דמיון חופשי: המציאות המדומה עושה קאמבק עם אביזרים חדשים

מציאות מדומה, כלומר Virtual Reality, אינה המצאה חדשה. יכול להיות שחלקכם זוכרים טרנד כזה מתחילת שנות ה־90 שכיכבו בו עולמות גרפיים, מסכות וכפפות מסורבלות, אולי כמה מכם זוכרים את סרט הפולחן "מכסח הדשא" או משחקים מיוחדים ב־Arcade. אז כמו המכוניות החשמליות וטרנדים אחרים מאותו עשור שעושים כיום קאמבק, גם המציאות המדומה שוב כאן.

גוגל, מיקרוסופט ופייסבוק כבר השקיעו בתחום וחברות ייעוץ צומחות כמו פטריות אחרי הגשם. אחת מהן, Digi-Capital, טוענת כי ב־2020 יהיה שוק המציאות המדומה שווה 30 מיליארד דולר, ועולם המציאות הרבודה כ־150 מיליארד דולר. האם ההנחה הזאת מבוססת? קשה לדעת.

בואו ננסה להסביר את שני המושגים. מציאות מדומה היא בעצם מרחב, עולם דמיוני מלא שבו ניתן לראות, לחוות, להסתובב ולהרגיש חלק אמיתי ממנו. למשל, תוכלו לחוות סימולציה של רכבת הרים בתלת ממד או סיור מדומה על מאדים, כאילו הייתם שם. מציאות רבודה מחברת בין המציאות הפיזית למציאות המדומה. למעשה מדובר בשכבות של תוכן ומידע שנמצאות ביומיום שלכם. הדוגמה הטובה ביותר לכך הם ה־Google Glasses, משקפיים שיוכלו לזהות אדם שפגשתם כעת ולומר לכם מהו שמו ופרטים על אודותיו.

כיום למעלה מ־360 יצרני תוכן מובילים כמו ערוץ דיסקברי, NBC ועוד מייצרים עבודות לתחום המציאות המדומה, וככל שהקסדות והמשקפיים יהפכו נפוצים וזמינים יותר, עוד ועוד יצרני תוכן אמורים להצטרף. חוד החנית של תוכני המציאות המדומה היה, באופן מפתיע, בפסטיבל הסרטים סאנדאנס. 11 מתוך 14 עבודות שהוגשו לפסטיבל בזירת הקולנוע הניסיוני היו דיגיטליות ותלת ממדיות. השנה צפויים להיכלל בפסטיבל 30 סרטים קצרים בטכנולוגיה הזאת ועוד שלושה סרטים באורך מלא.

אחד הפרויקטים המעניינים ב־VR נקרא Perspective. מדובר בסימולציה של מקרה מהחיים, שמטרתו לחבר אתכם לסיטואציה שאתם לא מכירים. ב־Perspective 2: The Misdemeanor אתם נכנסים לסיטואציה שיוצאת משליטה שבמהלכה שוטר עוצר ברחוב שני צעירים כהי עור. בפרויקט החברתי 6X9, שנוצר על ידי הגארדיאן הבריטי, תוכלו לחוות שהייה בבידוד בבית כלא. עולם המציאות המדומה חלחל גם למוזיקה, כשהזמרת פורצת הדרך ביורק שחררה קליפ חדש לשיר Stonemilker, שמיועד לצפייה בעזרת משקפי VR.

בנוסף, בשנת 2016 יצאו שני פרויקטים מעניינים בתחום המציאות המדומה: Everest VR, חוויית טיפוס וירטואלית על הר אוורסט, רק בלי הקור וסכנת החיים, וסיור באתר האסון הגרעיני צ'רנוביל, מינוס שאריות הקרינה. גם ציוד עזר חדש יגיע בקרוב למדפים: חברת HTC משחררת קסדת VR וסוני פלייסטיישן VR גם כן יושק בשנה הקרובה. המשקפיים של Oculus, השייכת לפייסבוק, יגיעו לידי הלקוחות בקרוב, וכך גם המשקפים הווירטואליים

Hololens, של מיקרוסופט. אלו מצטרפים אל Gear VR, המשקפיים שהוציאה סמסונג לשוק כבר בחודש יולי האחרון.

עושים סדר

לא יפתיע איש שבטכנולוגיה החדשה מתעניינים בעיקר צעירים - 79% מבני 10 עד 17 אמרו כי התחום מסקרן אותם. האם מדובר בטרנד? תלוי את מי שואלים. המומחים טוענים כי כמו במקרה של טלוויזיות ה־3D, גם הפעם מדובר בהייפ ותו לא, זאת משום שהתוכן שניתן לצרוך באופן הזה הוא דל יחסית. בניגוד לסרטוני יוטיוב, שכל אחד יכול ליצור באמצעות מכשיר הטלפון שלו, תכנים של VR דורשים ציוד צילום מיוחד שיודע לצלם וידיאו ב־360 מעלות וברזולוציה גבוהה מאוד. מה שאומר שאולי יהיו לכם זוג משקפיים מדליקים, אבל אחרי שבוע כבר לא יהיה מה לעשות בהם.

בעיה נוספת היא שתוכן של VR צורך פי ארבע־חמש מפס הנתונים שלכם מאשר סטרימינג של וידיאו רגיל. מה שאומר שכדי לשחק בעולמות וירטואליים נזדקק להעברת נתונים במהירות גבוהה יותר ובחבילות גדולות יותר.

ויש עוד בעיה: חוסר בסטנדרטיזציה. כמו קבצי MP3 של מוזיקה, PDF של קבצים סרוקים או AVI של סרטי וידיאו; כדי לראות סרט של VR ב־360 מעלות, תצטרכו את האפליקציה או התוכנה של מפיקת הסרט. וזו בעיה גדולה. אין עדיין סדר בשוק הזה וכל אחד לעצמו. כך גם קשה להתאים מערך מוצרים שיוכל להכיל את כל התכנים השונים.

ככל הנראה בשלב זה הסיבה לעניין הרב סביב המציאות המדומה היא מתקפת יחסי ציבור. כמעט כל חברה העוסקת בתחום השקיעה ביחסי ציבור לפרויקט שלה, רק שרוב הפרויקטים הם פעלולים ולא יותר. בשלב זה לא ברור מה יהא עתידה של המציאות המדומה. יכול להיות שתישאר בגדר גימיק, אבל גם יכול להיות שעולם הגיימינג הנוכחי מוכן לתלת ממד ולמציאות וירטואלית. מה שבטוח הוא שהמציאות הרבודה עומדת להשתלט על חיינו. לא רק הגיימרים על הכוונת. אנחנו הולכים להיתקל בה ברכב, במטבח, בעבודה ובכל מקום. הכינו את עצמכם.

אפליקציה - תראו אותי
 

אם יש משהו אחד שטוויטר יכולים להיות מרוצים ממנו אחרי שנה קשה, זו האפליקציה Periscope. האפליקציה, שהוגדרה על ידי אפל כטובה של השנה ב־App Store, נרכשה בינואר השנה על ידי טוויטר מהיזמים ג'ו ברנסטין וקייוון בייקפור, בסכום שנע בין 70 ל־100 מיליון דולר.

ההשקעה כנראה משתלמת. לאפליקציה הזאת - שמאפשרת לכל אחד לשדר וידיאו זורם ומוקלט - ציפו הרבה זמן בתעשייה, ולא רק בה. כיום משתמשים בשירות יותר מ־12 מיליון איש, מעטים משתפים שידורים מחייהם, הרוב עוקבים אחר המשדרים, מגיבים ושולחים לבבות במקום לייקים.

אחד הדברים היפים באפליקציה הוא היכולת לנהל שיח בזמן אמת עם הצופים והמגיבים שלך. הרבה סקופרים ויצרני תוכן מגיבים ועונים בזמן אמת למגיבים שלהם, וגם כועסים וחוסמים צופים.

בינתיים ערוצי התוכן הפופולריים ביותר, שלהם עשרות אלפי עוקבים, שייכים למטיפים נוצרים אוונגליסטים כמו ג'ואל אוסטין וג'ון הייגי. הם משדרים לתומכים שלהם את דרשות יום ראשון, ובמהלך השבוע את פרקי התוכניות שלהם בערוץ ישיר.

גם בישראל אפשר למצוא משתמשים ושידורים, אבל עדיין לא רבים. בסוף השבוע מצאנו 71 שידורים מישראל, רובם באופן מפתיע הם ברוסית. רוב השידורים הם של צעירים שמצלמים את עצמם במהלך בילוי או אחריו. הם מדברים אל המצלמה וקוראים תגובות של צופים. אבל תוכלו למצוא שם גם "שיעור ריקוד על עמוד" או שידור בשם "אני שיכורה". וכמובן, מגיבים שכותבים הודעות בוטות בעלות אזכורים מיניים מפורשים. כנראה שלא היה מנוס מהופעתם.

בניגוד לכל אלה, אפשר למצוא שם גם דברים מעניינים. למשל שידורים חיים של תושבים מדמשק. תוכלו להסתובב עם תושב מקומי ברכב ולהתרשם מהרחובות וגם מההרס. לאנשי המודיעין זה כמו חנות ממתקים: אפשר לראות בתים, תנועת כלי רכב, שמות רחובות ועוד.

שיתוף הפעולה עם טוויטר מאפשר לשתף את הלינק לשידור שלכם בתור ציוץ, ולהתממשק עם חשבונות הטוויטר. כך שהעוקבים אחריכם ברשת המיקרו־בלוגינג יכולים להמשיך ולעקוב אחריכם גם בפריסקופ.

טוויטר מתכננת כעת ערוץ טלוויזיה ייעודי של פריסקופ ל־AppleTv, ועדיין לא ברור מה זכויות היוצרים של החברה ביחס לתוכן של המשתמשים. מה שבטוח הוא שככל שרוחב הפס וחבילות הנתונים שלנו במובייל גדלות, שיתוף וצריכת ערוצי תוכן של אנשים פרטיים רק יגדלו.