"המין האנושי לא ישרוד אם לא נחשב מסלול חיים מחדש”, כך פותח חיים ליפא את ספרו “דו־שיח ושיתוף - אדם מכונה חכמה”, שיצא לאחרונה. את הספר הזה, יחד עם ספר נוסף, “למידה כמשחק רציני”, כתב ליפא, מומחה לאימון ניהול תהליכי קבלת החלטות בתנאי אי־ודאות, מייסד ומפתח מודל GPS האנושי להשבחה ושדרוג היכולת האינסופית של המוח, בשנתיים האחרונות, בעקבות פרוץ מגיפת הקורונה, על מנת להעניק לאנשים כלים להתמודדות עם העולם החדש.
“יש נקודות ציון בחיים, כגון מגיפת הקורונה, שנצרבות בתודעה ומובילות לחשבון נפש, לשינוי ולחיפוש אחר הדבר הבא - משהו שאנחנו טובים בו ושאחרים צריכים - על מנת לשרוד תקופה מטלטלת, מאיימת וקשה”, הוא אומר. “חשבתי שצריך ונכון לקדם דרכים חדשות ומעניינות כדי להסתגל לתנאים המשתנים. כולנו רוצים יציבות תעסוקתית, לדעת שנוכל לעבוד, לפתח קריירה, להתפרנס וגם להישאר חשובים ומשמעותיים בהווה ובעתיד המתאפיינים באי־ודאות. בעידן החדש, יציבות תעסוקתית תלויה בעיקר בנו, ביכולת שלנו להישאר רלוונטיים, ייחודיים ובני העסקה למרות מגבלותינו. הרובוטים כבר כאן בכל מקום, ואיתם מגיעים השאלות והחששות באשר למקצועות שהם יחליפו. מה כדאי ללמוד? האם אני בסיכון? וכיצד נוכל לנצל את העידן החדש הזה כדי להיות מיוחדים ונדרשים למקצועות המחר?”.
אז מה הפתרון?
“אין לנו ברירה בעולם העבודה החדש, אלא לפתח את היכולות הנדרשות ולהמציא את עצמנו מחדש. לדעת לשחרר את מי שאנחנו ולבנות את עצמנו בהתאם למקצועות החדשים. האם הטכנולוגיה תחליף אותנו בעבודה? או שנצליח לבנות עולם שבו רובוטים ואנשים עובדים אלו לצד אלו? המציאות מלמדת שככל שיותר ויותר פעולות משלבות אוטומציה, דיגיטציה ובינה מלאכותית, המשרות והתפקידים מוגדרים ונערכים מחדש. מחקרים מצביעים על כך שבעשורים הבאים, כשליש מעובדי העולם עלולים לאבד את מקומות עבודתם לטובת אוטומציה. חלקם יאבדו לגמרי, חלקם יוגדרו ויותאמו מחדש, ומקצועות רבים חדשים ייווצרו. יש כאן יותר שאלות מתשובות, ולכן המפתח לעתיד תעסוקתי בטוח נמצא אצלנו – אצל כל אחד ואחת מאיתנו”.
אילו יכולות נדרשות מאיתנו בעידן הזה?
“מחקרים מדגישים כי סיכוייו של העובד במאה ה־21 להשתלב בעבודה גדלים באופן משמעותי כאשר הוא מתמקצע ורוכש מיומנויות וכישורים ‘רכים’, כגון גמישות מחשבתית, אוריינות טכנולוגית, מכוונות לשירות, עבודת צוות, חשיבה משותפת, ניהול משא ומתן, למידה עצמית, תקשורת בין־אישית ועוד. עולם העבודה החדש משתנה באופן תכוף ומשמעותי המחייב התאמה שלנו לצורכי השוק והמעסיקים. אנחנו נפרדים מעולם תעסוקה שהתבסס על משרות קבועות וארוכות טווח, עם מחויבות הדדית ופנסיה בטוחה. לכן אנחנו חייבים להחליף את שאלות העבר בשאלות שרלוונטיות לעתיד. עבודה היא כבר לא רק מקום שהולכים אליו, אלא משהו שרוצים לעשות מתוך משמעות ותכלית, בלי להידרש להגדרות של מקום, מעסיק או משימה”.
איך עושים את זה
ליפא, 65, תושב זכרון יעקב, משמש כיועץ ארגוני אסטרטגי לחדשנות ויזמות, שמוביל תהליכי התייעלות ושיפור מתמיד בקרב חברות וארגונים ושם דגש מיוחד על מיומנויות ויכולות הנדרשות לעולם התעסוקה החדש. זה שנים רבות הוא מלמד ומכשיר מנהלים, עובדים, סטודנטים ואנשי צבא וביטחון כמו גם אוכלוסיות מיוחדות ואנשים עם מוגבלות.
הוא נולד וגדל בשכונת מצוקה במעברה של שנות ה־50. זו כנראה הייתה הסיבה שהוריו דחקו בו לצאת לפנימייה, בית הספר לקציני ים בעכו. משם הוא המשיך לשירות צבאי ארוך בחיל הים. בגיל 20 כבר הפך לאב. שלושה מתוך ארבעת ילדיו חזרו בתשובה לאורך השנים. “אחרי השירות הצבאי הספקתי הרבה מאוד גם בעולם העסקי הפרטי”, הוא מספר. “אני תמיד מחפש את הדבר המיוחד הבא. תמיד נתפסתי כבולדוזר, מהפכן שלא משאיר אבן על אבן. בעל יכולות מיוחדות ואומץ לשנות גם במחיר של סיכון, פרויקטור המתכנן ומוביל תוכניות מורכבות במשרדי ממשלה ובסקטור הפרטי. אני לא חושש מהקושי בשינוי ובעיקר לא הולך בתלם המוכר והידוע. אני דורש רמה גבוהה מאוד של ביצוע מתוך דוגמה אישית והנעה לפעולה, שיש בה הישגים ותפוקות בנות מדידה”.
מדוע כתבת את ספרך “למידה כמשחק רציני”?
“הבנתי מהר מאוד שאין די בהצגת תמונת מצב לתעודת הזהות של העולם הטכנולוגי הגלובלי, ויש צורך עז לענות גם על השאלה: ‘אז איך עושים את זה?’, איך מייצרים את השינוי הנכסף, ומי יישא באחריות להובלתו. מצאתי לנכון לכתוב ספר משלים, ספר הדרכה ואימון לאנשי מקצוע – מאמנים אישיים וקבוצתיים, מנחי קבוצות, פסיכולוגים, יועצים, אנשי חינוך והורים באשר הם, בכל תפקיד, בכל מקום בעולם ובכל שפה ודת”.
אז איך עושים את זה?
“הכל מתחיל ונגמר בחינוך – מערכת החינוך היום מיושנת ואינה מותאמת לצורכי המאה ה־21. בית הספר אינו מכין את בוגריו לחיים ולעולם התעסוקה החדש. לא מעודדים את ילדינו לחלום על כנפי הדמיון ולשאול שאלות מהותיות. לא מחברים את הלימוד למה שהילד אוהב ולמה שיניע אותו להתלהבות וסקרנות. וכמובן לא מלמדים אותם כישורים, מיומנויות ויכולות הנדרשות בעידן משתנה ודינמי. מערכת החינוך כושלת. היא לא עולה כיתה. היא מתמקדת בציונים ולא ביכולת ללמוד באופן עצמאי, מעשיר וחווייתי. לומדים מגיעים להישגים טובים כאשר מלמדים אותם איך ללמוד ולא מה ללמוד. בעבר הלימוד התבצע רק בבית הספר ובכיתה. כיום הלמידה חייבת להתרחש בכל מקום ובכל תחומי החיים. מערכת החינוך לא מסוגלת להכין את ילדינו למשרות עתידיות שעוד לא נוצרו, לטכנולוגיה שטרם הומצאה ולחשיבה ולפתרון בעיות שאיש לא חזה”.
כיצד מבצעים שינוי?
“המסר החשוב ביותר בספר הוא שבמציאות שבה מערכת החינוך לא מספקת את הסחורה, חייבים להעביר את האחריות אל ההורים כדי שיצילו את ילדיהם ממערכת חינוך עם חסמים ומגבלות, כמו יום לימודים ארוך ומתיש, מערכת שעות עמוסה במידע משעמם ולא רלוונטי לחיים ולפיתוח קריירה, חוסר חופש מחשבתי, ציות עיוור ומורים מתוסכלים וממורמרים בשל שכר עגום. הרובוטים, המכונות החכמות והבינה המלאכותית מתפתחים ומשתדרגים כל העת, ומנגד אף אחד לא מכין את ילדינו ואותנו לעולם תעסוקה משתנה תדיר”.