כשמפעלים אחרים נאלצו לסגור בגלל ריחוק, בגלל סגר או פחד של אנשים להידבק. זה נותן יתרון גדול מאוד, במיוחד בתקופות משבר כאלה".
80 שנה בישראל
חברת ABB קיימת יותר מ־130 שנה. היא הוקמה בסוף המאה ה־19 בשבדיה ובשווייץ, ולפני יותר מ־80 שנה נכנסה לישראל עם הקמתה של תחנת הכוח (קיטור) הראשונה בחיפה באמצע שנות ה־30. “למעשה, החברה משמשת חלק מהנעת הכלכלה הישראלית כבר הרבה מאוד שנים" אומר אהרון, “היינו מעורבים בפרויקטים של חברת חשמל, הקמת תחנות כוח. אפילו הקמת המוביל הארצי בשנות ה־50 הייתה למעשה פרויקט של החברה: תכננו אותו וסיפקנו את כל הציוד. גם היום אנחנו מעורבים בהרבה מאוד פרויקטים בישראל, בין אם זה הרכבת התחתית בתל אביב, נמלים, מתקני התפלה, אספקת חשמל במפעלים, מערכות של בתים חכמים, שילוב של רובוטים בתעשייה, שילוב של מערכות בקרה מתקדמות".
אהרון מסביר שנהוג לחשוב שבינה מלאכותית היא המצאה חדשה, אבל למעשה היא הייתה קיימת כבר לפני עשרות שנים, אך לא היו די משאבים להשתמש בה. “הטכנולוגיה כיום מאפשרת לנו לעשות שימוש בכמויות מידע. האלגוריתמים שהומצאו לפני שנים רבות הם אלגוריתמים מתמטיים, אבל היו לא שימושיים מכיוון שדרשו אגירת מידע מאוד גדולה, מה שהיום הוא דבר קל וזול. עם השנים יש ירידה רצינית בעלויות של שמירת מידע בענן ויכולת עיבוד מאוד מהירה. זו קפיצת מדרגה שאנחנו חווים בשנים האחרונות ששיפרה את היכולת בשימוש בבינה מלאכותית בכל מיני פונקציות, בין אם במכונות ובין אם באפליקציות שאנחנו משתמשים בהם יום־יום ואפילו לא שמים לכך לב".
איך אתה מסביר את ההתפתחות המהירה של תעשייה 4.0 ביחס למהפכות הקודמות?
“יש שתי סיבות עיקריות. אחת מהן היא היצירתיות והגאונות האנושית להמציא את עצמנו מחדש, לפתח תחומים חדשים. אנחנו מסתכלים על מה שקורה פה בעולם הסטארט־אפ בישראל: אין יום שבו אין מישהו שלא ממציא רעיון חדש. הדבר השני זה חוסר שביעות רצון תמידי של האנושות מהמצב הקיים. אנחנו חווים צריכה שלא יודעת שובע. אם עובד ממוצע רוצה להשיג את רמת החיים שהייתה לאדם הממוצע בתחילת המאה ה־20, הוא יכול לעשות זאת בקלות אם יעבוד בסדר גודל של 15 שבועות בשנה. אבל אף אחד לא עובד שליש מהשנה ואנחנו בוחרים לעבוד בצורה אינטנסיבית כדי להשיג את השפע הטכנולוגי שמוצע לנו".
אם כך, מה צופן לנו העתיד?
“העתיד קצת לא ידוע, אבל ההיסטוריה הוכיחה את עצמה בעניין הזה. יש כמה נקודות שאנחנו יכולים להיאחז בהן כדי להיות אופטימיים: רוב ההמצאות, הפיתוחים הגדולים שנעשו, נועדו להחליף בני אדם במשימות רוטיניות כמו למשל טרקטור בחקלאות או שימוש במכונות. הדברים האלה כבר קרו, הדיון סביב החלפה של אנשים למכונות זה לא משהו שהתחיל היום, הוא קיים יותר ממאה שנים. אם אני אתן לך אינסייט קטן לגבי כמות המועסקים בשוק העבודה לפני 50־100 שנה, אז כמות המועסקים היום גדולה יותר, והדוגמה הכי טובה לכך היא ארה"ב. בתחילת המאה ה־20 40% מסך כוח העבודה בארה"ב עסק בחקלאות, והיום פחות מ־2% עוסק בכך. זאת אומרת שכמה מיליוני חקלאים מצליחים להאכיל למעלה מ־320 מיליון איש, וזה רק בתחום החקלאות. הכניסה של הטכנולוגיה לא צמצמה טווחים, אלא הגדילה ונתנה אפשרות לתעשיות נוספות להתקיים".
אהרון מספר שהמכון לייצור מתקדם, שהחל לפעול לא מזמן תחת משרד הכלכלה והתעשייה, היא אחת הסנוניות המבורכות שמקדמת הטמעה של מערכות ייצור מתקדמות במפעלים. “מה שהיא מציעה זה סוג של מבדק ראשוני בעלות סמלית, שיבחן אם יש יתרון של הטמעת טכנולוגיה מתקדמת. זה עשוי להיות תמריץ גדול למנכ"ל המפעל לנוע שלב אחד קדימה. הם מציעים מימון של חלק מהטכנולוגיות שהוטמעו שם".
יש היענות?
“אי אפשר לומר שיש שטף של מפעלים שעושים את זה. אני חושב שמנהלים עדיין לא מבינים שהשימוש בכוח עבודה ידני או זול הוא כבר לא יתרון. באירופה אגב, החלו להחזיר מפעלים רבים שנדדו תקופה מסוימת לסין. השיטה הקונסרבטיבית לא תחזיק מים לאורך זמן ולא תעזור לאותו מפעל לעמוד בסופו של דבר בתחרות מול מפעלים שהפנימו את התועלת באוטומציה, מה שיוביל לסגירתם".