"זו סביבה שבה אני לא תחת חוקי הבטיחות או האימונים הרגילים, ויכול לתרגל דברים שבאוויר לעולם לא אעז, בגלל הסיכון לחיי אדם ואיבוד המטוס". כך מספר סרן ש', קצין הדרכה בטייסת המאמנים 420 בבסיס חצור, יחידת ההדרכה והאימון בחיל האוויר, שחוגגת עשור להקמתה ומפעילה "מאמני טיסה" - סימולטורים - שמדמים כמעט במדויק את חוויית הטיסה. ההיכרות של רובנו עם סימולטורים של טיסה היא בעיקר עבור הנאה ממשחקי מחשב או מתחמים מיוחדים בקניונים. אולם עבור טייסי חיל האוויר מדובר בכלי חשוב, שמחדד את חושיהם, עוזר להם בהכשרה ובסופו של דבר מציל חיים.
"טייסת 420 היא טייסת האימון המרכזית, והיום היא מאפשרת להתאמן בפלטפורמות קרב, אימון בנשק מונחה ותובלה קלה", מסביר סרן ש', שהיה נווט קרב בטייסת 201 לפני שהגיע למערך ההדרכה. "יש כאן ארבעה מרכזים", הוא מפרט. "אחד זה הסבות וחירומים - שם יש שלושה סימולטורים של כל הפלטפורמות: F-15 ,F-16I ו־F-16 הישן. כל איש צוות אוויר ומערך הקרב מגיע לכאן לאחר קורס טיס, וגם לאורך השנה מגיעים לפה לאימוני חובה ושמירה על כשירות.
"המרכז השני זה המל"מ", מוסיף סרן ש', "מרכז לאימון משימתי, שבו עוסקים במשימות מבצעיות של חיל אוויר במדינות אויב. במל"מ ניתן לטוס באימון מקושר של עד שמונה צוותי אוויר. כאן אנחנו נערכים למלחמה הבאה. המרכז השלישי עוסק באימון בנשק מונחה והרביעי בהדרכה על מטוסי תובלה. כל אנשי צוות האוויר מגיעים לפה לאחר הפיזור לטייסות, עוברים עשרות גיחות בסימולטורים ולומדים את המערכות שלא קיימות במטוסי ההדרכה, שהם כמעט אזרחיים.
"בשלב ההכשרה אתה פוקד יותר את הסימולטור, עם יותר גיחות, וכשאתה כבר בצוות אוויר מבצעי, אתה מגיע לפה בשביל שמירת כשירות - וזה חלק הארי של הטייסת. מתאמנים על מצבי חירום שונים, כמו מנוע שכבה באוויר, תקלה בגבהים, פגיעת ציפור, תקלות נשק ואימוני חורף".
במסגרת הכתבה התנסיתי בעצמי בהטסת הסימולטור, ועוד על כך בהמשך. אולם העדות של סרן ש', שבניגוד אליי מכיר היטב את תא הטייס האמיתי, נותנת חיזוק להשקעה המסיבית שעשה חיל האוויר במערך ההדרכות.
"זה באמת כמעט זהה - יותר מ־90%", הוא אומר. "בתגובה של הכלי, במכשור ובמסכים. אתה מסתכל החוצה ורואה את הכנף ואת השיגור והפיצוץ, אם אתה מדמה פעילות מבצעית. החוויה מאוד ריאליסטית, אבל חסרה את תחושת האוויר, המהירות וכוחות ה־G שפועלים על הגוף, שזה משהו שקשה עדיין לדמות. כאן האימון והפעילות הם יותר מחשבתיים ופחות פיזיים. עובדים מנטלית ועל יצירתיות.
"התפקיד שלי כקצין הדרכה הוא לייצר את תרחישי הקצה, שאנחנו רוצים שיתאמנו עליהם בסימולטורים", הוא מוסיף. "זה מעלה את רמת הטיסה, את רמת הכשירות של חיל האוויר, וכמובן את ההיכרות של הצוותים עם המודיעין והיכולות המבצעיות - כל טייסת לפי הצרכים שלה".
מתכוננים לחורף
כפי שציינתי, במסגרת הביקור בבסיס "הוטסתי" על סימולטור F-16. ישבתי בתא הטייס ושלטתי על ההגהים בזמן ההמראה והנחיתה. אפילו הספקתי איזה תמרון קליל, כשמאחוריי בתא טייס המשנה, מפקד מרכז הדרכה ברק־סופה, רס"ן א', שפירט את סדר היום של צוותי האוויר בתהליך.
"המתאמן מגיע בבוקר, מחליף לסרבל טיסה ונכנס לחדר התדריכים", מספר רס"ן א'. "הטייסים מגיעים להתמקצעות במערכת או למצב מסוים, כמו טיסת חורף. עכשיו 200 מעלות בחוץ, אבל רוצים כבר להכין אותם לקראת עונת החורף. שיהיו מוכנים לנחיתות, להמראות ולתמרונים במזג אוויר קשה.
"לאחר ההדרכה, שעוברים בה על איך תטוס, המכשירים שצריך לשים לב אליהם וכדומה, הטייס נכנס לסימולטור לגיחת הכנה, שבמהלכה הוא מכין את עצמו לקראת המבחן. הוא עובר תחקיר עם המדריכה ומראים לו מה הנקודות שהוא צריך לשפר, ואז הוא נכנס מיד לגיחת מבחן עם מעטפת מבצעית מלאה. אם הוא סיים בהצלחה הוא מקבל כשירות, ואם לא - צריך לעבור את זה שוב".
את צוות האוויר שנמצא בקוקפיט מלווה מעמדת המדריך חיילת, שתפקידה לפקח ולנטר את תפקודם, והיא אחראית על שינוי המצבים בסימולציה. "היא רואה את התמונה שהוא רואה מולו, עוקבת אחר מהירות הטיסה, הגובה, המכ"ם והמפה. כל דבר שקורה בגיחה היא מתעדת, ולאחר סיום הסימולציה היא עוברת עם הטייסים והם מקבלים משוב על הדברים הטובים ועל הטעויות", מסביר רס"ן א'. "מהעמדה שלה היא יכולה לשנות את הסיטואציות. לדוגמה, להוריד גשם, לפגוע במטוס עם ציפור ולעשות תקלות נשק שונות. "המדריכה מתחקרת את צוות האוויר, והדרגות לא באות כאן לידי ביטוי. המדריכות הן מקור הידע. הן יודעות יותר מהטייסים עצמם על מערכות המטוס. הן יורדות לפרטים הקטנים וקוראות את כל הספרות", הוא מדגיש.
החוויה הקצרה שלי מ"הטסת" ה־F-16 לא דומה לאף סימולציה שחוויתי בעבר, בין אם במציאות מדומה או במשחקים שונים. דגם המטוס, שהוא אחד לאחד גם בגודל וגם במכשור, ניצב בתוך אולם גדול עם מערכת הקרנה של 270 מעלות, שמדמה את העולם החיצון, ואת האופרציה כולה בנתה ומתחזקת אלביט מערכות.
המטוס עצמו לא זז בתנועות הסטיק, אבל התצוגה כן, ואף שלא היינו בתנועה, הלב דפק חזק כמה פעמים, בעיקר בהמראה ובנחיתה. בזמן שאתם "באוויר" כבר אובדת לחלוטין תחושת המציאות. לא משנה לאן תסתכלו, תראו שמיים ואת ארץ ישראל לפרטי פרטים מתחתכם, כשרעש המנוע עוד יותר מחזק את החוויה. במהלך הטיסה אפילו נכנסה לי ציפור למנוע. למזלנו, שרדנו את המכה.
"אם הייתי מכבה לך את המנוע היית מרגיש נפילה חופשית", הסביר לי סר"ן א', לאחר שדאגתי קצת מהנזק שעשתה לנו הציפור. "בגלל זה צריך את הסימולטור, כדי להתמודד עם מצבי חירום שאי אפשר לתרגל בזמן אמת באוויר. וכמובן, גם העלויות הרבה יותר נמוכות. "זה תחליף טוב כי החוויה דומה מאוד. זה מקום שאפשר לטעות בו אבל הוא לא מסכן חיים. אנחנו לא רוצים לטעות, אבל זה יותר , ופה המטרה היא ללמוד, כדי שזה לא יקרה לך באוויר. אנחנו מציינים עכשיו עשור לטייסת 420 וזה מדהים לראות כמה היא גדלה. יש פה מאמנים של כל מערך הקרב, חוץ ממטוס האדיר. אנחנו משדרגים כל הזמן ומביאים מודלים חדשים".
לפי הספר
סמל עדן, שמדריכה על F-15, מתארת את מה שקורה מאחורי הקלעים בזמן שצוות האוויר בטיסה. "יש לנו ספר שנותן את ההוראות שצריך לפעול לפיהן בכל אחת מהתקלות, ואנחנו בודקות שהטייסים עושים אותן בדרך הנכונה ובמיקום הנכון, כלומר שהם עומדים בגובה וביחס למסלולים.
"אחר כך אנחנו מתחקרות ומעלות כל מיני דילמות ושאלות", היא מוסיפה. "לדוגמה, האם זה היה נכון לנחות במקום כזה או אחר. אני יכולה מחדר הבקרה לעשות כמעט הכל. למשל, לגרום למסלול להיות רטוב ולראות איך הם נערכים לכך. בכל יום שמים דגש על משהו אחר. הטייסים מגיעים ללמוד מהטעויות, ואנחנו כאן כדי להזכיר להם את מה שעשו בגיחה הקודמת ולהצביע על מה שצריך לשפר, כדי שזה לא יקרה להם באוויר".