לא רק חקלאות: העולים החדשים שמפריחים את תעשיית ההיי-טק בישראל

דרום מנהטן, מוזיאון המורשת היהודית, שעת ערב. באירוע הנושא את הכותרת "מעבר לאומת הסטארט־אפ" מתכנסים מתעניינים מכל הגילאים בעלייה לישראל, במטרה להיחשף לחידושים ולהזדמנויות העומדות בפניהם להשתלבות בסצינת ההייטק והיזמות בארץ. בזה אחר זה עולים לבמה לשאת דברים שלושה צעירים ישראלים החתומים על הצלחות בתחום ההייטק.

הראשונה היא נועה יער, מנהלת שותפויות אסטרטגיות ב"יוזמה ישראלית 2020", מודל כלכלי שפיתח אראל מרגלית המבוסס על יצירת שבעה מרכזי מצוינות ברחבי הארץ, במטרה לחזק את הכלכלה הישראלית ולהביא את מהפכת הסטארט־אפ לכל המגזרים בחברה הישראלית.

השני הוא חנן ברנד (32) מירושלים, מייסד ושותף של קרן קורנסטון ושות', שייסד את Made in Jerusalem ופועל לקידום סטארט־אפים בבירה על ידי קשתות תמיכה כמו מענקים והטבות. המשימה העיקרית שלו היא למתג את ירושלים כאחת מ־20 הערים החדשניות הטובות בעולם. השלישי הוא מיכאל קלנטרוב (26) מערד, שהעתיק את מגוריו לבאר שבע וייסד את Visual Estate, סטארט־אפ למציאות מדומה בתחום הנדל"ן’ במקביל לפעילותו כמנהל קשרי קהילה במיזם Tech7 בבאר שבע. מבחינתו, באר שבע היא החלום בהתגלמותו.

העליות השונות מעידות על האבולוציה האנושית בכלל. "מעולה לעולה – כוחנו עולה", הייתה הסיסמה השגורה סביב מבצעי העלאת יהודים. בתקופה המודרנית עלו קבוצות משפחתיות קטנות, תלמידי חכמים וחצרות חסידיות, השתלבו ביישוב הישן ולמדו תורה. בשלהי המאה ה־19 החלו גלים יותר מאסיביים, בעלי מגמה לאומית, שהקימו עשרות מושבות חקלאיות והתיישבות שיתופית: העלייה הראשונה והשנייה. בימי המנדט התגבר זרם העולים לכמה מאות אלפים, בעלייה השלישית, הרביעית והחמישית. כשהבריטים הגבילו את העלייה, נולד המוסד לעלייה ב': בדרכי יבשה עקלקלות, בספינות מעפילים רעועות, ולבסוף גם במטוסים. הבריטים גירשו וכלאו – אבל היישוב היהודי מנה בתש"ח כ־650 אלף איש, ועוד כמיליון עולים חדשים נוספו בטרם מלא למדינת ישראל הצעירה עשור. והיו כמובן עליות מצפון אפריקה וארצות ערב, מאתיופיה, מברית המועצות לשעבר ועוד. עידוד העלייה שינה צורה, הן מבחינת המוטיבציה שמאחוריו והן מבחינת דרכי הפנייה לקהל היעד.

היעד של ארגון "נפש בנפש", שנוסד בשנת 2002 על ידי טוני גלברט והרב יהושע פס, הוא עולים מצפון אמריקה, מקנדה ומאנגליה. על פי נתוני הארגון, הוא סייע בעלייתם ובקליטתם של 50 אלף עולים מאז הקמתו ויזם פרויקטים המיועדים לחיילים בודדים, פרויקט עלייה לנגב ולגליל, מענקים לרופאים עולים ועוד. אחרי אלו, מגיע המיזם המשותף החדש שהושק לאחרונה עם קרן קיימת לישראל, "זינוק בעלייה", ובו הם מכוונים לעלייה לצפון, לדרום ולירושלים ולהשתלבות בסצינת ההייטק. "המטרה המשותפת שלנו היא להביא חצי מיליון תושבים לגליל ומיליון תושבים נוספים לנגב", אומר יו"ר קרן קיימת לישראל דני עטר. "המפעל הציוני תמך לאורך השנים בעלייה למדינת ישראל, בהתיישבות, בחקלאות ובפיתוח הקרקע. גם בשנת 2017, כל עולה חדש מסייע בפיתוח ישראל ובקידומה".

משתתפי המיזם החדש יזכו במענקים של עד 20 אלף דולר ומענקים נוספים לסיורי היכרות לפני עלייתם ארצה, הכוללים טיסות מסובסדות, שהייה במלון, רכב שכור ופגישות אישיות עם גורמים ברשות המקומית, עם מתנדבים קהילתיים ומתווכי נדל"ן, ליווי צמוד בחיפוש תעסוקה ומציאות מוסדות חינוך לילדים, וגם סיוע בשוברים לאולפנים מקוונים, בפירעון הלוואות לימודים ועוד.

לא מפתיע

בחזרה לשולחנות באירוע ההשקה שהתקיים במנהטן. סקוט גרוס, יליד ניו יורק, עובד בחברה פיננסית ושוקל להקים קבוצת כדורסל בישראל. מרדכי ובנו גוריון, צמד עורכי דין, שואפים לייסד בארץ חברה משגשגת בתחום אבטחת נתונים, עם שלוחה אמריקאית. מרדכי למוד ניסיון דווקא מתחום תעשיית הנשק. "זו לא המטרה שלי להיות עורך דין", הוא אומר. "אני מחפש קרן הון סיכון שתשקיע ברעיון שלי".

טליה רונה, לעומתם, חוששת בינתיים מהסוגיה הכלכלית ומהעלייה ארצה לבדה ורוצה להקים משפחה. שייזי מניו ג'רזי רוצה ללמוד על ההזדמנויות שמחכות לה בארץ. "אני מקווה שאוכל לבוא לגור פה", היא אומרת. "אומרים שהסיליקון השני זה בארץ, כך שאין לי תירוץ לא לבוא לעבוד וללמוד בטכנולוגיה בארץ. מקווה שזה יקרה בקרוב".

יוני קליין מאוסטרליה הגיע לניו יורק כדי לעבוד בהייטק, ועכשיו הוא מתעניין בעלייה לארץ. "אולי, מתישהו. אם אכיר בחורה ישראלית", הוא אומר בזהירות. חלקם מתבטאים בעברית רהוטה, חלקם באנגלית, אחרים בהיבריש, כלומר עברית מעורבת באנגלית. ג'וש קאהן רוצה להשתלב בעבודת שיווק באינטרנט: "תמיד הייתי ציוני. זו השראה גדולה בשבילי. אני מאמין שאת העבודה שלי מכאן, כאיש שיווק המתמחה בספורט, אני יכול לבצע בכל מקום בעולם".

את חנן ברנד הדברים לא מפתיעים. חרף העובדה שלמעלה מ־300 סטארט־אפים ישראלים פועלים בניו יורק, הוא רואה בניסיון להביא סטארטאפים וחברות הייטק לישראל ניסיון טבעי שאינו נגד כיוון התנועה. "חברות בשלב הצמיחה לרוב מחזיקות שני משרדים: מרכז פיתוח שבדרך כלל מרכז את מרבית העובדים ואת המוח של החברה ומרכז של שיווק ומכירות שאידיאלית נמצא היכן שהלקוחות נמצאים”, הוא אומר. "כמעט כל החברות הישראליות בניו יורק פתחו מרכז בעיר לאחר שהבינו את היתרונות הגדולים בעיר כמרכז עולמי של פיננסים, מדיה, אופנה וצרכנות, לצד יתרונות חשובים של העיר לחברות ישראליות כמו קהילה יהודית וישראלית גדולה, מרחק סביר יותר של הפרש שעון מישראל – שמונה שעות הבדל מול 12 בסן פרנסיסקו - נגישות למשקיעים וכו'. עם זאת, הן עדיין משאירות ברובן המוחלט את מרכזי הפיתוח בישראל".

על פי נתוני ארגון "נפש בנפש", בין השנים 2012־2017, יותר מ־15% מהעולים בחרו להשתקע בצפון הארץ ובדרומה. "הגידול המובהק במספר העולים לפריפריה נובע בין היתר מהצלחת התוכניות המשותפות לקק"ל ו'נפש בנפש': 'עולים לצפון' ו'עולים לדרום' שמטרתן לחזק את הקהילות בפריפריה באמצעות הבאת עולים חדשים", אומר סמנכ"ל "נפש בנפש" זאב גרשינסקי. "לא חייבים לעבור רק לתל אביב או הרצליה. הרעיון הוא לחשוב מחוץ לקופסה. יש אפשרויות מאוד טובות בצפון ובדרום מבחינת דיור ותעסוקה. איך עושים את זה? בליווי אישי. אדם שחושב על עלייה, יהיה לו מנהל תיק אישי שילווה אותו, כדי שיבין שיש לו כיצד להתפתח הלאה".

לא רק צעירים, אלא גם משפחות. על פי נתוני הארגון, הוא סייע בעלייתן ארצה של למעלה מ־14 אלף משפחות בין השנים 2002־2011, המייצגות את קבוצת העולים הגדולה ביותר מצפון אמריקה זה יותר מ־20 שנה. מהממצאים של חברת Deloitte, שהתבקשה לבנות מודל לניתוח התרומה הכלכלית של העולים לכלכלת ישראל, כל הצדדים נהנים: אומדן התרומה נטו של עולי "נפש בנפש" לכלכלת ישראל בשנים 2002־2011 עומד על 1.26 מיליארד שקלים, ובהערכה כללית הם הניבו הכנסות של כ־2.57 מיליארד שקלים. עלות קליטתם של עולי "נפש בנפש" מוערכת ב־1.31 מיליארד שקלים. כבר במהלך השנה השנייה משק הבית הממוצע בקרב העולים מחזיר את ההשקעה הממשלתית בו. סך החיסכון הממשלתי מאי־הוצאה על השכלה גבוהה עומד על 354 מיליון שקלים. בגדול, סכום התרומה נטו של עולי "נפש בנפש" לכלכלת מדינת ישראל עומד על כ־1.61 מיליארד שקלים.

את הממצאים האלו קושרת חברת Deloitte בשלושה נתונים עיקריים: הראשון, רמת ההשכלה גבוהה. כ־75% מהעולים הבוגרים הגיעו לישראל עם רמת השכלה של תואר ראשון ומעלה. השני: ערך נכסים גבוה ברשות העולים בעת העלייה: בממוצע, משפחות עולי "נפש בנפש" מגיעות לארץ כאשר הן כבר מבוססות כלכלית ובעלות אמצעים (חסכונות, תיק השקעות, נדל"ן וכו'), כך שאינן נזקקות לסיוע כלכלי רב בתהליך הקליטה. על פי ההערכות, השווי נטו הממוצע של משק בית מקרב עולי "נפש בנפש" עומד על כ־136 אלף דולר. אחרון חביב: תרומה לתעשיית התיירות המקומית שכן רובם המכריע של עולי "נפש בנפש" זוכים לביקורים תכופים מצד בני משפחה וחברים מחו"ל.

ומה אומרים אלה שכבר עשו את זה, עזבו את הלבטים, הגיעו לארץ, השתקעו בירושלים והתברגו בתעשיית ההייטק? בן ברגר (24), שעובד בחברת צ'ק פוינט בתל אביב, מספר שהגיע להתמחות בישראל לאחר הקולג' בארצות הברית, ולאחריה עשה עלייה והחל לחפש עבודה. "העברית שלי לא הייתה טובה במיוחד אז הלכתי ללמוד באולפן, אבל מה שגיליתי כשנכנסתי לתעשיית ההייטק בישראל הוא שהאנגלית שלי היא למעשה יתרון, וכמעט אין שימוש בעברית", הוא מספר. "מה שמיוחד בהייטק בארץ הוא שיש המון גיוון בתחומים. אני למשל עובד באבטחת מידע וסייבר, אבל יש לי חברים שעובדים בבינה מלאכותית ובעוד ענפים".

לאה גרוסמן (28), מנהלת מוצר בחברת "הום טוק", עלתה מניו יורק ב־2010. "עליתי לישראל כי הזדהיתי עם השאיפה הגדולה לבנות את הארץ שלנו", היא מספרת. "ניתנה לי הזדמנות להיות מעין חלוצה מודרנית כשהתברגתי בתעשיית ההייטק בארץ. לא האמנתי כמה חברות הייטק, סטארטאפים ויזמים פועלים כאן. רק כשעליתי הבנתי באמת למה קוראים לישראל סאטרטאפ ניישן'".