הכל התחיל לפני כ-30 שנה, מומחים רבים בתחום הכירורגיה הבינו כי שיטת הניתוחים המסורתית בגישה פתוחה (חתכים חיצוניים גדולים) היא מיושנת, והגיעה הזמן לפנות את מקומה לגישה הלפרוסקופית (ביצוע הניתוח דרך מספר חתכם קטנים מאוד, תוך שימוש בכלים ארוכים ומצלמת וידאו).

הגישה הזעירה מתעלה על השיטה המסורתית בדרכים רבות, בין היתר: טראומה מופחתת למנותחים והקטנה איבוד הדם (חתכי הניתוח היו יותר קטנים); פחות זיהומים (פצע הניתוח קטן יותר ויש פחות מקום לזיהום); ניתוחים אסתטיים יותר (נקבים קטנים שנסגרים לבדם ללא תפרים החליפו צלקת ארוכה ומכוערת שתגליד במשך הזמן); וכן הפחתה בכאבים שלאחר הניתוח ותקופת החלמה קלה יותר.

על הנייר השיטה החדשה נשמעת יותר מוצלחת בכל המובנים, אך למנתחים עמד אתגר גדול. הם כעת נאלצו לצפות בהגדלה של החתך על גבי מסך וידאו במקום לראות את הרקמה בעיניהם.

המנתחים נאלצו להחליף את הניתוח הפיזי בעזרת ניתוח ב"כלי שני" דרך מכשירי הלפרוסקופיה. ההכשרה על הטכניקה הניתוחית עצמה וחיתוך הרקמות בדייקנות התארכה וכעת כללה הכשרה נוספת ולא פשוטה כלל, על תפעול המכשור הלפרוסקופי והעבודה איתו, שהיא מאוד לא אינטואיטיבית. 

מלבד הקשיים שהיא יצרה למנתחים, לגישה הלפרוסקופית יתרונות רבים, ולכן מישהו היה חייב למצוא פיתרון לבעיות ההסתגלות של המנתחים. זאת הייתה חברת Intuitive Surgical מארה"ב, שלקחה רובוט של נאס"א שיועד במקור לניתוחים מרחוק של אסטרונאוטים (המנתח יושב למשל ביוסטון, טקסס – ומנתח את האסטרונאוט שנמצא על המאדים) – והפכה אותו לרובוט על שם לאונרדו דה וינצ'י.

מרובוט לניתוח אסטרונאוטים הפך דה וינצ'י לדור הבא של הלפרוסקופיה, בעזרתו ניתן לבצע ניתוח באמצעות 3-4 נקבים זעירים, מצלמת וידאו, פנס וכלי ניתוח ארוכים. השינוי הפעם הוא שכלי הניתוח מופעלים על ידי הרובוט דה וינצ'י, בהנחיית המנתח.

לפי השיטה החדשה המנתח יכול להיות במרחק מדינות מהמנותח, אך הוא נמצא בחדר הניתוחים, בסמוך למנותח, יושב על קונסולה, הוא צופה בניתוח דרך משקפיים ומסך תלת מימד ושולט בכלי הניתוח באמצעות ג'ויסטיקים בידיים ופדלים ברגליים. הרובוט דה וינצ'י כעת מאפשר למנתחים יכולות על-אנושיות מלבד זה שפתר בהצלחה הרבה מהאתגרים שהיו למנתח בגישה הלפרוסקופית.

אז מה בעצם אפשר לעשות בעזרת דה וינצ'י? באמצעות הרובוט ניתן לצפות ברקמות בהגדלה עצומה, הרבה מעבר למה שיכול לראות אפילו מי שיש לו ראייה חדה מאוד, ההגדלה מאפשרת למנתח להבחין בכלי דם קטנים ורקמות זעירות שלא היה יכול להבחין בהם בדרך אחרת.

מה עוד הרובוט מסוגל לעשות? באמצעות הרובוט ניתן להזיז את פרק כף היד בזווית של 360 מעלות (יש אנושית מסוגלת להזיז את פרק כף היד בזווית של 180 מעלות לכל היותר) ולקבל "תנועות ניתוח" חדשות ומדויקות הרבה יותר.

בנוסף לכך, המערכת הרובוטית אינה רועדת באופן טבעי כמו יד אנושית שאוחזת במכשירים בתנוחה לא נוחה לאורך זמן. מה שהופך את הניתוח באמצעות הרובוט למדויק יותר ומפחית את רמת הסיכון. 

שיטת הכירורגיה הלפרוסקופית מוצלחת ביותר אך שיטת הלמידה ארוכה וממושכת (בדרך כלל כשנתיים), זאת משום שהגניקולוג נדרש להפוך מגניקולוג שיודע לנתח בשיטה הפתוחה לגינקולוג שיכול לעבוד גם באופן לפרוסקופי. תקופת ההכשרה בגינקולוגיה רובוטית, לעומת זאת, היא קצרה מאוד, ועומדת על כשבועיים בלבד! זאת בעקבות כך שהפעלת הרובוט היא מאוד אינטואיטיבית וקלה להבנה למי שמיומן בניתוחים בגישה פתוחה. 

יש מספר תחומים ספציפיים בגינקולוגיה בהם רובוט הדה וינצ'י נפוץ מכיוון שהוא מהווה יתרון על פני השיטות הקונבנציונליות. תחומים אלו כוללים:

כריתת שרירן (מיומה) תוך שימור הרחם: הכריתה מתבצעת במקרים בהם נוכחות השרירן פוגעת ביכולת להרות או לשמר הריון, בנוסף היא מתבצעת אצלך נשים עם רחם שרירני לאחר תום תכנית הילודה שמעדיפות לשמר את הרחם.

כריתת רחם מסיבות שפירות: שרירנים (מיומות) המגדילים את הרחם וגורמים תחושת מלאות / כאב בבטן ובאגן, דימום רב בזמן הווסת כאשר נסיונות טיפול אחרים כשלו, צניחת רחם בדרגה מתקדמת, אנדומטריוזיס (מחלה המתבטאת בכאב ניכר בזמן הווסת עקב נוכחות 'איים' של רקמה זהה לרירית הרחם בתוך דופן הרחם) וכן מצבים טרום ממאירים ברירית הרחם (היפרפלזיה) או בצוואר הרחם (CIN).

תיקון 'נישה' (פגם בדופן הרחם כתוצאה מניתוח קיסרי בעבר): פגם זה מסוגל לעיתים קרובות לגרום לדימום נרתיקי ממושך גם מעבר לימי הווסת ויכול להוביל להפרעה בהשרשה של הריון צעיר. ניתן לזהותו באמצעות בדיקת אולטרהסאונד גינקולוגי. התיקון הכירורגי מתבצע דרך הבטן, המנתח מבצע הפרדה של שלפוחית השתן מדופן הרחם, כורת את אזור הנישה ומחבר מחדש של שולי דופן הרחם ע"י תפירה.

גינקולוגיה אונקולוגית: רוב הניתוחים היום שסיבתם סרטן רירית הרחם מבוצעים בלפרוסקופיה או ברובוט. בניתוחים מסוג זה מוזרק חומר פלואורסנטי דרך צוואר הרחם כך ניתן לזהות במהלך הניתוח את בלוטת הלימפה הראשונה אשר מנקזת את אזור הגידול (מכונה "בלוטת הזקיף"), להרחיקה באופן נקודתי ולבדוק במעבדה האם היא נגועה בגידול סרטני. במידה והיא תקינה, אין צורך לכרות בלוטות לימפה נוספות.

זאת לעומת כריתה של מרבית בלוטות הלימפה באגן אשר הייתה מבוצעת בעבר ומטבע הדברים הייתה כרוכה בפוטנציאל להמון סיבוכים משמעותיים. כיום חלק מהניתוחים (כריתת רחם 'רדיקלית' – נרחבת) במקרים של סרטן צוואר הרחם בדרגה המאפשרת טיפול בניתוח מבוצעים באמצעות הרובוט. על פי ממצאים מעבודת מחקר בין-לאומית שפורסמה בשנה האחרונה, הניתוחים שסיבתם מחלת סרטן באברי מערכת הרבייה מבוצעים לרוב ע"י מנתחים גינקולוגים בעלי מומחיות ספציפית בתחום הגינקולוגיה האונקולוגית, מה שמוביל לדעות חלוקות בנוגע ליתרון הניתוח הרובוטי.

שיקום רצפת האגן: הרובוט מסוגל לבצע ניתוחים מורכבים לתיקון הצניחה אצל נשים הסובלות מצניחת אברי האגן (צניחת הרחם, הנרתיק, שלפוחית השתן וכו') בדרגה מתקדמת. הניתוח לפעמים כולל גם כריתה של הרחם, במקרים מסוימים קיימת אפשרות לשמר את הרחם ולהחזירו לעמדתו האנטומית התקינה. בניתוח המכונה סקרו-קולפו-פקסיה מבוצעת תמיכה של הרחם או של כיפת הנרתיק (בנשים אשר עברו כריתת רחם) לרצועה שמעל עצם הזנב. ניתוחים אלה מורכבים מאוד מכיוון שיש צורך להפריד רקמות בעומק האגן בקרבה גדולה לשופכנים (צינוריות השתן) ולכלי דם ראשיים באגן, לכן נחוצה תפירה מרובה המהווה שלב מאתגר כשמבוצעת בלפרוסקופיה רגילה (שלא באמצעות הרובוט). ניתוחים אלה מבוצעים לרוב ע"י מנתחים גינקולוגים בעלי מומחיות ספציפית באורוגינקולוגיה וכירורגיה משקמת לרצפת האגן.

באמצעות פלטפורמת דה וינצ'י מאפשרת לבצע ניתוחים מורכבים תוך יצירת פתחים זעירים בדופן הבטן ועם תוצאה אסתטית משופרת. הניתוחים מבוצעים באופן יותר מדויק ויעיל דרך ניתוח לפרוסקופי רובוטי המאפשר יתרונות רבים בהשוואה לשיטות הניתוחיות שהיו נהוגות בעבר, ככל שעובר הזמן הרובוט תופס יותר ויותר מרחב בכירורגיה הגינקולוגית. 

הכותב הוא מנתח ברובוט ובלפרוסקופיה בביה"ח הרצליה מדיקל סנטר ומנהל היחידה לאורוגינקולוגיה וכירורגיה משקמת לרצפת האגן בביה"ח הלל יפה ובקבוצת נגה מדיקל