רנו קפצ'ור: המיני קרוס-אובר היפה בארץ

מנועי דיזל גם מציעים תצרוכת דלק נמוכה משמעותית מזו של מנועי בנזין, ואפילו ממנועי טורבו־בנזין, ולכן הם אידיאליים עבור מי שמכסה קילומטרים רבים. 

העניין הוא שלמעט המומנט, יתרונות הדיזל כמעט חסרי חשיבות עבור הקהל הטבעי של רוכשי מיני־קרוס־אוברים. כפי שהוכיחו ספורטאז', וטוסון אחריו, רוב הלקוחות בקטגוריה הזאת גם לא מתרגשים ממנועים פחות חזקים.  

אז 130 אלף שקל תמורת גרסת דיזל אוטומטית אומנם הופכים את קפצ'ור לקרוס־אובר דיזל הכי פחות יקר בישראל, אבל השאלה היא אם יש מספיק מתעניינים בבשורה. 

קפצ'ור לא רק מבוסס על רנו קליאו (גרסת הסטיישן שלה, למעשה), שהיא בעיני מכונית הסופר־מיני היפה בישראל, הוא גם נראה כאחת הגרסאות שלה. גם כשלוש שנים לאחר השקתו אני עדיין מתלהב מן העיצוב המעוגל והמוקפד שלו.

קפצ'ור מציע ביצועים טובים של כמה רעיונות שהחלו לצבור פופולריות בקרב הקרוס־אוברים, בעיקר בתחום הפרסונליזציה. לקוח צרפתי יכול לבחור ממגוון של שילובי צבעים, חישוקי גלגלים ובדי ריפוד. אחד הגימיקים השימושיים, בעיקר למשפחות עם פעוטות, הם ריפודים שניתנים להסרה ולכביסה. 

אצלנו עדיין לא הושם דגש מספק על התכונות הללו, ורמות האבזור והגימור של קפצ'ור אינן הנדיבות ביותר בשוק הרכב. אפילו תמורת הדבר הטריוויאלי ביותר בדגם הזה, צביעה דו־גונית עם גג בצבע שונה מצבע המרכב, נדרשת תוספת של 4,000 שקל. 1,500 שקל נוספים נדרשים תמורת צבע מטאלי. וחלק מן האופציות להתאמה אישית כלל לא מופיעות במחירון. 

סביבת הנהג של קפצ'ור - כמו זו של קליאו - מעוצבת בסגנון צעיר, עליז ומלא חיים. היא הייתה יכולה להיות מאוד נעימה ומוצלחת אילו הצרפתים לא היו משתמשים בחומרים שמותירים תחושה מעט זולה, ולו הקפידו מעט יותר על איכות ההרכבה (מה לעשות, התחרות הקוריאנית בתחום הזה הפכה קשה). 

מושב הנהג מעט קצר ולא מספיק תומך, אבל תנוחת הנהיגה טובה ושדה הראייה טוב מאוד לרוב הכיוונים, למעט לאחור. 

בתוך התא ישנם מספר אלמנטים שימושיים כמו תא כפפות שהוא בעצם מגירה נשלפת, אבל בסך הכל אין מספיק תאי אחסון נסגרים סביב הנהג. 

המושב האחורי מספק עבור שני מבוגרים בגודל ממוצע. אנשים גבוהים ירגישו בצפיפות בגלל מרחב ברכיים מצומצם. ואין מה לבנות על הושבת יותר משני ילדים במושבי בטיחות מאחור. 

מנגד, בזכות הגבהת המרכב, קפצ'ור הוא מוביל הילדים העירוני האולטימטיבי עבור הורים לשניים: יפה מאוד, כבר אמרנו, וקצר מרוב המכוניות הקומפקטיות, לכן נוח לחניות וקל להושיב בו את הזאטוטים ולהוציא אותם ממנו. 

תא המטען גדול יחסית ליתר בני מינו וגם לכמה כלים גדולים יותר, ועגלת ילדים נכנסת אליו בקלות. במקרה הצורך אפשר גם להזיח את המושב האחורי קדימה על מסילה כדי להגדיל את נפח המטען. 

קפצ'ור היא מכונית סופר־מיני מעט מוארכת, עם מפתח גלגלים מעט מורחב. ההבדל הגדול יחסית מול קליאו הוא הגבהת המרכב. כל זה מתבטא בהתנהגות כביש של מכונית קטנה. בשל מרכז כובד גבוה, זהו לא הכלי האולטימטיבי לנהגים ממהרים.  

זוויות הגלגול קיימות וניכרות, והן חלק בלתי נפרד מהתנהגות שמכוילת לנוחות. קצב הגלגול נעים ונשלט היטב ומתקבלת התנהגות מפתיעה לטובה, בטוחה, ומאוד צפויה ביחס למיני־קרוס־אובר בכבישים מפותלים. 

ההיגוי חסר תחושה, משפט שלמרבה הצער הפך כמעט סטנדרטי בימינו, אבל הוא קצר מספיק כדי להשיג כושר תמרון טוב בעיר, וזה כמובן יתרון. ממילא, כל עוד רנו לא משיקה גרסת RS ספורטיבית, אף אחד לא מתכוון לקחת את קפצ'ור לכביש סדום־ערד. 

מנוע הדיזל מוסיף מעט מאוד משקל (20 ק"ג בלבד) ובכל זאת מייצר תחושת כבדות בחרטום. זאת דווקא מסייעת לקפצ'ור לתחושת נוחות טובה יותר מעל מהמורות עירוניות, אם כי החלק האחורי מגיב מעט פחות טוב לחריצי האספלט. 

בסך הכל מתקבלת רמת נוחות טובה, אשר נפגמת רק בגלל צליל טרטור גבוה מדי של המנוע תחת לחץ משמעותי על דוושת התאוצה או במהירויות נסיעה גבוהות. 

במשאבת הדלק מדדנו תצרוכת דלק מאוד מרשימה של 15.38 קמ"ל, לאחר נסיעה שלא כולה הייתה רגועה. סביר להניח שעם רגל עדינה אפשר להגיע להישג מרשים עוד יותר. 

המהלך המתבקש לאחר מהפכת ספורטאז' צריך היה להיות קפצ'ור בסיס עם תג מחיר של 110 אלף שקל - מיקום סביר ביחס למכוניות סופר־מיני אוטומטיות שעולות 85 אלף - וזה כבר היה הופך את היצור היפה הזה לאטרקציה אמיתית. לחלופין, אם רנו היו מפציצים אותנו באבזור ובאפשרויות פרסונליזציה על חשבון הבית, הם יכולים היו לבלוט לטובה ביחס לקטגוריה. 

בשכונת המחירים של 130 אלף שקל, הדיזל הוא גימיק נחמד, אבל לא ברור לכמה לקוחות הוא יכול לדבר. כן ברור שקפצ'ור לא זוכה לכבוד שמגיע לו.